חג השבועות והימים לפני החג

[מבט חכ"ם]

נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב ויש גם הנוהגים לטבול החלה בדבש על-שם הכתוב: "דבש וחלב תחת לשונך" או לאכול עוגת דבש. [סימן קג סעיף ז]
ויש לזכור לחכות 30 דקות מסוף סיום אכילת החלבי עד לסעודת יו"ט. ויש שאחרי החלבי נוטלים ידיים ואוכלים חלה לעשות הדחה, ושותים לעשות שטיפה. כלומר: שטיפה והדחה.

לפני מ"י [מ"י=50 יום החמישים] אתם מטהרים, ו-מ"י [מ"י=50 יום החמישים] מטהר אתכם.

הכנה כל שבוע: למה אומרים בכל קידוש "זכר ליציאת מצרים" ולא "זכר לקבלת התורה" שהיא המטרה של יציאת מצרים, כפי שכתוב: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזו היא המטרה? אלא העניין הוא ש"ההכנה גדולה מהמצווה", כמו הטבת הנרות שגדולה מההדלקה עצמה, ולכן מזכירים את "ההכנה" יציאת מצרים שהיא יותר גדולה וחשובה. ורמז: תעבדו - ן'.

לימוד מיום כ"ט אייר לכל השנה, שביום כ"ט אייר מתפללים תפילת השל"ה, וכידוע שכפי האמונה כן הישועה, וצריך לדעת ליזכור ולהאמין כך בכל תפילה ובכל השתדלות. [כגון ביום ג' פרשת בשלח פרשת המן].

לימוד מיום ב' סיון לכל החיים, יום ב' סיון נקרא בתואר "יום המיוחס", בגלל שהוא בין ר"ח סיון לבין 3 ימי הגבלה וחג השבועות, וגם שביום זה נאמר למשה על עם ישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש - אלה הדברים אשר תדבר", על "אלה הדברים" כתוב ברש"י "לא פחות ולא יותר", והלימוד הוא שכל אדם צריך לזכור את המושג "מיוחס" או "ייחוס" בקשר אליו אישי, כלומר הבט מאחוריך להורים או לסבים, והבט לפניך לילדים [ולנכדים], וזכור שאתה "ייחוס בפני עצמו" בהתנהגותך ובדוגמתך האישית המשפיעה בבית בגו"ר, ולזכור שהתנהגותך עלולה להיות למידה בתפיסה של

"לא פחות מימה שהיה ולא יותר מימה שהיה אלא בדיוק מה שראו ושמעו ולמדו".

לימוד מיום ד' סיון, שהוא 48 ימים לעומר, ורמז גלוי יש בו, 48 שעות לפני התקדש החג, [למרות שלא כולם סופרים בצאת הכוכבים, אבל בשעות הם 48].

[לקראת יום חתונתו - זה מתן תורה: כתוב: "תורת ה', עדות ה', פיקודי ה', מצות ה', יראת ה', משפטי ה', - הנחמדים מזהב", המילה השניה ה' והמילה השניה זהב, ולכן שׂמים את הטבעת על האצבע השניה הנקראת אצבע, וגם אם מעבירים אח"כ לאצבע אחרת, העיקר הוא היכן שמים בתחילה, וזהו המקור.]

הנה הגענו אל יום החמישים, הלא הוא יום מתן תורה הגדול והנורא, אחר שהתכוננו אליו כבר מתחילת חג הפסח. אין יהודי בעולם שאין לו חלק בחג הזה: גם אם אתה ראש ישיבה גדול, ואף אם הינך יהודי פשוט אשר בקושי יודע ספר – התורה שייכת לכולם, וביום גדול זה נשמח בה ונעסוק בה בהתלהבות ובשמחה רבה. ספרנו 49 יום להגיע אל המעמד הנשגב של מתן תורה, יום אשר כתב עליו הצדיק בעל 'סדר היום': "כמה קדוש ונשגב חג השבועות, יום מתן תורה שקדושתו גדולה יותר מכל המועדים, שביום זה זכינו, עם ישראל, לקבל את התורה הקדושה המבדילה אותנו משאר העמים השונים ובחר בנו ה' ביום זה מכל האומות להיות עמו הנבחר. לכן, יש לעסוק בתורה הקדושה ביום זה להראות את שמחתנו בה, ואף יש לשמוח ולאכול בסעודה דשנה בבשר ויין, כדי להודות לה' על זכות זו" (החיד"א הקדוש זי"ע). הוסיף הגאון הצדיק ה'בית אברהם' זי"ע וכתב: "החג הקדוש הזה (שבועות) הוא כנגד יום כיפור, והלילה הזה מכפר על חייבי כריתות כמו יום כיפור". הלימוד שעושים ישראל באותו לילה גורם השפעות עצומות ותיקונים בשמיים המכפרים על חיובי כרת!. מספרים על הצדיק הקדוש, ה'אוהב ישראל' מאפטא זצ"ל, שנכנס לבית הכנסת בבוקר חג השבועות, והחל לומר את ברכות השחר בדמעות ובכיות. כשסיים את ברכות השחר שאל הצדיק את הנוכחים האם ברך ברכת 'שעשה לי כל צרכי'?. הכל לא שמו לב ולא ידעו לענות בבטחה, עד אשר ילד אחד שנכח במקום אמר ששמע שהרבי בירך זאת ואף ענה לו אמן. הרבי הסביר לתלמידיו שהוא אינו זוכר אם ברך זאת מפני שחג השבועות הוא יום מחילת עוונות, כפי שמוחלין לחתן וכלה, ולכן היה הוא שקוע כל החג הקדוש בכוונות כמו ביום כיפור, וכיוון שביום כיפור לא מברכים 'שעשה לי כל צרכי', לכן אינו זוכר אם ברך, מחמת הדבקות והכוונות כמו ביום כיפור. עד היכן מגיעים הדברים!. על כן, כתב השל"ה הקדוש זי"ע: "וצריך להתעורר מאוד בליבו, להתקדש ולתקן מעשיו להיות מוכתר בכתר תורה, כי יום קדוש זה הוא יומא דדינא (יום הדין)... ונידון בו כל אדם על התורה. ובו נקבע כמה חידושים יחדש השנה בתורה (בשם אחד מאדמור"י מגור). לכן, כותב החיד"א הקדוש זי"ע, ישתדל כל אדם לחדש חידוש בתורה ביום זה, ואם אינו יודע לחדש, ילמד דבר מחודש – "והוא סימן טוב לכל השנה". אך ידע האדם, שכל הלימוד הקדוש בלילה הזה, נעשה כהכנה לפסגה הגדולה, לרגע הגדול ביותר בחג זה – והוא קריאת עשרת הדיברות שבתפילת שחרית, שכותב הצדיק בעל היסוד ושורש העבודה, שאז היא השעה בו מתבצעת קבלת התורה מחדש לכל אדם, ויכוון כל אדם, כאילו הוא עומד על הר סיני ושומע את עשרת הדיברות מפי הקב"ה. על כן, גדול רגע זה מכל הלילה הקדוש, ולכן יתגבר כל אחד ברגעים אלו להיות עירני ולא להירדם, כפי שכתב הרב פלאג'י זצ"ל כי בשעה זו יש הארה משמיים וגילוי מעמד הר סיני עד אשר יכולים כל החולים להתרפא וכל העקרות יכולות להיפקד, כפי שהיה בזמן קבלת התורה במדבר!. רגע זה נמשך עד שעת תפילת המוסף, אשר כתב עליה הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל: "ובעת הגיע תפילת מוסף, הוא עת רצון כשעת הנעילה ביום הכיפורים, אשר מושפעת אז סיעייתא דשמיא עצומה של רוחניות לכל השנה, לכן יתחזק האדם שלא להירדם ברגעים יקרים הללו". "וביום זה", כותב החיד"א זצ"ל, "יעלה לרצון ביותר אמירת התהילים, מפני שהוא יום ההילולא של דוד נעים זמירות ישראל". "והעיקר שינצל כל רגע ביום זה לעסק התורה", כותב בעל ה'חמדת ימים', "מפני ששעה של לימוד ביום זה שקולה כלימוד של יום שלם ברציפות". מועדים לשמחה!

