דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.

ברכון

משתמש מקצוען
היום א"א לנצל גם אם רוצים!
פעם הרבה אמהות היו בבית והילדים יכלו ללכת לחברים, וזה נהנה וזה לא חסר (אפשר תמיד להחזיר בדרכים אחרות).
היום בהרבה מאוד בתים האמהות עובדות או שחוקות מעבודה אינטנסיבית, ולא יכולות להיות נחמדות.
סליחה שאני כועסת על ההודעה,
אבל אם אמא לא מסוגלת להיות נחמדה לילדיה (כן, זה אומר להזמין חברים מידי פעם.. ועוד ועוד)
אז שתתכבד ותשב בבית, ושכל אחד מההורים, יעשה את מה שהוא התחייב בכתובה - תחת החופה...
(ולא, אני אשת אברך, ומעריכה מאד את האברכים, אבל אם לאמא אין כח - באופן סדיר, ולא משהו חריג, להתנחמד לילדים, אז איבדנו א הדרך... )

נ.ב. כותבת את זה אחרי דיבור היום עם חברה - שגדלה בבית שבו האמא "התאבדה" בשביל לימוד התורה של בעלה, וביתה (אברכית) גם היא, אמרה לי היום, אצל אמא שלי התורה של אבא שלי מקום ראשון, אנחנו - הילדים היינו מקום שני, והפער בין המקום הראשון לשני, היה גדול מידי....
 

chani miller

משתמש צעיר
אל תכעסי...
היא התכונה להיות נחמדות לאמהות אחרות המבקשות מהן עזרה כשצריכות...
אפ'חד לא דיבר על להיות נחמדות לילדים שלהן...
גם אם היא לא התכוונה, זה קורה.
וכל בית והורים יעשו את השיקולים שלהם.
 

שולי איטח

משתמש מקצוען
סליחה שאני כועסת על ההודעה,
אבל אם אמא לא מסוגלת להיות נחמדה לילדיה (כן, זה אומר להזמין חברים מידי פעם.. ועוד ועוד)
אז שתתכבד ותשב בבית, ושכל אחד מההורים, יעשה את מה שהוא התחייב בכתובה - תחת החופה...
(ולא, אני אשת אברך, ומעריכה מאד את האברכים, אבל אם לאמא אין כח - באופן סדיר, ולא משהו חריג, להתנחמד לילדים, אז איבדנו א הדרך... )

נ.ב. כותבת את זה אחרי דיבור היום עם חברה - שגדלה בבית שבו האמא "התאבדה" בשביל לימוד התורה של בעלה, וביתה (אברכית) גם היא, אמרה לי היום, אצל אמא שלי התורה של אבא שלי מקום ראשון, אנחנו - הילדים היינו מקום שני, והפער בין המקום הראשון לשני, היה גדול מידי....
התגובה שאת כועסת עליה
היתה בתור תגובה על תגובה שלי
והכוונה היתה לשלוח ילדים חולים ובלי סידור בבקרים לאחרים ולנצל אותם בגלל האידיאל שלנו
אין שום חובה להיות נחמדים במקרה כזה!!
הפוך זה על חשבון הילדים הבעל והבית
לאמא אין כוח להתנחמד לילדים אחרים שצריכים שמירה, לא לחברים שבאים באופן טבעי אחרי הצהרים

אם יש מסיבת גמר/סידור/בת מצוה והשכנה המקסימה שמה אצלך את כל השיירה כי היא לא תבטל את בעלה מהלימוד, מי אמר שאמור להיות לנו כח לניצול הזה??? ועוד להתנחמד??

