הנושאים החמים
אה הא!
מצאתי!
במבה!
מה?
אה, פשוט זה הדבר היחיד חוץ מהספר הזה שקרו לי איתו כ"כ הרבה דברים מוזרים.
טוב, אחרי שעברנו את השורות שרואים בתצוגת פוסטים (אותם כותבים כדי להרשים...), אפשר להתחיל:
אז כמובן, כיאה לסופר מיגע, נתחיל באנקדוטות קודם, כי בסופו של דבר גם הם חלק מהביקורת על ספרו של @הווה פשוט (שמשום מה עדיין לא הבנתי אם הוא מתגורר בק"ס או בירושלים...). הנקרא 'בעל הלשון החלקלקה' - כהגדרת חברי.
הכל התחיל כשהבטחתי לידידינו מו"ר (ר"ת של מטפל ויועץ רגשי) ישראל שיף - הלא הוא @הווה פשוט הנזכר - שאקנה את הספר, ובכך הכנסתי את עצמי לתסבוכת שאין ממנה יציאה.
ולמה?
כי כשהגעתי ל'יפה נוף', גיליתי שנותר לי סכום כסף שמספיק אך ורק לקניית ספר אחד.
נו, ומה הבעיה? אתם שואלים.
אז ככה, שהספרים שהיו בנמצא הם 'מי שימצמץ ראשון' של גברת מ. קינן, וזה (כשאני אומר 'זה', אני מתכוון לקיצור של 'זה כבר סיפור אחר'...)
התלבטות קשה, אה?
אז לאחר מחשבה של שעות, החלטתי לקחת את זה - כהבטחתי. לא טעיתי. כי מיד כשהגעתי למוכר הוא הכריז בפני ליד רוב עם קהל ועדה שהוא אהב את הספר. דבר נדיר שלא קרה לי אף פעם.
אני לא אאריך, אבל אספר בקצרה שהספר עבר בשלום את 'מבחן המים' (מה שאומר שאחותי שפכה עליו כוס מים והוא נשאר שלם) אך את מבחן ה'קריעה' הוא לא שרד (מה שאומר שהוא נחלק לשניים. כן, פשוט כך, חודש אחרי שקניתי אותו, הוא כבר התפרק באמצעו. משהו שמראה על מספר האנשים שקראו בו...)
אז בקיצור, הוא עבר גם את מבחן המשגיח (שתפס מישהו קורא בספר, וקרא בו קצת. הוא די נהנה...). וגם את מבחן האימא (שלי, שמעולם לא קראה כמעט, וכאן הצליחה לקרוא את כל ה'בלדה לשוקולד' במלואה.) וגם את מבחן החברים (שקרעו את הספר...).
טוב, כל זה ועדיין לא סיפרתי את החוויה שלי.
אז לקחתי את הספר בשבת, והתחלתי לקרוא בשקיקה. כן כן, מה שאתם שומעים, פשוט 'גמעתי' את הספר בשלוק אחד, וכשנכבה האור, פתחתי את הדלת והמשכתי לקרוא 'רק עוד קצת' - עד שסיימתי כמובן.
אז מה אני אומר?
הספר הזה הוא יצירה מופלאה בהחלט.
איך אני יודע?
פשוט, כל דבר שאני אוהב בספר שאני קורא, אני מסמן באוזני חמור. כאן ניסיתי לקפל את כל הספר - אבל זה לא הלך...
בנוסף, שמעתי מהרבה אנשים שקראו אותו, שזה הרגיש להם כמו צפייה בסרט, פשוט בגלל שהסופר יודע לתאר כל כך 'חי' (ומשעשע) את המציאות הדי יבשה לכאורה.
אה, ועכשיו לסיפורים (זה לא לפי הסדר, היזהרו!):
גורלו של הרב גלנץ - סיפור לחובבי מוזיקה בלבד. מי שלא אוהב, יצטרך לשרוד אותו עד הסוף כדי להגיע לפאנץ' המפעים. בעצם גם מי שלא אוהב מוזיקה יאהב את הסיפור, אם כי הקטעים על שופן יהיו מעט 'מיגעים' בשבילו.