(כל ליל שבת בתפילת ערבית כמו ביום כיפור בזמן כניסת החג שהכל נמחל בין אדם למקום: כתוב בתפארת שלמה: בתפילת ליל שבת אומרים "ויכולו השמים" וזו תפילת עֵדוּת על הבורא יתברך שברא את העולם וביום השבת לא ברא כלום, ואיך יכול אדם שהוא עם עוונות להעיד על הבורא, אלא חייבים לומר שכשאומרים תפילה זו נהיה מחילת עוונות בין אדם למקום בשלימות ונעשה האדם עד כשר באמת.)

סיפר הרה"ק רבי אברהם יצחק מבארניב זי"ע, ששהה שנה אחת בחצירו של הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע מר"ח סיון עד אחר חג השבועות. וקודם חג שבועות בא לצאנז אחד מהנכדים המיוחסים של אחד האדמורי"ם, וכידוע שהרה"ק מצאנז זי"ע היה מקרב ומראה אותות חיבה מיוחדים לבנש"ק. אבל אותו אחד היה איש פשוט, וגם התנהגותו לא היתה ראויה לבנש"ק... שאל אותו הרה"ק מצאנז: מדוע קוראים לאלו הימים קודם שבועות "ימים מיוחסים"? והוא לא ידע להשיב על כך. אמר לו הרה"ק מצאנז: אני אומר לך למה: כי קודם מתן תורה, היו המיוחסים חשובים, אבל זהו קודם חג השבועות, ולפיכך נקראים ימים המיוחסים. אבל אחר חג השבועות, היינו אחר מתן תורה, מי שהוא למדן ומתנהג בדרך ארץ שקדמה לתורה, הוא מיוחס, ואם לאו, אין לו שום יחוס לכבודו...

אומר "בעל הטורים", "במדבר סיני" בגימטריה "בשלום", כי מיום שיצא ממצרים היו בקטטה, עד שבאו למדבר סיני והיתה ביניהן אחדות, "ויחן שם ישראל" - "כאיש אחד בלב אחד".

"ונסע אוהל מועד מחנה הלווים בתוך המחנות" (ב' - י"ז) כותב ה"חפץ חיים" זי"ע, כיון שהתורה מונחת בארון שבאוהל מועד, צריך האוהל מועד להיות תמיד "בתוך המחנות", באמצע, לא קרוב ביותר לאחד ולא רחוק ביותר מהשני, כמו שהבימה נמצאת באמצע בית הכנסת, וכמו שעץ החיים היה נטוע "בתוך הגן", גם התורה היא "עץ חיים", וכולם צריכים להתרכז סביבה והיא תהיה האמצע.

ה"פני מנחם" מגור זי"ע אמר (בחנוכה): "כתוב מהמקובלים שאם אין כלי לקבל ההשפעה זו השחתה". [(חייבים) לעשות השתדלות]

בראשית אותיות ברית אש, התורה היא אש. "הלא דברי כאש".

משה רבינו ע"ה התכונן הכי הרבה זמן לקבלת התורה: [בפרשת שמות פרק ו' פסוק י"א:] ויאמר משה אל האלוקים "מי אנֹכי" - ושני רמזים בשני מילים אלו, רמז 1: שאחרי 50 ימים כמספר המילה "מי" ישמעו עם ישראל את המילה "אנֹכי", [והרי בפסוק שאחריו מדובר על מתן תורה]. ורמז 2: המילים "מי אנֹכי" הם ביחד 132 (מי אנכי - [עִם הכולל]), וזה בגימטריא "ו' סיון" שמספרו הוא 132 - והוא תאריך קבלת התורה. וידוע שההכנה גדולה מהמצוה.

מאמר חכם: התעוררת בבוקר ואמרת "מודה אני", זכוֹר, השאר בונוס.

בספר "פניני הקדמונים" כתוב כך: ברכת כוהנים מסתיימת במילה "שלום", והמילה שלום היא כמס' המילה עֵשָׂו, ללמדינו שצריך להקדים בשלום כל אדם גם בשלום נכרי. ויש גם בתורה סוג של גויים שכתוב עליהם "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם", והדבר צריך ביאור כיום לאיזה גוי כן ולאיזה לא. ושנזכה תמיד לחיות בשלום ולזכות למלך שלמה שיופיע עלינו בקרוב ו"שלמה" אותיות "השלם".

היה פעם מקרה של ספינה טובעת, וזרקו למים הרבה ספינות קטנות להצלת הנוסעים, ונשארו אחרונים זוג הורים, ותוך כדי דיון ביניהם מי קופץ - קפץ הבעל לספינה, וצעקה לו האֵם "תשמור על הילדים", אכן סיפור זה יכול להיות משל טוב כלפי הנמשל שכל אחד מאיתנו לפני ירידתו לעולם הזה משׁביעים אותו "תהיה צדיק ואל תהיה רשע", תשמור על המצוות ותחזור איתם לכאן.

התעוררת בבוקר ופתחת עיניים וקמת, תודֶה ותברך, רוצים אותך ורוצים מימך, תישמע ותנצל, תיזהר ותישמר, ולמול ה[אולי] מינוס יש הרבה פְּלוּס.

בעצרת חלקהו חציו ל-ה' וחציו לכם, ואיך אפשר לדייק בחילוק אלא שבעצרת בחג השבועות כל יהודי כוחו גדול ויש לו ידיעה לדייק.

קשר בין משה רבינו למדבר סיני, שבשניהם כתוב ענוה, הר סיני נמוך, והנמיכות כאן מראה על ענווה, במשה רבינו כתוב "והאיש משה ענו", בתחילת חומש במדבר מפורט במדבר סיני ובתחילת חומש דברים כתוב רק במדבר, כי גלוי לפניו ית' שיקראו פרשת במדבר לפני שבועות ולכן היה צורך בהדגשת הענווה. ועוד. ידוע דברי הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי"ע שדורש את הפסוק "מרחוק ה' נראה לי" על ר"ה, מי שמרגיש רחוק - משם ה' תמיד נראה, וכן ידוע על הפסוק "זה השער ל-ה' צדיקים יבואו בו" כמי שמרגיש בשער - הוא יכול לבוא ולהתקדם, כי הוא תמיד מרגיש בהתחלה", והרגשת ה"מרחוק" והרגשת ה"עומד בשער", הם הרגשות של ענווה, וכתוב "ולענווים יתן חן".

