דרוש מידע חומר בנושא הגמגום

[תמלילנית]

לצורך תחקיר, אני מחפשת חומר בנושא הגמגום- הפרעה בדיבור.
או אם יש כאלה שמסכימות לשתף ממקרים מוכרים.
אודה מאוד לכל עזרה.

 

[תמלילנית]

מקפיצה...

 

[שב נא הסופר]

אמנם יש על זה הרבה חומר ברשת, אך הצד השווה שבכולם שזה קשקוש אחד גדול.
פעם שלחתי מישהו לאחד "המומחים" הידועים - כי חשבתי שבאמת הוא מומחה כמפורסם, אבל חוץ מלמשוך מהבנדם טבין ותקילין לא זז כלום. מסכן, מקווה שהוא לא מגמגם עוד יותר בגלל זה.
בתכל'ס, נראה לי שזה ענין אינדיבידואלי, לא משהו מדעי-מסחרי. לתשומת לב.

 

[תמלילנית]

[

אמנם יש על זה הרבה חומר ברשת, אך הצד השווה שבכולם שזה קשקוש אחד גדול.
פעם שלחתי מישהו לאחד "המומחים" הידועים - כי חשבתי שבאמת הוא מומחה כמפורסם, אבל חוץ מלמשוך מהבנדם טבין ותקילין לא זז כלום. מסכן, מקווה שהוא לא מגמגם עוד יותר בגלל זה.
בתכל'ס, נראה לי שזה ענין אינדיבידואלי, לא משהו מדעי-מסחרי. לתשומת לב.

שזה אומר? הטיפולים לא עוזרים? משפרים?
איזה סוגי טיפולים מציעים חוץ מקלינאי תקשרות?

 

[שםמשתמש]

איזה סוג של מידע?
מחקרים? שיטות וגישות טיפוליות?
או יותר על הכיוון האישי?

 

[שב נא הסופר]

שזה אומר? הטיפולים לא עוזרים? משפרים?
איזה סוגי טיפולים מציעים חוץ מקלינאי תקשרות?

גמגום זה סימפטום. זה לא איזה תקר מיכני הניתן לטיפול נקודתי.
זו הסיבה שרוב ככל הטיפולים לא עוזרים. פשוט הבנדם לא מסוגל להתגבר על עצמו ולפעול אחרת.
מכיר מישהו שהלך לפסיכולוג מומחה, שילם 1000 ש"ח רק לביקור היכרות בן חצי שעה, בו דווח לו שעליו לעבור טיפול מקדמי במשך חצי שנה [והסכום בהתאם..], ורק אחר כך יתאפשר לפסיכולוג לאבחן ולעלות על הבעיה ולהתחיל טיפול. במילים אחרות, תמכור ת'דירה שלך, אחר כך נטפל גם בך.

לדעתי, השיטה הפשוטה והטובה ביותר לטיפול ותיקון הגמגום, זה להרפות את הגוף ולדבר לאט. זה עובד. רק שהאדם המגמגם לא מסוגל לנהוג כך - לדבר לאט, הוא מתבייש.
הכל תלוי בבנדם עצמו אם באמת הוא מוכן להקריב את הבושה בעבור השינוי. רובם ככולם לא מוכנים לזה נפשית. וזה מובן.
מכיר עוד סיפור מכלי ראשון על מגמגם אחד ברמה גבוהה שהתגבר על הבושה בכוחות עצמו ויצא מזה. היום הוא מרצה. אבל זה לא לכאן.

 

[חני גרינשטיין]

תקראי בספר אתהלך
של הרב אהרון מרגלית

 

[sheen]

לדעתי, השיטה הפשוטה והטובה ביותר לטיפול ותיקון הגמגום, זה להרפות את הגוף ולדבר לאט. זה עובד. רק שהאדם המגמגם לא מסוגל לנהוג כך - לדבר לאט, הוא מתבייש.
הכל תלוי בבנדם עצמו אם באמת הוא מוכן להקריב את הבושה בעבור השינוי. רובם ככולם לא מוכנים לזה נפשית. וזה מובן.

ידע מקצועי? או שכך פשוט נראה לך?
כי המציאות כמובן רחוקה מלהיות פשוטה כמו שכתבת

איזה סוג של מידע?
מחקרים? שיטות וגישות טיפוליות?
או יותר על הכיוון האישי?