ועדיין, אני משער לעצמי שהוא יצחקק מהסיפור על הפרטיזנים ויזעם על אהבתו של הסופר לכתיבה על סיגריות (ובין לבין, ילך למחשב כדי להבין מה זה 'אופוס'...).
תרום קרנינו - סיפור נחמד (וקצת מוזר, למען האמת) לעומת חברי, אותי הסיפור לא הצליח לשכנע באמיתות משמעות הנענועים (נראה לכם שזה באמת מעביר גלים ביו-מגנטים? קצת מטופש.) בכל זאת - סיפור בהחלט טוב. וקצר. מאוד קצר.
ארוכה הדרך אל ההגה - או הו! זה סיפור! החל מהאנקדוטות ההזויות יותר ממה שסיפרתי לכם כאן - שמתארות את הסופר כשהוא מנסה לעבור טסט - ועד לספק המנקר שמא הוא ג'ינג'י, והתהיות מה הוא עשה באלעד באישון יום כששמשון מעבר לקו. הסיפור סחט ממני פרצי צחוק לא מועטים, ועם זאת הוא גרם למחשבות מעמיקות על החיים.
שוקולד מריר - אם הסיפור הקודם היה יצירה די משעשעת, הסיפור הנוכחי הוא צחוק אחד גדול ברמה אחרת. אם אתם מדוכאים - רוצו לקרוא אותו - הוא יעשה לכם רק טוב, במיוחד בקטע של הבלדה (מאיפה מצאת כ"כ הרבה חרוזים ב'וק'? - זה פשוט לא נגמר!!! - 2 דפים שלמים!!!).
למי שלא מבין, אני אשאל, מה הייתם עושים אם הייתם רוצים שוקולד, וזה היחיד היה אצל הבת שלכם? ומה אם הייתם גונבים (סליחה, לוקחים, היא בטח תרשה...) ממנה אותו בלילה, ואחר כך מקבלים נקיפות מצפון (הבעיה היא שאין אף רב שיכול לפסוק אם אפשר לאכול משהו גזול...)? סיפור שיגרום לכם לתהות אם הילדים שלכם באמת ישנים בלילה (רק אני לא הבנתי מי אכל את השוקולדים?...).
הפאנץ' ליין - פעם שאלתם את עצמכם למה באמת כל הסיפורים נגמרים ב'הפי-אנד' מהדהד בו מי שעשה טוב מקבל מיליון (סליחה, מיליון וחצי.) שקל, ולמי שמרשיע מגיע בלוק בראש? אז הנה, לפניכם סיפור ללא פאנץ', כלומר עם פאנץ', כלומר ללא פאנץ'... עזבו, מה שבטוח זה שאחרי הסיפור אתם תקומו ותרוצו ללמוד - הבטחה שלי.
אם אתן נשים, בטח תתעצבנו ותחשבו שעכשיו הבעל שקנה לכן את הספר פולט מתחת לשפמו 'שלא עשני אישה' בארמית או משהו כזה (כהגדרת הסופר)... אה, ויש כאן גם חתולים, זקנים מדובללים, ושני אבריכים שכובשים את אמריקה...
בכל אופן - סיפור מעולה בהחלט. אהבתי (זה ההוא ששלחת ל'יתד' בזמנו?).
לב שלם - כל הסיפורים שהיו עד כאו הם משחק ילדים לעומת זה. הסיפור הכי ארוך (והכי יפה) בספר. בינינו, הוא עשה לי חשק לעשות ממנו הצגה או משהו. פשוט סיפור מרטיט.
אז נכון שהמשחק מילים המרובע בשם הסיפור נחמד (הישיבה, הלב של שלם, לב שצריך להיות שלם - תרתי משמע, ועוד ועוד). אבל הסיפור - הוא כבר סיפור אחר...
הסיפור הוא השני שמסופר בגוף ראשון מאת הסופר עצמו. מה שגרם לי לתמוה אם הוא קרה באמת. אומנם הוא קצת אכזרי (הקטע עם שלם וכל זה...) אך הסופר הצליח להעביר את הרגשות בצורה מושלמת ולהרגיע טיפה את הרוחות הסוערות. מה שכן - המריחה עם הקפה עבדה עלי. אהבתי.
כמובן שבסיפור הכי זכור צריך להכניס את המסר הכי טוב, ויחסית לפה - זה באמת מסר חזק ביותר.
