הנושאים החמים
הנושאים החמים
בלילה ראיתי אותו.
האישה כבר נמה. הילדים שלווים בשנתם חסרת הדאגות.
ואני שנותרתי לבדי להגן עליהם והבנתי שכשלתי בשמירה.
הוא רץ שם. זנב ארוך, מבנה גוף שמנמן, צבע עור אפור. מעורר גועל כמו שרק עכבר יכול לעורר.
ניסיתי לשכנע את עצמי שזאת הייתה לטאה בהריון מתקדם, או נמלה שסוחבת גרעין של אבוקדו. אבל היצור היה מאופיין בצורה כל כך ברורה ועכברית, מקצה זנב ועד שפם. כך שהשלמתי עם העובדה שיש לנו יונק חדש בבית.
"הוא יכול לזכות אותי בהנחה נוספת בארנונה, לא פשוט פה נוסף להאכיל" הרהרתי, בעודי מניח בשקט שטני, קופסת טונה מדיפה ריח בתוך מלכודת אימתנית. החבאתי אותה בדחילו, מאחורי הארון במרפסת שירות, ציפתי לישועה.
צרפתי תפילה חרישית, שבמהרה ייפול המיקי מאוס בפח שטמנתי לו, האישה לא תדע מכלום, ובא לציון גואל.
רק נכנסתי להתקלח, שמעתי את קול טריקת המלכודת על האומלל. חייכתי בסיפוק של ציידים, הבטחתי לבדוק ברגע שאצא.
מהמקלחת הלכתי ישר לישון. רק היטבתי את השמיכה מעל מנחם התינוק, מבעל החיים שעדיין מבסוט ממציאת הטונה, שכחתי.
בבוקר בהחלטה מושכלת, העדפתי לא להגיד לאישה כלום. רק הצצתי לראות שהמלכודת סגורה ופניתי לעמלי. בלילה נשחרר אותו בוואדי.
בסוף היום, שיחה נכנסת. כבר לפי הצלצול, הבנתי שלאישה יש כמה תלונות וכדאי להיות בעל תומך.
"אי אפשר ככה. מה הולך בבית הזה? אני שומעת רעשים בארונות. רצה לשם, הוא כבר ברח."
ליבי נפל, האישה הבינה שהיא בגפה עם האורח הלא קרוא. "כדאי להיות רגיש" הסכמתי עם עצמי.
"אני לא יודעת לאיזה ארון לרוץ קודם, ומאחורי הגב שלי נעלמה חבילה של גבינה צהובה מהמקרר.
אז הוא בלע את הפיתיון? ביררתי בזהירות.
"אין לי מושג." כך היא. "רק במקרה ראיתי גזירי נייר בכל הבית, אחר כך מצאתי המקומון נגוס לחתיכות. תפסתי מטאטא ואני רצה בכל הבית. עוברת אחריו והוא עושה לי דווקא. לא מוכן להיכנס לאמבטיה. מסתובב סביב האסלה בשירותים מושך את כל הניר טואלט לרצפה."
"וואי את גיבורה" אני מגלה באשתי צדדים שטרם הכרתי. "והילדים מפחדים?"
-"איזה מפחדים. רצים אחריו, עושים לו קולות, זורקים לו שאריות של מלפפונים נוכרי, יענקי מנסה להרים אותו כל הזמן."
-"אז למה הוא לא מעיף אותו מהבית?"
-"כי לפני חצי שעה, הוא ברח מיענקי ישר למיטה שלך, נרדם שם.
נמאס. צריכים איש מקצוע.
תחזור מהר הביתה!"
"אין בעיה" קולי רועד "אני כבר בא. פשוט לא הספקתי לדבר איתך, חשבתי שהוא כבר במלכודת, או שזה חבר שלו שעדיין מסתובב חופשי. את יודעת העכברים האלה כמו ערבים חופרים מנהרות.
-איזה עכבר?! מצייצת האישה, קולה אפור.
-"אז על מי דיברת?"
-"על מנחם.
