הנושאים החמים
הנושאים החמים
"תגידו לי אתם ילדים קטנים?! זה מה שנקרא אצלכם מנגל?! נקניקיות וכנפיים?! למה לא פשוט שוקו ולחמניה? אולי יוגורוט עם מוזלי? אתם מביישים את המילה 'מנגל' שאתם קוראים לכל הפרווה הזה בשרים על האש... שלומי נו... בחייך! אל תגיד לי שאתה המארגן של זה...
שקט.
איילה לא קלטה שהפה שלה פעור פעירה תדהמתית, עיניה בוהות בבעלה הטרי. ההגדרה 'השתחרר לו הסעיף', התאימה לו כמו אום לבורג. הזהו יוני פאר עולם הישיבות? הבעל העדין והחייכן? שכרגע עומד ומטיח גיבובי תלונות, בגיסו הגדול.
אני שלומי, הגיס הגדול, שתי דקות קודם לנאום, עמדתי במרכז המטבח, בשעת לילה בינהזמנית. ידי נופפו בהתלהבות אופיינית בחבילת 'גלאט-עוף' צהובה, עמוסה בציפורני תרנגולים מעובדות לכדי נקניקיות עוף. והיטוותי בכישרון כיצד אמור להראות המנגל המסורתי. כשאני מצביע על המנגל החד פעמי הארוז בפינה.
אז קפץ ליוני השישליק.
יוני הוא התגלמות הגיס המושלם. אחד שנכנס למשפחה שמספר רווקים בה עולה דרמטית על מספר הנשואים, הציפיה ממנו היא בשמיים, ויוני בהחלט ענה על הציפיות. למדן וחכמן שגם יודע לנגן בגיטרה ולרקוד קאדצ'קע, מתייחס בחביבות אמיתית לגיסים הצעירים, ומפגין מסירות לאשתו וכבוד לחמיו וחמותו.
גם אני כאח הבכור, די שמחתי בו ונהניתי לגלגל איתו שיחה. הוא זרם איתי והגיע לדרגת סבבה. נושא המנגל כנראה הצית בו איזה פחם דרום אמריקאי רוחש.
"מה העניין יוני"? ניסיתי לנפנף את הבעיה בטרם תתלקח לממדים.
-"אין שום בעיה". הנמיך יוני את קולו לרווחת אשתו המבוהלת. "פשוט חשבתי שגם אתם מבינים שמנגל עם נקניקיות וכנפיים, זה כמו 'דוריטוס חריף אש' בלי 'שוופס אשכולית אדומה'".
-"שוין, מה אתה מציע"?
-"תן לי לארגן! אתה תלקק את הפחמים. וההפרש עלי".
יוני יצא לסיבוב באיטליז, הביא איתו מכל הבהמה הטהורה. במקביל דאג לכל הציוד הלוגיסטי כנגד הציוד הלוקה בחסר שלנו.
קבבוני טלה מתובלים עם אגוזי בונדק וכוסברה. פרגיות מושרות בבירה לבנה. מגש אקסלים ובקבוק ערק (בשביל הסיפתח). נקניקיות צ'וריוס על בסיס כבד בקר. מערכת קריוקי עם הגברה (בשביל האוירה) קציצות עגל מגולגלות בחזה אווז מגובבות עם נענע וזרעי פשתן. אבטיח פרוס לנתחים וגרעיניו הקלויים ארוזים בשקית נייר. מפוח סטנדרטי עם שפריצר בנזין. רצועות אנטריקוט מרוחות בחרזל דיז'ון ופלפל גרוס. שולחן פינג-פונג מתקפל. גנרטור.
"יוצאים לחוף" הכריז כשחזר עם תא מטען מלא.
-"איזה חוף? לא עושים כאן בפארק הירקון? זאת אומרת ככה אנחנו רגילים".
-"נראה לכם. עם כל אשתו והעולם?! בואו, בין הרצליה לנתניה, יש לי את החוף הכי סודי שבעולם".
היה נחמד. אי אפשר לומר שלא. אבא רק אמר בסוף, בעדינות, שנראה לו שהעולם הזה קצת מקנא בנו. לחיים הגיס מתחתי הייתה איזו הערונת צינית. גם אמא שוב לא הבינה מה רע במנגל החשמלי?