קשר בין מתן תורה לסעודת חומש, - התחלה.

לפני שביעי-של-פסח ושמחת-תורה קוראים בתורה "עצרת תהיה לכם", אבל הימים שלפני שבועות נקראים "ימי הגבלה" ומתכוננים בהם לשמוע שהתורה מלמדת מגבילה ועוצרת, ויש שנים כמו השנה שהשבת היא חלק מההגבלה, ובשבת בקביעות יש הגבלות שונות, לימוד שבועי ליום יום.

באחת מהדרשות הכנה לשבועות, הדגיש הדרשן: "שלא טוב לומר חג ה-שְׁבוּעוֹת שלא ישמע לשון שְׁבוּעָה, אלא להדגיש ניקוד הפַּתַּח באות ש' שָׁבוּעוֹת" בביטוי העממי שַׁבועות. וזה ללמדינו עד כמה לפעמים שינוי ניקוד או שינוי אות משנה לגמרי את משמעות המילה. וכך זה גם בחזרה בתשובה. וכידוע שאמר ה"לב שמחה" זי"ע מגור" על הפסוק "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו" ש"כרחוק מזרח ממערב הוא רק להסתובב ממזרח למערב, ובמהירות זו ירחיקו מאיתנו את כל פשעינו". וידוע מצדיקים שהיו מדגישים כל שנה את דברי חז"ל "מכיון שקיבלתם תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם", ושנזכה תמיד להיות נקיים, והתקיים בנו "בכל עת יהיו בגדיך לבנים...". שְׁבוּעוֹת, ע"ש מוּשְׁבַּע מהר סיני.

בשבת שלפני שבועות צריכים להכין עצמינו לקבלת התורה כי השבת ניתנה לפני התורה והיא הכנה לקבלת התורה, ובסדר המעלות בליל הסדר אומרים "נתן לנו את השבת וקירבנו להר סיני", וגם הילד לפני הברית צריך לעבור את השבת, וכן גם כאן שצריך לעבור את השבת ואח"כ להיכנס בברית התורה בהר סיני. ועוד. בברית מאחלים "מזל טוב" וזה למעשה ברכה, ואומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים", וכל זה מתקיים בחג השבועות כי נכנסנו בחופת עננים בברית התורה, והתורה מלמדת מעשים טובים, ומגילת רות מלאה בחסד. ועוד. ידוע בתחילת פרקי אבות "משה קיבל תורה מסיני", ולמה לא כתוב קיבל מהקב"ה, אלא להדגיש את עניין הענווה, שמכל ההרים הגבוהים בחר ה' בסיני שהיה הכי נמוך, וכמאמר חז"ל: "מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך" לרמז על ענווה.

היו מגדולי ישראל שאמרו על הכותל המערבי ש"הוא הדואר הרוחני של עם ישראל", והיו אומרים למגיעים למערת המכפלה ביום שישי, שיותר טוב להגיע ביום שישי לכותל המערבי כי אז האבות נמצאים שם.

"עין טובה", "אל תחזיק טובה לעצמך", משה קיבל תורה מסיני ומסרה, לא השאירה אצלו אלא העבירה, כי את דבר ה' צריכים להעביר מאחד לשני מדור לדור וכדו'.

"נהגו כבוד זה בזה", אצל רבי ברוך בער ליבוביץ זי"ע כל תלמיד היה נחשב כ"דף גמרא", פעם שאלו אותו על שניים מתלמידיו מי עדיף מהם, והגיב: האם אפשר לומר על דף גמרא אחד שהוא יותר יפה מהשני?...

"לי סגולה מכל העמים" = ס"ת מילה, לרמוז שאות המילה היא הסגולה וההבדל החזק [והיחיד] בין ישראל לעמים.

ה"פני מנחם" זי"ע מגור היה לומד עם ר' העניך ברלינסקי מידי יום, באחד הימים נכנס ה"אמרי אמת" לחדר באמצע השיעור ושאל את ר' העניך "האם אתה מערב בלימוד גם קב חומטין"? [הגמרא מפרשת קב חומטין הוא שמירה לתבואה, ולגבי הלימוד הוא יראת שמים שהיא שמירה לאדם].

ה"אמרי אמת זי"ע מגור פירש את מאמר חז"ל "טף למה באו ליתן שכר למביאיהם", שיש נפשות נמוכות ועל ידי הילדים היוצאים מהם, גם האבות מתעלים, כשהם מדריכים את הילדים לתורה, וזהו לתת שכר למביאיהם.

עם ישראל לפני מתן תורה נפלה עליהם שינה בגלל הדורות שלנו הדורות האחרונים, ולכן יש לנו עוֹל ואפשרות לתקן בלימוד בעירנות בליל שבועות.

בכלי יקר: כשיש עשרה השכינה מקדימה, ובחג השבועות זה כבר מהלילה וזה חלק ההכנה לקבלת התורה מהלילה.

עם ישראל יָשְׁנוּ לפני קבלת התורה כי הם רצו לקבל אותה בשמחה מתוך מנוחה ורגיעה. ע"פ האר"י זי"ע ראוי להיזהר לא לדבר דברים בטלים מאחרי הלימוד עד אחרי "כתר" בתפילת מוסף.

"ויחן שם ישראל נגד ההר", שם ישראל נגד ההר ר"ת שינה, לרמז שעם ישראל ישנו לפני קבלת התורה כי רצו לקבלה ביישוב הדעת.

מטרת יציאת מצרים היה קבלת התורה כמ"ש "בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" ולכן יום מתן תורה כולל גם את פסח וסוכות.

היום לא נשבעים על אמת ובוודאי שלא על שקר, לא תשא... לשו"א לא שקר ולא אמת.

בחג השבועות יש נשמה יתירה, ועצרת הוא זמן תפילה, וזמן קבלת התורה הוא זמן של ר"ה, בכל יום יש ברכה חדשה והשפעה מיוחדת מאת השי"ת דבר יום ביומו, בשבועות זמן רפואה וגאולה לנפש ולגוף לכל אחד במה שצריך וממילא הזמן מסוגל גם לגאולה הכללית. הקריאה מעוררת את הזמן ובתאריך בוודאי. והשנה [לגבי נשמה יתירה] זה יומיים ברצף.

יכולים ביום הזה [חג השבועות] לבקש גם על עניינים שלא כדרך הטבע שהרי במתן תורה הייתה תחיית המתים שלא כדרך הטבע. בחג השבועות כל אחד הוא עוסק בתורה לשמה. וכתוב באבות: "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה".

"בני אתה אני היום ילידיתיך שאל ממני ואתנה", פסוק נאמר בחג השבועות לעם ישראל, ולכן ביום הזה יכולים לבקש, כי נעשים ביום הזה כבריה חדשה כתינוק שנולד, ונעשים נקיים [בין אדם למקום].

