הנושאים החמים
הנושאים החמים
בפרסום, יש הרבה כללים חשובים. אך יש שני מדדים מכריעים.
1. רמת המוסריות של הפרסום (זה דבר שמזכירים בזמן הלימודים בדרך אגב, בפועל הוא מהווה את המחסום העיקרי) - שזה דבר המתייחס לקשת רחבה מאד של תחומי מוסריות, החל ברמה האישית וכלה בענינים שהיהדות עומדת עליהם.
2. ההשפעה של הפרסומת על קהל היעד והשגת היעדים המוצבים מראש.
בואו נבדוק, בראש נקי מדעות קדומות, את הפרסומת של בקבוקי הציקלון בי.
היה כאן נסיון לדמות שימוש באינטרנט, לחשיפה לנשק משמיד באופן שקט וקטלני, המון בני אדם. כשהפסוק המצורף מכוון את הצופה לעשות את ההשואה בין השמדה פיזית לשמד רוחני.
יחוס ערכי השמדה וקטילה לאינטרנט, נכון ואמיתי ביסודו, ועל כך אין ויכוח. השאלה מה הדרך שאנו בוחרים לעשות זאת.
האם היינו עוברים בשתיקה על מודעה שמציגה את החייל הי"ד, כשהוא מבותר בלינץ' אכזר ע"י פורעים ערבים, והרוצח מנפנף בידיו נוטפות הדם, תחת אותו פסוק ממש?
רק מעצם המחשבה תופס אותנו זעזוע. אסון שעבר על מישהו ועוד על יהודי קדוש, לא ניתן לשימוש בשום צורה והסבר.
היו כאלו שדיברו על הפרסומות של זהירות בדרכים. האם יעלה על הדעת, לקחת אסון תאונה אמיתי, שבו נכחדה משפחה בשנים האחרונות ולהציג את זה תחת משפט אמיתי ונוקב: "כי זה כל המשפחה שלך"?!?!?!
כלומר. גם המסר הנכון ביותר, לא יכול לבא על חשבון שום צרה או אסון שארעו לאי מי. וכל זה כאין וכאפס לעומת שימוש בשואה, שהוא אסון של כל עם ישראל, ברמה שעל כולנו לקיים בחרדת קודש "של נעליך", בכל הקשור להזכרה שלו, גם בהקשר ישיר.
עד כאן באשר למוסריות הקריטית של הענין.
ובמבט מקצועי, על ענין ההשפעה.
בבריף הוזכר ענין "כף הקלע" ולא בכדי.
בא נאמר שאנחנו רוצים ללכת עם הרעיון הזה ולמצוא דרך נכונה לבצע אותו. מציגים אבא מכין לבנו כוס שוקו ומכניס בפנים גלולת רעל. מזעזע! ומתחת "גדול המחטיאו..."
מה זה עושה לקהל היעד?
מה שראינו בפועל. אנשים עוברים מהר מהר למודעה הבאה, בלי לצלצל ובלי לספוג. למה? שמעתי משפט חכם שאומר:
"כשיש דרמה בבמה, אין דרמה בקהל. כשיש שקט בבמה, יש דרמה בקהל".
כשרוצים לגעת לאנשים במקומות הנכונים ולהשפיע עליהם למעשה, לא נכון להכתיב להם את המסר בצורה הצעקנית שלו בלי להשאיר מרווח התמודדות. אנשים מפתחים אדישות ואפילו גיחוך מול מסר צעקני, גלוי ודרמטי. לעומת זאת, שידור של מסר פשטני עם עומק ושקט נוגע ללב, יש בכוחו לעשות את העבודה פי כמה וכמה, ועיין ערך הכרזה הזוכה...
1. רמת המוסריות של הפרסום (זה דבר שמזכירים בזמן הלימודים בדרך אגב, בפועל הוא מהווה את המחסום העיקרי) - שזה דבר המתייחס לקשת רחבה מאד של תחומי מוסריות, החל ברמה האישית וכלה בענינים שהיהדות עומדת עליהם.
2. ההשפעה של הפרסומת על קהל היעד והשגת היעדים המוצבים מראש.
בואו נבדוק, בראש נקי מדעות קדומות, את הפרסומת של בקבוקי הציקלון בי.
היה כאן נסיון לדמות שימוש באינטרנט, לחשיפה לנשק משמיד באופן שקט וקטלני, המון בני אדם. כשהפסוק המצורף מכוון את הצופה לעשות את ההשואה בין השמדה פיזית לשמד רוחני.
יחוס ערכי השמדה וקטילה לאינטרנט, נכון ואמיתי ביסודו, ועל כך אין ויכוח. השאלה מה הדרך שאנו בוחרים לעשות זאת.
האם היינו עוברים בשתיקה על מודעה שמציגה את החייל הי"ד, כשהוא מבותר בלינץ' אכזר ע"י פורעים ערבים, והרוצח מנפנף בידיו נוטפות הדם, תחת אותו פסוק ממש?
רק מעצם המחשבה תופס אותנו זעזוע. אסון שעבר על מישהו ועוד על יהודי קדוש, לא ניתן לשימוש בשום צורה והסבר.
היו כאלו שדיברו על הפרסומות של זהירות בדרכים. האם יעלה על הדעת, לקחת אסון תאונה אמיתי, שבו נכחדה משפחה בשנים האחרונות ולהציג את זה תחת משפט אמיתי ונוקב: "כי זה כל המשפחה שלך"?!?!?!
כלומר. גם המסר הנכון ביותר, לא יכול לבא על חשבון שום צרה או אסון שארעו לאי מי. וכל זה כאין וכאפס לעומת שימוש בשואה, שהוא אסון של כל עם ישראל, ברמה שעל כולנו לקיים בחרדת קודש "של נעליך", בכל הקשור להזכרה שלו, גם בהקשר ישיר.
עד כאן באשר למוסריות הקריטית של הענין.
ובמבט מקצועי, על ענין ההשפעה.
בבריף הוזכר ענין "כף הקלע" ולא בכדי.
בא נאמר שאנחנו רוצים ללכת עם הרעיון הזה ולמצוא דרך נכונה לבצע אותו. מציגים אבא מכין לבנו כוס שוקו ומכניס בפנים גלולת רעל. מזעזע! ומתחת "גדול המחטיאו..."
מה זה עושה לקהל היעד?
מה שראינו בפועל. אנשים עוברים מהר מהר למודעה הבאה, בלי לצלצל ובלי לספוג. למה? שמעתי משפט חכם שאומר:
"כשיש דרמה בבמה, אין דרמה בקהל. כשיש שקט בבמה, יש דרמה בקהל".
כשרוצים לגעת לאנשים במקומות הנכונים ולהשפיע עליהם למעשה, לא נכון להכתיב להם את המסר בצורה הצעקנית שלו בלי להשאיר מרווח התמודדות. אנשים מפתחים אדישות ואפילו גיחוך מול מסר צעקני, גלוי ודרמטי. לעומת זאת, שידור של מסר פשטני עם עומק ושקט נוגע ללב, יש בכוחו לעשות את העבודה פי כמה וכמה, ועיין ערך הכרזה הזוכה...
