התייעצות השכבת תינוק

[.racheli lev]

יש לי תינוק בו שמונה חודשים, ובכל פעם שאני מרדימה אותו ומעבירה ללול הוא מתעורר
טקס ההשכבה מגיע עד שעה וחצי.
אציין שזה ילד ראשון ואין לי נסיון בכלל.
אשמח לקבל הנחיות ממי שיש לה נסיון בתחום...
תודה מראש..

 

[bracha]

למה שלא תרדימי אותו ישירות בלול?

 

[.racheli lev]

הוא לא מסכים בשום אופן....

 

[זעירא]

יש לנו את הספרים של "טרייסי הוג" לנו זה עזר... והשאלנו אותו לאחרות שמאד עזר להן... (כמובן שיש דורשים לגנאי) בגדול זה עוזר הרבה לאמא צעירה לקבל החלטות ולהסיר מצפון. הרבה מאד נהנו מזה.
https://babybooks.co.il/coupon/קופונים לתינוקות וילדים הלוחשת לתינוקות טרייסי הוג

 

[חדשה 93]

בעקרון תוכלי לשמוע אינספור עיצות
מנסיוני:
1.דבר ראשון לפני ההשכבה לוודא שהילד בטוח עייף
2.לנסות את ההרדמה אחרי מקלחת חמה ואוכל(הנקה/מטרנה)
3.לבדוק מה מעדיף הילד אור/חושך
4. ולהיות החלטיים שעכשיו זה הזמן לישון (אם זה קשה לאמא, אולי להעביר תתפקיד לאבא)

מנסיוני, בערך כשבןע קשה, שלפעמים ההרדמה מתחילה בצרחות, אבל להיות ממש החלטיים ולא להכנע לבכי של התינוק, לא להוציא מהמיטה כשבוכה, אלא רק ללטף, ולהראות לו שנמצאים בשטח (אצלי בעלי עשה את זה, כי זה היה לי קשה)

אני עכשיו עם תינוק בן 10 חודשים, וממש עכשיו סיימנו את תקופת החינוך ב"ה

בהצלחה!

 

[אחת מהעולם הגדול...]

להיות החלטיים!!

 

[ELO]

תחליטי חזק עם עצמך שהילד ישן בלול ולא בשום מקום אחר והוא ירגיש את זה...
יומיים שלשה קשים וצ'יק צ'אק הוא יתרגל.

 

[הוא היה אומר]

לא תקבלי כאן פתרון.
יש כאלה ילדים...
זה יעבור לאט לאט בעזרת ה'.

 

[בתיה G]

