תפנימו, אתם לא יכולים לדעת מה אנשים עוברים בחיים האישיים שלהם!!!
לגמרי.
זהו משפט מפתח בהסתכלות על בני אדם!
תמיד אנחנו יכולים לנתח מישהו, לפרש פרשנויות, להסיק מסקנות, לצטט סיסמאות, להביא דוגמאות, לקבוע עמדה, ועוד.
אבל כל המערכת הזו - היא העולם שלנו -
לא שלו!
חז''ל אמרו: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
לעיתים קרובות נדמה לנו כביכול שאנחנו די במקומו. אולי בתנאי חיים דומים, אולי רק בציור המצב.
אך זו טעות גדולה, אנחנו לא במקומו!
אנחנו במקום שלנו.
אם רוצים בכנות להבין קצת את השני - צריך רק להקשיב. בלב פתוח, ממקום נקי. להכניס כמה שפחות את עצמי, דעותיי, אופיי, חוויות חיי.
ואחרי הכל - נבין רק חלקית.
ולפעמים יותר משאנשים רוצים הבנה - הם רוצים שיאמינו להם!
שיאמינו להם שקשה להם;
שיאמינו שהם יודעים מה שהם עושים;
שיאמינו שהצרכים שלהם כרגע הם כאלה וכאלה;
שיאמינו בהם שהם רוצים טוב!
ושלא יאשימו אותם.
כי זה הם, עליהם מדובר, ורק הם שם.
ואנחנו -לא.