דיון הגזמתם לגמרי

[דיונון]

האם נכון להגזים?
לי אין נסיון בכתיבת סיפורים, אולי החכמים ממני יוכלו לפרוש את משנתם ונסיונם.
דעתי האישית היא שהגזמה מורידה אמינות.
אם הנושא יבש מדי בלי להקצין את המתרחש בו אז אולי הוא פשוט נושא חלש?
שוד בנק לא זקוק להקצנה כדי להיות מעניין.
שיחות נפש בין בני זוג - בגדול משעמם, אלא אם כן הנושא הוא משהו אחר ולא הם.
האם הפתרון הוא להקצין ע"י הפיכת הבעל/האשה לאנשים לא סטנדרטיים - כנראה שכן, אבל אז זה כבר לא אנחנו ולא נוגע בנו.
אז מה עושים?

 

[מנוחה כהן]

תודה על העלאת הנושא. אכן הרגשתי כך בחלק נרחב משלל הסיפורים האחרונים שהועלו בפורום, שעל אף שהם היו מעניינים, מרתקים ומושכים- הם גם היו ממש מוגזמים.
לדעתי, סיפור טוב הוא סיפור מצולם, כשכוונתי היא שהסופר מצלם את הסצנה שלפניו, ומגיש אותה לקורא בלי פלפל שחור או שושנים מקצפת.
הייחודיות של לקיחת סצנות יבשות לכאורה והפיכתם למטבוחה חריפה- זאת אומנות אחרת, כדוגמת סאטירה ושות'.
זו דעתי.

 

[אנטיפטרוסה]

צ'ואו, לא מסכימה איתך @מנוחה כהן, הרי גם אני וגם את לא היינו קוראות שום סיפור, בטח לא באותה שקיקה, בלי המלח והפלפל, הצ'ילי והחוויאג' וכל השאר... אבל אני כן חושבת שהתדירות והכמות וההקצנה, קצת חצו את גבול הטעם הטוב...
לא כל העולם משוגעים, גם אם עושה למישהו טוב לדמיין שהם ככה, (נגיד כי זה מעלה לו ת'מוראל לגבי החיים הפרטיים שלו...) ולא נכון וממש לא אמין לצייר את זה ככה.
חושבת שצריך למצוא נקודת איזון מסויימת, או פאנץ' ליין מסוג אחר, משהו אחר שיעשה את הקטע - נגיד זוג מאוד שנון עם הומור ומוראל, יכול בהחלט לעשות כאן טוב... עם כל הדכאון והייאוש של אלה שאין אצלם סיכוי לשינוי
או אולי למישו יש רעיון אחר איך כן לשמור על רמת עניין גבוהה גם בדו שיח זוגי ודי שגרתי? בטוחה שיש דרך כזו...

 

[7שבע7]

אני חושבת שיש כאן צורך במינון נכון.
הרבה פעמים בספרות מגזימים את המציאות ומקצינים את הדמויות, כדי לחדד את המסר המבוקש, ובכל-זאת צריך להיזהר שלא להפוך את הסיפור לסיפור פנטסיה (בהנחה שהוא לא אמור להיות כך)... אז קצת הקצנה נדרשת בדרך-כלל, כי לא תמיד החיים הרגילים מעניינים מספיק ועצמתיים מספיק, אבל גם הגזמה מוגזמת מוציאה את הטעם מהסיפור ומהמסר שלו.
איך מחליטים היכן עובר הגבול?
לכל כותב ולכל קורא המינונים המתאימים לו...

 

[@Simcha]

בציבור שלנו, לרוב, אין כלל ממשק בין המינים מגיל צעיר מאוד ועד לשלב השידוכין והנישואין, וכן המעבר מחיי הרווקות המבודדים לחיי נישואין מלאים מתבצע בתהליך מהיר מאוד ובזמן קצר. כך נוצר מצב בו בני זוג נכנסים לחוויה שונה ומטלטלת מכל אשר הכירו עד כה וצריכים להכנס במהירות הבזק לתוך עולמו של האחר על כל פרטיו, מושגיו, רגשותיו ועוד.
כמובן שככל ועולמותיהם לא זהים זה לזו, הדבר עלול ליצור הפתעות נעימות יותר ונעימות פחות. וכל היתקלות עם מצב שלא נלמד והוסבר כראוי בסדנת ההדרכה המקוצרת עלולה להביא לתהיות, מחשבות, ושאר מיני רגשות מעורבים שלא תמיד ניתנים לעיכול בנקל בנפש הסוערת מחד והומיה מאידך.
לאור החינוך הנפלא שמתחנכים בו טובי ילדינו, לא כל סיטואציה כזו תביא להתנהגות רעה ומוזרה אך המחשבות בלב ובראש רצות, גם רצות.
על כן, גם אם הסיפורים מקצינים קמעא את התגובות וההתנהגויות בפועל, ברובם הם בהחלט משקפים לבבות פועמים המתהלכים בינינו וסובבים בעולמנו.

