הנושאים החמים
הנושאים החמים
המכונה משמיעה את האות כי הסתיים לו סבב כביסה נוסף. אני פותחת את הדלת ומביאה את הסל, מגלישה לתוכו את כל הכבסים.
הידיים שלי כבר כבידות.
סוף היום זה לא הזמן החזק שלי.
ללי עוד שרה לעצמה בלול, ואני רק משוועת לשקט ולמנוחה.
אני פותחת את מתקן התליה ומתחילה לתלות. מכנסיים, חולצה, גרב קטנה שהופ, מחליקה למטה. אין לי כבר כח.
וגם חם לי.
אויש, מי סגר כאן את החלון?
אני ניגשת לפתוח אותו ושם למטה אני רואה אותם. זוג יושבים על הספסל. כאילו העולם עומד מלכת.
קנאה עולה ומטפסת בי. איפה אני ואיפה הם.
אין לי זמן לנשום. החיים שלי עמוק עמוק בתוך מסלול מרתון שאין לו קו גמר.
אני חוזרת לכביסה. יש לי ברירה?
****
מתכת הספסל מקררת אותה. היא משלבת ידיים, מנסה לחמם את עצמה.
היא נאבקת בדמעות שלה.
נכון, חשוך ומי נמצא בחוץ עכשיו. אבל בכל זאת, לא נעים, הם ברחוב. מספיק היא מרגישה מסכנה. מספיק מרחמים עליה. היא לא צריכה עוד מהמצרך הזה.
לא מאנשים.
אבל הדמעות לא תמיד שואלות רשות את בעליהן, והן זולגות חופשי.
בעלה יושב ומקשיב. מביט בה וכל העצב שבעולם נשקף מעיניו.
"אני כבר לא יכולה! כל היום אני רק רואה תינוקות וילדות וקשתות וסיכות ואמהות שמנשקות. לא עומדת בזה יותר!"
הידיים שלי כבר כבידות.
סוף היום זה לא הזמן החזק שלי.
ללי עוד שרה לעצמה בלול, ואני רק משוועת לשקט ולמנוחה.
אני פותחת את מתקן התליה ומתחילה לתלות. מכנסיים, חולצה, גרב קטנה שהופ, מחליקה למטה. אין לי כבר כח.
וגם חם לי.
אויש, מי סגר כאן את החלון?
אני ניגשת לפתוח אותו ושם למטה אני רואה אותם. זוג יושבים על הספסל. כאילו העולם עומד מלכת.
קנאה עולה ומטפסת בי. איפה אני ואיפה הם.
אין לי זמן לנשום. החיים שלי עמוק עמוק בתוך מסלול מרתון שאין לו קו גמר.
אני חוזרת לכביסה. יש לי ברירה?
****
מתכת הספסל מקררת אותה. היא משלבת ידיים, מנסה לחמם את עצמה.
היא נאבקת בדמעות שלה.
נכון, חשוך ומי נמצא בחוץ עכשיו. אבל בכל זאת, לא נעים, הם ברחוב. מספיק היא מרגישה מסכנה. מספיק מרחמים עליה. היא לא צריכה עוד מהמצרך הזה.
לא מאנשים.
אבל הדמעות לא תמיד שואלות רשות את בעליהן, והן זולגות חופשי.
בעלה יושב ומקשיב. מביט בה וכל העצב שבעולם נשקף מעיניו.
"אני כבר לא יכולה! כל היום אני רק רואה תינוקות וילדות וקשתות וסיכות ואמהות שמנשקות. לא עומדת בזה יותר!"