מנסיון של שניים,
כמו שאמרו מעלי -
דבר ראשון את צריכה להיות מאוד החלטית.
אחרי שתשתכנעי:
1- שהכי טוב והכי בריא לתינוק שלך להתרגל להרדם בלעדייך ובלי להיות תלותי בך, במיטה שלו, לישון ברצף בלי להתעורר אחרי ההרדמות ובלי להצטרך להיות בהיכון מתי אמא הולכת להעביר אותי,
2- שאת תהיי אמא הרבה יותר שפויה ושלווה אם שעת ההשכבה תהיה משהו קל וקצר, ולא כזה ארוך ומתיש,
תוכלי לצאת לדרך, שכינו את זה פה מעלי 'תקופת חינוך',
תתכונני - שזה קשה, אפילו מאודדד! אבל זה הכי לטובתו וגם לטובתך וזה שווה! והקושי הוא זמני בלבד, וחולף מהר ממש.
איזה קושי?
אז ככה:
א- את דואגת להשכיב את התינוק שלך לשנת לילה כשאת יודעת שהוא כבר עייף, אחרי שהוא התרחץ/ הלבשת לו טיטול נקי/ אכל ושבע, ואין שום סיבה או גורם שיכול להפריע לו להרדם.
ב- כדאי להרגיל אותו למשהו קבוע שאיתו הוא ירדם, כגון דובון/שמיכה/בקבוק, כך יתבצע אצלו בהמשך התניה, שכשאני מקבל את הבקבוק/דובון/שמיכה - אני הולך לישון, זה פשוט מפליא, מנסיון, כמה שזה עוזר, איך שהתינוק מקבל את הפריט הזה, הוא מתחיל להכנס לתהליך של שינה, וזה יוכל לעזור לו להרדם גם אם לא תהיי איתו/ הוא לא יהיה בבית, יהיה לו משהו קבוע שאיתו הוא נרדם.
ג- אחרי שהכנסת אותו למיטה לאחר ביצוע א ו-ב ולאחר שהסברת לו שעכשיו הולכים לישון, תשכב יפה עד שתרדם ואמא יוצאת מהחדר. לילה טוב חמוד!
את יוצאת מהחדר.
וזהו.
לא נכנסת לשם שוב רק אחרי שתהיי בטוחה באלף אחוז שהוא נרדם.
מה שיקרה עכשיו, יהיה כך:
ביום הראשון הוא עלול לבכות, במשך שעה ואפילו יותר.
הלב שלך יקרע, זה קשה, אבל למענו ולמענך - אל תדברי אליו ואל תכנסי אליו לחדר. בסוף הוא ירדם.
ביום השני, הוא יבכה ויצרח גם כן, אבל רבע שעה פחות מהיום הראשון.
ביום השלישי הוא יבכה רק חצי שעה ואח"כ ירדם,
וכך הלאה עד שכעבור שבוע - הוא כבר לא יבכה, או מקסימום יבכה 2 דקות רק לאות מחאה כי ילדים חייבים לומר שהם לא רוצים ללכת לישון... והוא ירדם.
זה קשה אבל זה הדבר היחיד שעוזר!
אם את רגישה עדיף שתשאירי את בעלך בבית ותצאי שלא תשמעי אותו. כי ממילא את לא יכולה לגשת אליו...
ככל שתהיי יותר חזקה והחלטית - תקופת המעבר הזאת תתקצר!
אצל הגדול שלי הייתי נכנסת ומנחמת ומנסה להרגיע ולתת לו את המוצץ (זה היה בשלב מוקדם שהוא אפילו לא ידע עדיין להכניס את המוצץ לבד) וזה רק היה יותר קשה לו, כי כל פעם ששמע אותי או ראה אותי מגיעה אליו היה לו תקוה שהנה אני נכנעת ולוקחת אותו... ואז זה רק היה יותר קשה ושובר...
לקח לו שבוע בערך לבתרגל לרעיון החדש.
אצל השניה כבר ידעתי שאסור להכנס, ותוך 3-4 ימים היא התרגלה.
כיום - (היא בת שנה וחודש) איך שאני משכיב אותה עם המוצץ והשמיכה ואני יוצאת מהחדר - אין כלום היא אפילו לא מצייצת, פשוט נרדמת. תענוג. לשתינו.
אם נראה לך שיהיה לו קשה בגלל שהוא יונק - אולי שווה לך שיכנס למיטה עם בקבוק, כך עשיתי עם הגדול שלי.
כשהתינוק לומד ללכת לישון בצורה כזו, נינוחה, הכל הרבה יותר רגוע.
כדאי מאוד להקפיד על סדר יום קבוע ועל השכבה בשעה קבועה פחות או יותר.
אם יש שאלות - בשמחה.
הרבה כוח והרבה הצלחה!