שוב לא באה לגמד שלפעמים מותר וצריך לשמור אבל כל אחת במסגרת הכוחות שלה ולא מתוך מחויבות שהבעל של השניה יוכל ללמוד(אחר כך הבעל של השכנה או הגיסה השומרת צריך לעזור בערב לנקות ולסדר כי אשתו ממוטטת)
 

(חיה)

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הנדסת תוכנה
מירי – אי אפשר לא לאהוב ולהתפעל, אבל היא לא בוגרת מכפי גילה? בהבנתה הדקה את הוריה, את דודי, את עצמה ואת הניואנסים?
למה? אני בהחלט זוכרת את עצמי גם בגילאים יותר קטנים, עם מחשבות עמוקות והבנה רגשית לא פחות מהיום.
רגש זה דבר שנולדים איתו.
 

Tamarit

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
למה? אני בהחלט זוכרת את עצמי גם בגילאים יותר קטנים, עם מחשבות עמוקות והבנה רגשית לא פחות מהיום.
רגש זה דבר שנולדים איתו.
אבל זה לא מוגזם קצת??
הרגשתי כל הזמן כאילו היא בת 15 לפחות.
עוד מישו אולי???
 

חביבונת

משתמש מקצוען
אבל זה לא מוגזם קצת??
הרגשתי כל הזמן כאילו היא בת 15 לפחות.
עוד מישו אולי???
ואם זה לא 100% תואם גיל- אז מה?
ככה הסופרת בחרה לתאר את מירי, ונגיד שהיא יותר בוגרת ומפותחת רגשית מהקלאסי- אז מה?
היא דמות מתוקה, שנונה, וחיננית, ומוסיפה המון לסיפור בעצם זה שהיא קטנה מצד אחד ומחשבות והבנה עמוקה מצד שני...
הגיוני שהיא בוגרת מכפי גילה לאור ההתמודדות שהיא עוברת בחיים.
וגם אם לא- בסופו של דבר זה סיפור ולא מציאות ומותר להקצין קצת כדי שנהנה...
מרגיש לי שבאשכול הזה ש יותר מדי לגיטימציה לתת ביקורת על הספר, ולהתפלסף על דקויות לא חשובות.
אם זה ביקורת מהותית ורוצים להעלות את הנושא לדיון זה משהו אחד. אבל כל השאר...
 

אריסטוקקטוס

משתמש פעיל
הגאון רבי חצקל ברטלר זצ"ל מתלמידי החזו"א, היה טיפוס שלומד רק בעיון מעמיק מאוד, כשנשאל מהיכן ידיעותיו הרבות בכל מרחבי הש"ס, מתי הספיק ללמוד כל זה? ענה ע"כ, בלילה כשהילדים היו מתעוררים היו הוא קם ומנדנד את עריסתם תוך כדי היה לומד בבקיאות מסכת אחר מסכת.

אז נכון שלא כל אחד באופיו ובכשרונו מתאים לכך, אבל לצורך האיזון כדאי לדעת זאת.

מאידך שמעתי לפני כמה שנים מרבנית של ראש ישיבה מפורסם בחסידות גדולה מאוד, שהיה מתמיד ועילוי אדיר ונדיר, היא סיפרה שגידלה לבדה את משפחתה הגדולה ללא עזרה כלל, כשכל משפחתה גרה בחו"ל, פעם אחת הגיעו מים עד נפש והיא התקשרה לבעלה שהיא צריכה עזרה, בעלה הבין שאם היא מתקשרת כנראה שהמצב מגיע כמעט לפיקוח נפש ומיד נסע הביתה תוך כמה דקות הופיע בבית וכו'.
לאחר כמה שבועות היא שוב התקשרה בדחיפות לבעלה, הוא אמר לה שיש כאן מישהו שרוצה לשלם לו מיליון דולר, רק שלצורך כך הוא יצטרך להתעכב קצת, האם היא מוכנה ומסכימה, היא הבינה את הרמז ומאז שוב לא הייתה צריכה עזרה, המשפט הזה נתן לה כח.

אז נכון שלא כל אחד באופיו ובכשרונו מתאים לכך, אבל לצורך האיזון כדאי לדעת זאת.
 

