חני וינרוט נפטרה

[צלר]

זה נכון ?
לא יכול להיות

 

[DigiTali]

זה נכון
בד"ה
כ"כ עצוב
יש לי צמרמורת מרוב הלם

 

[DigiTali]

7 שנים היא שרדה אחרי התחזית השחורה של הרופאים

 

[efrat1]

אני המומה. הבוקר חשבתי עליה.
בד"ה.

 

[DigiTali]

בא לי לשיר לכם שיר קיטש עם מנגינה
כי מה לעשות החיים הם קלישאה
ובחיי שניסיתי לכתוב שורה מתוחכמת
אבל הי היום יש לי יום הולדת

מה לבקש זו בכלל לא שאלה
יום של חיים אפילו עוד דקה
ובחיי שראיתי השאר יקרה מעצמו
הטוב פשוט מאליו יבוא.

פזמון: כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה,
ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה
ומה כל זה שווה בלי הודיה
כי מי שרוצה איך, צריך שיהיה לו למה.

תמיד הייתי איש של אנשים
סובב עוטף מעגל של חברים
ובחיי שחויתי היסוסים וקשיים
אתם גם שם בלילות הלבנים.

אחריי ישארו מילים ומנגינה
כח של תפילה סיפור של נתינה
ובחיי שהבנתי שאין רגע קטן
זמנים שוטפים גלים למרחקים.

פזמון: כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה,
ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה
ומה כל זה שווה בלי הודיה
כי מי שרוצה איך, צריך שיהיה לו למה.

 

[BRAVERMAN]

ברוך דיין האמת,
בלתי נתפס..

 

[miri]

איזה יום עצוב!

 

[מרחבית]

ברוך דיין האמת.
עצוב.
רבות רבות הרגישו אליה קשר, אף שלא הכירו אישית.
קשה הפרידה.
יהי זכרה ברוך.

 

[מללי]

בא לי לשיר לכם שיר קיטש עם מנגינה
כי מה לעשות החיים הם קלישאה
ובחיי שניסיתי לכתוב שורה מתוחכמת
אבל הי היום יש לי יום הולדת

מה לבקש זו בכלל לא שאלה
יום של חיים אפילו עוד דקה
ובחיי שראיתי השאר יקרה מעצמו
הטוב פשוט מאליו יבוא.

פזמון: כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה,
ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה
ומה כל זה שווה בלי הודיה
כי מי שרוצה איך, צריך שיהיה לו למה.

תמיד הייתי איש של אנשים
סובב עוטף מעגל של חברים
ובחיי שחויתי היסוסים וקשיים
אתם גם שם בלילות הלבנים.

אחריי ישארו מילים ומנגינה
כח של תפילה סיפור של נתינה
ובחיי שהבנתי שאין רגע קטן
זמנים שוטפים גלים למרחקים.

פזמון: כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה,
ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה
ומה כל זה שווה בלי הודיה
כי מי שרוצה איך, צריך שיהיה לו למה.

ב.ד.ה עצוב!
משהו יכול להעלות את השיר?

 

[אנונימית]

http://www.jdn.co.il/breakingnews/914251

 

[רי]

אני לא מכירה אישית אח חני אבל כמו שנראה לי הפרצוף הזה מתאים לה.
המון זכויות של חיוכים של אנשים יש לה...

 

[להרגיש בבית]

יש הרבה אנשים שחיו יותר שנים ממה שהרופאים הקציבו להם
אבל מה שחני הספיקה לעשות בשנים הללו מחייב את כולנו.
שהקב"ה יתן לבעלה ולילדים כוחות להמשיך הלאה.

 

[אהבת עולם]

היא היתה כל כך חיה, שזה היה ברור לי שהיא תחיה!.. קיבלתי קצת הלם .

אני זוכרת שהיא אמרה , שהיא גילתה שהיא לא מפחדת למות, אבל כן מפחדת לחיות לא נכון.
לקחתי ממנה כל כך המון, חשבתי מחדש על המשמעות של החיים.
יהא זכרה ברוך.

 

[הקיפוד המיקרוביוטי]

היא היתה כל כך חיה, שזה היה ברור לי שהיא תחיה!.. קיבלתי קצת הלם .