 

[הכל תפילות]

המטרה שהושגה לא תמיד מקדשת את האמצעים.
וזה שילד לומד להרדם בלי לצייץ, יכול גם להראות שהוא פשוט הבין שאין לו מענה..
מהאדם שהוא הכי סומך עליו, מהרגע שהוא נולד...
לא לכל דבר יש פתרון.
יש הרבה שאלות מסביב כמה ישן ביום, כמה אמא עובדת, האם רואה את אבא
האם הבית חשוך בערב וכו'
כן הגיוני להבין שתינוק לא אוהב לישון בלול לבד בחדר כשהמחשבה לא- הוא צריך לישון בלולבלי אמא
אני למשל אחת התינוקות שלי הייתה ישנה בעגלה נרדמת לידי בסלון חשוך .ועוברת לחדר.
ותודה לקל היא בת 5 וישנה לילה שלם במיטה.
גם הגדולה שישנה עם ההורים עד גיל 3 0 והיא בת 1- לא ממשיכה לישון איתנו.
אמא יקרה עשי כמו שהלב שלך אומר ..ובאופן שזמן ההשכבה יתקצר משמעותית.עגלה, טיול, ליד החלון להניק בשכיבה ואז לקום בשקט..
אל תנסי לחנך! בתחומים שהם גדלים וזה מסתדר בכל מקרה.

 

[בתיה G]

המטרה שהושגה לא תמיד מקדשת את האמצעים.
וזה שילד לומד להרדם בלי לצייץ, יכול גם להראות שהוא פשוט הבין שאין לו מענה..
מהאדם שהוא הכי סומך עליו, מהרגע שהוא נולד...
לא לכל דבר יש פתרון.
יש הרבה שאלות מסביב כמה ישן ביום, כמה אמא עובדת, האם רואה את אבא
האם הבית חשוך בערב וכו'
כן הגיוני להבין שתינוק לא אוהב לישון בלול לבד בחדר כשהמחשבה לא- הוא צריך לישון בלולבלי אמא
אני למשל אחת התינוקות שלי הייתה ישנה בעגלה נרדמת לידי בסלון חשוך .ועוברת לחדר.
ותודה לקל היא בת 5 וישנה לילה שלם במיטה.
גם הגדולה שישנה עם ההורים עד גיל 3 0 והיא בת 1- לא ממשיכה לישון איתנו.
אמא יקרה עשי כמו שהלב שלך אומר ..ובאופן שזמן ההשכבה יתקצר משמעותית.עגלה, טיול, ליד החלון להניק בשכיבה ואז לקום בשקט..
אל תנסי לחנך! בתחומים שהם גדלים וזה מסתדר בכל מקרה.

העקרון הוא לא:
התינוק חייב לישון בלול לבד.
אלא:
התינוק צריך ללמוד להרדם עם עזרים אחרים ולא להיות תלותי באמא. מה יקרה כשאמא לא תוכל להשכיב אותו?
כמובן להתאים את המקום והמיקום לילד. אבל ללמד אותו להרדם עם אביזרי שינה. ולא בתלות באמא.
הבת שלי למשל, קבוע לפני השינה יונקת, ואז אני משכיבה אותה בעגלה שלה (רק שם היא מצליחה להרדם), בתנוחה מסוימת עם השמיכה שלה, ובפינה קבועה בין הארון לקיר. ראיתי שככה טוב לה ועוזר לה להרדם, אז יופי. מצוין. אני בעד לעשות כל מה שיכול לעזור לה/ להנעים לה.
לא טוב לילד ולא לאמא כההשכבה מתארכת מידי, מתישה את האמא, מביאה אותה לעצבנות או לחוסר סבלנות ומתגלה כלא יעילה.

 

[ששונית]

