התייעצות זוגות צעירים בפריפריה וסעודות פורים

[רינת גבאי]

רק אצלנו הילדים מגיעים כל היום כל הזמן כל חג וכל שבת גם אם זה דורש שעות באוטובסים?
אז הנה הודעה רשמית לכל הזוגות שיש להם הורים לבקר אותם
אתם לא חייבים להגיע תישארו בבית היפה שלכם ואל תבואו אם לא נח לכם וזה דורש מאמץ!!
(מנסיון בקשות כאלו רק מגבירות את הרצון לבוא להורים ולהתארח)

 

[הוגה]

רק אצלנו הילדים מגיעים כל היום כל הזמן כל חג וכל שבת גם אם זה דורש שעות באוטובסים?

זה אומר שפשוט טוב להם אצלכם

 

[ELFISH]

זה אומר שפשוט טוב להם אצלכם

או שיש לחץ מטורף מצד ההורים, עלבונות ודמעות שלילדים אין ברירה. אף פעם אי אפשר לדעת, ולהורים עצמם לא תמיד יש מודעות. למשל, אמור להיות שחצי מהילדים יקרעו בין הצד שלו, הצד שלה.
כפי שנאמר, 100% אחוזי בחירה יש רק בדיקטטורות, וד"ל.

 

[רינת גבאי]

או שיש לחץ מטורף מצד ההורים, עלבונות ודמעות שלילדים אין ברירה.

חחח זהו שלהפך גמור
להורים קשה כבר עם העומס אבל ככה זה שהילדים נהנים לבוא כי טוב להם להתארח..

 

[חלזונות]

מול ההרגלים הלא מהותיים של ההורים.

אוף
לא אוהבת לשמוע כאלו ביטויים
הרגלים של ההורים הם קודש קודשים
אי אפשר לומר עליהם "לא מהותיים"

 

[ארבע]

אוף
לא אוהבת לשמוע כאלו ביטויים
הרגלים של ההורים הם קודש קודשים
אי אפשר לומר עליהם "לא מהותיים"

האמור לעיל נכון מאד ביחס להרגלי הורינו
ולא נכון בכלל ביחס להרגלינו אנו.
חובתנו לבדוק האם קידוש הרגלינו מסב אי נחת לזולת, טרחה ומועקה. כי אז זוהי רודנות במסווה של כיבוד הורים.

 

[חלזונות]

האמור לעיל נכון מאד ביחס להרגלי הורינו
ולא נכון בכלל ביחס להרגלינו אנו.
חובתנו לבדוק האם קידוש הרגלינו מסב אי נחת לזולת, טרחה ומועקה. כי אז זוהי רודנות במסווה של כיבוד הורים.

כשאנחנו נהיה ההורים המבוגרים, אולי נחשוב כך ואולי לא. (מתפללת שכן. ושתמיד אחשוב על הילדים ועל הנוחות שלהם לפני הנוחות שלי)

 

[ELFISH]

האמור לעיל נכון מאד ביחס להרגלי הורינו
ולא נכון בכלל ביחס להרגלינו אנו.
חובתנו לבדוק האם קידוש הרגלינו מסב אי נחת לזולת, טרחה ומועקה. כי אז זוהי רודנות במסווה של כיבוד הורים.

זאת, ועוד-כשזוג עומד בפני החלטה כואבת מה להעדיף. לפעמים זה איזה צד לא יצליחו לבקר. לפעמים זה עניני בריאות שיפגעו, או חינוך ילדים, או התלבטות אם להרוס לילדים חג (בגלל נסיעות, או צפיפות וחוסר תשומת לב אליהם, או כל פגיעה אחרת). לא תמיד יש תמימות דעים גם בין בני זוג מה לבחור והדיוק מה עומד על הפרק מהצד השני חשוב מאד לצורך ההחלטה. לא שווה בריאות של הורה להרגל לא מחייב שלו. ההבחנה הזו היא קריטית כדי לקבל החלטה נכונה, הלכתית ומוסרית.

