הנושאים החמים
הנושאים החמים
לפני כחצי שנה פרסמתי מדור קבוע בדף המאמרים המצויין של פרוג
בשם 'כלבנה להאיר'
כעת, בסייעתא דשמיא אני מתחילה לפרסם באופן קבוע
שני סיפורים בשבוע
שעוסקים, איך לא- בעבודה עם קלפים
מצרפת כאן דוגמה לסיפור הראשון
ומזמינה את כולם לשלוח מייל חוזר לכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ולקבל בכל שבוע שתי מתנות היישר לתוך תיבת המייל
הטווס
זו אני! מצהירה ליזי באוזני הקבוצה, ההמומה יש לציין, ורגע לפני שנמהר לדון אותה כמתנשאת כאגוצנטרית או כשניהם גם יחד, היא ממהרת להסביר את עצמה
חושבות שאני גאוותנית, נכון? אבל אני לא. באמת שלא. אדם צריך להכיר בערך עצמו וברוך ה' שיש במה להכיר. אני מודה כל יום לקב"ה שחנן אותי במידה גדושה של מתנות שמיים. אני כותבת, אני מציירת, אני מרצה, אני מעורבת בכל מיני פרויקטים חברתיים. ה' נתן לטווס יופי, לא סתם יופי, נוצות מרהיבות וברוך ה' שגם אני, כמוהו, זוכה להשתמש בכישורים שלי ולהשפיע מהם על העולם.
כולן שותקות. גם אני. אין שום פסול לכאורה בדברים של ליזי. הלא כל אחת מאתנו היא יחידה ומיוחדת שקבלה את מתנות השמיים שלה ובעזרתם היא צריכה להשלים את הייעוד, את הייחוד שלה בעולם. בכל זאת, אני חשה חזק בתוכי את הצרימה.
את יודעת ליזי, אני פותחת לבסוף, יש משהו מעניין בקלף הזה, שונה. זה הקלף היחיד מתוך כל החבילה שהחיה תופסת את כל מאת האחוזים שבו. אין רקע, אין נוף, אין שום דבר, רק הוא.
נכון, היא עונה לי, אז מה?
לא יודעת, מה את חושבת?
היא מהרהרת לרגע. זה בגלל שהוא באמת כל כך דומיננטי, כל כך מוצלח, מה אפשר לעשות?
מה את חושבת ליזי, אני ממשיכה, אם היינו מגדילים את מסגרת התמונה, יש שם לדעתך חיות נוספות?
בוודאי, היא יורה את התשובה, הטווס הזה לא חי לבד. אולי טווסים נוספים, אולי ברווזים. יש, בוודאות יש שם עוד.
ומה דעתך? איך זה בשבילם שהוא ככה, תופס את כל התמונה?
לא יודעת, לא חשבתי על זה, היא מודה.
אז תנסי לחשוב עכשיו, מסכימה? איך מרגיש שם ברווז או טווס קטן יותר, כשהוא עומד שם לידו?
לא רואים אותו, היא תופסת פתאום
אני רוצה לשאול אותה איך זה בשבילו אבל המבט בעיניים של ליזי מבהיר לי שזה מיותר לגמרי, היא כבר הבינה.
את יודעת מה, היא אומרת לבסוף, הטווס יכול גם לאסוף את הנוצות שלו, לצמצם אותם, גם את האפשרות הזו ברא הקב"ה. אולי צריך ללמוד להשתמש גם בה.
ואת, מה אתך? מה עם הנוצות שלך?
האם יודעת בכלל שיש לך נוצות?
האם את פורסת אותן לעיתים?
האם את יודעת גם לאסוף ולהסתיר אותן?
ואיך את מרגישה, כשהן פרוסות, כשהן אסופות?
התבונני בטווס, תני לעצמך כמה דקות לענות על השאלות הללו
בטוחה שתגלי דברים חדשים ומפתיעים
רוצה לשתף אותי? בשמחה!