לגמרי לא מסכימה עם השיטה של לצאת מהחדר ולתת לו לבכות.
אולי בטווח הקצר תרויחי שקט, אבל לעולם לא תדעי עד כמה הפסדת בטווח הארוך, בקביעות שהטבעת לו בנפש שהוא לא אהוב/ דחוי/ נטוש או כל רגש שלילי אחר.
את חטאי אנוכי מזכירה שאצל הילד הראשון קיבלתי את העיצה הבלתי אימהית הזו, והפעוט בכה את נשמתו עד שאמרתי לעצמי שזהו, לא אכפת לי להיות ערה איתו לנצח, אבל אני לא אהיה אכזרית לילד שלי.
חברה טובה שהתוודיתי בפניה נתנה לי את העיצה הטובה ביותר, שמאז כך גמלתי את כל הילדים מטקס ההרדמה איתי.
כמו שכתבו לפני יש ליצור ריטואל קבוע של רחיצה-אכילה-כיבוי אורות-דובי וכד' ככל העולה על דעתך.
להניח את הפעוט במיטה ולהסתובב בחדר שלו אבל בשום אופן לא לצאת ושלום.
הוא יתחיל לצעוק ולבכות ואז את ניגשת אליו, מלטפת, מספרת כמה את אוהבת אותו וחוזרת לעיסוקייך באותו החדר. כך שוב ושוב ושוב עד שהוא נרדם. העסק לוקח בערך ארבעה ימים. עכשיו אחרי שהוא התרגל להרדם במיטה את יכולה להודיע לו שאת יוצאת לכמה שניות (כן, גם לתינוק בן חודשים ספורים) ואת אכן חוזרת אחרי כמה שניות, מלטפת ואומרת מילים אוהבות, ושוב ושוב עד שהוא נרדם. בימים הבאים כשהוא כבר לא מפוחד מכך שאת יוצאת מהחדר את מגדילה את טווח השניות שאת בחוץ, השתדלי לשוב לחדר עוד לפני שהוא קורא כדי שלא יחשוב שככה עובדת השיטה.
בסך הכל כל התהליך לוקח הכי הרבה שבועיים והילד שלך נרדם ברוגע ובקלות.

 

[A Y G]

טרייסי הוג - מומלץ!

 

[המשיב]

הלב מתפלץ לקרוא את התגובות ,להשאיר את התינוק לבדו עד ש...
למרות שזה יכול להיות יעיל,
אל תבכו לאחר מכן אם יהיו חס וחלילה קשיים רגשיים משקעים וכו'
הנפש לא שוכחת וטראומות בכל גיל נצרבים ומשפיעים למשך שנים.
אנא תנסו למען ילדכם שיטות אחרת.

 

[רחלי ר]

מדהים לשמוע כאן את שתי הקולות
מנסיון ארוך וכואב, שאני עדיין חווה, ומקווה להגיע כבר לסוף הטוב....
יש כאן שתי קולות, לאורך כל האשכול:

יש לך את אלה

לא תקבלי כאן פתרון.
יש כאלה ילדים...
זה יעבור לאט לאט בעזרת ה'.

ויגידו שלהיות סמכותי זה

קיבלתי את העיצה הבלתי אימהית הזו,

וגם ש

הלב מתפלץ לקרוא את התגובות ,להשאיר את התינוק לבדו עד ש...

ואת תשמעי את הקולות האלו בלי סוף!

זה לא משתנה, זה ממשיך לגדול הלאה: הילד מבקש-סימן שהוא צריך, צורח-זו סיבה להיכנע,
והאמא האמהית ממשיכה לספק את צרכיו באהבה גדולה, והילד גדל ללא גבולות ברורים, ההשכבה לא נהפכת בשום גיל למחרפנת פחות, והאמא, כבר בלי אידיאל, או אמהיות פשוט לא מוצאת לעצמה שעה של שקט בסוף היום, וזו הבעיה הקטנה. את מאבדת את הסמכות, את בעצם מאבדת את "צלם האנוש" של האמהות, את נכנסת לסרט של כיבוי שרפות, מלחמות ומאבקים בלי סוף, הילדים שמים עלייך פס אחד ארוך.
והילדים? הרבה כתרים קשרו לחוסר סמכות, שורה ארוכה של בעיות נפש צומחות על הקרקע הזאת
אני, מודה ומתוודה, לומדת את כל זה על בשרי,
כשהגדול שלי היה בפוזה הזאת, הייתי הכי אמהית בעולם, הרדמתי רק תו"כ הנקה, ונהניתי בכל גיל לספר שהוא עדיין בחיים לא טעם מטרנה.... וכל מיני כאלו,
הייתי נחרדת לכל ציוץ שלו, וחלילה מרעיונות עוועים כמו אלו
היום הוא בן 7, ובנסיונות לשקם את שרידי הסמכות ההורית שנמוגו, שמעתי הרבה הרצאות, עשיתי צעדים קטנים ואני חווה הרבה תסכולים.

