השריפה בביתר עילית

[כהן לוי]

אש בוערת...

ככה באמצע החיים, בלי שום הכנה, פתאום ביום בהיר – הכל נעצר; החיים פסקו באחת ממסלולם הזורם!

אבל את מרוץ החיים אי אפשר לעצור. התינוק חייב את המוצץ, הילד צריך ללבוש משהו, צריך צלחת כדי לאכול וכסא לשבת עליו ואין כלום. פשוט כלום!!!


שמתם לב פעם כמה פריטים מכיל הבית שלנו?

כשהבית נשרף, חלילה, פתאום מתחילים להרגיש כל פריט וחפץ...

התינוק האומלל נישא בידי האם ההמומה ולא מפסיק לבכות, כי אין מוצץ. הם רוצים לנסוע לבית ההורים, אבל איפה הרב-קו? האבקה הלבנה של המטרנה נצבעה בשחור. גם כסף לקנות בקבוק שתיה אין; הארנק נשאר בבית ונשרף... הארונות ומכשירי החשמל, כלי הבית והביגוד, הניירת והמסמכים, תרופות וחפצים אישיים, ה-כ-ל נשרף!!!...



חייהם הפכו לסיוט. הם נזקקים לחסדי השכנים כדי להביא מזון בסיסי לילדים הקטנים, את הבגדים השאולים אין איך ואיפה לכבס, לייבש ולגהץ, וכדי לישון על מיטה נודדים בין קרובי המשפחה. הקרקע נשמטה מתחת לגליהם והם הפכו לאומללים של ממש. הבית זקוק לשיקום מידי.

אי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא! חייבים לחדש את תכולת הבית; ובעיקר – להחזיר את החיים למסלולם ולשגרה המבורכת.

יהודים יקרים! כל אחד מאתנו חייב לתת את חלקו כדי להעמיד את המשפחה על רגליה. התינוק לא יישאר בלי מטרנה. לא נשאיר את האמא בלי בגד. לא נאפשר למשפחה לחיות בלי מקרר. כי כשהבית בוער, כולנו מתגייסים לעזרה. הרי אחים אנחנו...

לתרומות אנא כנסו ל צ'רדי - השריפה בביתר עילית

 

[כהן לוי]

מצורף עלון התרמה