אני זוכרת שהיא אמרה , שהיא גילתה שהיא לא מפחדת למות, אבל כן מפחדת לחיות לא נכון.
לקחתי ממנה כל כך המון, חשבתי מחדש על המשמעות של החיים.
יהא זכרה ברוך.

מזכיר לי משפט מתוך שירו של הזמר 'בוצר':
"אני מוכן למות רק בשביל לחיות את מה שבאמת נועדתי להיות
לא רוצה לחיות בשביל למות ואז לגלות שחייתי בטעות"

 

[חיה יוכבד]

,תודה למי שמחק .....

וסליחה שוב

 

[lovely]

לא נתפס, איזה יום עצוב

ברוך דיין האמת.

 

[נוי]

ברוך דיין האמת
שה' יתן כח לכל מי שקבל ממנה כח.
כואב כל כך.

 

[מילה בסלע]

לבכות מהמילים שלך, חני.

לבכות.

 

[אהבת עולם]

תכתבו פה דברים שקיבלתן ממנה, שנתחזק, ויהיה לעילוי נשמתה.

 

[dvory]

אוף, עצוב כל כך!
מעתיקה קטע מכתבה בנושא 'צנעת הפרט'. התכתבתי עליה קצת עם חני.
שיהא לעילוי נשמתה.


חני וינרוט, מחברת רבי המכר 'בארץ החיים' ו'עולם הפוך ראיתי' היא, כנראה, חולת הסרטן הכי מפורסמת בארץ, ולא סתם. כאחת שעוקבת בהערצה אחרי חני כבר כמה שנים, ברור לי שהיא ראויה לכל גרם אהבה שהיא מקבלת מהציבור. אני כותבת לה על הכתבה, מספרת לה על התקוות שלנו, שהכתבה תגביר את המודעות הציבורית לצנעת הפרט.

גם את מרגישה לפעמים שהגבול נחצה ואנשים יותר מדי מתערבים ומבקשים לדעת על חייך יותר ממה שאת מוכנה לספר?

חני עונה לי כמעט מיד:

"הי, דבורי. אני חושבת שהנושא חשוב מאוד, ושאני לא מרואיינת מתאימה... כאשר אני משלמת מחיר אישי של חדירה לפרטיות בצורת הערות, שאלות, חיבוקים ואנשים שאני לא מכירה שדופקים לי בדלת עם אוכל ועוגות ועצות וספרים, אני תמיד אקח את האחריות עלי ואבין שזה המחיר של השיתוף שלי והבחירה שלי לחשוף. אני אומנם מתארת לעצמי שיש כאלה שמדברים עלי ומקשקשים בקטע רכילותי ולא רק אומרים תהלים לרפואתי, אבל איכשהו אני מרגישה שזה לא באמת משנה ולא אכפת לי, אולי בגלל שרוב התגובות מביעות תמיכה והזדהות ואהבה - אז הרוב קובע. כשמדובר במקרה אחר, כמו גירושין או חינוך ילדים או פרנסה, אני חושבת שאנשים מתערבים באופן יותר שיפוטי ואז זה הרבה פחות נסבל, ושם אכן יש הרבה עבודה לעשות. יישר כוח על העבודה הזו!"

אני מודה לחני על המילים הטובות, לא מוותרת לה:

אז בעצם מה שאת אומרת זה שברגע שאנחנו פותחים חלון לציבור, מסיבות כאלו או אחרות, אין לנו אפשרות למנוע ממנו להציץ פנימה?

"אני חושבת שזאת נאיביות לחשוב ששיתוף יוליד רק תגובות טובות ומכילות", חני מגיבה. "יש מחיר לחשיפה, והאיזון העדין הזה של להקשיב אבל לא להתערב, לתת עצה אבל לא לדחוף את האף, לתת חיבוק אבל לא כזה שחונק, הוא כמעט בלתי אפשרי. המסקנה שלי היא לא חלילה להפסיק לשתף, אלא לקחת בחשבון שאין הכל בחיים - ליהנות מהצדדים הטובים שבשיתוף ולהתייחס בסלחנות לצדדים הלא נעימים".