"ההפך מאהבה זה אדישות - לא שנאה."
תחשבו על זה.
וזה בנוסף לכל שאר המסרים המעולים הטמונים לאורך הסיפור והספר.
ביקורת כללית:
אהבתי מאוד (בדגש על מאוד) את הספר, כמו שאמרתי - ספר שלא עצרתי מלקרוא עד הסוף, למרות שאמרתי לעצמי שאקרא 'רק עוד דף'. הדבר הזה קרה לי רק עם עוד ספר אחד בחיים - 'תיק מקסיקו' של הידוע בכינויו 'אבו- @הדוויג ' - הלא הוא חיים גרינבוים.
(קרדיט ל @הנף מקלדת )
טיפה היה מוזר הקטע הזה ששכחת לעשות הגהה אחרי העימוד. מה גם שהיו הרבה קטעים שלא מעומדים טוב (לדוג' ב'שוקולד מריר' - באמצע הבלדה הייתה שורה לא קשורה לבלדה ועדיין מלוכסנת.). אבל הכתיבה מפצה. בהחלט. יש לך עתיד. ועבר. וגם הווה. פשוט.
אם אתם חפצים בספר טוב לכבוד החג, או סתם באמצעו של יום - רוצו לקנות אותו.
באמת, אני לא רוצה לצאת על מ. קינן (אחת הסופרות שאני אוהב, והסופרת שיש אצלי בבית את הכי הרבה ספרים שלה), אבל הספר הזה באמת הרבה יותר טוב משלה (כל אוהדי 'ממלכה במבחן', נא לזרוק עלי עגבניות בשקט, זה מפריע לאורחים. אה, דרך אגב, אני מעדיף רגילות אם אתם שואלים, השרי קצת חמצמצות...).
בקיצור - ספר טוב. סופר עוד יותר טוב. מסר מעולה. שווה קריאה בהחלט. חסר כמוהו בציבור.
...
אה, ולמען ה', מה הם מדברים שם מאחורה?!!!!
מצאתי!
במבה!
מה?
אה, פשוט זה הדבר היחיד חוץ מהספר הזה שקרו לי איתו כ"כ הרבה דברים מוזרים.
טוב, אחרי שעברנו את השורות שרואים בתצוגת פוסטים (אותם כותבים כדי להרשים...), אפשר להתחיל:
אז כמובן, כיאה לסופר מיגע, נתחיל באנקדוטות קודם, כי בסופו של דבר גם הם חלק מהביקורת על ספרו של @הווה פשוט (שמשום מה עדיין לא הבנתי אם הוא מתגורר בק"ס או בירושלים...). הנקרא 'בעל הלשון החלקלקה' - כהגדרת חברי.
הכל התחיל כשהבטחתי לידידינו מו"ר (ר"ת של מטפל ויועץ רגשי) ישראל שיף - הלא הוא @הווה פשוט הנזכר - שאקנה את הספר, ובכך הכנסתי את עצמי לתסבוכת שאין ממנה יציאה.
ולמה?
כי כשהגעתי ל'יפה נוף', גיליתי שנותר לי סכום כסף שמספיק אך ורק לקניית ספר אחד.
נו, ומה הבעיה? אתם שואלים.
אז ככה, שהספרים שהיו בנמצא הם 'מי שימצמץ ראשון' של גברת מ. קינן, וזה (כשאני אומר 'זה', אני מתכוון לקיצור של 'זה כבר סיפור אחר'...)
התלבטות קשה, אה?
אז לאחר מחשבה של שעות, החלטתי לקחת את זה - כהבטחתי. לא טעיתי. כי מיד כשהגעתי למוכר הוא הכריז בפני ליד רוב עם קהל ועדה שהוא אהב את הספר. דבר נדיר שלא קרה לי אף פעם.
אני לא אאריך, אבל אספר בקצרה שהספר עבר בשלום את 'מבחן המים' (מה שאומר שאחותי שפכה עליו כוס מים והוא נשאר שלם) אך את מבחן ה'קריעה' הוא לא שרד (מה שאומר שהוא נחלק לשניים. כן, פשוט כך, חודש אחרי שקניתי אותו, הוא כבר התפרק באמצעו. משהו שמראה על מספר האנשים שקראו בו...)