אם אכן ברוב מסירות ואמהות דאגת לכל הדברים (כל הקולות הסמכותיים ציינו את זה, אני מצטטת אחת

1.דבר ראשון לפני ההשכבה לוודא שהילד בטוח עייף
2.לנסות את ההרדמה אחרי מקלחת חמה ואוכל(הנקה/מטרנה)
3.לבדוק מה מעדיף הילד אור/חושך

דברי איתו, תסבירי לו שאת כאן ליד, שומעת אותו, יודעת שקשה לו, גם לך קשה, אבל זה הכי טוב בשבילו. (כמו שאת מסבירה לתינוק צורח אחרי חיסון...)
ותבחרי בדרך הסמכותית-שהיא בשורה תחתונה הכי אמהית!!
.

 

[nori]

אין דרך אחת נכונה לגדל ילדים.
אבל כל אחת יכולה לבדוק אם היא בדרך הנכונה עבורה או לא על ידי התבוננות פנימה.
את משכיבה אותו באופן המסוים הזה כי כך נכון בעינייך? כי זה נעים לכם? כי זה חשוב לך?
או שאת משכיבה אותו באופן הזה כי אין לך ברירה, כי הוא משגע אותך, כי את מפחדת מנזקים עתידיים.
תעני לעצמך שאלות. תחשבי לך בלב איך לדעתך נכון וראוי לתינוק להרדם בלילה. ופשוט תפעלי כדי שזה יקרה. כמו שאת חושבת. לא כמו שהילד חושב(הוא לא מכיר משהו אחר). לא בגלל שאת מפחדת ולא כי את חסרת אונים.

 

[בתיה G]

מדהים לשמוע כאן את שתי הקולות
מנסיון ארוך וכואב, שאני עדיין חווה, ומקווה להגיע כבר לסוף הטוב....
יש כאן שתי קולות, לאורך כל האשכול:

יש לך את אלה

ויגידו שלהיות סמכותי זה

וגם ש

ואת תשמעי את הקולות האלו בלי סוף!

זה לא משתנה, זה ממשיך לגדול הלאה: הילד מבקש-סימן שהוא צריך, צורח-זו סיבה להיכנע,
והאמא האמהית ממשיכה לספק את צרכיו באהבה גדולה, והילד גדל ללא גבולות ברורים, ההשכבה לא נהפכת בשום גיל למחרפנת פחות, והאמא, כבר בלי אידיאל, או אמהיות פשוט לא מוצאת לעצמה שעה של שקט בסוף היום, וזו הבעיה הקטנה. את מאבדת את הסמכות, את בעצם מאבדת את "צלם האנוש" של האמהות, את נכנסת לסרט של כיבוי שרפות, מלחמות ומאבקים בלי סוף, הילדים שמים עלייך פס אחד ארוך.
והילדים? הרבה כתרים קשרו לחוסר סמכות, שורה ארוכה של בעיות נפש צומחות על הקרקע הזאת
אני, מודה ומתוודה, לומדת את כל זה על בשרי,
כשהגדול שלי היה בפוזה הזאת, הייתי הכי אמהית בעולם, הרדמתי רק תו"כ הנקה, ונהניתי בכל גיל לספר שהוא עדיין בחיים לא טעם מטרנה.... וכל מיני כאלו,
הייתי נחרדת לכל ציוץ שלו, וחלילה מרעיונות עוועים כמו אלו
היום הוא בן 7, ובנסיונות לשקם את שרידי הסמכות ההורית שנמוגו, שמעתי הרבה הרצאות, עשיתי צעדים קטנים ואני חווה הרבה תסכולים.

