הנושאים החמים
הנושאים החמים
"אנחנו במרתף" קרא הרבי בפתוס.
"בחוץ ישנה שמש בהירה עד לסנוור, שמים תכולים יפהפיים מקושטים בעננים ציוריים משתרעים מאינסוף לאינסוף, גושים אדירים של אויר צלול וקריר עולים מעל פני אוקיינוסים זכים ומנידים צמרות ירוקות של יערות עד, ואלפי זני חי וצומח צבעוניים ומקסימים מכסים את היבשות הענקיות"
"ובלילות" מנמיך הרבי את קולו כמגלה סוד
"בלילות נוצצים השמים במליוני כוכבי אור המכשפים בזוהרם את הצופה ומרמזים לו על עוד ועוד עולמות רחוקים המוארים בשמשות אדירות משלהם וגם להם יבשות וימים ומי יודע מה עוד, וגם להם יש לילות זרועי כוכבים וגם לכוכבים שלהם יש כוכבים וכך הלאה עד אין קץ, הלאה והלאה משתרע היקום הבלתי נתפס..."
במרתף הטחוב והאפל נשמעו לחשושים, תמהו האנשים איש אל רעהו,
הם מאמינים לרבי, כמובן, אבל...
קשה לחוש שיש משהו משמעותי מעבר לכתלי הבטון החשוף שמנורה מרושתת ועמומה תלויה במרכזו והמסמרים החלודים הבולטים פה ושם מטילים צללים מאיימים לאורך הקירות.
עם הזמן פותחו שיטות להמחשת המציאות האמיתית שבחוץ.
יש שהרבו לספר ולתאר את העולם שבחוץ, יש שדנו בפרטי פרטיו וניסו להבין איך ומה, ומתוך ריבוי המחשבה להגיע לאיזו תחושה.
יש שניסו לצייר נופים על פי תאורי הרבי או לחבר שירים על העולם שבחוץ,
יש שמדטו שעות, וחזרו קפואי פנים על המנטרה שמש שמש שמש שמש.
לאט לאט התגבשו קבוצות קבוצות, אלה מאמינות בטכניקה זו ואחרות דוגלות באחרת.
התחיל פילוג שהפך ללגלוג ומשם לשנאה ולמאבקי כח בין הקבוצות ותת הקבוצות.
וככל שזרח והתעצם אור השמש בחוץ כך רבתה האפלה במרתף והיו אומללים רבים שפסעו בין הקבוצות השונות ולא מצאו את עצמם.
"ומה קורה אם לוחצים על הידית החלודה הזו"?
שאל נער אחד חד מבט וטהור תלתל את אמו שמהרה למשוך אותו הרחק משם,
"ששש ילד, אל תחשוב אפילו לגעת, הידית הזו מלוכלכת, וחוץ מזה היא נעולה, וסתם כך אין מאחוריה כלום,
ולמה לעשות מה שאיש לא עשה מעולם, זה חסר טעם מלבד שזה אסור ועלול לגרור עונש, וזה מראה על טפשות ופזיזות ורשעות ו... הי... הייי!
הילד נשמט מידה ורץ אל הידית שנפתחה בקלי קלות, הוא סגר מאחריו את הדלת ועלה במדרגות התלולות למעלה
למעלה
למעלה
בְּרֵאוֹת מלאות אויר צח וחופשי
בידיים פרושות אל המרחבים
טובל באורות ריחות וגוונים חדשים
נשא את מבטו אל השמש הטובה
ולא היה זקוק עוד לכלום
כל הקבוצות, כל האידאולוגיות והטכניקות, למרות כוונתן הרצויה, החמיצו את המטרה ועשו פעולה הפוכה, הם הקטינו את האמת לתוך תבניות, עמעמו את האור לספקטרום צר, ומתוך סמפונית היקום הנהדרת אפשרו לנו להאזין רק לערוץ משובש אחד.
האם אצליח יום אחד בעינים זכות ובלב תם להשליך את כל הכללים והסטיגמות לפתוח דלת שנמצאת במרחק זרוע ממני, ולחוות בצורה ישירה ובלתי אמצעית, את האלוקות?!
