הקשית לשאול..
הדברים תלויים ועומדים בסגנון פירושי האגדה שבתלמוד, בדברים שנראים תמוהים בהשקפה ראשונה (ושניה) לפי דרכי הטבע..
ודע לך, כי זה החכם מבית מדרשם של הרמב"ם וראב"ע (ראיתי מביאים שהיה תלמיד ראב"ע וידיד ריה"ל, ואין בידי ידיעות מהימנות חיצוניות לאשר או להכחיש), ונודעה מחלוקתו של הרמב"ן (בדרשת תורת ה' תמימה) והרמב"ם (באגרת תחה"מ) והכרעת הרשב"א (בתשובה בארוכה), ובאתר די זיקוקין דנורא וגו'.
והכלל העולה, שדעת הרמב"ם היא, שכל מאורע ש'אין הדעת מקבלתו' שאירע כפי שכתוב בתלמוד (ואין לנו הכרח לומר שהיה זה דרך נס), על כרחנו נאמר אחת משתים: או שאינו מתפרש כפשוטו, או שהוא סברת חכם מהחכמים והוא דעת יחיד. וכן מורגל בפי ראב"ע ורלב"ג וסיעתם. (ע' למשל דברי הרמב"ם במורה על שיתא אלפי שנין הוי עלמא, ודברי ראב"ע בענין לידת יוכבד בגיל ק"ל, ודברי הרמב"ן עליו בפ' ויגש, והדברים עתיקים. וידוע גם מש"כ הריב"ש סי' מה על הרמב"ם והרלב"ג בענין הנסים, ע"ש).
ובהניח הנחות אלו, כך פירוש דבריו: המאורע של זריקת עוג על ישראל, אין הדעת מקבלתו, ולפיכך היה לנו לומר שאינו כפשוטו או שהוא דעת יחיד (ע' בדברי הרשב"א על אגדה זו בפירוש ההגדות שלו שמפרשו ע"ד סוד, וגם מהרש"א פתח בכך שהענין קשה מאוד בסברא, ונודעו דברי הביאוה"ל בסי' ריח ליישב ענין זה). אלא שכיון שנזכר במקרא שכל מלחמת עוג היתה דרך נס, צריך לומר שגם זה היה דרך נס.
אמנם אחר שביאר באופן פרטי את ענין עוג, הרחיב היריעה אל הקורא להודיעו את הכלל בפירוש ההגדות כיוצא בזו. וזה ביאור דבריו:
'וכמו זה' המאורע הגדול, אם היה קורה ומסופר 'בלא נס שצריך העולם', כלומר באופן שלא היה שום הכרח לומר שיש צורך לעשות נס כזה גדול בעולם, אזי כיון ש'אין הדעת מקבלתו' בהכרח ש'אינו אמת' (ולפי זה היה ראוי ליתן ו' במילת 'אינו'), וממשיך לפרש את הכלל שבזה, שבמקרה כזה, למרות שהוא כתוב בתלמוד אין לנו לקבלו כפשוטו: 'ואע"פ שיהא כתוב בתלמוד' עדיין יש לנו לומר ש'אינו אמת' ולא לקבלו, ומדוע? כיון שזו דעת יחיד: 'אין ההלכה ההיא כמו אותו החכם ורבנן פליגי עליה'. כלומר, גם במקרה שלא נמצא בהדיא שחכמים יחלקו על דעת ההיא, מ"מ נאמר כן בפה מלא. והנימוק: 'אין הדעת מקבלתו'. ולדבר הזה תשית עיניך בתשובת הרשב"א ח"א סי' ט שחולק על כיו"ב.
ודעת הרמב"ן בכל זה כדברי המקובלים, המדקדקים היטב על כל תג ותג בכל דבר אגדה, והרוצה להרוות צמאונו יבקש יסוד שיטת החולקים בהקדמת ר' אברהם בן הרמב"ם לפירושי האגדות (ההולך בדרכי אביו הגדול בפיהמ"ש פרק חלק, ובכמה אגרות), ומנגד ב'מאמר על ההגדות' של הרמח"ל ובדברי המהר"ל בגבורות ה' ובעוד כמה מקומות (אשר דרך דומה להם אם כי בלשונות שונים ידברו, יסוד שיטתם ע"פ המקובלים וכדרך הרמב"ן הנ"ל). ומכאן ואילך אין קץ לדברים הדברים.
כל זה כתבתי בנחיצה להפיס דעת החכם הנכבד ולהשקיט הגעגוע.. ודי בזה לכבודו ולמסגרת הפורום הזאת.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