אמר תלמיד לרבו ששמע חסיד אומר על רבו "שבכל פעם שהרבי מקבל עלייה בקריאת התורה, הרי זה כמו במעמד הר סיני, כי הבימה גבוהה מעט שהציבור יראה, אבל ביחס להר היא נמוכה, וגם הר סיני היה גבוה בגובה, אבל נמוך ביחס לשאר ההרים, והרבי עומד גבוה, וכביכול מעביר אלינו מסרים, וגם בזמן עריכת השולחן הטהור", ענה הרב לתלמיד "שכך צריך להאמין כל חסיד אל מול רבו, ובפרט כשקוראים פרשת יתרו, שהמנהיגים מקבלים עלִיָה שישי [רמז קל ליום ו' סיון], עשרת הדברות, מתן תורה, [בחג השבועות זו עליה חמישי], וכן בכל פעם שנאמרים מפיהם דברי תורה שהרי אז מתקיים "שכינה מדברת מתוך גרונו" ועל החסיד לקיים את דבריהם בכל מצב.

בשבועות קבלת התורה, וכתוב לאחר קבלתה, "בעבור תהיה יראתו על פניכם", ולכן זה הזמן שיכולים לבקש שגם היראת שמים תהיה בידי שמים, ויכול אדם לבקש שתהיה לו יראת שמים.

"אזכיר את שמי", ס"ת יתר, לרמז שגם שמו יתברך המופיע בגלוי והוא נותן בתוך שמו מקום לחוזרים אליו ולמקדשים את שמו בכך שהם עוזבים הכל ומגיעים להידבק בעמו. ור"ת ביחד זה "שב", לגבי תפילה עם שמות, שצריכה להיות ביישוב הדעת.

אחד משמותיו של יתרו היה "יתר", שבא לקבל [ולהתיר (גם לשון יתר)] על עצמו עוד 606 מצוות בנוסף ל-7 מצוות שהיו עליו עד כעת, וכן אצל רות כשבאה להתגייר ולהיות יהודיה קיבלה על עצמה רו"ת מצוות בנוסף ל-7 מצוות שהיו לה עד עכשיו.

חינוך-זהירות-קבלה-עצרת-עצירה: וביום הביכורים עצרת, לשון עצירה, התאפקות: מחנך שקיבל על עצמו לא להגיב מיד אלא רק אחרי חצי שעה, ויום אחד הוא איחר לכיתה זמן רב מאוד, וכשנכנס לכיתה, אחד הילדים הראה לו על השעון בידו, ומובן כמה הרצון להגיב מיד היה בהתאם, אבל בגלל קבלתו הוא עצר ולא הגיב, ולאחר חצי שעה שוב בא הילד והוא שוב הראה לו על השעון בידו, ואמר למלמד "זה שעון חדש ורציתי שהמלמד יראה אותו לפני כולם"..., ומובן שהמלמד ראה כאן השגחה פרטית, והוסיף: שאם לא קבלתו לעצור ולא להגיב, הוא היה מגיב שלילי, ומי יודע אם היה ניתן לתקן את הנזק שהיה נגרם לתלמיד, אכן כוחה של קבלה, עצרת, עצרת לה' ועצרת לכם.

אחד מהחסידים אמר לרבו: "תערוך לפני שולחן ר"ת של המילים תיקון ליל שבועות". מה שהצדיקים פועלים בשולחן הטהור פועלים עם ישראל בלימוד בלילה זה.

"כבד... ואת אימך": ה"אמרי אמת" מגור זי"ע נסע פעם עם אימו ע"ה, בדרך בנסיעה אכל, וזמן ממושך אחר שסיים הזכירה לו אימו שהוא צריך לאכול, מיד קם ואכל בשנית כדי לקיים מצוות "כיבוד אם" ולא חשב כלל לומר לה 'כבר אכלתי'.

(אות א' התחלה, אנכי, ואות ך' מסיימת, לרעך, א' עם כ' יחד כ"א, ועם הכולל [שזה עם ישראל] יחד כ"ב, כי עם ישראל דרכם משפיעה התורה לכל העולם.)

ה"חתם סופר" זי"ע אמר: "שבחג השבועות כל יהודי הוא כמו הגדול שבנביאים".

ה"חפץ חיים" זי"ע שלח פעם מכתב לאגודת רופאים שישבו ודנו בענייני בריאות, וכתב להם ברכה מרובה על האסיפה והוסיף להם "שמצב הבחורים מאוד טוב בגשמיות", והוסיף להם "אבל דעו לכם שכתוב בתורה "כל הנוגע בהר מוֹת יוּמֳת וכל-שכן מי שנוגע בתורה", וכן מי שבא להחליש את הכמות והכוח יכול גם כן להיכלל בזה. ועלינו ללמוד מיכך לכבד לומדי תורה באשר הם.

הדיבור הרביעי בצד ימין זכירת שבת והדיבור הרביעי בצד שמאל לא להעיד שקר, והקשר הוא שמי שאינו שומר שבת מעיד עדות שקר.

"וגם בך יאמינו לעולם", גם בדברי התורה שלך יאמינו כמו ב22 אותיות דברי התורה שלי, כי יאמינו שזה הגיע ממני אליך אליהם. ועוד. למה כאן נאמר שוב "יאמינו", הרי בפרשת קודמת [בשלח] כתוב "ויאמינו", אלא שהאמונה שם לא היתה חזקה כי אח"כ היה "ויבוא עמלק", אבל כאן במעמד הר סיני היתה האמונה ללא ספקות כלל, ומה שאח"כ היה מעשה לא טוב זה קרה מהערב-רב ולא מעם ישראל המאמינים, וכן ידוע שכל הדברים הלא טובים במדבר נעשו ע"י הערב-רב אבל בעם ישראל המאמינים לא היו ספקות אלא "וגם בך יאמינו לעולם", "וגם" לרבות את הנביאים שאחרי משה רבינו - "אמונת חכמים".

"אנכי ה'... וכל אשר לרעך", מא' של 'אנכ"י' עד 'אשר לרעך', יש תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות. רעיון זה -תרי"ג- מובא בפסוקים המרמזים את שם הרמב"ם בפרשת "בא".

[אכן] נראה ששורש הציווי של "לא תחמוד" הוא הידיעה שיש השגחה פרטית, והכל מכוון בדקדוק מאת השי"ת, כשמכירים בהשגחה פרטית יודעים תמיד שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, ההשגחה הפרטית היא לכל חלקי החיים ולכל אחד יש חלק המיוחד לו בכל דבר.

"וכל העם רואים את הקולות" ולא כתוב שומעים את הקולות, רמז שבשבת לא היתה פעילות לצורך שמיעה אלא רק ראיה, וידוע בחז"ל במסכת שבת שהתורה ניתנה בשבת.

כתוב [בפרשת משפטים] שלושה פעמים "נעשה" ופעם אחת "נישמע", שיותר צריכים לעורר ולהיות עיקבי ותמידי בעשייה מאשר בשמיעה. וכן "עזֹב תעזֹב עמו", למה כפילות לשון כדי לעורר על עשִׂיָה שאחרי ראִיָה.

