הסוכן החשאי תפס אותי בקרן רחוב. מבטו ערמומי, אפו יהודי, תאוות בצע משתפלת מזוויות עיניו
"כמה אתה משלם לחודש על טלפון נייד?"
"אין לי מושג. זה רשום על שם ההורים".
"כי יש לנו מבצעים ממש שווים למי שמנייד עכשיו".
"את ההורים?"
"לא. את הפלאפון".
כך התוודעתי לראשונה בחיי הבוגרים למושג הניוד. כולם רוצים שתנייד. לא משנה מי אתה, מאין באת ולאן אתה הולך, מהי השכלתך המקצועית והאם יש לך ניסיון תעסוקתי רלוונטי. מה שמעניין הוא רק - "באיזו חברה אתה", ו"כמה אתה משלם היום".
אחרי הסוכן הראשון, צצו עוד ועוד סוכנים בזה אחר זה.
בסוּפֶּר, בתור לבנק, בדואר, בשטיבלך, במספרה. בכל מקום בא אליי סוכן חרש והצמיד לרקתי הצעה מפליגה כזו או אחרת שתכליתה אחת - ניֵיד. נייד ותזכה לחודש ראשון חינם, נייד ותזכה למכשיר מחודש במחיר מיושן, נייד ותזכה לחיי נצח. רק נייד.
אך מכיון שמכשירי רשום כאמור על שם ההורים, לא אויתי לנייד. נוח לו לאדם לשלם חבילת סלולר יקרה ובלבד שלא הוא יצטרך לשַלמה. נפלאות דרכי הפסיכולוגיה האנושית.
הדבר גרם לכך שנעשיתי אישיות מחוזרת למדי בקרב הסוכנים. "ההוא שעוד לא נייד" כינו אותי מאחורי גבי. רוב בני עירי כבר ניידו הלוך ונייד, ורק אני נותרתי בלתי מנויד בעליל.
- תגיד, כמה אתה משלם היום?
- כנס אלינו ותצא מנוייד
- נייד היום וקבל פטור מצנתוקים למשך שלושה חודשים.
- אצלנו באים לעשות לך בייביסיטר למשך כל תקופת הניוד.
- על כל ניוד אנחנו מתקשרים להחמיא עליך בפני השוויגער שלך.
הם הקיפו אותי מכל עבר. בכל רגע נתון. לא נתנו לי מנוחה.
אני יוצא מהמקווה, עוד לא גומר להתנגב, כבר מגיח מולי סוכן נכון לקרב.
"היי אתה! כמה אתה משלם?"
"אין לי פלאפון" גנחתי.
"קח במתנה את הפלאפון שלי - רק נייד".
אחד הסוכנים בולם אותי תוך כדי נהיגה, "עצור!"
"יש לי חבילה מצויינת. לא רוצה לנייד" אני צועק.
בסוף התברר שהוא רק שוטר תנועה שרצה לתת לי דו"ח על שימוש בפלאפון בזמן נהיגה.
ברוך ה'.
מצאתי את עצמי מתעורר בלילות שטוף זעה, מסוייט מאימת הסוכנים המניידים.
"חלמתי שהגיע לפה סוכן ואיים שהוא חוטף את הילדה אם אני לא מנייד" אני מתיישב במיטה מתנשף.
"זה לא חלום" אומרת האישה. "הוא באמת פה".
הסוכן נעץ בי עיניים מזרות אימים.
שיקרתי לו שכבר ניידתי אתמול. הסוכן התבלבל לרגע. ניצלתי את המבוכה הרגעית ודחפתי אותו מהחלון.
אני גר בקומה עשירית. אין לו הרבה סיכוי.
בדרך אל מותו שמעתי אותו מציע ניוד לשכני מהקומה החמישית.
והיום הגיעה הסאגה אל סיומה.
בסופו של מרדף מהיר ומסוכן, מצאתי את עצמי כפות ואזוק ברחובה של עיר. עשרות סוכנים קשוחים וניידות ניוד מהבהבות מקיפים אותי מכל עבר.
לא הייתה לי ברירה.
בלב כבד נתתי את הסכמתי.
אל תשפטו אותי בחומרה, זה היה כבר למעלה מכוחותיי. נכנעתי.
בזוויות עיניי ראיתי את ברק הניצחון בעיניהם כשהחלו לבצע את זממם.
התמסרתי לכאב המענג של מעבר חברת סלולר.
בסופו של התהליך מצאתי את עצמי מנוייד. קיבלתי גם מטען נייד ומגן מסך, יש לי חבילה של 700,000 דקות ללא הגבלה, כולל 1000 ג'יגה גלישה, שיחות חוץ לכל רחבי העולם, טלפון לוויני חדש במתנה, ואלפיים דולר שאיזה סוכן דחף לי.
בדרך הביתה פגשתי את חברשְלי אהרן. רציתי להשוויץ בחבילה הסוּפֶּר-משתלמת שהצטרפתי אליה.
"כמה אתה משלם היום על פלאפון?" שאלתי.