מוטי אבגדהו

משתמש צעיר
הגאון רבי חצקל ברטלר זצ"ל מתלמידי החזו"א, היה טיפוס שלומד רק בעיון מעמיק מאוד, כשנשאל מהיכן ידיעותיו הרבות בכל מרחבי הש"ס, מתי הספיק ללמוד כל זה? ענה ע"כ, בלילה כשהילדים היו מתעוררים היו הוא קם ומנדנד את עריסתם תוך כדי היה לומד בבקיאות מסכת אחר מסכת.

אז נכון שלא כל אחד באופיו ובכשרונו מתאים לכך, אבל לצורך האיזון כדאי לדעת זאת.

מאידך שמעתי לפני כמה שנים מרבנית של ראש ישיבה מפורסם בחסידות גדולה מאוד, שהיה מתמיד ועילוי אדיר ונדיר, היא סיפרה שגידלה לבדה את משפחתה הגדולה ללא עזרה כלל, כשכל משפחתה גרה בחו"ל, פעם אחת הגיעו מים עד נפש והיא התקשרה לבעלה שהיא צריכה עזרה, בעלה הבין שאם היא מתקשרת כנראה שהמצב מגיע כמעט לפיקוח נפש ומיד נסע הביתה תוך כמה דקות הופיע בבית וכו'.
לאחר כמה שבועות היא שוב התקשרה בדחיפות לבעלה, הוא אמר לה שיש כאן מישהו שרוצה לשלם לו מיליון דולר, רק שלצורך כך הוא יצטרך להתעכב קצת, האם היא מוכנה ומסכימה, היא הבינה את הרמז ומאז שוב לא הייתה צריכה עזרה, המשפט הזה נתן לה כח.

אז נכון שלא כל אחד באופיו ובכשרונו מתאים לכך, אבל לצורך האיזון כדאי לדעת זאת.

הרבנית הזאת נשמעת אחד לאחד הרבניות של נחמי
 

אריסטוקקטוס

משתמש פעיל
(רגע לפני: למי שהחזיק איתי עד עכשיו ונהנה ממה שכתבתי, אני מאוד ישמח אם יהיה לו כח לצטט איזה קטע שריגש/שימח/החכים/קלע למטרה. מהפרק הזה, או הפרקים הקודמים)


ה. וכך גָּדֵל גדליה / גּוּט, פְרוּם אוּן קְלוּג



מהרגע שבו הפציעה בספר דמותו של גדליה, היה מובן מאליו במה עסקינן, ואיזה שבלונה ייבאה המחברת לספר.

מְבַקֵּר (במלעיל) של עיתון, הוא האב-טיפוס של אותו אחד האולי-כביכול טוב לשמים, אבל בהחלט רע לבריות; המשתמש בקנאות שלא לשם שמים; שעסוק כל היום בחטאים – אמיתיים ומדומים – של אחרים, במקום לעסוק בבניית האישיות שלו; שכאשר הוא נמצא באטרף של קנאות-דקדושה, הוא לא שם לב לשום אדם או ערך שהוא דורס בדרכו הקדושה. זה שעליו נאמרה אמרת הכנף היידישאית-חסידית, "פְרוּם פ'יהל ר'שעות ו'וייניג מ'צוות" (מיידיש: "הרבה רשעות וקצת מצוות").

מובן שלא כתבתי מילה פרסונלית נגד אף "מבקר"! יש הרבה יהודים מקסימים שעוסקים לפרנסתם במקצוע הזה, (בהמשך אכתוב על אחד מהם...), ומותר וצריך גם להכיר להם טובה, שבזכותם לא נכנסים לעיתון שאנחנו קוראים כל מיני דברים שלא היינו רוצים שאנחנו וילדינו נקרא.

אבל בסטיגמה, זה הרי ברור. מכיוון שאין במקצוע שום תוכן פנימי, שום דבר, חוץ מלמצוא חסרונות באחרים.