מצטרפת.
תדייקי את הבקשה שלך

 

[תמלילנית]

אוקי, קודם כל תודה לכל העונים.
אני עושה את התחקיר לצורך סיפור ארוך.
אני צריכה מידע גם וגם.
גם מאמרים ומחקרים וכו'
אבל בעיקר אני רוצה לשמוע את ההתמודדות האישית של כאלה עם בעית גמגום.
איך מתמודדים? האם יש תקווה להעלים את הגמגום? איך הם מטפלים?קשיים? כח? תגובת הסביבה וכו'

 

[תמלילנית]

גמגום זה סימפטום. זה לא איזה תקר מיכני הניתן לטיפול נקודתי.
זו הסיבה שרוב ככל הטיפולים לא עוזרים. פשוט הבנדם לא מסוגל להתגבר על עצמו ולפעול אחרת.
מכיר מישהו שהלך לפסיכולוג מומחה, שילם 1000 ש"ח רק לביקור היכרות בן חצי שעה, בו דווח לו שעליו לעבור טיפול מקדמי במשך חצי שנה [והסכום בהתאם..], ורק אחר כך יתאפשר לפסיכולוג לאבחן ולעלות על הבעיה ולהתחיל טיפול. במילים אחרות, תמכור ת'דירה שלך, אחר כך נטפל גם בך.

לדעתי, השיטה הפשוטה והטובה ביותר לטיפול ותיקון הגמגום, זה להרפות את הגוף ולדבר לאט. זה עובד. רק שהאדם המגמגם לא מסוגל לנהוג כך - לדבר לאט, הוא מתבייש.
הכל תלוי בבנדם עצמו אם באמת הוא מוכן להקריב את הבושה בעבור השינוי. רובם ככולם לא מוכנים לזה נפשית. וזה מובן.
מכיר עוד סיפור מכלי ראשון על מגמגם אחד ברמה גבוהה שהתגבר על הבושה בכוחות עצמו ויצא מזה. היום הוא מרצה. אבל זה לא לכאן.

שזה אומר, לפי דעתך, בן אדם שלא מוותר, משקיע את כל כוחותיו ועם רצון חזק חזק חזק וחוסן חברתי.
ייכול בכוחות עצמו לשפר את הגמגום שלהם. ואפילו לצאת מזה.
אם כי אולי כאן הבעיה הגדולה, שהרבה מגמגמים סובלים מחרדה חברתית.
והבושה והלחץ החברתי חוסם אותם.

 

[שב נא הסופר]

ידע מקצועי? או שכך פשוט נראה לך?
כי המציאות כמובן רחוקה מלהיות פשוטה כמו שכתבת

ידע מעשי [יותר ממקצועי]. עבד בפועל.

 

[חני גרינשטיין]

ידע מעשי [יותר ממקצועי]. עבד בפועל.

במקרה אחד?
או בהרבה מקרים?

 

[שב נא הסופר]

שזה אומר, לפי דעתך, בן אדם שלא מוותר, משקיע את כל כוחותיו ועם רצון חזק חזק חזק וחוסן חברתי.
ייכול בכוחות עצמו לשפר את הגמגום שלהם. ואפילו לצאת מזה.
אם כי אולי כאן הבעיה הגדולה, שהרבה מגמגמים סובלים מחרדה חברתית.
והבושה והלחץ החברתי חוסם אותם.

אכן. בדרך כלל זה נובע מחרדה חברתית.
בזמנו, דיברתי על כך עם רופא משפחה כאן [במודיעין עילית], הוא סיפר לי על אח שלו [ברוסיה] שסבל קשה מגמגום כבד ובגלל זה הוא לא הצליח להשלים את לימודיו האקדמיים. אצל כל הרופאים והפסיכולוגים המומחים הוא היה, ושום דבר לא עזר. הוא כמעט יצא מדעתו, ובמשך שנה לא יצא מהבית, מהבושה שהוא לא יכול לדבר חלק. עד שפעם אחת הוא החליט שאי אפשר להמשיך כך, הוא צפצף על הבושה וחזר ללמוד באוניברסיטה. במשך שנה דיבר בפני סטודנטים, איך שהוא כך בגמגום כבד, פשוט היה קשה נפשית לשמוע אותו. אבל אחרי שנה, כל הגמגום שלו כבר נעלם לגמרי והיום הוא מדבר חלק. זה היה כשהוא היה בגיל 20 בערך.

 

[שב נא הסופר]

במקרה אחד?
או בהרבה מקרים?

במקרים הידועים לי [כי כמעט אין מקרים כאלו לצערי..]. לפחות על שנים אני יודע.
דיברתי עם עוד כאלו מגמגמים, אבל הם מפחדים עוד יותר לדבר לאט כי הם מתביישים.

 

[רעמית]

דווקא גמגום הוא הרבה פעמים לא קשור לנפש.
הגמגום הוא מוחי.
אולי תנסי לשאול את לאה אייזנבך.
היא עושה הופעות, והסבירה פעם בהופעה שהייתי בה את החילוק במח בין המקום הקשור לדיבור למקום הקשור לשירה.
ואצלה זה ודאי לא קשור לחרדה או מה.
היא מטיילת יפה על במות.
אני גם ברמה האישית מכירה אחד עם גמגום, שגם אצלו זה לא בא מחוסר בטחון או משהו. אלא זה מוחי וככה אובחן מתחילה. (מגמגם מינקות)
מה שכן בהתרגשות (שזה כולל כעס, מבוכה, שמחה, לחץ) עלולים לגמגם יותר. (בדומה למשל לטיקים - שהם מוחיים, אך מחריפים במצבים הנ"ל)

 

[שםמשתמש]

אכן. בדרך כלל זה נובע מחרדה חברתית.

