שיר חמקמקה

[RACHELIZ]

הייתה לי תובנה
ורציתי לכתוב עליה
שיר או הגיג
אך היא פרחה לה
במשק כנפיים
כמו בועת סבון
חמקמקה
השאירה אותי חסרה
בלי קצה חוט
למשוך בו

ואולי פתאום
באמצע הלילה
היא תחזור אלי
ואני אמשש
את הפלאפון
בעיניים טרוטות
וארשום אותה
לבל תעז לחמוק
ככה שוב

או שהיא פשוט
תישאר בעולם משלה
איפה שנמצאים
כל הרעיונות
הנעלמים

הנה,
נולד הגיג

 

[נ. גל]

האימוג'י הצוחק ששלחתי הוא צחוק עצמי.
חציו מלא תסכול, חציו מלא הנאה.
סוף סוף מישהו כתב את מה שניסיתי בכמה וכמה שירי ארספואטיקה...

 

[הנף מקלדת]

ושוב אעלה דברים מהאוב.
קשור או לא?
לי זה הזכיר.

רִחוּף


בְּעוֹדִי בַּמִטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
וְהִיא חָמְקָה מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
וַתַּעַל וַתִּפְרַח
נוֹצְצָה, בּוֹהֶקֶת בְּאוֹר יְקָרוֹת
מְגֻוֶּנֶת, שְׁקוּפָה
כַּכַּלָּה אֶל חֻפָּתָה.

לִזְכוּתִי יֵאָמֵר: נִסִּיתִי!
בְּכָל כֹּחִי הַדַּל רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ
לְתָפְשָׂה
כִּי אָמַרְתִּי: מֵרוּם תִּקְרָה
מַר לִגְלוּגָהּ עָלֵינוּ, שׁוֹכְנֵי אָרֶץ
קְרוּצֵי חֹמֶר
הַמְקַרְצְפִים בְּחָמְרֵי הַנִּקוּי
הַמְיַבְּלִים עַצְמָם לָדַעַת
הַמְבַקְּשִׁים אֶת הַפֵּרוּר
בְּגַרְגִּירֵי אָבָק
בְכָל זָוִית וְקָדְקוֹד.

אַךְ לֹא יָכוֹלְתִּי לָהּ.
זְרִיזָה הָיְתָה מִמֶּנִּי
חֲזָקָה מִמֶּנִּי
וַאֲנִי מַבִּיט, וְרוֹאֶה
בָּבוּאָתִי בָּהּ,
וְהִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי
שָׂבַעְתִּי מִנִּקְיוֹנוֹת.

בְּעוֹדִי כָּךְ בַּמִּטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
וְהִיא, מְרַחֶפֶת מִמַּעַל
מְלֵאָה בְּמַחְשְׁבוֹתַי הַנִּשָּׂאוֹת –
פּוּק!
פָּקְעָה לָהּ, וַתִּפּוֹץ
חֲרִישִׁית.

עוֹד בּוּעַת סַבּוֹן
שֶׁל עַרְבֵי פְּסָחִים
הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.

(מוקדש לאלה שלא מאמינים שמכל בועת סבון ניתן לייצר שיר)

 

[RACHELIZ]

ושוב אעלה דברים מהאוב.

זהו שאני עוד ממתינה לתשובה שם, על כושר מציאת האוב ההוא...

 

[הנף מקלדת]

זהו שאני עוד ממתינה לתשובה שם, על כושר מציאת האוב ההוא...

שם. בדיוק היותי עסוק ללכת להנאתי, בעקבות גדולי הכותבים דפרוג.

כאן. זה קפץ לי מהזיכרון.