 

[הוגה]

או שיש לחץ מטורף מצד ההורים, עלבונות ודמעות שלילדים אין ברירה. אף פעם אי אפשר לדעת, ולהורים עצמם לא תמיד יש מודעות. למשל, אמור להיות שחצי מהילדים יקרעו בין הצד שלו, הצד שלה.
כפי שנאמר, 100% אחוזי בחירה יש רק בדיקטטורות, וד"ל.

זו אמא שכתבה במפורש: לא טוב לכם - אל תבואו...
במקרה כזה אין שום סיבה לחשוד במניעים פסולים...

 

[הוגה]

הרגלים של ההורים הם קודש קודשים

לא מחייב.
וכי כל הורה הוא מלאך?
כיבוד הורים הוא גם כשההורים לא נוהגים כמו שצריך (לשתוק בעת שיכלימוהו... להכלים זו לא מצווה ובטח לא קודש קודשים), אבל צריך להבליג.

אבל לא כתוב בשום מקום שצריכים להגיע כדי לספוג עלבונות או אי נוחות...

יש מקרים שמצווה להתחמק בתירוצים שונים כדי לא להגיע לחיכוך מיותר שיגרום לפגיעה במצוות כיבוד הורים.
(יודגש ויובהר בכל דרך אפשרית: כמובן שכל מקרה חייב להיות מגובה בדעת תורה ולא כהחלטה עצמאית)

 

[ELFISH]

זו אמא שכתבה במפורש: לא טוב לכם - אל תבואו...
במקרה כזה אין שום סיבה לחשוד במניעים פסולים...

לא יודעת לגבי האמא הזו ספציפית, כמובן.
אבל כבר שמעתי בחיי הרבה משפטים כאלה שהבהירו לילדים היטב שאם לא יבואו זו מלחמת עולם. מכירה את ההורים ש"לא מתערבים" בשם שיתנו לתינוק אבל לכולם ברור מאד שזה התור שלו/ה וברור ש"יכבדו" אותם ולא יעלה על הדעת לתת שם אחר ממה ש"מכבד"?
פאסיב אגרסיבי זה לא המצאה חדשה.

 

[הוגה]

אולי כתבו את זה לעיל (על הצד שלא - כדאי להביע עוד צד):
במקרים לא מעטים השיקול כן לבוא או לא לבוא, לא קשור כלל להורים.
הוא קשור למיליון דברים שבני הזוג עברו ולכן אין להם כוח או יכולת או רצון להגיע.
מי שמתאמץ בכל זאת לשמח את הוריו ולבוא גם כשלא נוח לו - יבורך.
אבל מי שלא מגיע - לא תמיד ההורים צריכים להיות שיקול עליון. (על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו - הוא פסוק מפורש שצריך ללמוד מה הוא אומר ולפעמים צריכים לקיים אותו...)

 

[הוגה]

לא יודעת לגבי האמא הזו ספציפית, כמובן.

ועל זה הייתה התגובה.
על המכלול של האמירה שלה...

זה שיש תופעות כאלה - בהחלט לא חדש.
(ויש גם ילדים מזוכיסטים שאוהבים לסבול , אז מה?)

 

[חלזונות]

לא מחייב.
וכי כל הורה הוא מלאך?
כיבוד הורים הוא גם כשההורים לא נוהגים כמו שצריך (לשתוק בעת שיכלימוהו... להכלים זו לא מצווה ובטח לא קודש קודשים), אבל צריך להבליג.

אבל לא כתוב בשום מקום שצריכים להגיע כדי לספוג עלבונות או אי נוחות...