גמגום לפעמים נובע ממקור פסיכוגני ופסיכולוגי. - זוהי הדעה השכיחה אך לא בהכרח הנכונה.
יכול להיות מבעיות בפידבק השמיעתי.
יכול להיות בשל הבדלים בקצב הירי במוח בין אזור הדיבור (ורניקה) לאזורי התכנון.
ועוד

ישנם 4 תאוריות עיקריות לאטיולוגיות לגמגום:
1. תאוריות התפתחותיות (למידה/סביבה)
2. תאוריות פסיכולוגיות אמונציונליות, החלק הרגשי
3. תאוריות שפתיות
4. תאוריות אורגניות עוסקות בפיזיולוגיה, במוח

גם אם מניחים שהגמגום הוא ריגשי ישנם הרבה סיבות ריגשיות ולא רק חרדה חברתית.
רק לשם דוגמא- טראומה, הבדלים בין הדרישה הסביבתית לבין היכולת הביצועית ועוד ועוד

 

[שםמשתמש]

מה שכן בהתרגשות (שזה כולל כעס, מבוכה, שמחה, לחץ) עלולים לגמגם יותר.

מצבי סטרס אכן יכולים להחמיר את הגמגום או בסיטואציה הספציפית.
כן יכול להיות שהחרדה מגבירה את מאפייני המשנה, כלומר, אנשים שבנוסף לגמגום משתעלים, עושים תיקים, מתקפלים וכו'

 

[שב נא הסופר]

גמגום לפעמים נובע ממקור פסיכוגני ופסיכולוגי. - זוהי הדעה השכיחה אך לא בהכרח הנכונה.
יכול להיות מבעיות בפידבק השמיעתי.
יכול להיות בשל הבדלים בקצב הירי במוח בין אזור הדיבור (ורניקה) לאזורי התכנון.
ועוד

ישנם 4 תאוריות עיקריות לאטיולוגיות לגמגום:
1. תאוריות התפתחותיות (למידה/סביבה)
2. תאוריות פסיכולוגיות אמונציונליות, החלק הרגשי
3. תאוריות שפתיות
4. תאוריות אורגניות עוסקות בפיזיולוגיה, במוח

הכל קשקוש בלבוש..

רק לשם דוגמא- טראומה, הבדלים בין הדרישה הסביבתית לבין היכולת הביצועית ועוד ועוד

להוי ידוע למר.. אלה בדיוק הדברים שגורמים חרדות לבנדם, כמו עוד דברים נוספים שגורמים לחרדות.

 

[תמלילנית]

אכן. בדרך כלל זה נובע מחרדה חברתית.
בזמנו, דיברתי על כך עם רופא משפחה כאן [במודיעין עילית], הוא סיפר לי על אח שלו [ברוסיה] שסבל קשה מגמגום כבד ובגלל זה הוא לא הצליח להשלים את לימודיו האקדמיים. אצל כל הרופאים והפסיכולוגים המומחים הוא היה, ושום דבר לא עזר. הוא כמעט יצא מדעתו, ובמשך שנה לא יצא מהבית, מהבושה שהוא לא יכול לדבר חלק. עד שפעם אחת הוא החליט שאי אפשר להמשיך כך, הוא צפצף על הבושה וחזר ללמוד באוניברסיטה. במשך שנה דיבר בפני סטודנטים, איך שהוא כך בגמגום כבד, פשוט היה קשה נפשית לשמוע אותו. אבל אחרי שנה, כל הגמגום שלו כבר נעלם לגמרי והיום הוא מדבר חלק. זה היה כשהוא היה בגיל 20 בערך.

חזק!

 

[תמלילנית]

דווקא גמגום הוא הרבה פעמים לא קשור לנפש.
הגמגום הוא מוחי.
אולי תנסי לשאול את לאה אייזנבך.
היא עושה הופעות, והסבירה פעם בהופעה שהייתי בה את החילוק במח בין המקום הקשור לדיבור למקום הקשור לשירה.
ואצלה זה ודאי לא קשור לחרדה או מה.
היא מטיילת יפה על במות.
אני גם ברמה האישית מכירה אחד עם גמגום, שגם אצלו זה לא בא מחוסר בטחון או משהו. אלא זה מוחי וככה אובחן מתחילה. (מגמגם מינקות)
מה שכן בהתרגשות (שזה כולל כעס, מבוכה, שמחה, לחץ) עלולים לגמגם יותר. (בדומה למשל לטיקים - שהם מוחיים, אך מחריפים במצבים הנ"ל)

זה נכון, בהרבה מקרים זה לא בא על רקע טראומתי אלא מולד.
אבל מדברים כאן, על ההשפעות של המגמגמים, שזה גורם להם קשיים נפשיים