 

[דיונון]

אמנם נקטתי דוגמה שיח זוגי, אבל לאו דווקא.

 

[הפצחן]

בתכל'ס צריך לברור את הסיטואציה וככה להחליט.
נניח שסופר כלשהו היה כותב על סצנת דייג ככה:
"שיואו, תפסתי דג! תפסתי דג אמיתי, עם זנב וסנפירים! והוא ממש ממש ממש כבד! אוי, תעזרו לי!"
או שהיינו מתפקעים מצחוק או שהיינו בודקים כמה זמן יש להחזיר ספרים בפלדהיים.
אבל בשוד בנק במקרים מסויימים יהיה נכון לכתוב:
עבד הרים את הרובה וצחק צחוק מרושע.
יכול להיות שלא כל שודדי הבנקים חייבים להרים את הרובה ולצחוק צחוק מרושע, אבל ההגזמה מתאימה במידה מסוימת לסיטואציה.

 

[yonatanr]

אם הנושא יבש מדי בלי להקצין את המתרחש בו אז אולי הוא פשוט נושא חלש?
שוד בנק לא זקוק להקצנה כדי להיות מעניין.

יש הבדל בין הקצנה להגזמה.
כל סיפור טוב מבוסס על הקצנה.
גם סיפור על שוד בנק מרתק, הוא הקצנה. שהרי רוב רובם של השודים אינם כה מרתקים. בדרך כלל נכנס לבנק רעול פנים עם פתק, כשהפקידה המבוהלת ממהרת להביא לו את מעט המזומנים שבקופה, תוך כדי שהיא לוחצת על הכפתור הנסתר.
סיפור על מריבות בין בני זוג עשוי להיות הרבה יותר שכיח, כיון שאין בני זוג שלא רבים, ואפשר מהר מאד להגיע לסיטואציות הזויות.
אלא מה? בתוך כדי הסיפור, אסור להגזים. גם אם בחרנו לתאר את הבעל השברירי, הוא לא צריך להיות גם לא יוצלח, גם טיפש גמור, וגם גמד מכוער. צריך שהדמות תהיה אמינה.

 

[דיונון]

גם אם בחרנו לתאר את הבעל השברירי, הוא לא צריך להיות גם לא יוצלח, גם טיפש גמור, וגם גמד מכוער. צריך שהדמות תהיה אמינה.

זו בדיוק הפואנטה!
והנה המקור שגרם לי לפתוח את האשכול.
הסיפור כתוב מצוין, רק משהו כאן לא הגיוני.
איפה יש אנשים שמדברים ככה לחרדי בפרצוף?! מילא אחד, אבל אח"כ גם בבית הכנסת זה חוזר על עצמו. אולי בסדום.
בשביל ההגינות - כיון שזה הסיפור הראשון שהיא כותבת, מגיע לה וואו ענק.

 

[yonatanr]

בשביל ההגינות - כיון שזה הסיפור הראשון שהיא כותבת, מגיע לה וואו ענק.

זה לא הסיפור הראשון שהיא כותבת, היא ותיקה כאן ובכתיבה בכלל.

מאמר - סטוריטלינג, מסר וסיפור חוזר, ומה הדבר שאנחנו באמת אוהבים ברולינג

למה לא?

www.prog.co.il

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

בתכל'ס צריך לברור את הסיטואציה וככה להחליט.
נניח שסופר כלשהו היה כותב על סצנת דייג ככה:
"שיואו, תפסתי דג! תפסתי דג אמיתי, עם זנב וסנפירים! והוא ממש ממש ממש כבד! אוי, תעזרו לי!"
או שהיינו מתפקעים מצחוק או שהיינו בודקים כמה זמן יש להחזיר ספרים בפלדהיים.
אבל בשוד בנק במקרים מסויימים יהיה נכון לכתוב:
עבד הרים את הרובה וצחק צחוק מרושע.
יכול להיות שלא כל שודדי הבנקים חייבים להרים את הרובה ולצחוק צחוק מרושע, אבל ההגזמה מתאימה במידה מסוימת לסיטואציה.

בדיוק להפך
בסצנת הדייג שהיא בגדול די משעממת, אדם הכניס חכה למים ותפס דג, ההקצנה מעשירה את הסיטואציה, וגורמת לה להיות מעניינת.
לעומת זאת בסצנת השוד, אין צורך להוסיף סופרלטיבים ורגשות, הסיטואציה בעצמה היא עשירה ומעניינת.

 

[דיונון]

זה לא הסיפור הראשון שהיא כותבת, היא ותיקה כאן ובכתיבה בכלל.

מאמר - סטוריטלינג, מסר וסיפור חוזר, ומה הדבר שאנחנו באמת אוהבים ברולינג

למה לא?

www.prog.co.il

לא הבנתי את המשפט הזה נכון -

פעם ראשונה שאני כותבת קטע, סוג של סנפשוט, בלי התחלה וסוף כמו שיש לסיפור.
אקבל בשמחה כל ביקורת שהיא.