ולכן, כשלוהק לספר דמות של "מבקר", חשבתי שמדובר על אותה דמות ידועה ומוכרת, זו שאין "מגיד" מוסרי, או משפיע חסידי, שדמות כזו אינה מופיעה ברפרטואר שלו. מכיוון שמדובר בספר העוסק בחסידים, אפשר לבחור וורט חסידי מוכר: "מנהג שבעולם" – אמר הרבי בעל 'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ – "שיחד עם החמץ שורפים גם את הנוצה והכף, שעמהם ערכו את בדיקת החמץ, זאת מדוע? "אלא" – אמר הרבי – "ידוע כי החמץ מרמז על היצר הרע, אשר חובה על כל אחד ואחד לבערו מן העולם. וכן" – סיים הרבי – "כל מי שמחפש חסרונות בחברו, ראוי לו שיבערוהו מן העולם"…

בקיצור, זו השבלונה המוכרת.

אבל עם הדפים הנהפכים והמעקב אחרי גדליה, התברר שההפך הגמור הוא הנכון. וגם בדמותו של גדליה, המחברת לא נטלה לעצמה את המלאכה הקלה של להצביע ולהבדיל בין רע מובהק לטוב הגמור. לגמרי לא.

כי דמותו של גדליה לא ניצוקה מהשבלונה המוכרת. לגמרי לא. אדרבה, גדליה הוא איש טוב. ממש טוב. הוא בעל תומך ומסור (ועוד מילים שהוא לא מרשה לי לכתוב) לאשתו, הוא אב משקיע ודואג לילדיו. תלמיד חכם שמשקיע כל רגע פנוי ללימוד, וסתם, איש עם איכות פנימית. בסדר, יש לו כמה קטעים שאפשר לצחוק עליהם, כמו שהוא מבקש טובה מאחותו שתדפיס משהו מהמחשב, ואז לבקש לשלם לה כמה שקלים כדי שעל העיסוק במחשב וברשת יחול "דין לצורך פרנסה". נו נו.

את מלאכתו הוא עושה נאמנה. את הכללים של העיתון השמרן-ביותר שהוא עובד בו, שלא הוא המציא, הוא מיישם נאמנה. הוא עומד על משמרתו בתוקף ובאדיבות, אבל אינו עוסק בלהסביר לאחרים כמה העיתונים האחרים (ואלו שקוראים אותם) הם חסרי אחריות ומודרנים וכדומה, ו"מי שאישר לכם את המודעה הזו הוא פושע". בכלל לא.

תכל'ס, אפשר לומר, בכללי - גדליה, עם או בלי הקצת מוזרויות שלו, הוא חלומה של כל אם יהודיה.

אבל מה כן? מה גדליה כן צריך לתקן, לשייף?

אם ירשה לי גדליה, אני יכתוב חצי מילה.

באחת ההודעות כאן ראיתי שמישהו התלונן על כך שדודי הוצג בספר כאדם מכיל ונוח לבריות, ולעומתו גדליה כטיפוס קפדן, שלפעמים לא הכי נחמד לעמוד במחיצתו. זה לא מדוייק כמובן, עם רעייתו למשל דודי לא למד להסתדר וגדליה מסתדר עם רוב האנשים, אבל יש אולי משהו.

ונזכרתי בוורט עמוק ומאוד חריף של הרבי מפשיסחא. (וטוב שאוכל לחסות בחומה המגוננת של הרבי מפשיסחא, שלא תוכלו לזרוק עלי אבנים אחרי שאכתוב אותו)

"הרב הקדוש מפרשיסחא זצ"ל אמר: ישנם שלש מידות שהן טובות רק כשכולן יחד באדם אחד.
והן גּוּט, פְרוּם אוּן קְלוּג (טוב, ירא, וחכם).
מי שהוא גוט לבד יוכל לבוא לידי ניאוף, מי שהוא פרום לבד יוכל לבוא לאכזריות, ומי שהוא קלוג לבד יוכל לבוא לאפיקורסות.
אבל ביחד - הן המידות הכי טובות, גוט וגם פרום וגם קלוג.
וזה נרמז בפסוק "טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'" טוב – גוט, יחיל – פרום, ודומם – קלוג כי סייג לחכמה שתיקה, ואז כדאי לישועת ה'".
סוף ציטוט.

