זיכרון נכון - לא נכון - שיתוף

[אות לי]

ראיתי את הדבר הזה ברשת ולא ידעתי מה לחשוב -
זה דבר נכון - חכם - מותר - גאוני
או לא -

ורק בגלל שמאוד מאוד קל להכין גל עד כזה לאדם אהוב ויקר חשבתי אם זה נכון או לא.
מדובר בחולצה של אדם קרוב שנפטר - יוצרים בקלי קלות כרית ומניחים במקום מכובד בבית -
כפי שרואים בתמונה הם מוסיפים גם כמה מילים - מילים של זיכרון והנצחה.

בארה"ב כמו בארה"ב יש חברות שעוסקות בזה..
שולחים להם את החולצות עם מילות הזיכרון - לכל השאר הם כבר דואגים בעצמם.

 

[מריומה~]

אם תדברי נטו הלכה לא נראה לי שיש בעיה.
לגבי כל השאר -איך זה מרגיש. הסובבים וכו זה כבר ממש אינדבדואלי במיוחד שאין בזה את המנהג שלא להלביש את בגדי המת בשעת מיתתו.



אני אישית היה קשה לי לעשות מוטציה כזו לחולצות..

 

[אות לי]

ואולי יש מצב שזו בכלל צוואתו של הנפטר ?
אולי !
כי על אחת החולצות כתוב כך :
"זו לא חולצה ללבישה - בכל פעם שאתה מחזיק אותה תדע שאני הייתי שם - באהבה אבא"

 

[אות לי]

אם תדברי נטו הלכה לא נראה לי שיש בעיה.
לגבי כל השאר -איך זה מרגיש. הסובבים וכו זה כבר ממש אינדבדואלי במיוחד שאין בזה את המנהג שלא להלביש את בגדי המת בשעת מיתתו.



אני אישית היה קשה לי לעשות מוטציה כזו לחולצות..

דווקא כשראיתי את תמונת הנפטר ליד הכרית חשבתי לעצמי למה בעצם לא ?
מה זה אחרת מכל פינת הנצחה בבית באופן אינטימי לאדם קרוב ויקר ?

 

[שרה מגן]

א - אוהבת את המוטציה שעשו לחולצה. חולמת לעשות אחת כזו מסריג.
ב - אם מרגיש לי מוזר זה כי הצורות בהן אנו כיהודים מאמינים זוכרים נפטרים.
הם כל שונות.
יותר זיכרון הרוח, הנפש.
אנו לא זקוקים לסימבול חיצוני כדי לזכור.
התורה נתנה לנו כל כך הרבה דרכים לזיכרון הנפטרים, ובאופן קבוע. שזה מרגיש קצת מעליב.
אשרינו.

 

[מריומה~]

דווקא כשראיתי את תמונת הנפטר ליד הכרית חשבתי לעצמי למה בעצם לא ?
מה זה אחרת מכל פינת הנצחה בבית באופן אינטימי לאדם קרוב ויקר ?

המחשבה נכונה ברעיון, זה לא נכון או לא נכון.
כל אחד איך שמרגיש לו להנציח אדם קרוב אהוב.
הפיכת חולצה לכרית לי לא מסתדר בראש בכלל ועוד בתור הנצחה וגם לא בתור זכרון.
דרך היהדות כמו שכתבה בית היין ע"י דברים רוחניים ורק לשם הזכרון לא תופס בכלל.
אין ענין בזכרון וסמנטיקה לשמה.

אם החולצה הזו היתה סמלית בתוספת משמעות לכרית בעבור הבנאדם על מידות תרומיות והנהגות יפות הראויות לציון זה היה יותר משכנע

מרגישה שעשיתי ניתוח לתמונה כמעט כמו נתיחת המת...

 

[פרפר]

סתם אהבתי את הרעיון. מותר לי לעשות כזו כרית בלי כל הקונוטציות שעלו פה?
יכול להיות ממש חמוד לחדר של הבנות בצבעים מתאימים.

 

[אות לי]

א - אוהבת את המוטציה שעשו לחולצה. חולמת לעשות אחת כזו מסריג.
ב - אם מרגיש לי מוזר זה כי הצורות בהן אנו כיהודים מאמינים זוכרים נפטרים.
הם כל שונות.
יותר זיכרון הרוח, הנפש.
אנו לא זקוקים לסימבול חיצוני כדי לזכור.
התורה נתנה לנו כל כך הרבה דרכים לזיכרון הנפטרים, ובאופן קבוע. שזה מרגיש קצת מעליב.
אשרינו.