תבוא הביתה עכשיו!"
האישה כבר נמה. הילדים שלווים בשנתם חסרת הדאגות.
ואני שנותרתי לבדי להגן עליהם והבנתי שכשלתי בשמירה.
הוא רץ שם. זנב ארוך, מבנה גוף שמנמן, צבע עור אפור. מעורר גועל כמו שרק עכבר יכול לעורר.
ניסיתי לשכנע את עצמי שזאת הייתה לטאה בהריון מתקדם, או נמלה שסוחבת גרעין של אבוקדו. אבל היצור היה מאופיין בצורה כל כך ברורה ועכברית, מקצה זנב ועד שפם. כך שהשלמתי עם העובדה שיש לנו יונק חדש בבית.
"הוא יכול לזכות אותי בהנחה נוספת בארנונה, לא פשוט פה נוסף להאכיל" הרהרתי, בעודי מניח בשקט שטני, קופסת טונה מדיפה ריח בתוך מלכודת אימתנית. החבאתי אותה בדחילו, מאחורי הארון במרפסת שירות, ציפתי לישועה.
צרפתי תפילה חרישית, שבמהרה ייפול המיקי מאוס בפח שטמנתי לו, האישה לא תדע מכלום, ובא לציון גואל.
רק נכנסתי להתקלח, שמעתי את קול טריקת המלכודת על האומלל. חייכתי בסיפוק של ציידים, הבטחתי לבדוק ברגע שאצא.
מהמקלחת הלכתי ישר לישון. רק היטבתי את השמיכה מעל מנחם התינוק, מבעל החיים שעדיין מבסוט ממציאת הטונה, שכחתי.
בבוקר בהחלטה מושכלת, העדפתי לא להגיד לאישה כלום. רק הצצתי לראות שהמלכודת סגורה ופניתי לעמלי. בלילה נשחרר אותו בוואדי.
בסוף היום, שיחה נכנסת. כבר לפי הצלצול, הבנתי שלאישה יש כמה תלונות וכדאי להיות בעל תומך.
"אי אפשר ככה. מה הולך בבית הזה? אני שומעת רעשים בארונות. רצה לשם, הוא כבר ברח."
ליבי נפל, האישה הבינה שהיא בגפה עם האורח הלא קרוא. "כדאי להיות רגיש" הסכמתי עם עצמי.
"אני לא יודעת לאיזה ארון לרוץ קודם, ומאחורי הגב שלי נעלמה חבילה של גבינה צהובה מהמקרר.
אז הוא בלע את הפיתיון? ביררתי בזהירות.
"אין לי מושג." כך היא. "רק במקרה ראיתי גזירי נייר בכל הבית, אחר כך מצאתי המקומון נגוס לחתיכות. תפסתי מטאטא ואני רצה בכל הבית. עוברת אחריו והוא עושה לי דווקא. לא מוכן להיכנס לאמבטיה. מסתובב סביב האסלה בשירותים מושך את כל הניר טואלט לרצפה."
"וואי את גיבורה" אני מגלה באשתי צדדים שטרם הכרתי. "והילדים מפחדים?"
-"איזה מפחדים. רצים אחריו, עושים לו קולות, זורקים לו שאריות של מלפפונים נוכרי, יענקי מנסה להרים אותו כל הזמן."
-"אז למה הוא לא מעיף אותו מהבית?"
-"כי לפני חצי שעה, הוא ברח מיענקי ישר למיטה שלך, נרדם שם.
נמאס. צריכים איש מקצוע.
תחזור מהר הביתה!"
"אין בעיה" קולי רועד "אני כבר בא. פשוט לא הספקתי לדבר איתך, חשבתי שהוא כבר במלכודת, או שזה חבר שלו שעדיין מסתובב חופשי. את יודעת העכברים האלה כמו ערבים חופרים מנהרות.
-איזה עכבר?! מצייצת האישה, קולה אפור.
-"אז על מי דיברת?"
-"על מנחם.
תבוא הביתה עכשיו!"