הוא נתן מבט אחד מבוהל ונס על נפשו.
"כמה אתה משלם לחודש על טלפון נייד?"
"אין לי מושג. זה רשום על שם ההורים".
"כי יש לנו מבצעים ממש שווים למי שמנייד עכשיו".
"את ההורים?"
"לא. את הפלאפון".
כך התוודעתי לראשונה בחיי הבוגרים למושג הניוד. כולם רוצים שתנייד. לא משנה מי אתה, מאין באת ולאן אתה הולך, מהי השכלתך המקצועית והאם יש לך ניסיון תעסוקתי רלוונטי. מה שמעניין הוא רק - "באיזו חברה אתה", ו"כמה אתה משלם היום".
אחרי הסוכן הראשון, צצו עוד ועוד סוכנים בזה אחר זה.
בסוּפֶּר, בתור לבנק, בדואר, בשטיבלך, במספרה. בכל מקום בא אליי סוכן חרש והצמיד לרקתי הצעה מפליגה כזו או אחרת שתכליתה אחת - ניֵיד. נייד ותזכה לחודש ראשון חינם, נייד ותזכה למכשיר מחודש במחיר מיושן, נייד ותזכה לחיי נצח. רק נייד.
אך מכיון שמכשירי רשום כאמור על שם ההורים, לא אויתי לנייד. נוח לו לאדם לשלם חבילת סלולר יקרה ובלבד שלא הוא יצטרך לשַלמה. נפלאות דרכי הפסיכולוגיה האנושית.
הדבר גרם לכך שנעשיתי אישיות מחוזרת למדי בקרב הסוכנים. "ההוא שעוד לא נייד" כינו אותי מאחורי גבי. רוב בני עירי כבר ניידו הלוך ונייד, ורק אני נותרתי בלתי מנויד בעליל.
- תגיד, כמה אתה משלם היום?
- כנס אלינו ותצא מנוייד
- נייד היום וקבל פטור מצנתוקים למשך שלושה חודשים.
- אצלנו באים לעשות לך בייביסיטר למשך כל תקופת הניוד.
- על כל ניוד אנחנו מתקשרים להחמיא עליך בפני השוויגער שלך.
הם הקיפו אותי מכל עבר. בכל רגע נתון. לא נתנו לי מנוחה.
אני יוצא מהמקווה, עוד לא גומר להתנגב, כבר מגיח מולי סוכן נכון לקרב.
"היי אתה! כמה אתה משלם?"
"אין לי פלאפון" גנחתי.
"קח במתנה את הפלאפון שלי - רק נייד".
אחד הסוכנים בולם אותי תוך כדי נהיגה, "עצור!"
"יש לי חבילה מצויינת. לא רוצה לנייד" אני צועק.
בסוף התברר שהוא רק שוטר תנועה שרצה לתת לי דו"ח על שימוש בפלאפון בזמן נהיגה.
ברוך ה'.
מצאתי את עצמי מתעורר בלילות שטוף זעה, מסוייט מאימת הסוכנים המניידים.
"חלמתי שהגיע לפה סוכן ואיים שהוא חוטף את הילדה אם אני לא מנייד" אני מתיישב במיטה מתנשף.
"זה לא חלום" אומרת האישה. "הוא באמת פה".
הסוכן נעץ בי עיניים מזרות אימים.
שיקרתי לו שכבר ניידתי אתמול. הסוכן התבלבל לרגע. ניצלתי את המבוכה הרגעית ודחפתי אותו מהחלון.
אני גר בקומה עשירית. אין לו הרבה סיכוי.
בדרך אל מותו שמעתי אותו מציע ניוד לשכני מהקומה החמישית.
והיום הגיעה הסאגה אל סיומה.
בסופו של מרדף מהיר ומסוכן, מצאתי את עצמי כפות ואזוק ברחובה של עיר. עשרות סוכנים קשוחים וניידות ניוד מהבהבות מקיפים אותי מכל עבר.
לא הייתה לי ברירה.
בלב כבד נתתי את הסכמתי.
אל תשפטו אותי בחומרה, זה היה כבר למעלה מכוחותיי. נכנעתי.
בזוויות עיניי ראיתי את ברק הניצחון בעיניהם כשהחלו לבצע את זממם.
התמסרתי לכאב המענג של מעבר חברת סלולר.
בסופו של התהליך מצאתי את עצמי מנוייד. קיבלתי גם מטען נייד ומגן מסך, יש לי חבילה של 700,000 דקות ללא הגבלה, כולל 1000 ג'יגה גלישה, שיחות חוץ לכל רחבי העולם, טלפון לוויני חדש במתנה, ואלפיים דולר שאיזה סוכן דחף לי.
בדרך הביתה פגשתי את חברשְלי אהרן. רציתי להשוויץ בחבילה הסוּפֶּר-משתלמת שהצטרפתי אליה.
"כמה אתה משלם היום על פלאפון?" שאלתי.
הוא נתן מבט אחד מבוהל ונס על נפשו.
נערך לאחרונה ב: