אני כבר למעלה מחודש מתכננת מה לנקות לפסח. בינתיים הכל נשאר בתכנונים.
כבר הכנתי רשימות ארוכות וקצרות,
חילקתי את העבודה ביני ובין בעלי ובין העוזרת שעוד לא מצאתי.
אני חוזרת כל יום מהעבודה, וברור לי מעל לכל ספק שהיום אעשה עולם ומלואו(למרות שאת הדרך אני לא מבינה איך אני עושה)
ואז כל אחרי צהריים כשאני בקושי זזה,מעבירה את זמני בין הספסל בגינה, למחבת של החביתה, לניגוב האמבטיה כשכל הזמן אני מדמיינת איך רק אשכיב את הילדים ואשתלט על הבית עם כוחות מחודשים,
ואז אני משכיבה את הילדים, ורק שותה קפה שאין לי כח לקום ממנו אבל אני כל הזמן מתכננת, שתיכף, 5 דקות, רק קצת מה חדש בעולם, ומה חדש בפרוג, מה כבר שושיה ניקתה, ומה מוטיבציה עוד לא עשתה, והנה , תיראו אותי קופצת במרץ רב לעבודות הפסח....
ואחרי הקפה אני רק מארגנת לילדים בגדים למחר, קצת העבודות השוטפות , ובכנות - לא מסוגלת להתחיל פסח.(למרות שכל הזמן אני אומרת לעצמי 'זה בסדר, 5 דקות ואת קמה ומתחילה לעבוד במרץ')
היום ההסכם עם בעלי היה , שכשהוא יעשה בדיקת חמץ, על הדרך, הוא גם יוציא אותו החוצה....
כרגע בתכנון שלי להוריד מטבח לפסח ביום שני הבא.
אם זה יהיה כמו שאר התכנונים שלי במהלך החודשיים האחרונים אני לא יודעת.
מה שכן, אני בעד לתכנן. לבנות תילי תילים של תכניות. זה מחיה את הנפש!
זה נותן מרץ. כח. חשק לחיות. אור בעיניים. צבע בלחיים(יעידו כל הנשים שרואות אותי כל יום בגינה. בעצם כל הילדות. אולי הצבע מהשמש. בלי אחריות.)
ובעיקר נותן תקווה.
מי שרוצה לתכנן איתי ביחד מוזמנת בשמחה לגינה בשעות אחר הצהריים.