התייעצות זוגות צעירים בפריפריה וסעודות פורים

[קריה נאמנה]

גם הורים הכי מבינים בעולם לא תמיד יכולים לארוז את החיים שלהם ולשבות בפורים בפריפריה.
תחשבו על אדם בן 70-80.
יש לו קהילה. יש לו תפקיד איסוף צדקה קבוע בפורים ובחגים אחרים.
יש לו את המקום הקבוע בבית הכנסת ואף אחד לא מעיר לו או צוחק כשהוא מרעיש ברעשן ב"המן" בזמן שהילדים יורים פיקות ומחרישים לו את האזנים הכבדות ממילא.
לאשה יש חברות שהיא שולחת להן משלוחי מנות כבר 40 שנה ברצף.
יש את הרעש וההמולה שהם רגילים לה כבר עשרות בשנים
ואת התהפוכות שחוותה העיר ההומה שלהם שרק הם עדים לה.
(זוכר יענקב, איך זה היה ששמרל' הביא לנו תפוח ובננה בצלחת עטופה במפית? אח. איפה הוא היום איפה )

לא תמיד זה אפשרי לשכוח מהכל וליסוע.

לפעמים זה דווקא נמאס, ודי עושה חשק לנסות משהו חדש.

ומה יעשו זוג הורים שלהם 6 ילדים נשואים בפריפריה,
וכל אחד בקצה אחר של הארץ...
מצפון ועד דרום ???

אולי ייסעו כל שנה לפריפריה אחרת?
אולי ייסעו לפריפריה שהכי נוחה להם?
אולי ירוו את הנחת בזמנים אחרים?
בדיוק כמו שהמון אנשים למדו לשנע את "משלוחי המנות" שאינם בגדר מצוות היום כבר בתענית אסתר, בדיוק כמו שהת"תים למדו להתחיל לאסוף כסף גם שבוע לפני פורים, אפשר בהחלט לרוות נחת לפני או אחרי פורים.

 

[גלבוע]

הביקורת הסמויה כל העת להורים ממש צורמת. ילדים לא צריכים לחנך את ההורים וללמדם ולאלפם בינה. זה לא מתפקידו של הילד.

א. הביקורת לא היתה סמויה אלא גלויה ומפורשת.
ב. היא לא מנקודת מבטם של הילדים, אלא מנקודת מבטם של ההורים, ושל העבודה שהם אמורים לעשות עם עצמם, כמו שפרטה יפה @ארבע.

 

[גלבוע]

גילוי נאות: הכותב נמצא בפורים ובעוד ערבי חגים כמה שעות על הכבישים העמוסים, יחד עם כמה ילדים בגילאים שונים, כדי לקיים מצוות כיבוד הורים וכדי להיות אדם לא פגום שנהנה בעצמו ולא חושב על הוריו שדאגו לו.

גילוי נאות: גם הכותבת משתדלת בנידון דידן, כבת/כלה, לא אפרט כאן פרוט יתר כי זה לא עניין של כל העולם.
אזכיר שוב: הביקורת שכתבתי להורים פונה להורים. לא לילדים.

 

[ארבע]

דווקא כהורים נראה לי שאנחנו מתחילים לקלוט עד כמה ההורים שלנו השקיעו ונתנו לנו עד אינסוף, ושלעולם לא נצליח להוקירם ולכבדם כמו שמגיע להם (גם אם עוו ושגו). ילדים צריכים להיות מוקירי טובה, והורים - בלתי דורשיה.

 

[imac100]

מקור ברור
בחזו"א קנב ו דינים העולים
סובר שהעיקר בשקיעת החמה
כיוןן שהמשנה ברורה עצמו כותב לא לסמוך עליו לענין ברכה (תרמ"ח בה"ל על סעיף ה) לכן נוטים בני התורה יותר לחשוש לדעת החזו"א מאשר דרך כלל.
לפעמים עלול להווצר מצב שנפטרים מפורים לגמרי בתנאים מסויימים לפי שיטת מסויימות.

אני אישה ואין לי איך לפתוח כרגע ספרים בנושא
אבל בגלל שכבר המון שנים אני שומעת את אותה הלכה מפוסקי הלכה מובהקים לפי דעת החזון איש
אני אכתוב שוב את מה שידוע לי.
תושב עיר מוקפת שבדעתו לחזור לעיר לא צריך להיות שם לפני השקיעה על מנת לקיים את מצוות היום בעירו

 

[פוינט]

גילוי נאות: גם הכותבת משתדלת בנידון דידן, כבת/כלה, לא אפרט כאן פרוט יתר כי זה לא עניין של כל העולם.
אזכיר שוב: הביקורת שכתבתי להורים פונה להורים. לא לילדים.