אז בקיצור, הוא עבר גם את מבחן המשגיח (שתפס מישהו קורא בספר, וקרא בו קצת. הוא די נהנה...). וגם את מבחן האימא (שלי, שמעולם לא קראה כמעט, וכאן הצליחה לקרוא את כל ה'בלדה לשוקולד' במלואה.) וגם את מבחן החברים (שקרעו את הספר...).
טוב, כל זה ועדיין לא סיפרתי את החוויה שלי.
אז לקחתי את הספר בשבת, והתחלתי לקרוא בשקיקה. כן כן, מה שאתם שומעים, פשוט 'גמעתי' את הספר בשלוק אחד, וכשנכבה האור, פתחתי את הדלת והמשכתי לקרוא 'רק עוד קצת' - עד שסיימתי כמובן.
אז מה אני אומר?
הספר הזה הוא יצירה מופלאה בהחלט.
איך אני יודע?
פשוט, כל דבר שאני אוהב בספר שאני קורא, אני מסמן באוזני חמור. כאן ניסיתי לקפל את כל הספר - אבל זה לא הלך...
בנוסף, שמעתי מהרבה אנשים שקראו אותו, שזה הרגיש להם כמו צפייה בסרט, פשוט בגלל שהסופר יודע לתאר כל כך 'חי' (ומשעשע) את המציאות הדי יבשה לכאורה.
אה, ועכשיו לסיפורים (זה לא לפי הסדר, היזהרו!):
גורלו של הרב גלנץ - סיפור לחובבי מוזיקה בלבד. מי שלא אוהב, יצטרך לשרוד אותו עד הסוף כדי להגיע לפאנץ' המפעים. בעצם גם מי שלא אוהב מוזיקה יאהב את הסיפור, אם כי הקטעים על שופן יהיו מעט 'מיגעים' בשבילו.
ועדיין, אני משער לעצמי שהוא יצחקק מהסיפור על הפרטיזנים ויזעם על אהבתו של הסופר לכתיבה על סיגריות (ובין לבין, ילך למחשב כדי להבין מה זה 'אופוס'...).
תרום קרנינו - סיפור נחמד (וקצת מוזר, למען האמת) לעומת חברי, אותי הסיפור לא הצליח לשכנע באמיתות משמעות הנענועים (נראה לכם שזה באמת מעביר גלים ביו-מגנטים? קצת מטופש.) בכל זאת - סיפור בהחלט טוב. וקצר. מאוד קצר.
ארוכה הדרך אל ההגה - או הו! זה סיפור! החל מהאנקדוטות ההזויות יותר ממה שסיפרתי לכם כאן - שמתארות את הסופר כשהוא מנסה לעבור טסט - ועד לספק המנקר שמא הוא ג'ינג'י, והתהיות מה הוא עשה באלעד באישון יום כששמשון מעבר לקו. הסיפור סחט ממני פרצי צחוק לא מועטים, ועם זאת הוא גרם למחשבות מעמיקות על החיים.
שוקולד מריר - אם הסיפור הקודם היה יצירה די משעשעת, הסיפור הנוכחי הוא צחוק אחד גדול ברמה אחרת. אם אתם מדוכאים - רוצו לקרוא אותו - הוא יעשה לכם רק טוב, במיוחד בקטע של הבלדה (מאיפה מצאת כ"כ הרבה חרוזים ב'וק'? - זה פשוט לא נגמר!!! - 2 דפים שלמים!!!).
למי שלא מבין, אני אשאל, מה הייתם עושים אם הייתם רוצים שוקולד, וזה היחיד היה אצל הבת שלכם? ומה אם הייתם גונבים (סליחה, לוקחים, היא בטח תרשה...) ממנה אותו בלילה, ואחר כך מקבלים נקיפות מצפון (הבעיה היא שאין אף רב שיכול לפסוק אם אפשר לאכול משהו גזול...)? סיפור שיגרום לכם לתהות אם הילדים שלכם באמת ישנים בלילה (רק אני לא הבנתי מי אכל את השוקולדים?...).