יש מקרים שמצווה להתחמק בתירוצים שונים כדי לא להגיע לחיכוך מיותר שיגרום לפגיעה במצוות כיבוד הורים.
(יודגש ויובהר בכל דרך אפשרית: כמובן שכל מקרה חייב להיות מגובה בדעת תורה ולא כהחלטה עצמאית)

לא סותר את מה שכתבתי

 

[מרגלית100]

כ"כ מוזר האשכול הזה, כי יש כאן למשל תגובות שבשבילי ב"ה הם תורכית ממש, לא מבינה אותם, הן מצד ההורים והן מצד הילדים, המקום שלי בפריפריה, עם הורים צעירים שמארחים בכיף וב"ה עם ילדים נשואים (שלי) שמתארחים בכיף כך שיש לי את רשות הדיבור משני הצדדים, הדבר הוא כ"כ אינדבידואלי לכל אחד ואחד בצורה שונה ואפילו לכל אחד כל שנה הנתונים משתנים, איך אפשר כאן לכתוב ולהכליל??
נראה לי שלכל הורה ולכל זוג נשוי יש את הכללים המשתנים שלו, ואין שנה אחת דומה למשנהו, אז מה יעזור כאן כל הבלבלה שאני כבר עוקבת אחרי זה כמה ימים???
השורה התחתונה זה קשר בריא ופתוח עם ההורים - אם יש את זה, ב"ה הכל מסתדר, גם אם לא תמיד נחמד ונח לאחד הצדדים, ואם אין את זנ נתקעים על כל צעד ושעל ולא רק בפורים, זה פורים, פסח, שבתות, אירועים, שמות לילדים, החלטות שונות, אסיפות משפחתיות ועוד ועוד, אז העבודה שלנו היא ללמוד לחיות בשלום ובשלווה בכל מחיר ובכל מצב וזו עבודה תמידית שיש אנשים שהנתונים שלהם קשים הרבה יותר ולכן העבודה גם קשה יותר וממילא - השכר גדול יותר.
סליחה על המגילה הארוכה, פשוט נגע לליבי כל התגובות הכואבות כאן.

 

[לילי 1]

איזה קטע
חשבתי שנוסעים להורים כי זה מיקל וזה כיף.
מסתבר שהרוב נוסעים מצדקות?

 

[נעמי רבקה]

אני מרגישה כמי שמתערבת באשכול לא לה ... המטרה בפתיחת הדיון הזה לא היתה כלל להכנס לכאבי מערכות היחסים המורכבות בין הורים לילדיהם אלא להתייחס למקרים בהם יש קושי טכני גדול להצטרף למשפחה בסעודת פורים וקבלת חיזוק לנשארים ללא משפחה בחג. חברים הם דבר נפלא אבל אין כמו משפחה, ורציתי לשמוע על התמודדות עם הקושי להיות רחוקים , ההשלמה והקבלה של המצב הנתון , זה מחזק לשמוע שיש עוד מי שמתמודד עם זה ואיך לומדים להודות לה' על המשפחה הגרעינית בחברה שבה למשפחה המורחבת יש כ"כ הרבה משקל .(אולי זה הזמן גם לחשוב על גרים , בע"ת , חוצניקים ועוד ועוד שכל חג הוא מן הסתם געגועים גדולים)

 

[גלבוע]

כ"כ מוזר האשכול הזה, כי יש כאן למשל תגובות שבשבילי ב"ה הם תורכית ממש, לא מבינה אותם, הן מצד ההורים והן מצד הילדים, המקום שלי בפריפריה, עם הורים צעירים שמארחים בכיף וב"ה עם ילדים נשואים (שלי) שמתארחים בכיף כך שיש לי את רשות הדיבור משני הצדדים, הדבר הוא כ"כ אינדבידואלי לכל אחד ואחד בצורה שונה ואפילו לכל אחד כל שנה הנתונים משתנים, איך אפשר כאן לכתוב ולהכליל??
נראה לי שלכל הורה ולכל זוג נשוי יש את הכללים המשתנים שלו, ואין שנה אחת דומה למשנהו, אז מה יעזור כאן כל הבלבלה שאני כבר עוקבת אחרי זה כמה ימים???
השורה התחתונה זה קשר בריא ופתוח עם ההורים - אם יש את זה, ב"ה הכל מסתדר, גם אם לא תמיד נחמד ונח לאחד הצדדים, ואם אין את זנ נתקעים על כל צעד ושעל ולא רק בפורים, זה פורים, פסח, שבתות, אירועים, שמות לילדים, החלטות שונות, אסיפות משפחתיות ועוד ועוד, אז העבודה שלנו היא ללמוד לחיות בשלום ובשלווה בכל מחיר ובכל מצב וזו עבודה תמידית שיש אנשים שהנתונים שלהם קשים הרבה יותר ולכן העבודה גם קשה יותר וממילא - השכר גדול יותר.
סליחה על המגילה הארוכה, פשוט נגע לליבי כל התגובות הכואבות כאן.