אם אכן ברוב מסירות ואמהות דאגת לכל הדברים (כל הקולות הסמכותיים ציינו את זה, אני מצטטת אחת


דברי איתו, תסבירי לו שאת כאן ליד, שומעת אותו, יודעת שקשה לו, גם לך קשה, אבל זה הכי טוב בשבילו. (כמו שאת מסבירה לתינוק צורח אחרי חיסון...)
ותבחרי בדרך הסמכותית-שהיא בשורה תחתונה הכי אמהית!!
.

מסכימה עם דברייך.
הילד שלי בן שנתיים ושלושת רבעי בתקופה מאוד מרדנית ומחפשת עצמאות, הוא מאתגר אותי המון במשך היום, ודוקא בנושא של ההשכבה הכל הולך כ"כ חלק וחווייתי, הוא אפילו מבקש מעצמו ללכת לישון! (אין לו שום טראומות ומשקעים בענין). כל אנשי החינוך הגדולים טוענים שסמכות הורית מתחילה מגיל אפס.
ומנסיון קרוב של מישהי שמאוד אימהית וקשובה לצרכי הילדים (אל תחשבו, גם אני אימהית וקשובה וחמה ומשקיעה) ונמסה בפניהם ונכנעת לרצונותיהם מתוך רצון להיות אמא טובה, את הסמכות היא כנראה שמרה לכשיגדלו הילדים קצת, הגדולות שלה כבר בגילאי יסודי ושעת ההשכבה בשבילה היא השעה הכי קשה והכי ארוכה והכי מתישה של היום.
אין לי ספק שאם היתה יכולה להשיב הגלגל אחורנית היתה נוהגת אחרת.

כמובן שאני לא כופה חלילה את דעתי והשקפתי על אף אחת.
כל אחת יכולה להחליט בסוף מה מתאים לה לעשות ומה לא.
וזה לא רק בענין ההשכבה, אלא בא לידי ביטוי בעוד הרבה דברים אחרים.
אמא סמכותית צריכה להיות כזו בכל גיל של הילד.

 

[רחלי ר]

ונמסה בפניהם ונכנעת לרצונותיהם מתוך רצון להיות אמא טובה,

צריך לצאת מהפוזה הזאת של הילד עם החיוך הענק על השפתיים, וסוכריה ענקית ביד=אנחנו הורים טובים. דווקא ילד צורח ובועט ברצפה, ואמא שמחזיקה מעמד ולא נשברת ונכנעת ללחץ-היא האמא הטובה.

רק, לגבי מה שאמרת:

הילד שלי בן שנתיים ושלושת רבעי בתקופה מאוד מרדנית ומחפשת עצמאות,

צר לי לאכזב אותך, זו לא הוכחה לכלום, חוץ מזה שהוא טיפוס שמתעייף בסוף היום, והשעון הביולוגי שלו נפלא. אם הוא כזה טיפוס אין בכך כל הוכחה/עדות למשהו שקשור בהתנהלות או בהתנהגות. זה טיפוס כזה, שאיתו אין בעיות בהשכבה. זה נהדר! כיפי הלואי אצלי בבית כאלו (האמת, השני שלי כזה, אבל בעיות משמעת יש לו, והרבה) כבר ציינתי-אני בתחילת הדרך בעניין שיקום הסמכות ההורית.

 

[המשיב]

כנראה שסמכותיות ואגרסיביות לא צריכים להיות סותרים
דוגמא :ילד לא נרדם במיטה שלו ומתעקש ללכת לישון עם האבא או האמא.
אפשרות א' להבהל מהבכי והנדנודים ולותור לו.
אפשרות ב' להתעקש איתו לסגור אותו בחדר שיצרח את נשמתו ולהתעקש איתו עד שיבין...
אפשרות ג' (היא להיות יצירתי להעביר גם סמכתוית וגם חמלה)
להשכיב אותו במיטה עם כל העזרים שיועילו לו להרדם כמו שמיכה דובון וכו'
לומר בקול סמכותי "היום אתה ישן כאן חמודי"
ללטף אותו ולהשרות אוירה של רוגע.
מקווה שהרעיון הובן.