הפאנץ' ליין - פעם שאלתם את עצמכם למה באמת כל הסיפורים נגמרים ב'הפי-אנד' מהדהד בו מי שעשה טוב מקבל מיליון (סליחה, מיליון וחצי.) שקל, ולמי שמרשיע מגיע בלוק בראש? אז הנה, לפניכם סיפור ללא פאנץ', כלומר עם פאנץ', כלומר ללא פאנץ'... עזבו, מה שבטוח זה שאחרי הסיפור אתם תקומו ותרוצו ללמוד - הבטחה שלי.
אם אתן נשים, בטח תתעצבנו ותחשבו שעכשיו הבעל שקנה לכן את הספר פולט מתחת לשפמו 'שלא עשני אישה' בארמית או משהו כזה (כהגדרת הסופר)... אה, ויש כאן גם חתולים, זקנים מדובללים, ושני אבריכים שכובשים את אמריקה...
בכל אופן - סיפור מעולה בהחלט. אהבתי (זה ההוא ששלחת ל'יתד' בזמנו?).
לב שלם - כל הסיפורים שהיו עד כאו הם משחק ילדים לעומת זה. הסיפור הכי ארוך (והכי יפה) בספר. בינינו, הוא עשה לי חשק לעשות ממנו הצגה או משהו. פשוט סיפור מרטיט.
אז נכון שהמשחק מילים המרובע בשם הסיפור נחמד (הישיבה, הלב של שלם, לב שצריך להיות שלם - תרתי משמע, ועוד ועוד). אבל הסיפור - הוא כבר סיפור אחר...
הסיפור הוא השני שמסופר בגוף ראשון מאת הסופר עצמו. מה שגרם לי לתמוה אם הוא קרה באמת. אומנם הוא קצת אכזרי (הקטע עם שלם וכל זה...) אך הסופר הצליח להעביר את הרגשות בצורה מושלמת ולהרגיע טיפה את הרוחות הסוערות. מה שכן - המריחה עם הקפה עבדה עלי. אהבתי.
כמובן שבסיפור הכי זכור צריך להכניס את המסר הכי טוב, ויחסית לפה - זה באמת מסר חזק ביותר.
"ההפך מאהבה זה אדישות - לא שנאה."
תחשבו על זה.
וזה בנוסף לכל שאר המסרים המעולים הטמונים לאורך הסיפור והספר.
ביקורת כללית:
אהבתי מאוד (בדגש על מאוד) את הספר, כמו שאמרתי - ספר שלא עצרתי מלקרוא עד הסוף, למרות שאמרתי לעצמי שאקרא 'רק עוד דף'. הדבר הזה קרה לי רק עם עוד ספר אחד בחיים - 'תיק מקסיקו' של הידוע בכינויו 'אבו- @הדוויג ' - הלא הוא חיים גרינבוים.
(קרדיט ל @הנף מקלדת )
טיפה היה מוזר הקטע הזה ששכחת לעשות הגהה אחרי העימוד. מה גם שהיו הרבה קטעים שלא מעומדים טוב (לדוג' ב'שוקולד מריר' - באמצע הבלדה הייתה שורה לא קשורה לבלדה ועדיין מלוכסנת.). אבל הכתיבה מפצה. בהחלט. יש לך עתיד. ועבר. וגם הווה. פשוט.
אם אתם חפצים בספר טוב לכבוד החג, או סתם באמצעו של יום - רוצו לקנות אותו.
באמת, אני לא רוצה לצאת על מ. קינן (אחת הסופרות שאני אוהב, והסופרת שיש אצלי בבית את הכי הרבה ספרים שלה), אבל הספר הזה באמת הרבה יותר טוב משלה (כל אוהדי 'ממלכה במבחן', נא לזרוק עלי עגבניות בשקט, זה מפריע לאורחים. אה, דרך אגב, אני מעדיף רגילות אם אתם שואלים, השרי קצת חמצמצות...).
בקיצור - ספר טוב. סופר עוד יותר טוב. מסר מעולה. שווה קריאה בהחלט. חסר כמוהו בציבור.
...
אה, ולמען ה', מה הם מדברים שם מאחורה?!!!!
נערך לאחרונה ב:
Reactions: כותב בקצב, ה' תמיד עוזר, חי מינץ ועוד 7 משתמשים10 //