גם לי צרמה הביקורת הגלויה סמויה,
אולי דווקא משום שהיא מגיעה מילדים להורים, ולא מהורים להורים.

ואסביר, אם הגעת לגיל שבו יש לך ילדים נשואים, ואת חושבת שאת מבינה את מקומם של ההורים בעת הזו ובגיל הזה, גם את הגעגועים שלהם למשפחה הגרעינית - יש מקום לומר בעדינות: הורים יקרים שימו לב, נכון שאתם מתגעגעים ואוהבים (גם אני!) אבל תמיד תתנו פתח להבין שלא קל להגיע (כי גם אנחנו היינו צעירים והיו לנו כאלו מצבים). ונראה לי שזה היה מתקבל על לב הקוראים.

אבל, התחושה היא שיש כאן מישהו שמבקר ומעיר לאנשים שעדיין לא הגיע למקומם ולגילם - מה נכון בעיניו לעשות, וזה צורם ומכאיב.

ותרשו לי להסחף, הורים זה הדבר הכי יקר שיש, אין כמו המציאות הזו שיש הורה במשפחה, מי שזכה ויש לו אבאמא - זכה!

 

[elibeli]

מדברים כאן הרבה על כיבוד הורים מהזוית של 'להגיע להורים על אף הקושי' ואני אומרת לעצמי: איך כל אחד רואה את הדברים מזווית שונה.
אני כרגע בשלב של ילדים לא ממש קטנים (3-9) אבל ב"ה בתקופה לא קלה ויש שבועות שאני מסתכלת על הבית ביום חמישי וממש עובדת על עצמי לא לבקש מאמא שלי לבוא לשבת כי בלע"ר אחרי יש עוד זוגות יותר צעירים ויש להורים שלי עוד ילדים לא נשואים (הקטנה בגן...)ובית יחסית קטן וגם להורים שלי יש הורים עד 120...
כיבוד הורים מתבטא בהמון צורות ודרכים. יכול להיות זוג שנוסע 3 שעות באוטובוסים בפורים עם כל הקושי אבל בדברים אחרים יש מה לשפר ועוד ועוד.
ואני חושבת שכשילדי יגדלו אני ארצה שיכבדו אותי אבל אני כבר מתפללת שיהיה לי את האינטואיציה מה נכון לכל זוג ומתי...

 

[ELFISH]

גם הורים הכי מבינים בעולם לא תמיד יכולים לארוז את החיים שלהם ולשבות בפורים בפריפריה.
תחשבו על אדם בן 70-80.
יש לו קהילה. יש לו תפקיד איסוף צדקה קבוע בפורים ובחגים אחרים.
יש לו את המקום הקבוע בבית הכנסת ואף אחד לא מעיר לו או צוחק כשהוא מרעיש ברעשן ב"המן" בזמן שהילדים יורים פיקות ומחרישים לו את האזנים הכבדות ממילא.
לאשה יש חברות שהיא שולחת להן משלוחי מנות כבר 40 שנה ברצף.
יש את הרעש וההמולה שהם רגילים לה כבר עשרות בשנים
ואת התהפוכות שחוותה העיר ההומה שלהם שרק הם עדים לה.
(זוכר יענקב, איך זה היה ששמרל' הביא לנו תפוח ובננה בצלחת עטופה במפית? אח. איפה הוא היום איפה )

לא תמיד זה אפשרי לשכוח מהכל וליסוע.

אז זה כבר לא בחירה בין נחת לבדידות אלא בין טירחה מטורפת של הילדים מול ההרגלים הלא מהותיים של ההורים. ובחירה להרוס לילדים את הפורים כדי שלהורים יהיה *גם* מה שהם רגילים וגם את הילדים. להצמד להרגל על חשבון נוחות, שמחה ובריאות של יוצאי חלצינו זה באמת תהומות של חוסר מודעות ו"מגיע לי". לא פלא שהילדים מצידם גם חושבים שמגיע להם.
נס שההורים שלנו כל כך אחרים ומבינים. לפחות נדע איך להתנהג לילדים שלנו. זה לא עבירה לחשוב עליהם ולא רק על מה שמגיע לנו

אני אישה ואין לי איך לפתוח כרגע ספרים בנושא
אבל בגלל שכבר המון שנים אני שומעת את אותה הלכה מפוסקי הלכה מובהקים לפי דעת החזון איש
אני אכתוב שוב את מה שידוע לי.
תושב עיר מוקפת שבדעתו לחזור לעיר לא צריך להיות שם לפני השקיעה על מנת לקיים את מצוות היום בעירו

ואותי מעניין למה זה כל כך בוער לך. אילו ויכוחים היו אצלכם ולמה דחוף לך למחוק את הדעה הזו.
רמז- יש משפחות שמי שמעז להעדיף הידור הלכה על פני דברים אחרים, עושים הכל כדי להזיז אותו מעמדתו, כולל לגייס כיבוד הורים ושלל טענות.