סליחה ומחילה.

 

[ליאורהA]

האם נכון להגזים?

השאלה היא מה נחשבת הגזמה.
האם זו הגזמה אובייקטיבית, אולי מלאכותית, שגם הסופר שם לב אליה, והיא נעשית במטרה ליצור עניין נוסף בסיפור שבלעדיה היה משעמם? או שזה תיאור סיטואציה שנראה לקוראים שמוגזמת, אך מבחינת הסופר היא לא?

דעתי האישית היא שהגזמה מורידה אמינות.

האישית. נראה שזה תלוי בקוראים; יש שחושבים שהיא פוגעת באמינות ויש שחושבים שהיא תורמת לסיפור ויוצרת עניין.

אז מה עושים?

לדעתי כל סופר ישאל את עצמו מה מטרת ההגזמה. האם היא תעשיר את הסיפור ולכן היא נצרכת, או שהיא תוריד מהאמינות של הסיפור, ובמקרה כזה כדאי לוותר? ואם הוא לא יודע, שיעלה לפורום, וודאי ישמחו להגיד לו...

 

[stars]

לדעתי סיפור לא בהכרח צריך הגזמה כמו שהוא צריך המחשה, ולעתים ההגזמה אף תגרע, כפי שכתבו לפני.
לא ההגזמה היא מה שמעססת את הסיפור, אלא ההמחשה הצבעונית והרוויה.
אפשר לתאר שוד בנק בצורה מוגזמת ללא המחשה מעניינת שתרתק את הקורא לסיפור, ואפשר לעשות הפוך. לדעתי הצורה הממחישה היא זו שתסחף את הקורא, הרבה יותר מהצורה המגזימה.
עם זאת, כפי שציין @yonatanr, יש ענין בהגשת סיפור מוקצן (לא מוגזם), מכיון שסיטואציה יבשה פחות תעניין את הקורא, גם אם היא תומחש בפרטים נוטפי עסיס.
ובנוגע להגזמה, לטעמי אם היא באה במידה הנכונה (דהיינו אמינה והגיונית לעיכול) - היא רק תוסיף ולא תגרע.

 

[לילך אור]

בשביל ההגינות - כיון שזה הסיפור הראשון שהיא כותבת, מגיע לה וואו ענק.

זה לא הסיפור הראשון שהיא כותבת, היא ותיקה כאן ובכתיבה בכלל.

זו פעם ראשונה שאני כותבת מקטע מחיים של אדם, כמו סנפשוט, בלי שלבי בניה של סיפור.

מקווה שההבדל הובן

 

[anotherית]

בואו נפריד, בין סיפור שקורה, אבל נדיר. לסיפור שלא יכול לקרות.

 

[קופירייטה]

בעייני מה שהופך סיפור לסיפור טוב זו לא ההגזמה,
אלא דווקא ההיצמדות להוויה האמיתית של הדברים.
היכולת לתאר אותם בדקות, ברגישות ובערנות לפרטים הקטנים שהם מה שקורה באמת בסיפור הגדול.

 

[אנטיפטרוסה]

בואו נפריד, בין סיפור שקורה, אבל נדיר. לסיפור שלא יכול לקרות.

בסיפור שאמור לצייר מציאות ולא פנטזיה לתאר דבר שלא יכול לקרות זה לגמרי אאוט. הקוראים לא יאכלו את זה, ואם יאכלו לא יערב...
אבל גם סיפור נדיר יכול להיות ממש גרוע, אם הוא לא אמין כמו משהו שלא יכול לקרות. ולמשל @הני ר. קיבלה על עצמה בהכנעה לשנות בסיפור בהמשכים את הקטע שבו האישה מעדיפה שלא לשאול את בעלה בדיוק מה קרה איתו וכו', אע"פ שזה התרחש בדיוק כך!
ולמה? כי הציבור אמר שזה ממש לא אמין, ובמקום כזה לא יעזור לעמוד ולצעוק: אבל זה קרה! - סיפור שאמור להביא מציאות הגיונית פחות או יותר אסור לו להיות כזה. נקודה.

 

[הפצחן]

בדיוק להפך
בסצנת הדייג שהיא בגדול די משעממת, אדם הכניס חכה למים ותפס דג, ההקצנה מעשירה את הסיטואציה, וגורמת לה להיות מעניינת.
לעומת זאת בסצנת השוד, אין צורך להוסיף סופרלטיבים ורגשות, הסיטואציה בעצמה היא עשירה ומעניינת.

בדיוק מה שאמרתי.
כל אחד מציג כפי רצונו - אבל בתכל'ס הכל תלוי בסיטואציה.
גם שוד יכול להיות משעמם וטיפשי ודווקא סצנת הדייג תהיה איחוד משפחות דרמטי בשקיעה.
על פי הסיטואציה יש לבחור את רמת ההגזמה.