"בחוץ ישנה שמש בהירה עד לסנוור, שמים תכולים יפהפיים מקושטים בעננים ציוריים משתרעים מאינסוף לאינסוף, גושים אדירים של אויר צלול וקריר עולים מעל פני אוקיינוסים זכים ומנידים צמרות ירוקות של יערות עד, ואלפי זני חי וצומח צבעוניים ומקסימים מכסים את היבשות הענקיות"
"ובלילות" מנמיך הרבי את קולו כמגלה סוד
"בלילות נוצצים השמים במליוני כוכבי אור המכשפים בזוהרם את הצופה ומרמזים לו על עוד ועוד עולמות רחוקים המוארים בשמשות אדירות משלהם וגם להם יבשות וימים ומי יודע מה עוד, וגם להם יש לילות זרועי כוכבים וגם לכוכבים שלהם יש כוכבים וכך הלאה עד אין קץ, הלאה והלאה משתרע היקום הבלתי נתפס..."
במרתף הטחוב והאפל נשמעו לחשושים, תמהו האנשים איש אל רעהו,
הם מאמינים לרבי, כמובן, אבל...
קשה לחוש שיש משהו משמעותי מעבר לכתלי הבטון החשוף שמנורה מרושתת ועמומה תלויה במרכזו והמסמרים החלודים הבולטים פה ושם מטילים צללים מאיימים לאורך הקירות.
עם הזמן פותחו שיטות להמחשת המציאות האמיתית שבחוץ.
יש שהרבו לספר ולתאר את העולם שבחוץ, יש שדנו בפרטי פרטיו וניסו להבין איך ומה, ומתוך ריבוי המחשבה להגיע לאיזו תחושה.
יש שניסו לצייר נופים על פי תאורי הרבי או לחבר שירים על העולם שבחוץ,
יש שמדטו שעות, וחזרו קפואי פנים על המנטרה שמש שמש שמש שמש.
לאט לאט התגבשו קבוצות קבוצות, אלה מאמינות בטכניקה זו ואחרות דוגלות באחרת.
התחיל פילוג שהפך ללגלוג ומשם לשנאה ולמאבקי כח בין הקבוצות ותת הקבוצות.
וככל שזרח והתעצם אור השמש בחוץ כך רבתה האפלה במרתף והיו אומללים רבים שפסעו בין הקבוצות השונות ולא מצאו את עצמם.
"ומה קורה אם לוחצים על הידית החלודה הזו"?
שאל נער אחד חד מבט וטהור תלתל את אמו שמהרה למשוך אותו הרחק משם,
"ששש ילד, אל תחשוב אפילו לגעת, הידית הזו מלוכלכת, וחוץ מזה היא נעולה, וסתם כך אין מאחוריה כלום,
ולמה לעשות מה שאיש לא עשה מעולם, זה חסר טעם מלבד שזה אסור ועלול לגרור עונש, וזה מראה על טפשות ופזיזות ורשעות ו... הי... הייי!
הילד נשמט מידה ורץ אל הידית שנפתחה בקלי קלות, הוא סגר מאחריו את הדלת ועלה במדרגות התלולות למעלה
למעלה
למעלה
בְּרֵאוֹת מלאות אויר צח וחופשי
בידיים פרושות אל המרחבים
טובל באורות ריחות וגוונים חדשים
נשא את מבטו אל השמש הטובה
ולא היה זקוק עוד לכלום
כל הקבוצות, כל האידאולוגיות והטכניקות, למרות כוונתן הרצויה, החמיצו את המטרה ועשו פעולה הפוכה, הם הקטינו את האמת לתוך תבניות, עמעמו את האור לספקטרום צר, ומתוך סמפונית היקום הנהדרת אפשרו לנו להאזין רק לערוץ משובש אחד.
האם אצליח יום אחד בעינים זכות ובלב תם להשליך את כל הכללים והסטיגמות לפתוח דלת שנמצאת במרחק זרוע ממני, ולחוות בצורה ישירה ובלתי אמצעית, את האלוקות?!