המחשבה נכונה ברעיון, זה לא נכון או לא נכון.
כל אחד איך שמרגיש לו להנציח אדם קרוב אהוב.
הפיגת חולצה לכרית לי לא מסתדר בראש בכלל ועוד בתור הנצחה וגם לא בתור זכרון.
דרך היהדות כמו שכתבה בית היין ע"י דברים רוחניים ורק לשם הזכרון לא תופס בכלל.
אין ענין בזכרון וסמנטיקה לשמה.

אם החולצה הזו היתה סמלית בתוספת משמעות לכרית בעבור הבנאדם על מידות תרומיות והנהגות יפות הראויות לציון זה היה יותר משכנע

מרגישה שעשיתי ניתוח לתמונה כמעט כמו נתיחת המת...

תגובות שנעים לקרוא.

לא שאני מסנגרת על השיטה -
זה מעניין אותי אם יש הבדל מבתים של יהודים מאוד חשובים שבהם הכיסא של סבא קדוש לנצח -
אסור להזיז בטח אסור לשבת..
מה יש בכיסא שאין בחולצה ? תוספת העץ עושה את ההבדל ?
כאילו זה יותר זיכרון "שלנו" כי זה כיסא "ושלהם" זה חולצה משובצת ?!

 

[אות לי]

מותר לי לעשות כזו כרית בלי כל הקונוטציות שעלו פה?

ולמה נראה לך שיהיה לך אסור ?

 

[רותי12]

גם לי נראה לא מתאים כיהודים לזכור ככה אנשים
במיוחד אנחנו עכשיו 'מתאבלים'( לא ממש כי הוא לא קרוב משפחה אבל חבר קרוב מאד מאד כמו אח) על מישהו קרוב שנפטר ,לא הייתי מעיזה להכין כזו כרית .זו הרגשה.
הזכרון יותר נצחי .לזכור את התכונות / השאיפות של אותו אדם ולא את בגדיו .

 

[מריומה~]

תגובות שנעים לקרוא.

לא שאני מסנגרת על השיטה -
זה מעניין אותי אם יש הבדל מבתים של יהודים מאוד חשובים שבהם הכיסא של סבא קדוש לנצח -
אסור להזיז בטח אסור לשבת..
מה יש בכיסא שאין בחולצה ? תוספת העץ עושה את ההבדל ?
כאילו זה יותר זיכרון "שלנו" כי זה כיסא "ושלהם" זה חולצה משובצת ?!

יש הבדל פשוט ביותר.
על הכסא לא השקיעו זמן. מחשבה. כח או מזומן!
וזה ההבדל המהותי.
ניצול משאב לא למטרה ערכית אין לה ערך ואין לה מקום בכלל ביהדות.

 

[מריומה~]

שמעתי השבוע שיחה מהרבנית ימימה על חנה ושבעת בניה-אחרי שהרגו את בניה והיא מתה יצאה בת קול ואמרה עליה-"אם הבנים שמחה"
והסבירה ששמחה מגיעה רק ביחד עם עשיה נכונה ואמיתית
גם אם יש מוות.
המוות הוא לא חידלון למי שמאמין בהישארות הנפש.
החיים הם לא מטרה ואין בהם ערך למי שלא חי נכון לפי התורה והאמת.
והתורה לא מקדשת את החיים יותר מהערך של האמת.
בעולם הנכרי שאמונתם לא מאמינה בהישארות הנפש יש אכן צורך עז להנציח כל דבר שקשור למציאות של האדם שהלך.

 

[אות לי]

זה אחרת מסרט - ספר - הצגה - מצגת - אלבום הנצחה
שבהם גם אם לא משתמשים בפועל בטוח שמשמרים ומציגים את אביזריו של הנפטר ?

לא ציטטתי אבל מופנה בעיקר ל - @*גלומה ו - @רותי12

 

[קטקטים]

כיסא,זה ענין של כבוד, מקום מכובד - שהצטווינו לקיים.

ואצלנו מעריכים את הבנ"א בגדלותו הרוחנית,
אחרי מותו של קרוב אלינו - לא משנה עם עבד / למד/ היה עסקן / ראש ישיבה
בכל מצב הסיפורים שאנו מכבדים אתו זה המידות, החסד, המצוות והמעשים הטובים,
למרות שיש גם המצד דברים גשמיים אך הם לא העיקר...

לא מכירה - אבל לא נראה לי שאצל אלו שלא שומרים תו"מ אין יראה מכסאו של אבא שנפטר..
משום שזה לא היה בלקסיקון להם לכבד את מקום האב.

זה סתם רעיון חמוד ממש אך לא נראה לי עם קשר לנפטר...

 

[מריומה~]

אין ספק שהכרית זה בהחלט יציאה לא שגרתית.
יש בה אפקט של שימוש בחפץ אישי והפיכתו למיצב.
במיוחד שבעל החפץ מת וכל מה שקשור למוות זה מפחידדדד
משהו שלוקח את הקישקע ומערבב חזק.
לא רואים בכל יום.
אם אין מסר משמעותי אז גם כל מה שציינת זה חסר תוחלת.