משה רבינו ציוה 611 מצוות ו-2 מצוות שמעו מ-ה', ביחד הם 613-תרי"ג, "תורה" ציוה לנו משה, תורה = תרי"א-611. משה העביר 611 מצוות והקב"ה התחיל ב2 הדיברות ראשונות.

אתה הראת לדעת... אין עוד מלבדו", ר"ת בגימטריא 111, וכאן יש 3 פעמים את הסיפרה 1, ו-3 זה חזקה, ואכן יש כאן 3 ספרות שכל אחד מהם היא לא זוגית אלא בודדת לרמז על 3 מילים שכל מילה משמעותה נפרדת, והם "אחד" "יחיד" "ומיוחד", ואכן "אין עוד מלבדו".

"קשר בין הברכה בשמירת שבת לבין קבלת התורה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים", היו צדיקים שכשבאו אליהם יהודים שמעט זילזלו בשמירת השבת היו אומרים להם "שכדי להיות מבורכים צריך סגולה והיא לשמור שבת כראוי כמו שאומרים בקבלת שבת - כי היא מקור הברכה" והמילים בפסוק "שמוע תשמעו בקולי" ר"ת שבת.

נכנסו חסידים ל"שר שלום" מבעלז זי"ע וביקשו דברי חיזוק, שאל אותם הרבי: "אלה הדברים" אומר רש"י "לא פחות ולא יותר", וקשה האם יש מחשבה שמשה רבינו יגיד חלילה אחרת מימה שקיבל להעביר הרי מה שהוא אומר זו נבואה, אלא התשובה היא שמי שעוסק ב"אלה הדברים" אין יותר ממנו, ומי שלא עוסק ב"אלה הדברים" אין פחות ממנו...

ממעמד קבלת התורה לומדים על לימוד התורה בריכוז, כל הבריאה שתקה ורק נשמע קול ה' בנתינת התורה, להראות את הצורך בריכוז בזמן לימוד התורה. ועוד: הגויים הגיעו לבלעם ושאלוהו מה קורה בעולם, וענה להם ה' נותן תורה לעמו. היה מעשה אצל הגר"ע יוסף זי"ע שביקשו להיכנס אליו כְּמָרִים עם הסימנים הגויים עליהם, ורצה הגבאי למונעם, ואמר לו הגר"ע שיכניסם כדי שהם [עם כל הסימנים הגויים] יתכופפו בהכנעה לקבל ברכה ובזמן הכיפוף וההכנעה ירדו למטה גם הסימנים. וידוע שהגויים נירגעו ובירכו את ה' עם הפסוק "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

בפרשת קבלת התורה רואים כמה המנהיגים קהילות ישראל מקשרים בין עם ישראל לאבינו שבשמים, "ומשה עלה, ויקרא אליו, ויבוא משה, וישב משה, ויאמר ה' אל משה, והגבלת את העם, וירד משה מן ההר אל העם, ויוצא משה, משה ידבר והאלוקים יעננו, ויאמר ה' אל משה רד העד בעם, ויאמר משה אל ה', ויאמר אליו...לך רד ועלית, וירד משה אל העם", וכן: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", אמר אחד מגדולי ישראל, לכל דבר יש מקור או רמז בתורה, וכאן זה רמז לסדר שיש בחצרות החסידים, שעומדים החסידים מסביב למנהיג הקהילה, וההמשך "דבר אתה עימנו ונשמעה", זה רמז לדברי התורה הנשמעים מכל גדולי ישראל לדורותיהם בזמנים שונים.

שמירת הלשון וקבלת התורה: התורה ניתנה במדבר ו-במדבר בשינוי ניקוד זה בַּמֶדַבֵּר, והמֶדַבֵּר זה רק האדם שהוא גדול במעלתו במעלת ה"מֶדַבֵּר" ובוודאי שהפה המדבר צריך להיזהר ולהישמר ב"שמירת הלשון". ועוד: יהודי שהיה מאוד חולה ובניו היו מגיעים הרבה אל ה"בית ישראל" מגור זי"ע, נכנסו בניו אל ה"בית ישראל" כדי לבקש על אביהם לרפואה, הגיב ה"בית ישראל": "מי ששומר על העיניים והפה יכול לעשות לבד מופתים", והאדמו"ר רבי יעקב מִפְּשֶׁוֳורְסְק זי"ע שמע את הסיפור הזה והגיב: "האדמו"ר מגור גילה את כל הסוד - מי ששומר על עיניו ועל פיו יכול לעשות מופתים לבד".

*עם ישראל נוהגים לקשט את בית-הכנסת ואת הבית במיני פרחים, אמר על כך אחד מגדולי ישראל [אולי ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע] שאחד ההסברים: "שכל אחד צריך ללמוד מיכך שהוא "ענף עץ אבות", כל אחד הוא חלק מהעץ המשפחתי של עם ישראל בכלל ושל המשפחה היהודית [החרדית] בפרט". אימרה שנשמעה גדולי ישראל שאומרים: להיות עמלים בתורה זה גם סגולה לבנים טובים.

חג השבועות: יום הביכורים: חג עצרת: יום מתן תורה-קבלת התורה: אין לו תאריך מוגדר בתורה כשאר הרגלים, אלא ברמז יום ה"שישי" - שישי בסיון, ולספור 50 ימים מלמחרת יו"ט ראשון של פסח, ויום ה-50 הוא קבלת התורה, להראות שלתורה אין זמן מיוחד ומקום מיוחד אלא כל יום כל מקום וכל זמן - ראוי ונכון להתחיל בו וללמוד בו ולהמשיך ממנו עם ברכה. והוא גם החג היחידי שכתוב עליו "והיו נכונים ליום השלישי", נכונים - מוכנים - לשון הכנה, צריך להיות כלי מוכן לקבל את התורה.

יש שישים ריבוא אותיות לתורה ר"ת ישראל, ואם חסרה אות אחת הספר תורה פסול , ויש דעה ש"אם לפני מתן תורה היה חסר אחד מישראל התורה לא היתה ניתנת", לרמז לרבות ולהדגיש שיום זה מאחד את עם ישראל כולו כלפי שמיא, ומורגש "אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא".

סיני = ענוה, הר סיני עליו ניתנה התורה היה הנמוך משאר ההרים, ושתק בגלל נמיכותו, וזהו גם רמז "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה", וידועה השאלה "אם רצה הקב"ה לתת תורה במקום נמוך, למה לא נתנה בזמן קריעת ים סוף שם היה יותר נמוך", והתשובה: "הקב"ה לא חיפש מקום נמוך אלא חיפש הר שמרגיש נמוך, וזהו סיני שהוא גם בגימטריא ענוה". ועוד: "בהר סיני", "בהר אותיות הרב", "סיני = ענוה", מי שתוארו הרב צריך לראות למול עיניו את מידת הענווה ולהשתמש בה גם כשרמת ידיעותיו היא בראש ההר, ולזכור בראש ההר את הנמיכות שהיא הענווה.

"לכו בנים", לכ"ו הוא ר"ת ואהבת לרעך כמוך. וכאן תוספות: בגמרא ברכות כתוב" לכ"ו והתפרנסו זה מזה, בקיום ואהבת לרעך כמוך, ובהלצה אם זה לא הולך טוב אז חלילה מגיעים למצב של איסוף כספים בדרכים שונים ומתקיים לכו ופישטו ידיכם בגדוד, וכמו שאת היום פותחים עם אמירת לכ"ו שזה [הריני מקבל עלי מצות עשה של] ואהבת לרעך כמוך, כך גם את השבת מקבלים עם המילה "לכו" - "לכו נרננה". ולזכור את ה"לכ"ו" לסעודות שבת ולאווירה המשפחתית במהלך הסעודה והתפילות ובכלל במהלך השבת.

דרך במידות טובות ובחינוך: "הסנה בוער באש והסנה איננו אֻכָּל", אכן רמז ברור יש כאן: "הסנה בוער באש" האדם הנפגע מחבירו חלילה - הוא בוער באש, אבל הוא לא משיב, כי "הסנה איננו אוּכָּל", הוא לא לומד מהפוגע - לפגוע חזרה, אלא שותק, ומקיים "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכן רמז נוסף בחינוך: "הסנה בוער באש" התלמיד או הילד בוער בדרכים שונות ומסיבות שונות, ו"הסנה" שהוא האב או המלמד "אינני אוכל" אינו מגיב כך אלא מגיב ב"רוגע", כלומר הבן או התלמיד אינם מוציאים מהשלווה, ואצל תלמיד זה גם עוזר שהאווירה בכיתה לא תשתנה, אלא התלמידים יראו את תגובת ה"רוגע" של המלמד ויבינו שהסַמְכוּת והשליטה נשארו אצלו, אבל צריך גם לקיים "וַיַרְא" דהיינו לעקוב גם על בעיה פנימית, וגם לקיים "אסורה נא ואראה" דהיינו להתקרב לילד ולגשת אליו בגובה עיניו ולהתעניין בשלומו, ואין "נא" אלא לשון בקשה - לעשות זאת עם כל הרגש המתבקש, ולזכור "את המראה הגדול" דהיינו שיש בכל אחד משהו גדול, ולפעמים צריכים לגשת ולהתקרב בשביל לראות "את המראה הגדול", והדבר המעניין כאן שמדובר על צאן שהם הילדים, ומִדְבַּר זה לשון מֶדַבֶּר, וכשמשתמשים עם הצאן בדיבור המתאים - מגיעים לתוצאות טובות, ובוודאי לתוצאה המבורכת שעוזרים לילד לקיים "תַּעַבְדוּן" - כמובן עבודת ה'. ובהמשך כתוב: "וָאֵרֵד להצילו ולהעלותו", שאם המצב מאוד לא טוב או אם יש התחמקות וכדו' - צריך לֶשַׁרֶש טוב ולרדת עד לפרטים הקטנים עם כל התשו"ל הנדרשת כדי להציל ולהעלות על דרך המלך. רמז לשבועות תעבדו-ן' תעבדו מ"ט ליום ה-ן'.

*בעקבות פרסום הסגולה לבנים טובים, אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א אמר "אלה תולדֹת נח נח" = "לא עשה לרעהו רעה", ללמדינו שהרוצה לזכות לבנים טובים, יזהר שלא לעשות לרעהו רעה ולא לזלזל באף אחד. ועוד בחינוך. בפרקי אבות על מידות טובות: הגאון רבי יעקב קמניצקי אמר: "הבית הוא מַמְלָכָה, ויש ללמד בו את הילדים מידות טובות". ההתנהגות [הטובה] בין ההורים היא הדוגמא הנחרטת לדורות.

"אדם ביקר וילין", בכל חתונה הסימן הכי נכון לדעת מיהו החתן זה מי שלוקח את הכלה עימו הביתה, ויום מתן תורה הוא נישואין וצריכים לקחת את הכלה שהיא התורה אלינו לתוכינו הביתה. שָׁבֻעֹת ללא ו, שבועות ביכורים עצרת תורה. "את בני ישראל שימה בפיהם" ס"ת תהלים, רמז לדברי חז"ל שדוד המלך ביקש שאמירת תהילים תיחשב כלימוד תורה.

חינוך - "והיית לנו לעיניים": ההורים בבית בהתנהגותם הם לעיניים -דוגמא אישית- לילדים, הן לטוב והן להיפך, וכל מעשה טוב שלומדים מהם הוא נחשב לקידוש ה'.

"זכור את יום השבת לקדשו", עמידה בניסיון וקידוש ה': המלכה באנגליה שלחה פעם שליח ביום השבת אל סוחר השטיחים שהיה יהודי ליקנות כמה שטיחים, נבהל היהודי ולא ידע מה לעשות, לבסוף היה חזק בדעתו, ולא הסכים למכור שטיחים ביום השבת, אחרי השבת קראה לו המלכה ואמרה לו "אני רוצה לתת לך פרס מליון דולר", התפלא היהודי הסוחר ושאל "הרי מגיע לי קנס על מה שסירבתי למכור לך", הגיבה לו המלכה "היה לי ויכוח עם מלכה אחרת, אני אמרתי שיהודים לא מתפתים לחלל שבת בעבור כסף, והיא אמרה שהם כן מתפתים, ולכן שלחתי אליך שליח ואתה סירבת בכל פעם, והסירוב שלך היה בשבילי ניצחון ורווח של מיליון דולר ואת הכסף אני רוצה להעביר לך על הניצחון שהיה לי בגלל סירובך". והנה עוד עדות שיהודים שומרים שבת בכל מחיר ומקדשים שם שמים ויודעים וזוכרים ש"יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם".
שמירת השבת: רבי שלום שבדרון זי"ע היה הולך עם חבר כל ערב שבת לעורר ולעודד בעלי חנויות לסגור לפני שבת, והנה היה במקום יהודי שלא שמר תומ"צ ועבד בעבודתו כסַפַר, ולא סגר עד אחרי תיספורת הלקוח האחרון, ניסה הרב לעוררו ולעודדו וללא הועיל, באחד מימי שישי כשהגיע הרב שבדרון למקום היה הספר סגור, שאל את בעלי החנויות לידו וענו שהוא חולה, חיכה הרב כמה ימים עד ששמע שהתאושש והלך לבקרו בבי"ח, כשראה הסַפַר את הרב הגיב לעברו "האם הרב הגיע לדרוך על פצעֵי", הגיב הרב: "באתי לבקר אותך ולהציע לך עיסקה טובה כעידוד לשמירת השבת", סיכמו על הצעה טובה והרב שב לביתו, לאחר כמה שבועות שב הספר לבריאותו ונזהר היטב בימי שישי לסגור מוקדם מהרגיל, והנה לאחר כמה שבועות כשבא הרב למקום ראה שהספר מנפנף לו בידו לביטול, שאלוֹ הרב מה קרה ולמה השינוי, ענה לו הספר, הייתי היום בתפילה וראיתי באמצע חזרת הש"ץ יהודים עם זקן ארוך סופרים כסף, סימנתי להם על המודעה האומרת לא לדבר בתפילה, והם סימנו לי בידם - שקט, אמרתי לעצמי "אם יהודים בכזה מראה כך מתנהגים למה לי לעמוד בעיסקה עם הרב ולכן חזרתי לפתוח בשבת", באותה השבת הגיע הרב שבדרון לבית הכנסת זכרון משה ודרש ש"אותם יהודים כשיגיעו לשמים לאחר שנות חייהם ישמעו שיאשימו אותם שהם סיפרו יהודים בשבת", וכשיאמרו לא אחזנו בחיינו כזו מכונה יגיבו להם "בגלל שדיברתם בתפילה ועסקתם בעיסוקים שונים ושללתם וביטלתם הערתו של מתפלל ובגללכם הוא מחלל שבת, ולכן חילולי השבת שלו נזקפים חלילה לחובתכם. וק"ו כשיהודי שומר כראוי על מקום קדוש ובפרט בזמנים קדושים גורם הוא לקידוש שם שמים ברבים". וידוע מחז"ל ש"יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם". השח שיחת חולין בשעת התפילה מקיפים כל גופו בקוצים. (וידוע שצדיקים אמרו שהתקופה הנוראה בין ת"ש לתש"ה היתה בחלק מהמקומות שלא כיבדו מספיק את בתי הכנסת) ואומר הילקוט הגרשוני כתוב "אם הגיע הקב"ה לבית הכנסת ואינו מוצא איש מיד כועס ושואל מדוע באתי ואין איש", ומסביר הילקוט שעשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ותשעה נטלו נשים, ולכן שואל הקב"ה מדוע באתי ואין איש כי כולם נהיו כאן בבית הכנסת כמו נשים כי כולם משוחחים בשעת התפילה.
השח שיחת חולין בבית הכנסת בשבת 2 מלאכים שׂמים ידיהם על ראשו ואומרים לו אוי לו למי שחילל את השבת ואין לו חלק באלוקי ישראל. [זוה"ק פ' ויקהל, - יש זוהר דומה בפרשת יתרו וגם שם מובא כמו כאן בפ' ויקהל שאין לו חלק באלוקי ישראל, וכן כתב על כך הצדיק הרב מרעננה זי"ע על חומרת הדיבור בתפילה בסִפְרוֹ "בן לאשרי - ברכה משולשת" בפ' ויצא.] "יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם".