אני לכשעצמי ההתנהלות שלו צבטה לי בלב. יש כאן אח גדול, מכיר ומדריך את הנוהג המשפחתי. ואז מגיע צעיר וחצוף, משנה לי את המשפחה שלי, בלי להתבלבל. קצת כבוד. הלו... טיפה צניעות. מה נהיה תשים את כולנו על האש?
יומיים אחר כך נסענו לצפון, אני, אשתי והילדים. נדחסנו באוטובוס הומה המון חוגג, התפזרנו בין המושבים שנותרו. מצאתי את עצמי ליד יהודי מוכר עד כדי דגדוג כואב.
"אההה... אח של יוני" צהלתי. הלה פנה אלי עם הזקן המאפיר שלו. ובירר בזהירות מי אני.
-"גיסו" הזכרתי למחותן הנוטה לשכחה.
-"נכון נכון! אתה יודע איך זה אצלנו. זאת החתונה האחרונה, וכל אחד עם המשפחה שלו. קשה לקלוט אנשים חדשים".
-"תגיד לי באמת. איך יוני היה אצלכם בבית. גם מארגן ככה את כל המנגלים וכל הארועים"?
-"איזה מנגל"? הוא תוהה.
-מה זתומרת? אתם לא הייתם בכל הזדמנות מרימים איזה מנגל יוקרתי, ואל תגיד לי שיוני לא היה הרוח החיה".
-"שום מנגל ושום יוני. הוא לא אירגן כלום בקושי בפגישות נתנו לו להחליט אם להמשיך או להוריד. הבן הכי קטן, כולם מעליו בולעים אותו. ככה זה אתה יודע".
-"אני מבין. אני מבין".
הגענו לצפון. לא התאפקתי. הרמתי טלפון לאיילה. "תקשיבי אני מוכרח להגיד לך, אני לא מצליח להשתחרר ממה שיוני עשה.... ברור שנהנתי היה פצצה! תשמעי הבחור שלך, משדרג לנו את המשפחה. אני ממש מרוצה, וכולם בעצם. סוף סוף יש כאן גיס שידרבן אותנו. באמת זכית... בכיף גדול אחותי! תהנו המון ביחד. תנצלו כל רגע. מחכים כבר לארוע הבא שיוני ירים לנו.
וסבתא הייתה אומרת: "שעם משפחה אוכלים קוגל". אני חושב שגם מנגל אפשר.
שקט.
איילה לא קלטה שהפה שלה פעור פעירה תדהמתית, עיניה בוהות בבעלה הטרי. ההגדרה 'השתחרר לו הסעיף', התאימה לו כמו אום לבורג. הזהו יוני פאר עולם הישיבות? הבעל העדין והחייכן? שכרגע עומד ומטיח גיבובי תלונות, בגיסו הגדול.
אני שלומי, הגיס הגדול, שתי דקות קודם לנאום, עמדתי במרכז המטבח, בשעת לילה בינהזמנית. ידי נופפו בהתלהבות אופיינית בחבילת 'גלאט-עוף' צהובה, עמוסה בציפורני תרנגולים מעובדות לכדי נקניקיות עוף. והיטוותי בכישרון כיצד אמור להראות המנגל המסורתי. כשאני מצביע על המנגל החד פעמי הארוז בפינה.
אז קפץ ליוני השישליק.
יוני הוא התגלמות הגיס המושלם. אחד שנכנס למשפחה שמספר רווקים בה עולה דרמטית על מספר הנשואים, הציפיה ממנו היא בשמיים, ויוני בהחלט ענה על הציפיות. למדן וחכמן שגם יודע לנגן בגיטרה ולרקוד קאדצ'קע, מתייחס בחביבות אמיתית לגיסים הצעירים, ומפגין מסירות לאשתו וכבוד לחמיו וחמותו.
גם אני כאח הבכור, די שמחתי בו ונהניתי לגלגל איתו שיחה. הוא זרם איתי והגיע לדרגת סבבה. נושא המנגל כנראה הצית בו איזה פחם דרום אמריקאי רוחש.
"מה העניין יוני"? ניסיתי לנפנף את הבעיה בטרם תתלקח לממדים.
-"אין שום בעיה". הנמיך יוני את קולו לרווחת אשתו המבוהלת. "פשוט חשבתי שגם אתם מבינים שמנגל עם נקניקיות וכנפיים, זה כמו 'דוריטוס חריף אש' בלי 'שוופס אשכולית אדומה'".
-"שוין, מה אתה מציע"?
-"תן לי לארגן! אתה תלקק את הפחמים. וההפרש עלי".
יוני יצא לסיבוב באיטליז, הביא איתו מכל הבהמה הטהורה. במקביל דאג לכל הציוד הלוגיסטי כנגד הציוד הלוקה בחסר שלנו.
קבבוני טלה מתובלים עם אגוזי בונדק וכוסברה. פרגיות מושרות בבירה לבנה. מגש אקסלים ובקבוק ערק (בשביל הסיפתח). נקניקיות צ'וריוס על בסיס כבד בקר. מערכת קריוקי עם הגברה (בשביל האוירה) קציצות עגל מגולגלות בחזה אווז מגובבות עם נענע וזרעי פשתן. אבטיח פרוס לנתחים וגרעיניו הקלויים ארוזים בשקית נייר. מפוח סטנדרטי עם שפריצר בנזין. רצועות אנטריקוט מרוחות בחרזל דיז'ון ופלפל גרוס. שולחן פינג-פונג מתקפל. גנרטור.
"יוצאים לחוף" הכריז כשחזר עם תא מטען מלא.
-"איזה חוף? לא עושים כאן בפארק הירקון? זאת אומרת ככה אנחנו רגילים".
-"נראה לכם. עם כל אשתו והעולם?! בואו, בין הרצליה לנתניה, יש לי את החוף הכי סודי שבעולם".
היה נחמד. אי אפשר לומר שלא. אבא רק אמר בסוף, בעדינות, שנראה לו שהעולם הזה קצת מקנא בנו. לחיים הגיס מתחתי הייתה איזו הערונת צינית. גם אמא שוב לא הבינה מה רע במנגל החשמלי?
אני לכשעצמי ההתנהלות שלו צבטה לי בלב. יש כאן אח גדול, מכיר ומדריך את הנוהג המשפחתי. ואז מגיע צעיר וחצוף, משנה לי את המשפחה שלי, בלי להתבלבל. קצת כבוד. הלו... טיפה צניעות. מה נהיה תשים את כולנו על האש?
יומיים אחר כך נסענו לצפון, אני, אשתי והילדים. נדחסנו באוטובוס הומה המון חוגג, התפזרנו בין המושבים שנותרו. מצאתי את עצמי ליד יהודי מוכר עד כדי דגדוג כואב.
"אההה... אח של יוני" צהלתי. הלה פנה אלי עם הזקן המאפיר שלו. ובירר בזהירות מי אני.
-"גיסו" הזכרתי למחותן הנוטה לשכחה.
-"נכון נכון! אתה יודע איך זה אצלנו. זאת החתונה האחרונה, וכל אחד עם המשפחה שלו. קשה לקלוט אנשים חדשים".
-"תגיד לי באמת. איך יוני היה אצלכם בבית. גם מארגן ככה את כל המנגלים וכל הארועים"?
-"איזה מנגל"? הוא תוהה.
-מה זתומרת? אתם לא הייתם בכל הזדמנות מרימים איזה מנגל יוקרתי, ואל תגיד לי שיוני לא היה הרוח החיה".
-"שום מנגל ושום יוני. הוא לא אירגן כלום בקושי בפגישות נתנו לו להחליט אם להמשיך או להוריד. הבן הכי קטן, כולם מעליו בולעים אותו. ככה זה אתה יודע".
-"אני מבין. אני מבין".
הגענו לצפון. לא התאפקתי. הרמתי טלפון לאיילה. "תקשיבי אני מוכרח להגיד לך, אני לא מצליח להשתחרר ממה שיוני עשה.... ברור שנהנתי היה פצצה! תשמעי הבחור שלך, משדרג לנו את המשפחה. אני ממש מרוצה, וכולם בעצם. סוף סוף יש כאן גיס שידרבן אותנו. באמת זכית... בכיף גדול אחותי! תהנו המון ביחד. תנצלו כל רגע. מחכים כבר לארוע הבא שיוני ירים לנו.
וסבתא הייתה אומרת: "שעם משפחה אוכלים קוגל". אני חושב שגם מנגל אפשר.