 

[אות לי]

כיסא,זה ענין של כבוד, מקום מכובד - שהצטווינו לקיים.

ואצלנו מעריכים את הבנ"א בגדלותו הרוחנית,
אחרי מותו של קרוב אלינו - לא משנה עם עבד / למד/ היה עסקן / ראש ישיבה
בכל מצב הסיפורים שאנו מכבדים אתו זה המידות, החסד, המצוות והמעשים הטובים,
למרות שיש גם המצד דברים גשמיים אך הם לא העיקר...

לא מכירה - אבל לא נראה לי שאצל אלו שלא שומרים תו"מ אין יראה מכסאו של אבא שנפטר..
משום שזה לא היה בלקסיקון להם לכבד את מקום האב.

זה סתם רעיון חמוד ממש אך לא נראה לי עם קשר לנפטר...

זה ברור שצריך להפריד -
היצירה כיצירה חמודה מאוד ואפשר להכין אותה מכל חולצה בלוייה של אדם שיאריך לו הבורא יתברך את ימיו ושנותיו.
למרות שהחולצה היא משובצת [גיוואלד ] והיא שייכת לאיזשהוא גוי שנפטר באמריקה -
ואולי בגלל כמה המילים שמוסיפים לחולצת הכרית הזאת - מילים מהלב כזה -
חשבתי שאולי זה כן דבר ראוי - אבל רק שיתפתי ואולי זה לא.

מעניין לבדוק לפי עדות בעם ישראל אם קיים מושג של הנצחה בדרך אחרת - בדרך שאנחנו לא מכירים או מורגלים לה.

 

[אות לי]

יש הבדל פשוט ביותר.
על הכסא לא השקיעו זמן. מחשבה. כח או מזומן!

אז זה המדד לדעתך @*גלומה
מהיום כל הנצחה שמשקיעים בה - זמן - מחשבה - כח - מזומן - ואני מוסיפה חוט תפירה -
היא פסולה ?
לא, זה לא נראה לי מדד טוב.

 

[דריבלית]

כן יש הרבה שמנציחים חפצים שהשתמשו
אבל שיש בהם קדושה - יש בהם רוחניות מעבר לחומרניות.

כמו בגד של אדמו"ר, סטנדר של הרב וכד'

לי אישית החולצה העלתה בי צמרמורת
זה פשוט לא מתאים לאופי היהודי- כי אין בזה שום כלום.

 

[מריומה~]

אז זה המדד לדעתך @*גלומה
מהיום כל הנצחה שמשקיעים בה - זמן - מחשבה - כח - מזומן - ואני מוסיפה חוט תפירה -
היא פסולה ?
לא, זה לא נראה לי מדד טוב.

באמת הפשוטה העולם הזה פרוזדור וכל דבר הכי קטן. כל משאב צריך להיות מכוון לעולם הבא ואם לא אין לו ערך

 

[שרה מגן]

@אות לי
כשהבאת את הדוגמא לכסא נזכרתי בסיפור טרי טרי.

-
הרב סורוצקין כידוע היה מקורב לרב שטיינמן זצוק"ל שעודד אותו בפתיחת הכוללים, הישיבות וכו'.
ותמך בו גם בצד הכספי של כל הפעילות. העביר אליו כספים שעברו דרכו מתורמים שנתנו אמון ברב שטיינמן שיעביר אותם למקום ראוי.
-
בשבוע שעבר כבו המאורות. לכל העולם.
לכלל ולפרט.
וכל אחד מוצא את עצמו בחלק היתמות שלו.
לאחד ביעוץ, לאחד בברכות, וכו' וכו'.
ולרב סורוצקין גם בצד הכלכלי.
-
הגיע הרב סורוצקין לר' חיים קנייבסקי.
לתנות את צערו, אבלו, יתמותו.
מה אתם רוצים שאל אותו ר' חיים.
את הסטנדר!!!! של הרב!!!!
בבקשה, רק תביאו לי אחר.
-
בכמה נמכר הסטנדר? (מי מגלה??)
-
לא החולצה המשובצת היא המשמעותית כאן.
אלא מה עומד מאחוריהם. (עייני ערך הסטנדר)

להבדיל אצל גוי, זה כבוד. כי זה מה שיש להם למכור.
איך כתבתי בהודעתי הקודמת, ליהודי זה מעליב.
-
כל יהודי, ולא משנה גוון חולצתו,יש כל כך הרבה מה למכור.
כל כך הרבה לזכור ממנו, ללמוד ממעשיו שלהשאר במשבצת החולצתית זה קטן עליו.