בזֶמֶר "מה ידידות", כתוב "בכן נרוץ לקראתך", "בכן = 72", כלומר שב3 הימים שהם רביעי חמישי שישי שהם ההכנה לשבת, ב-72 שעות שבהם נרוץ לקראתך - לקראת שבת. [על-פי הזמירות בליל שבת בעדות אשכנז]

"וַתָּבֹא היונה אליו לעת ערב", שמירת שבת, ידוע בחז"ל שלומדים כמה הנהגות מבעלי חיים, והנה כאן היונה הגיעה אל נֹח לעת ערב, ולמה רק אז, אלא היונה שומרת שבת, ולא תולשת בשבת, ולכן היא שבה אליו רק במוצאי שבת בערב עם עלה זית בפיה, ולמה כתוב כאן ותבֹא, כי כאן כבר היה לה איפה לנוח, ולחזור אליו עם העלה זית לאחר תלישתו היה אפשר רק במוצאי שבת. לרמז על יום השבת יום המנוחה. "קשר בין הברכה בשמירת שבת לבין קבלת התורה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים", היו צדיקים שכשבאו אליהם יהודים שמעט זילזלו בשמירת השבת היו אומרים להם "שכדי להיות מבורכים צריך סגולה והיא לשמור שבת כראוי כמו שאומרים בקבלת שבת - כי היא מקור הברכה" והמילים בפסוק "שמוע תשמעו בקולי" ר"ת שבת.

פיקוח נפש...: 2 אחים עבדו במקום שלא היה פתוח בשבת (לפני מלחמת העולם השנייה), והנה כשהתפתחה המלחמה ליותר רצינית התבקש המפעל בו עבדו להכין כלי מלחמה, ולכן החליט המנהל להפעיל את המפעל 7 ימים בשבוע, אח אחד עזב מיד, ואח שני נשאר והסביר בבית שזה פיקוח נפש משום העבודה והפרנסה, ולמחרת בבוקר כשרצה ללכת לא מצא את בגדיו, ולאחר שבירר איפה הם נענה "במצב של פיקוח נפש נוסעים לעבודה עם פיז'מה"..., והבין את הרמז ונשאר בבית.

העולם נברא כדי שעם ישראל יקבלו את התורה וזהו קיום העולם, בראשי"ת בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה, ולשם כך ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. זבת חלב ודבש ס"ת שבת. בזוהר לפני סעודת ליל שבת כתוב: "כל בִּרְכָאָן דִלְעֵילָא וְתַתָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תַּלְיָן" ר"ת כבוד שבת, שכל הברכות המגיעות על האדם בימי השבוע הם רק בגלל שהוא מכבד את השבת.

"ונתתי שלום", "מצא אשה מצא טוב", ידוע שב'איש' יש י' וב'אשה' יש ה', ולומדים מיכך שהאיש הוא מעל האשה כי י' זה 10 ה' זה 5, אבל אם האשה מנסה להשתוות לאיש והיא נִהְיֵת 10 על זה נאמר "ומוצא אני את האשה" וגו'..., ושתמיד נזכה לקיום "ונתתי שלום", וידוע ההסבר על שמות הפרשיות הצמודות "האזינו - וזאת הברכה" שאם מאזינים ומקשיבים - זו הברכה הטובה ביותר.


הפרשה הקצרה ביותר: וילך 30 פסוקים.

הפרק הארוך ביותר בנ"ך: קי"ט, 176 פסוקים.

החומש הארוך ביותר: בראשית, 1534 פסוקים, 20512 מילים, 78064 אותיות.

באותיות הסופיות: ם מופיעה הכי הרבה 10624, האות ף הכי מעט 830.

הכי הרבה מצוות בפרשת כי תצא, 27 עשה, 47 לא תעשה.

המילה הארוכה ביותר "ובמשארותיך".

המילה הקצרה ביותר, ה [לה' תגמלו זאת], בפרשת האזינו.

הפרשה הארוכה ביותר, נשא, 176 פסוקים.

המסכת הגדולה ביותר בתלמוד בבלי "בבא בתרא 176 דפים.

החומש הקצר ביותר: ויקרא, 859 פסוקים, 1950 מילים, 44790 אותיות.

האות המופיעה הכי הרבה בתורה, י' 31531 פעמים. הכי מעט אות ט' 1804 פעמים.

החומש עם הכי הרבה מצוות, ויקרא, 247 מצוות, 95 עשה, 152 לא תעשה.

במגילת רות: לפני רות היה שמה גילת וזה מגילת רות, שמגילת נהיה רות. [מיכאל לסרי]. ועוד: המר שד'י לי מאוד ר"ת שלמה, ששלמה המלך שהוא הישועה רמוז במילים מעט לא טובות, שמתוך כביכול החושך מגיע האור. [מיכאל לסרי].