 

[imac100]

אז זה כבר לא בחירה בין נחת לבדידות אלא בין טירחה מטורפת של הילדים מול ההרגלים הלא מהותיים של ההורים. ובחירה להרוס לילדים את הפורים כדי שלהורים יהיה *גם* מה שהם רגילים וגם את הילדים. להצמד להרגל על חשבון נוחות, שמחה ובריאות של יוצאי חלצינו זה באמת תהומות של חוסר מודעות ו"מגיע לי". לא פלא שהילדים מצידם גם חושבים שמגיע להם.
נס שההורים שלנו כל כך אחרים ומבינים. לפחות נדע איך להתנהג לילדים שלנו. זה לא עבירה לחשוב עליהם ולא רק על מה שמגיע לנו

ואותי מעניין למה זה כל כך בוער לך. אילו ויכוחים היו אצלכם ולמה דחוף לך למחוק את הדעה הזו.
רמז- יש משפחות שמי שמעז להעדיף הידור הלכה על פני דברים אחרים, עושים הכל כדי להזיז אותו מעמדתו, כולל לגייס כיבוד הורים ושלל טענות.

הדיון הזה עניין אותי כדיון הלכתי נטו ולכן עניין אותי המקור לדעה ההלכתית שנרשמה.
לא נכנסתי בכלל לדיון של ההורים (פשוט כי מעולם לא היה לי בעיה עם הנושא)
סליחה שהפרעתי לך.

 

[קריה נאמנה]

אז זה כבר לא בחירה בין נחת לבדידות אלא בין טירחה מטורפת של הילדים מול ההרגלים הלא מהותיים של ההורים. ובחירה להרוס לילדים את הפורים כדי שלהורים יהיה *גם* מה שהם רגילים וגם את הילדים. להצמד להרגל על חשבון נוחות, שמחה ובריאות של יוצאי חלצינו זה באמת תהומות של חוסר מודעות ו"מגיע לי". לא פלא שהילדים מצידם גם חושבים שמגיע להם.
נס שההורים שלנו כל כך אחרים ומבינים. לפחות נדע איך להתנהג לילדים שלנו. זה לא עבירה לחשוב עליהם ולא רק על מה שמגיע לנו

ניתוח מדוייק

נס שההורים שלנו כל כך אחרים ומבינים.

אשכולות כאלו מזכירים לי להודות לה'. הן על הורי והן על ילדי.

 

[גלבוע]

אשכולות כאלו מזכירים לי להודות לה'. הן על הורי והן על ילדי.

לחלוטין.

 

[גלבוע]

גם לי צרמה הביקורת הגלויה סמויה,
אולי דווקא משום שהיא מגיעה מילדים להורים, ולא מהורים להורים.

ואסביר, אם הגעת לגיל שבו יש לך ילדים נשואים, ואת חושבת שאת מבינה את מקומם של ההורים בעת הזו ובגיל הזה, גם את הגעגועים שלהם למשפחה הגרעינית - יש מקום לומר בעדינות: הורים יקרים שימו לב, נכון שאתם מתגעגעים ואוהבים (גם אני!) אבל תמיד תתנו פתח להבין שלא קל להגיע (כי גם אנחנו היינו צעירים והיו לנו כאלו מצבים). ונראה לי שזה היה מתקבל על לב הקוראים.

אבל, התחושה היא שיש כאן מישהו שמבקר ומעיר לאנשים שעדיין לא הגיע למקומם ולגילם - מה נכון בעיניו לעשות, וזה צורם ומכאיב.

ותרשו לי להסחף, הורים זה הדבר הכי יקר שיש, אין כמו המציאות הזו שיש הורה במשפחה, מי שזכה ויש לו אבאמא - זכה!

