• פרוג למען העצמאים!

    כפורום העצמאים והעסקים הקטנים המוביל בציבור החרדי, אתר פרוג נרתם לעזרתכם. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והשפעתו על המשק, נגרמים נזקים כלכליים לעצמאים רבים אשר מתמודדים עם מחסור בלקוחות. לכן החלטנו להושיט לכם יד ואנו מעניקים לכם, חברי האתר היקרים, את מערכת הפרסום העצמאית שלנו ב30% הנחה!!!

    למימוש ההטבה, אין צורך בהקלדת קוד קופון, פשוט פרסמו!

    לתשומת לב! המבצע עד חג הפסח

    למעבר ליצירת קמפיין >>>
     
    להתייעצות ועזרה בין חברי הפורום >>>
     
    לחבילת פוש לעסקים לחץ כאן >>>
     

חֶקֶר בַּזֶּמֶר

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
שבוע טוב,
השבת יצא לי להיזכר בכמה הערות לשוניות ומִבְנִיּוֹת מעניינות בזמירות השבת המוכרות לכולנו. אנחנו קוראים ומזמרים ואיננו שמים לב לפעמים לתוכן, שלא לדבר על הדקדוק והתחביר של השיר. החלטתי לשתף מעט בהערות האלה, אעשה זאת בע"ה מדי פעם.
הפעם נתחיל בחידה (למי שפנוי לזה...):
אלו שני בתים חורגים ויוצאים דופן בפיוט הבא (לשונית, בלי להתייחס לתוכן)?

פיוט "ברוך א-ל עליון"

בָּרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה. לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹם, מִשֵּׁאת וַאֲנָחָה. וְהוּא יִדְרוֹשׁ לְצִיּוֹן, עִיר הַנִּדָּחָה. עַד אָנָה תּוּגְיוֹן, נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה:
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת, הַבֵּן עִם הַבַּת. לָאֵ-ל יֵרָצוּ, כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:
רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מֶלֶךְ עוֹלָמִים. אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת אִזֵּן בַּנְּעִימִים. בְּמַאֲכָלֵי עָרֵבוֹת בְּמִינֵי מַטְעַמִּים. בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, זֶבַח מִשְׁפָּחָה: השומר
וְאַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל. מֵאֶת כֹּל סוֹכֶה שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל. נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה בָּהָר וּבַשָּׁפֶל. נַחֲלָה וּמְנוּחָה, כַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה: השומר
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ. הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ. וְאִם יָצָא חוֹבַת הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ. אֶל אֵ-ל אָדוֹן מֵחוֹלְלוֹ, מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה: השומר
חֶמְדַּת הַיָּמִים, קָרְאוּ אֵ-לִי צוּר. וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים, אִם יִהְיֶה נָצוּר. כֶּתֶר הִלּוּמִים, עַל רֹאשָׁם יָצוּר. צוּר הָעוֹלָמִים, רוּחוֹ בָם נָחָה: השומר
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ. עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ. עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:
השומר
קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם, שַׁבָּת הַמַּלְכָּה. אֶל תּוֹךְ בָּתֵיכֶם, לְהָנִיחַ בְּרָכָה. בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה. בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה: השומר
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
כמדומה שזכור שונה, אין בו כפל חרוזים
בכולם יש כפל חרוזים בהתחלה - עליון - פדיום, מנוחה - אנחה. ערבות לשבות, עולמים בנעימים וכו'.
רק בזכור אין. ובכלל מבנה הבית והמשקלים שונה שלו.
יפה מאוד! נכון!
בעוד שאת כל הבתים ניתן לפסק כך:
רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, מֶלֶךְ עוֹלָמִים.
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת, אִזֵּן בַּנְּעִימִים.
בְּמַאֲכָלֵי עָרֵבוֹת, בְּמִינֵי מַטְעַמִּים.
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, זֶבַח מִשְׁפָּחָה:

כאשר החלק הראשון של כל מקטע מתחרז עם החלק הראשון בשאר המקטעים ('...בות'),
והחלק השני בכל מקטע מתחרז עם החלק השני בשאר המקטעים ('...מים')

בבית "זכור" אין את ההתחרזות במקטע הראשון:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ.
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ.
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:

ועכשיו נשאר מהו הבית הנוסף החריג?
(רמז: הבית הנ"ל 'זכור' חריג גם באותה נקודה בה הבית הנוסף חריג, בנוסף על החריגוּת הנ"ל).
 

משה מנחם

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
אבי שליט"א לימדני מנעורי, שיש לפסק את הבית הזה כך!
זָכוֹר אֶת יוֹם הַ/שַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה/ נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ.
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ.
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
אבי שליט"א לימדני מנעורי, שיש לפסק את הבית הזה כך!
זָכוֹר אֶת יוֹם הַ/שַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה/ נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ.
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ.
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:
וואו חזק!! לא ניסיתי אפילו. פתרון מקסים לתמיהה!

מה המשמעות של הפיסוק הזה?
זה בא לפתור את הבעיה שכתבתי עליה מקודם. על ידי הכנסת התנועה מהמילה הבאה לחלק הראשון במקטע, הרי שיש לנו חרוז כפול גם בבית הזה.
_ _
ועדיין החלק השני של החידה עוד לא נפתר. כמדומני ששם אין תירוץ...
 

משה מנחם

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
אם הכוונת ל"כל שומר שבת", הרי שגם שם יש לקרוא כך:
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת/ כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ.
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת /קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ.
וְאִם יָצָא חוֹבַת/ הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ.
אֶל אֵ-ל אָדוֹן מֵחוֹלְלוֹ, מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה:
השומר​
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
אם הכוונת ל"כל שומר שבת", הרי שגם שם יש לקרוא כך:
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת/ כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ.
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת /קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ.
וְאִם יָצָא חוֹבַת/ הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ.
אֶל אֵ-ל אָדוֹן מֵחוֹלְלוֹ, מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה:
השומר​
לא, לא לכך התכוונתי. שם זה ברור לי (ומפריע לי תמיד לשמוע את אותם ששרים
ואם יצא חובת היום / אשרי לו. אבל זו תמיד שאלה של משמעות לעומת יְפי השירה. ריה"ל ב'כוזרי' כבר אמר את דעתו בזה...)
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
@אפכא מסתברא העיר לי בצדק שיש כמה טעויות ניקוד בטקסט:
2 תיקונים משמעותיים לניקוד שהעלית:
אֶל אֵ-ל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ - המשמעות הנכונה היא : מְחולל אותו - ולא 'מן חוללו' (כמשתמע מניקוד בצירי במ"ם).
כמו"כ: 'חמדת הימים קְרָאוֹ' - כלומר: קרא אותו (או לו), כלומר: הקב"ה קרא ליום השבת 'חמדת הימים', לא 'קָרְאוּ' (מי הם?)

למעשה השתמשתי בטקסט ממהדורה ישנה של זמירות שבת שהוצאנו בעבר. מצרף שוב טקסט נכון ממהדורה שהוצאנו מאוחר יותר:

ברוך אל עליון – סימן ברוך חזק

בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה.
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹם, מִשֵּׁאת וַאֲנָחָה.
וְהוּא יִדְרוֹשׁ לְצִיּוֹן, עִיר הַנִּדָּחָה.
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן, נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה:

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת, הַבֵּן עִם הַבַּת.
לָאֵל יֵרָצוּ, כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת:

רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, מֶלֶךְ עוֹלָמִים.
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת, אִזֵּן בַּנְּעִימִים.
בְּמַאֲכָלֵי עָרֵבוֹת, בְּמִינֵי מַטְעַמִּים.
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, זֶבַח מִשְׁפָּחָה:

וְאַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה, לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל.
מֵאֶת כֹּל סוֹכֶה, שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל.
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה, בָּהָר וּבַשָּׁפֶל.
נַחֲלָה וּמְנוּחָה, כַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה:

כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת, כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ.
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת, קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ.
וְאִם יָצָא חוֹבַת, הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ.
אֶל אֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ, מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה:

חֶמְדַּת הַיָּמִים, קְרָאוֹ אֵלִי צוּר.
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים, אִם יִהְיֶה נָצוּר.
כֶּתֶר הִלּוּמִים, עַל רֹאשָׁם יָצוּר.
צוּר הָעוֹלָמִים, רוּחוֹ בָם נָחָה:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ.
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ.
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:

קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם, שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם, לְהַנִּיחַ בְּרָכָה.
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה.
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה:
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
הגדל תמונה. עיין בהערות.
(מתוך טיוטה ישנה של ניסיון למהדורה מדעית של ד' פישהוף ומ' וינטרויב).
צפה בקובץ המצורף 477515
לפי מה שראיתי הוא מתייחס בהערות (הרלוונטיות) לפזמון ולא לבתים (לכן זה לא עונה ל'חידה' שלי). מעניין בכל אופן

צפה בקובץ המצורף 477516
(מתוך מאמר של ר"י פלס, 'פיוט לשושביני החתן', מוריה שבט תשע"ו עמ' יד)
אכן, כמו שכבר הוזכר על ידי @משה מנחם.
אמנם מי שיעיין טוב בהערה הזו שהבאת, יוכל אולי להגיע אל הבית השני השונה, שעדיין לא נמצא...
 

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
טוב, בינתיים המשתמש @אפכא מסתברא (אין לו הרשאה כאן) שלח לי את התשובה הנכונה (זה בסדר אין פרסים...) וכך כתב:
גם ב'ואשרי כל חוכה' וגם ב'זכור את יום השבת', החרוז הפנימי האחרון מתחרז ב'סוגר' של כל הבתים ולא בחרוז הפנימי של כל אותו הבית (חוכה, סוכה, יזכה - ו'מנוחה' מתחרז עם 'זרחה', יום ה-, גבהה, יתן ה-, ואילו 'שמחה' עם 'משחה').
ואפרט: הבית החריג הנוסף הוא "ואשרי כל חוכה".
וְאַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה, לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל.
מֵאֶת כֹּל סוֹכֶה, שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל.
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה, בָּהָר וּבַשָּׁפֶל.
נַחֲלָה וּמְנוּחָה, כַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה:
החריגות היא בחרוזי המקטע האחרון. ברוב ככל בתי השיר החלק הראשון במקטע הרביעי מתחרז עם החלק הראשון במקטעים הקודמים לו. לדוגמה:

בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה.
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹם, מִשֵּׁאת וַאֲנָחָה.
וְהוּא יִדְרוֹשׁ לְצִיּוֹן, עִיר הַנִּדָּחָה.
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן, נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה:

ואילו בבית הנזכר המילה "וּמְנוּחָה" מתחרזת עם הסוגר של הבית "זָרְחָה", ולא עם החרוז הראשון של המקטעים הקודמים.

וחריגות זו קיימת גם בבית "זכור":
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ.
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ.
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה, בָּהֶם לְמָשְׁחָה:

יישר כוח ל @אשר שרבר שמצא את הבית החריג הראשון, ול @משה מנחם ול @מוישה שהביאו פיתרון מופלא לחריגות הזו (שמתברר שאינה באמת חריגה...). החכמתי! תודה רבה.
ותודה ל @אפכא מסתברא שפתר את החלק השני של החידה.

בע"ה אשתדל בהמשך להביא נקודות נוספות שבאמתחתי.
 
נערך לאחרונה ב:

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
ומתברר שיש עוד משהו שפספסתי...

המשתמש @קווי מתאר העיר את תשומת ליבי שישנו בית נוסף חריג:
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת, כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ.
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת, קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ.
וְאִם יָצָא חוֹבַת, הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ.
אֶל אֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ, מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה:

כאן החרוז הראשון במקטע הרביעי מתחרז עם החרוז השני של שלושת המקטעים הקודמים, ולא עם החרוז הראשון שלהם.
מה שמתחיל להעלות אצלי תהייה - האם בכלל יש סדר כלשהו בפיוט הזה בחרוזי המקטע האחרון...

יישר כוח
 

yonatanr

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
לא, לא לכך התכוונתי. שם זה ברור לי (ומפריע לי תמיד לשמוע את אותם ששרים
ואם יצא חובת היום / אשרי לו. אבל זו תמיד שאלה של משמעות לעומת יְפי השירה. ריה"ל ב'כוזרי' כבר אמר את דעתו בזה...)
זה אותו נידון של 'מעוז צור', האם לשיר כמו החרוז
כרות קומת ברוש ביקש - אגגי בן המדתא
ונהיתה לו לפח ולמוקש - וגאותו נשבתה

או - כרות קומת ברוש, ביקש אגגי בן המדתא - שזו המשמעות של המשפט.
 

palm

משתמש מקצוען
אֶל אֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ
אני רואה חריגות דוקא במילים אלה
כי בכל הבתים מבנה ההברות שווה
רק בשורה הזו יש תוספת של הברה אחת
במילה מחוללו
והכאילו 'יותרת' נותנת בעצם את המשמעות וההסבר למילה, כמי שאומר 'מחול- לו'


בעצם, אני שמה לב עכשו גם ב:
בניכם ובנותיכם
גם כאן הברה יותרת
 
נערך לאחרונה ב:

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
פדיום או פדיון?
מצ"ב להנאתכם.
יישר כוח!
לגבי ה"תוגיון", אכן בנוסחה הראשונה שהוצאתי בעבר תיקנתי זאת לתוגיוּן". אבל אחרי שדיברתי עם ידיד והוא העלה את אפשרות הקיום של המילה בניקוד תוגיוֹן, חזרתי להעדיף את החריזה השלמה.
אגב מה שהבאת לגבי חריזה של חולם ושורוק, אוכל לצרף דוגמה נוספת לאו דווקא מקהילות אשכנז (ויהיה זה גם לכבודה של ירושלים):
בפיוט "לדוד שיר ומזמור" המושר בקהילות הספרדים:
לְדָוִד שִׁיר וּמִזְמוֹר, בְּתֹף וּבִמְצִלְתַּיִם. יְסוּדָתוֹ עַל הַר הַמּוֹר, צְבִי יְרוּשָׁלָיִם:
דִּירַת קֹדֶשׁ נִבְחָרָה, מִמֶּנָּה תֵּצֵא אוֹרָה. זוֹ תּוֹרָה מְפוֹאָרָה, הַבַּת יְרוּשָׁלָיִם:
וּבָהּ יַחַד נִמְצָאוֹת, כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת נָאוֹת. כִּי אֱלֹקִים צְבָאוֹת, בָּחַר בִּירוּשָׁלָיִם:
דִּרְשׁוּ לָאֵל קַוּוּ לוֹ, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ. הִתְפַּלְּלוּ וְשַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם:
נִין לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי. יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי, שְׁבִי יְרוּשָלָיִם:
 
נערך לאחרונה ב:

ישיר

משתמש מקצוען
פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
כהמשך למה שנכתב בקשר ל"ברוך א-ל עליון", שהביאו שם החברים שמבחינת המשקל יש לפסק את הבית "זכור" בתוך המילים עצמן, כך:
זכור את יום ה/ שבת לקדשו, קרנו כי גבהה/ נזר על ראשון
על כן יתכן ה/ אדם לנפשו, עונג וגם שמחה/ בהם למשחה:


פגשתי בחג שימוש דומה של רבי שלמה אבן גבירול באזהרותיו:

וְתֻמָּה וַעֲנָוָה / וְיֵיְן קִדּוּשׁ וְחֶדְוָה
וְיִרְאַת מִקְדָּשׁ וַ/ חֲכָמִים עִם הוֹרִים
 

לוח דרושים

למעלה