מה בעצם כתוב כאן?

מי שהוא טוב לבריות, פתוח, מאיר, מכיל – לכאורה מושלם, לא? מה חסר? חסר. כי הפתיחות הזו יכולה להוות שער מזמין ו"מכיל" גם לדברים פחות טובים.

מי הוא ירא שמים בתכלית, חרד עד הקצה מכל חשש ונדנוד איסור – לכאורה מושלם, לא? לא. טוב מאוד – אבל לא מושלם. כי התנועה הנפשית הזו של הסגירות, החששנות, המרובעות, והסלידה מכל משהו שאינו מוכר עד הסוף, יכולה להפוך גם להתנגדות לאנשים אחרים ובלתי מוכרים, ולאישיות ולצרכים שלהם.

(פעם שמעתי את זה בניסוח יותר עדין: "מי שלא אומר אף פעם לחבר שלו "לא", גם ליצר הרע לא ידע להגיד "לא". כלומר שלפעמים מדובר על אותה הסקאלה. מקווה שמובן).

גוט און פרום. זו השלמות. חסד וגבורה, אם תרצו.

וכך לומד גדליה, שהוא אדם טוב, להפוך את עצמו לשלם יותר. להשתייף. להתעגל. ללמוד שלפעמים המשימה שלנו בחיים היא דווקא לא "לעמוד כצור חלמיש מול כל הנסיונות" ולהתרבע עד הקצה, אלא אדרבא – להתעגל, להשלים עם כך שבמצב הנתון נאלץ לדוגמא, להשתמש במחשב במקום העבודה. הוא לומד שלמרות שאח שלו עושה המון דברים שהם באמת לא טובים, לא בהכרח שמה שמוטל עליו זה לצעוק את זה עליו שוב ושוב. הוא נשאר יהודי, והוא אח שלך, שהמצווה היא דווקא לקרב אותו ולהתקרב אליו. וזה לא סותר לזה שחלק מהמעשים שהוא עושה, כמו את המכשיר שהוא משתמש בו, צריך להמשיך להתרחק ולשנוא.

וגם בתחומים אחרים לגמרי. לדאוג לילדים שלנו, איננו לתת להם את כל מה שהיינו רוצים לעצמנו. לא. גדליה לומד, וזה כל כך יפה, לתת לבת שלו את מה שהיא רוצה וצריכה.

וגדליה, תודו כולכם, עומד בכל המבחנים שלו בצורה מרשימה לגמרי. לאורך כל הציר. הוא לומד, משתייף, מתעגל, ובו זמנית אינו מוותר על עקרונות הברזל שלו.

ועד כאן מה שהרהרתי בעקבותיהם של דודי וגדליה, זוג האחים המקסימים, שגם סיימו את הספר במסע משפחתי מדהים. ברוכים תהיו, ואני מרשה לעצמי לומר - See you. מי יתן ואפגשכם באיזה ספר המשך...
אשמח לקבל את המקור של הוורט הנפלא והיסודי של הרב'ה מפשיסחא.
 