קיבלתי את הביקורת (לחלוטין ובאמת).
ולכן אדייק את דבריי ואפנה לקהל היעד של הורים שילדיהם בני גילם של ילדיי: הורים לילדים בסמינרים ובישיבות, שכבר מסתכלים קדימה על 'שוק' השידוכים ועל שוק הדיור, ומבינים שסביר להניח שילדיהם יתגוררו בפריפריה.
ובכן, רוב הילדים בדור שלי הלכו לגור יותר רחוק מההורים שלנו, ממה שההורים שלנו גרו ביחס להורים שלהם.
אם ההורים שלנו גרו בבני ברק / ירושלים, הרי שאנחנו כבר הלכנו לקרית ספר - אלעד - בית שמש - אשדוד - ביתר.
עדיין, מרחק הנסיעה היה יחסית סביר, ונוצרו נורמות בציבור ביחס לכמה נורמלי להגיע להורים.
לא כמו שההורים שלנו היו 'קופצים' להורים שלהם בשבת אחרי צהרים, אבל כן נסיעות "שבת-שבת" אצל זוגות צעירים, ומפגשי חנוכה ופורים במשפחות רבות.
כשאנחנו כהורים מסתכלים קדימה, על הילדים שלנו, ואנחנו חושבים ברצינות על דירות בעפולה/צפת/הר יונה, אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שלנו להמשיך את אותן נורמות שהיו נורמליות אצלנו, במרחקי נסיעה של כשעה פלוס מינוס (לא, לא בפורים.... התכוונתי בכביש במצב נורמלי).
כמו שנוצרו נורמות כשהציבור הלך לערים חרדיות חדשות במרחק נסיעה סביר, כך צריכות להשתנות הנורמות כשהמרחקים הולכים ומשתנים.
ולא פייר מצידנו כהורים להבין את העובדה שהם כנראה ילכו לגור רחוק, ולהאחז בקרנות המזבח ולהתעקש לשמר נורמות של נסיעות שבת-שבת ומפגשי חנוכה/פורים.
ביחד עם ההחלטה איפה לקנות דירה, צריך להבין את המעטפת הנכללת בהחלטה הזו.


נ.ב. ההודעה נכתבה מזוית ראיה אישית. אין צורך לספר לי עכשיו שגם פעם היתה קהילה בערד. אני יודעת. מתייחסת לאחוזים המרכזיים של הציבור, שעד לפני עשר שנים יותר מ 90% ממנו התגורר ב'משולש' שבין ירושלים, בני ברק ואשדוד.

 

[קריה נאמנה]

קיבלתי את הביקורת (לחלוטין ובאמת).
ולכן אדייק את דבריי ואפנה לקהל היעד שילדיהם בני גילם של ילדיי: הורים לילדים בסמינרים ובישיבות, שכבר מסתכלים קדימה על 'שוק' השידוכים ועל שוק הדיור, ומבינים שסביר להניח שילדיהם יתגוררו בפריפריה.
ובכן, רוב הילדים בדור שלי הלכו לגור יותר רחוק מההורים שלנו, ממה שההורים שלנו גרו ביחס להורים שלהם.
אם ההורים שלנו גרו בבני ברק / ירושלים, הרי שאנחנו כבר הלכנו לקרית ספר - אלעד - בית שמש - אשדוד - ביתר.
עדיין, מרחק הנסיעה היה יחסית סביר, ונוצרו נורמות בציבור ביחס לכמה נורמלי להגיע להורים.
לא כמו שההורים שלנו היו 'קופצים' להורים שלהם בשבת אחרי צהרים, אבל כן נסיעות "שבת-שבת" אצל זוגות צעירים, ןמפגשי חנוכה ופורים במשפחות רבות.
כשאנחנו כהורים מסתכלים קדימה, על הילדים שלנו, ואנחנו חושבים ברצינות על דירות בעפולה/צפת/הר יונה, אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שלנו להמשיך את אותן נורמות שהיו נורמליות אצלנו, במרחקי נסיעה של כשעה פלוס מינוס (לא, לא בפורים.... התכוונתי בכביש במצב נורמלי).
כמו שנוצרו נורמות כשהציבור הלך לערים חרדיות חדשות במרחק נסיעה סביר, כך צריכות להשתנות הנורמות כשהמרחקים הולכים ומשתנים.

בהחלט.
וכמו שאנחנו לא היינו מסכנים כל כך, ובאיזשהו שלב אנשים התחילו גם לבנות סוכות, ולערוך סדר, ואפילו לחגוג את פורים בערים הצעירות, לא יקרה כלום אם יעשו אותו דבר בפריפריה.
ואגב, היום זה הפוך. המון הורים שיוצאים לפנסיה עוברים לערים הצעירות. בקרית ספר זו ממש מגמה.

