זיכרון נכון - לא נכון - שיתוף

[bracha]

לדעתי שמירה של כיסא או מקום זה לא בגלל הנפטר אלא בגלל כבודו.
על הכסא שלו לא היו יושבים גם כשהיה חי, אין סיבה לשנות את זה אחרי פטירתו.

להפוך את הבגד שלו לכרית, להנצחה, לדעתי זה בדיוק ההיפך - בזוי כבודו.

(וסתם, התמונה האחרונה, עושה לי אסוציאציה עצובה של ערימות הנעליים מאושוויץ? )

מבחינה רעיונית, אין אפס, אני ממש אוהבת את הרעיון! (וגם את הרעיון של היזמים לעשות כסף מכלום...)

 

[ששונית]

אני אישית לא הייתי מסוגלת לגעת בכזו כרית.
נראה לי שהייתי נמנעת אפילו להיכנס לחדר הזה,
אבל @אות לי , בואי נראה את ידי היהלומים שלך מכינות כזו כרית בתוספת ראש בובה / דוב / שפן וכד', ידיים מציצות מהצדדים ורגליים...
זה יהפוך לרב מכר.

 

[אות לי]

לי אישית החולצה העלתה בי צמרמורת
זה פשוט לא מתאים לאופי היהודי- כי אין בזה שום כלום.

סתם מעניין למה ?
זיכרון פשוט של אדם פשוט אחרי איש שהיה לו יקר - זה לא יהודי ?
ברור שלנו אין בזה שום כלום אבל אולי יש מישהו שעבורו זה הכל ? רק אולי.

 

[שריתיש]

אכן, אצלינו כיהודים מאמינים
אנו מצניחים רק אביזרים עם משמעות נוספת עבורינו:
מקום / כסא / סטנדר/ שטריימל וכו'

 

[אות לי]

אוקיי הבנתי את הלך הרוח -
רק תודו בדבר אחד ויחיד -
שרק בפורום יצירה דיון מהסוג הזה יכול להיות תרבותי ומכבד ולהתנהל באופן ענייני ועל מי מנוחות..

 

[ניוזמן]

עושים זיכרון רק בדברים ששיכים לרוח לא לגוף הוא אינו חשוב מבחינתנו ולא אליו מתגעגעים

 

[שרה מגן]

מכירים את הילדים שרצים להריח את החלוק של האמא כשהיא לא בבית?
החלוק, גם כשהוא מכובס וחף מריח מהווה בשבילם מיצג זעיר של האם.
-
לפי הבנתי, החולצה היא סימבול.
ותוספת הכיתוב מוכיחה על כך.

נכון, אין להם את הידע והכלים להנצחה של נפטרים.
וכמגששים באפלה כל פיסת רעיון לזכרון נתפסת בהתרגשות.
לכן זה מסתכם בכרית ופתגם.
אבל עדיין, הרעיון בכרית הוא לאו דווקא זכרון לגוף.

לא כל כך מרגישה התנגדות.
יותר רחמנות.

 

[אות לי]

עושים זיכרון רק בדברים ששיכים לרוח לא לגוף הוא אינו חשוב מבחינתנו ולא אליו מתגעגעים

עכשיו אתם צריכים להסביר לניקים @שריתיש @בית היין
את השטריימל - הכיסא - הסטנדר -
כאילו מה אין בחולצה של הגוי הזה שיש בקפוטה ישנה ?
ברור לגמרי מי שלבש אותם קידש אותם - גוי לא יבין את ההבדל לעולמים.

 

[חנה שטרסר]

מצד הכרית- הרעיון מקורי והתוצאה יפה
מצד הזיכרון- כרית כזו מחברת אל הנפטר מהפן הגשמי והחסר הממשי-הפיזי
לדעתי כרית כזו מעציבה מאד
כנראה כאן טמון ההבדל בין אבל וזיכרון יהודי שהוא תחום בזמנים לבין שקיעה באבל ללא תכלית
אם שכולה אמרה לי -
"אני בוכה הרבה גם ככה, לא רוצה חפצים שיזכירו לי אותה כל רגע ורגע- זה מביא אותי לעצב עמוק ..
ואני -רוצה לחיות, להיות שמחה..."

 

[מקטעים]

ל'אות לי'
מאמינה שהיצגת את התמונה מהמקום הזה שמעלה רגש של געגוע לאדם יקר,
כך לי זה מרגיש כשאני רואה דברים כאלה.
אין לי מושג מבחינה הלכתית או ערכית.