נחמי פורתא

משתמש מקצוען
רוצה לשתף מזוית הראייה שבו אני תפסתי את כל הסיפור, זוית שלא הוזכרה עד עכשיו,
אני הרגשתי שהסיפור באופן כללי יכול להתחבר לי גם לאשה שאינה בסטטוס של אשת אברך דווקא אלא עונה להגדרה של אשה חרדית, פרפקציוניסטית, חיה חיים חרדיים קלאסיים - שזה אומר שעל גבה מונחים אינספור מחויבויות, ילדים צפופים, עבודה, ניהול בית ועוד ועוד, ופעמים רבות מספור מרגישה על סף התמוטטות,
אשה פרפקציוניסטית כזאת, אולי לא תשמע גערות של רבניות - כשתרצה להזעיק את בעלה מהעבודה/מהשיעור היומי שלו - כדי לעזור לה להשכיב את השיירה, אך היא בהחלט תשמע קולות אחרים בראש שלא יאפשרו לה להעזר בו בקלות, זה יכול להיות דברים בסגנון:
"מה ההגיון שאת לא תסתדרי עם להשכיב ששה קטנים כשאת יודעת שכל השכנות עושות את זה יופי ולא מתלוננות?"
או: "ברור לך שזה תפקיד של אמא ואין שום סיבה בעולם להתבכיין ולהזעיק אותו גם אם הראש שלך ממש כואב עכשיו, תתגברי ותמשיכי"....
וגם: "אשה צריכה לכבד את בעלה, ראית פעם את אמא שלך מזעיקה את אבא לעזור לה בעבודות הבית? הפכת פתאום לפמניסטית או מה?"...
לי ברור שגם אשה שבעלה אינו אברך, אך היא חיה על פי ערכים תורניים חרדיים רגילים, יכולה להגיע למצבי קיצון אם מה שמאפיין את דמותה הוא פרפקציוניזם על, קצת קשיחות ועומס חיים מטורף שנובע מאורח החיים החרדי - (ע"ע משפחות ברוכות ילדים) ולאו דווקא מהיות הבעל אברך.
 
נערך לאחרונה ב:

מרחבית

משתמש מקצוען
בלי קשר לליטאי או חסיד, אם אישה כמו נחמי, אחרי מספר שנות נישואים - יש להם כבר שלושה ילדים - מתקשרת חולה ומבקשת עזרה עם ילדים חולים, ובעלה לא קולט שאם היא מבקשת באמצע הלימוד, כנראה זה כמעט פיקוח נפש -
ואם היא מצידה מוותרת כל-כך מהר על בקשתה הנואשת -
הם עדיין זרים זה לזו. כל אחד מהם חי בעולמו ללא שיתוף ממשי.
והם עשו אחר כך עבודה... וכל הכבוד להם.

השבת קראתי שוב חלקים גדולים מהספר, וראיתי שטעיתי בתאור הנ''ל! המקרה שנחמי בקשה ששוע יבוא ולבסוף החליטו שלא - לא היה אז, ואין עליו הרבה פרטים.
כאשר היתה חולה עם שלושה ילדים ששניים חולים גם הם, היא אפילו לא ניסתה לקרוא לו.
אני מתנצלת בפני שוע ונחמי על חוסר הדיוק שעליו התבסס הניתוח שלי, וגם בפני הסופרת @Ruty Kepler .

אולי זה קרה מפני שכאשר קראתי מייד בתחילת הספר - כשעדיין לא הכרתי את נחמי - איך היא הגיע להורים שלה במונית, חולה ובוכה ועם ילדים חולים - יותר משריחמתי עליה כעסתי עליה... - 'אין מצווה להיות קדושה מעונה! ואין מצווה לדפוק את הראש בקיר!'.
אחר כך, בהמשך הספר, הכרתי אותה יותר והרגשתי אחרת כלפיה וכלפי הטעויות שלה.
מישהי כתבה כאן באחד הפוסטים על 'רושם ראשוני'. הרושם הראשוני היה אכן עוצמתי למדי... גם באשר לנחמי עצמה, בשילוב עם מה שזה גרם לחיה...

בשבת האחרונה, כשעברתי שוב על רוב הספר, על התהליכים שכולם עברו, היו תיאורים רבים שנגעו בי מאוד. הרגשתי איך (כמעט) כל הדמויות שבספר - וגם בחיים - רוצות באמת לעשות טוב! ורוצות שיהיה להן ולאחרים טוב!
רק שהדרך של כל אחד כל-כך לא פשוטה ולא ברורה, כל-כך מורכבת. שבע יפול צדיק וקם.
וכל אחד לפי מה שהוא ולפי מסלולו היחודי, סולל את דרכו. עם טעויות באמצע, עם מהמורות, עם קירות שהוא נתקל בהם ונאבק בהם מאבק עיקש שנידון מראש לכישלון, עד שהוא מצליח להרפות ולהבין עוד קצת ועוד קצת, ולשנות עוד קצת ועוד קצת.
כאבי גדילה יכולים להיות חזקים מאוד, אך סוף כל סוף הם מגדלים.