 

[שמיט]

אני מרגיש הענין די מוצה.
אני חושב שסדר הקדימויות צריך להיות שונה לחלוטין.
ההורים הם כבודנו, הם לא מטרד בשום דרך, לא צריכים לחפש להם פתרון באשכולות בפרוג ולא להשיא להם עצות.
הורה שרוצה יבא ויגיד אני פותר את ילדי מלבא אלי, לא שיבא ילד ויגיד ההורים שלי צריכים לפתור אותי.
לדעתי הם בכלל לא צריכים להיכנס לכזה אשכול בפרוג. עצם הדיון לתחושתי הוא פוגע בהם.
אינני יודע אם הרוב השותק בגלל שהוא חושב כמוני, או להפך.
אני מקווה שזה לא בגלל שלהרבה יש כעסים ברמות כאלו ואחרות על ההורים כי אם כן זה עצוב מאוד.
ולא ההורים לא צריכים לתת לנו כדי לקבל, ממש לא. אבל בשום אופן אסור לנו לעצור או לחסוך במה ובכמה שאנו מחזירים להם.

 

[גלבוע]

בהחלט.
וכמו שאנחנו לא היינו מסכנים כל כך, ובאיזשהו שלב אנשים התחילו גם לבנות סוכות, ולערוך סדר, ואפילו לחגוג את פורים בערים הצעירות, לא יקרה כלום אם יעשו אותו דבר בפריפריה.

לגמרי.

ואגב, היום זה הפוך. המון הורים שיוצאים לפנסיה עוברים לערים הצעירות. בקרית ספר זו ממש מגמה.

ועוד איך.

 

[הוגה]

וזה לא מדכא להיות לבד בפורים???

בטח שכן. ואפילו נכתב בהלכה שצריך לסעוד עם עוד אנשים כי אי אפשר לשמוח לבד כמו שצריך

 

[הוגה]

מחסור בכלי תחבורה

גם מחסור בכלי תחבורה ונהגים. ולא רק בפורים

 

[sem]

ירושלמי: אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת נכנסו חכמי' לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להון עובדא אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים אדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע אמו של ר' ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו אמרה געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרין איפשר לית ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו אמרו לה מהו עביד ליך אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעה משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שבק לי אמרין הואיל והוא רצונה הוא כיבודה א"ר מנא ויאות אילין טחונייא אמרין כל בר נש ובר נש זכוותיה גו קופתיה אימיה דר' טרפון אמר' לון אכין ואגיבונת' אכין אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכן ואגיבונה אכן ר' זעירא הוה מצטער ואמר הלואי הוה לי אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן כד שמע אילין תרין אולפנייא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ולא אימא לא כרבי טרפון הוינא יכיל עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי [

(

 

[קריה נאמנה]

ההורים הם כבודנו, הם לא מטרד בשום דרך, לא צריכים לחפש להם פתרון באשכולות בפרוג ולא להשיא להם עצות.

לגמרי.

הורה שרוצה יבא ויגיד אני פותר את ילדי מלבא אלי, לא שיבא ילד ויגיד ההורים שלי צריכים לפתור אותי.

זה קצת קיצוני.
אני לא רוצה "לפטור" את ילדי, ולא רוצה שהם יגידו שאני צריכה "לפטור" אותם, או שהם ח"ו יחפשו פתרונות בפרוג.
אני שואפת להידברות.
שהם ירגישו נוח להזמין את עצמם, או לחלופין לומר שקשה להם, ושאני אוכל תמיד לקבל אותם בשמחה, אבל ארגיש נוח לסרב במקרה שקשה לי.

 

[יוחנן 1]

אינני יודע אם הרוב השותק בגלל שהוא חושב כמוני, או להפך.

לרוב הדומם לא חייב להיות עמדה כ"כ מוצקה מה הילדים חייבים או לא חייבים לעשות.
לי למשל יש הורים נפלאים!! ואנחנו מגיעים רק בגלל שאנחנו רוצים להגיע, אף אחד לא יבקש מאיתנו לבוא אם היה יודע שזה כ"כ קשה, ועוד יותר אם רק יתחשק לנו לעשות פורים בבית או בכל מקום אחר, הם פשוט ישמחו בשבילנו.
ולכן קשה להיכנס ולהחליט מי חייב מה? והאם חייב? וכו'.