ממש נהניתי מהדברים החכמים והנבונים.
הלוואי שנזכה לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך!

 

[y&m]

אין צורך לספר לי עכשיו שגם פעם היתה קהילה בערד.

נכון.
והנורמה של זה היתה כמו שאת מתארת.
הישארות בבית בשבתות ובחגים משלב צעיר.

ואז זה היה יותר קשה - כל המשפחה שמרוכזת במרכז מכייפת יחד.
ורק את לבד מחוץ לחוויה המשפחתית, מנסה ללקט גרעיני שייכות משפחתית, מול הטלפון ציבורי והאסימונים ובתור שמשתרך מאחור.

 

[קצרה]

איזה קטע
חשבתי שנוסעים להורים כי זה מיקל וזה כיף.
מסתבר שהרוב נוסעים מצדקות?

בהתחלה נוסעים כי זה מקל .
לאט לאט המשפחה ברוך השם גדלה- הקושי מתעצם. וקל הרבה יותר מלהטלטל בדרכים ולהתלבש בביגוד ולהתארגן -
פשוט להישאר בבית.

וכאן מתחילים לנסוע להורים מסיבות אחרות - רצון לשמר את הקשר. רצון להכיר לנכדים את ההורים. געגועים לבית ההורים. רצון לכבד הורים...
לפעמים כשמדובר בכלה וחמות - בשלב הזה שבו זה כבר לא מיקל להגיע אלא מכביד - חלק מהסיבות שמניתי פחות רלוונטיות וגורמות לקושי להתעצם.

עד היום אני זוכרת את היום שבו היו לי 4 קטנטנים וישבתי אצל סבתא שלי בבית וקיטרתי קצת על זה שאין לי כוח לנסוע לשבת לחמותי והרבה יותר קל לי לבשל שבת פשוטה (הרי אין את מי להרשים.. ולהשאר בחלוק ובנוחות..)
הסבתא אמרה לי בהרהור - מענין, כל כך התאמצתי כל השנים לארח את הילדים גם כשהמשפחות גדלו והיה לי ממש קשה.. - יכול להיות שהמאמץ שלי לעזור לילדים היה לחינם והם רק התאמצו לעשות לי טובה??

זה היה בשבילי רגע מכונן - רגע שבו פשוט אמרתי לחמותי בשבת ש"האמת , ממש קשה לנו להגיע . הרבה יותר קל טכנית להכין שבת בבית.. אבל אנחנו כל כך נהנים - שהמאמץ שווה את זה בסוף".
זה היה הרגע שבו גם היא הודתה שגם היא מתאמצת וקל לה יותר כשאין אורחים אבל שווה לה ההנאה.
והרגע שבו הענין הפך לשקוף ולא מלא אמוציות - אנחנו באים בשביל ההנאה מבית ההורים, היא מזמינה אותנו בשביל ההנאה מהילדים - וזה אומר שתמיד ביחד עם הבקשה להגיע מאחד מהצדדים , ברור לשתינו ששואלים אם לא קשה במיוחד... האם זה בסדר ומסתדר ....
ונעלם גם המשפט כשהיינו מזמינים אותה אלינו כשהיא היתה מבקשת לבוא - "אבל רציתי להקל, לא להכביד".