מוזמנת לענות למייל הזה: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
בשם 'כלבנה להאיר'
כעת, בסייעתא דשמיא אני מתחילה לפרסם באופן קבוע
שני סיפורים בשבוע
שעוסקים, איך לא- בעבודה עם קלפים
מצרפת כאן דוגמה לסיפור הראשון
ומזמינה את כולם לשלוח מייל חוזר לכתובת: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ולקבל בכל שבוע שתי מתנות היישר לתוך תיבת המייל
הטווס
זו אני! מצהירה ליזי באוזני הקבוצה, ההמומה יש לציין, ורגע לפני שנמהר לדון אותה כמתנשאת כאגוצנטרית או כשניהם גם יחד, היא ממהרת להסביר את עצמה
חושבות שאני גאוותנית, נכון? אבל אני לא. באמת שלא. אדם צריך להכיר בערך עצמו וברוך ה' שיש במה להכיר. אני מודה כל יום לקב"ה שחנן אותי במידה גדושה של מתנות שמיים. אני כותבת, אני מציירת, אני מרצה, אני מעורבת בכל מיני פרויקטים חברתיים. ה' נתן לטווס יופי, לא סתם יופי, נוצות מרהיבות וברוך ה' שגם אני, כמוהו, זוכה להשתמש בכישורים שלי ולהשפיע מהם על העולם.
כולן שותקות. גם אני. אין שום פסול לכאורה בדברים של ליזי. הלא כל אחת מאתנו היא יחידה ומיוחדת שקבלה את מתנות השמיים שלה ובעזרתם היא צריכה להשלים את הייעוד, את הייחוד שלה בעולם. בכל זאת, אני חשה חזק בתוכי את הצרימה.
את יודעת ליזי, אני פותחת לבסוף, יש משהו מעניין בקלף הזה, שונה. זה הקלף היחיד מתוך כל החבילה שהחיה תופסת את כל מאת האחוזים שבו. אין רקע, אין נוף, אין שום דבר, רק הוא.
נכון, היא עונה לי, אז מה?
לא יודעת, מה את חושבת?
היא מהרהרת לרגע. זה בגלל שהוא באמת כל כך דומיננטי, כל כך מוצלח, מה אפשר לעשות?
מה את חושבת ליזי, אני ממשיכה, אם היינו מגדילים את מסגרת התמונה, יש שם לדעתך חיות נוספות?
בוודאי, היא יורה את התשובה, הטווס הזה לא חי לבד. אולי טווסים נוספים, אולי ברווזים. יש, בוודאות יש שם עוד.
ומה דעתך? איך זה בשבילם שהוא ככה, תופס את כל התמונה?
לא יודעת, לא חשבתי על זה, היא מודה.
אז תנסי לחשוב עכשיו, מסכימה? איך מרגיש שם ברווז או טווס קטן יותר, כשהוא עומד שם לידו?
לא רואים אותו, היא תופסת פתאום
אני רוצה לשאול אותה איך זה בשבילו אבל המבט בעיניים של ליזי מבהיר לי שזה מיותר לגמרי, היא כבר הבינה.
את יודעת מה, היא אומרת לבסוף, הטווס יכול גם לאסוף את הנוצות שלו, לצמצם אותם, גם את האפשרות הזו ברא הקב"ה. אולי צריך ללמוד להשתמש גם בה.
ואת, מה אתך? מה עם הנוצות שלך?
האם יודעת בכלל שיש לך נוצות?
האם את פורסת אותן לעיתים?
האם את יודעת גם לאסוף ולהסתיר אותן?
ואיך את מרגישה, כשהן פרוסות, כשהן אסופות?
התבונני בטווס, תני לעצמך כמה דקות לענות על השאלות הללו
בטוחה שתגלי דברים חדשים ומפתיעים
רוצה לשתף אותי? בשמחה!
מוזמנת לענות למייל הזה: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נערך לאחרונה ב:
