דרוש מידע המנהלת הרבנית מרת שפרה רובין ע"ה

[מאיר גולד]

ביום ראשון נפטרה המנהלת המסורה מרת שפרה רובין ע"ה. היא היתה החלוצה הראשונה ששילבה בבית יעקב את הילדים עם מגבלות. פתחה את 'שמעיה' [דרך אגב, זה לא רק ללקויי שמיעה, אלא נקרא כך ע"ש ר' שמעיה רייכמן, מי שישיבת בית שמעיה על שמו], היא ראתה בזה חלק מחינוך הבנות לחסד ודאגה לזולת מקטנות, ואכן מאוד הצליחה בזה, אף שהיו בזמנו הורים שהתנגדו לכך.
אנחנו חייבים לה הרבה הכרת הטוב ונשמח אם יעלו כאן מעשיות ממפעלי חייה הכבירים לזיכוי הרבים.

 

[אידינע]

יישר כח על פתיחת האשכול. חיפשתי אחד כזה לפחות בחכמת נשים.
(אולי אין כאן עוד בוגרות מ'רמת אהרון'???)
כתלמידה בבית הספר לפני כמה עשורים יכולה להעיד:
היה לה מאור פנים וכבוד לכל תלמידה כמורה. היתה לה שמחת חיים ועוצמה. (כמו אש, באידיש אומרים "פייער", יותר מדוייק). גם כשגערה זה נעשה בחיוך ובטפיחת עידוד על השכם. אבל רב הזמן היא לא היתה צריכה בכלל לגעור. היתה אווירה חיובית ושמחה בבית הספר. היא פשוט היתה שם בשבילנו, לא בשביל הכבוד שלה. התעניינה בתלמידות, הקשיבה להן, דאגה. שמחה בשמחתנו ותמיד חיפשה איך להקל ולעזור לנו.
החלק של שילוב ילדות עם צרכים מיוחדים נכנס לנו בעצמות ומי שזכתה להיות תורנית שלהן, או להשכים לפתוח להן את בית הספר ולשהות איתן עד הצלצול - זו היתה זכות של פרס!
החיוך שלה לא מש מהעיניים.
שלא לדבר על החסדים המופלאים שעשתה בתוך ביתה.
שתהיה מליצת יושר על כולנו ונשתדל ללכת בדרכה.

 

[חושב מחדש]

אישיות מורמת מעם,
אחיות שלי למדו אצלה, ומאז נוצר קשר מיוחד,

לפני מספר שנים, אחותי לא חשה בטוב והגעתי לקחת אותה מהבית ספר, לרופא.

נכנסתי למנהלת שפרה, ואמרתי לה שמי כך וכך... ואחותי לא חשה בטוב... ואני בא לאסוף אותה לרופא, את החיוך, את האכפתיות, ואת התעניינות מה מצבה, לא אשכח.
וכן - גם את הטלפון באותו ערב הביתה. לברר האם הכל בסדר.

 

[מאיר גולד]

הקפצה