מתאים גם להיום שצריך ריבוי תורה: בחג השבועות דנים כל אדם אף על שאר צרכי חייו כבריאותו, פרנסתו וכו' כבראש השנה, שהרי אם נגזר עליו שלוה בתורה, ממילא חייבים שפרנסתו ובריאותו יהיו טובים אף הם. ולכל אחד מאיתנו נקבע זאת ביום חג השבועות הקרב ובא, לפי שלכל אחד יש את חלקו והבנתו בתורה, ועל פי כך נקבע מעמדו בעולם האמת. כה גדולה ויקרה מעלת לימוד התורה, עד אשר אמר עליה הנביא: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי", ולמדו חז"ל מכך, שעל ידי לימוד התורה של האדם מחזיק את הוא את כל העולם כולו ומצילו מאבדון, לפי ש"תלמוד תורה כנגד כולם". וכך אומר המדרש: "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית )כל העולם(: "אם מקבלים ישראל את התורה – אתם מתקיימים. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". סיפר הרב מנחם שטיין שליט"א: לפני כ 37- שנה בדיוק, בשנת 1891 , נערכה מדינת ישראל לקראת המבצע המסוכן ביותר בתולדות המדינה. המבצע ממנו רעדו מפחד אנשי הממשלה וכל תושבי ישראל קראו תהילים במקלטים - הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. מנחם בגין, שהיה ראש הממשלה, פחד מאוד מכך שאם ישראל תחדור לשטח עיראק ותפציץ את הכור, הדבר יוכל להביא לחימום כל מדינות ערב כנגדו, ויגרום להפצצת ישראל על ידם. לכן, מה עשה ראש הממשלה, בגין, לפני המבצע? הוא התקשר אל הבבא סאלי זצ"ל והרב שך זצ"ל, כדי לקבל ברכה להצלחת המבצע המסוכן. הרב שך זצ"ל מקבל טלפון מבגין, שומע את הפרטים ונותן את ברכתו. הבבא סאלי שומע אף הוא את הפרטים ונותן את ברכתו, אך הוא מוסיף ושואל את ראש הממשלה: "אמור נא לי, באיזה שעה אתה מתכנן לעשות את המבצע?". "התכנון המדויק נקבע לחג שבועות, שעה 12:31 בצהריים בדיוק - אסור לפרסום!", מודיע ראש הממשלה בסודיות רבה. כששומע זאת הבבא סאלי, הוא מבקש לפתע דבר מוזר: "יואיל בבקשה כבודו ." להעתיק את המבצע לשעה 15:31 מנחם בגין שהכיר בקדושתו של הבבא סאלי השיב: "זה לא תלוי בי, אלא בגורמים צבאיים, אך אגיש את ההצעה בכינוס המדיני", הבטיח בגין לסיום. בגין הגיש את ההצעה בכינוס המדיני, וההצעה התקבלה: חג שבועות, שעה 15:31 , ישראל תחדור לעיראק ותתקיף את הכור הגרעיני. היה זה במוצ"ש. בכל מערכת החדשות הודיעו: "הצלחה מסחררת למדינת ישראל! ללא הרוגים וללא פצועים! מבצע מדויק להפליא!". כל העולם הסכים באותו זמן שהמבצע היה מוצלח ביותר. בביתו של הבבא סאלי, אף אחד לא העז לשאול את הצדיק: מה ההבדל אם המבצע יתקיים ב 12:31- או ב 15:31- אך היה אחד שהעיז לשאול, והוא הרה"ג ר' יעקב אדלשטיין שליט"א. הבבא סאלי שמע את דבריו וענה לו: "כששמעתי שהמבצע יהיה בחג השבועות, חשבתי לעצמי: מה עושים בני הישיבות, וכל לומדי התורה בעולם הרי כל הלילה הם למדו תורה, ורובם הלכו לישון לאחר התפילה, ובשעה 12:31 הם רק מסיימים את סעודת החג. אע"פ שזו סעודת מצווה, זה לא מספיק כדי שנוכל לקבל עזרה משמיים לנצח במבצע כל כך מסוכן. בשביל מבצע מסוכן כזה, צריך המון כח וטנקים רוחניים לעם היהודי, לכן אמרתי לו שיעשה זאת בין השעות 3 - 3:30 בצהריים, שאז אחרון הסועדים חזר לבית המדרש, וכל בחורי הישיבות ולומדי התורה עמלים בה. סיים הבבא סאלי ואמר: "אני צריך שכל בני התורה יהיו על משמרתם כדי שנזכה לנצח בסכנה כזאת!". רק כח התורה יכול לשדד מערכות!. החפץ חיים זצ"ל היה אומר: ישנם אנשים צדיקים המהדרים בקניית אתרוג המגיע אף לסכום של כ- 300 ₪! , וזו רק מצווה אחת. אך קחו את השכר של מצוות אתרוג מהודר ביותר, שופר, סוכה, ציצית, תפילין, חסד וכך את כל המצוות – אות אחת שאתה לומד בתורה הקדושה, שווה לשכר כל המצוות יחד!, שנאמר: "ותלמוד תורה כנגד כולם", כנגד כל המצוות יחדיו. החפץ חיים זצ"ל עשה פעם אחת חישוב בשעונו, שבדקה אחת אדם יכול לומר 200 מילים. ואמר: מילה אחת של תורה שווה 313 מצוות (תרי"ג), והמשיך לחשבן כמה מצוות הדקה בשעה וביום. כותב ר' חיים מוולאז'ין בספרו 'נפש החיים', ננצל כל רגע בלילה הקדוש של חג שבועות ונדע כי לכל אחד יש חלק בתורת ה', ולפי כך יקבע חלקו בעולם הבא!.

בהלצה [ואולי משל]: עולה מחו"ל הגיע לארץ ישראל, והוא שמע בחו"ל שבכותל המערבי בוכים, יצא אל מקום המוניות וביקש מנהג המונית להסיעו למקום ששם כולם בוכים [כי לא זכר מה שם המקום], הנהג שניסה להבין את הבקשה המוזרה, חשב וניחש ואמר לנוסע - היבנתי..., בלי לומר לו בקול מה הוא מנחש, נסעו זמן רב והגיעו למקום מסוים ואמר הנהג לנוסע - היגענו..., הסתכל הנוסע על הבניין שלידו עצרו וראה שכתוב על השלט מס הכנסה..., בין אם היה המעשה ובין אם לא, יש בו נמשל מובן כמה אנו צריכים לשלם "מס הכנסה" בקיום דברי המשנה "לפיכך הירבה להם תורה ומצוות", וכל מצוה זה קיום "יגדיל תורה ויאדיר", וכלפי שמיא זה קידוש ה' הגורם לקלס שמו יתברך על שבניו עם ישראל מקיימים מצוות ומקדשים את שמו בעולם. ובכוחו ית' אלינו לקיים מצוות מתקיים "ברוך המקדש שמו ברבים".

זהירות...: אחרי פסח מקפלים את הכלים, אחרי סוכות מקפלים את הסוכה, ואחרי שבועות... ממשיכים וממשיכים!!! עם התורה, עם לומדיה, ועם כל העניינים התורניים, ומקיימים "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.