ראיתי פעם ברשת משהי שמכינה כיסויי פוך כריות "נוי" מתלאים של בגדים של חיילים שנפלו לא עלינו....
כנראה שהמשפחה מבקשת להנציח גם בדרך הזאת...

 

[אות לי]

ל'אות לי'
מאמינה שהיצגת את התמונה מהמקום הזה שמעלה רגש של געגוע לאדם יקר,
כך לי זה מרגיש כשאני רואה דברים כאלה.
אין לי מושג מבחינה הלכתית או ערכית.

ראיתי פעם ברשת משהי שמכינה כיסויי פוך כריות "נוי" מתלאים של בגדים של חיילים שנפלו לא עלינו....
כנראה שהמשפחה מבקשת להנציח גם בדרך הזאת...

בדיוק מהכיוון הזה הגעתי -
הכי אהבתי את המשפטים שאנשים בחרו לכתוב על הכריות -
ולא הצגתי את כולם כי יש בחלקם תמונות נשים -
אבל יש שם מילים של ערגה אהבה וכמובן געגוע לאדם יקר - גוי אבל בכל זאת יקר למישהו בתבל.

 

[א-ירושלמית]

הרעיון של הכרית מדהים בעיני.
אבל למה לקחת חולצה של מישהו שמת? אותי אישית זה מרתיע. יש דרכים נוספות לזכור.

ואני לא מדברת על הפן והמהות היהודית, דברו על זה במקומי.

 

[שרה מגן]

ואת אף אחד לא מעניין בכמה קנו את הסטנדר של ר' חיים קנייבסקי
הייתי בטוחה שמיד ירצו לדעת.

 

[מריומה~]

אותי !!
הייתי עסוקה בענינים רוחניים ואומנותיים
הופעות , נרות, סופגניות. וכדו וכדו
ספרי!

 

[רבקי בינעט]

ל'אות לי'
מאמינה שהיצגת את התמונה מהמקום הזה שמעלה רגש של געגוע לאדם יקר,
כך לי זה מרגיש כשאני רואה דברים כאלה.
אין לי מושג מבחינה הלכתית או ערכית.

ראיתי פעם ברשת משהי שמכינה כיסויי פוך כריות "נוי" מתלאים של בגדים של חיילים שנפלו לא עלינו....
כנראה שהמשפחה מבקשת להנציח גם בדרך הזאת...

ישר עלה לי בראש על משפחות חללים הי"ד,שרוצים להנציח את יקירם.

 

[אות לי]

ואת אף אחד לא מעניין בכמה קנו את הסטנדר של ר' חיים קנייבסקי
הייתי בטוחה שמיד ירצו לדעת.

לא תחשבי לרגע שהתעלמתי - ממש לא
הפעלתי את כל מקורות המידע שיש לי בעיקר בחו"ל בעיר החביבה על הרב סורוצקין -
כולם ניסו לעזור - שלחו אימיילים מנגיד לנגיד ו -- כלום - אפס מידע אף אחד לא שמע ולא ראה.

לפי הערכתי עכשיו הייתי צריכה להגיע עם כל המידע כמנצחת - מסתבר שלא - אין לי
אז בבקשה @בית היין ממתינים כולם למוצא פיך -

 

[שרה מגן]

נאתגר אתכם.

נניח שיש לכם חשבון בנק בלתי מוגבל.
כמה הייתם משלמים על הסטנדר??????????????

 

[אות לי]

אולי ניתן לכם לנחש.

נניח שיש לכם חשבון בנק בלתי מוגבל.
כמה הייתם משלמים על הסטנדר??????????????

בלתי מוגבל זה מכשיל -
כי הייתי נותנת אז סכום בלתי מוגבל - ובסוף מוכרת בכפול

זה לא דבר שאפשר לאתגר בו - כי או שיודעים או שלא.
ואותי מעניין רק מי לא בכמה [כי את החשבון הזה יש לי אולי מקורות דעת..]

 

[שרה מגן]

בלתי מוגבל זה מכשיל -
כי הייתי נותנת אז סכום בלתי מוגבל - ובסוף מוכרת בכפול

זה לא דבר שאפשר לאתגר בו - כי או שיודעים או שלא.
ואותי מעניין רק מי לא בכמה [כי את החשבון הזה יש לי אולי מקורות דעת..]

אני כאן שואלת שאלות, הלא כן

 

[אא]

חייבת לומר שאהבתי מאד את הרעיון ובעיקר את היזמות שמאחוריו.
אם כי לא הייתי עושה דבר כזה. והדיון שלכן בהחלט מרתק.