כשמבינים ומרגישים את התהליכים של כל אחד לעומק, זה מעורר אהדה וחמלה. ואז גם מבינים ומרגישים עד כמה כעס והאשמות לבני אדם הם לעיתים קרובות כל-כך לא הוגנים ולא מועילים ורק מוסיפים כאב על כאב.

ספר מעניין, עצמתי ועמוק!
 

אפרסמון2

משתמש סופר מקצוען
השבת קראתי שוב חלקים גדולים מהספר, וראיתי שטעיתי בתאור הנ''ל! המקרה שנחמי בקשה ששוע יבוא ולבסוף החליטו שלא - לא היה אז, ואין עליו הרבה פרטים.
כאשר היתה חולה עם שלושה ילדים ששניים חולים גם הם, היא אפילו לא ניסתה לקרוא לו.
אני מתנצלת בפני שוע ונחמי על חוסר הדיוק שעליו התבסס הניתוח שלי, וגם בפני הסופרת @Ruty Kepler .

אולי זה קרה מפני שכאשר קראתי מייד בתחילת הספר - כשעדיין לא הכרתי את נחמי - איך היא הגיע להורים שלה במונית, חולה ובוכה ועם ילדים חולים - יותר משריחמתי עליה כעסתי עליה... - 'אין מצווה להיות קדושה מעונה! ואין מצווה לדפוק את הראש בקיר!'.
אחר כך, בהמשך הספר, הכרתי אותה יותר והרגשתי אחרת כלפיה וכלפי הטעויות שלה.
מישהי כתבה כאן באחד הפוסטים על 'רושם ראשוני'. הרושם הראשוני היה אכן עוצמתי למדי... גם באשר לנחמי עצמה, בשילוב עם מה שזה גרם לחיה...

בשבת האחרונה, כשעברתי שוב על רוב הספר, על התהליכים שכולם עברו, היו תיאורים רבים שנגעו בי מאוד. הרגשתי איך (כמעט) כל הדמויות שבספר - וגם בחיים - רוצות באמת לעשות טוב! ורוצות שיהיה להן ולאחרים טוב!
רק שהדרך של כל אחד כל-כך לא פשוטה ולא ברורה, כל-כך מורכבת. שבע יפול צדיק וקם.
וכל אחד לפי מה שהוא ולפי מסלולו היחודי, סולל את דרכו. עם טעויות באמצע, עם מהמורות, עם קירות שהוא נתקל בהם ונאבק בהם מאבק עיקש שנידון מראש לכישלון, עד שהוא מצליח להרפות ולהבין עוד קצת ועוד קצת, ולשנות עוד קצת ועוד קצת.
כאבי גדילה יכולים להיות חזקים מאוד, אך סוף כל סוף הם מגדלים.

כשמבינים ומרגישים את התהליכים של כל אחד לעומק, זה מעורר אהדה וחמלה. ואז גם מבינים ומרגישים עד כמה כעס והאשמות לבני אדם הם לעיתים קרובות כל-כך לא הוגנים ולא מועילים ורק מוסיפים כאב על כאב.

ספר מעניין, עצמתי ועמוק!
אוהו איזו הודעה. ודווקא כשהיא מגיעה אחרי הודעה קודמת, ומתוך קריאה נוספת.
 

אפרסמון2

משתמש סופר מקצוען
ז. וכמה קצרים... (יחסית :rolleyes:)

אוהו. עובר לאחור על האשכול – איזה אשכול! עשיר ממש. ("כמה אבק עשינו", אמר @אפרסמון2 לפיל, כלומר לספר הכחול ;) ) הרבה תובנות עלו והתחדדו בו. והדיון היה מחכים ומלא אינטלקט.

יש כמובן עוד הרבה מה לכתוב על הספר. זה אולי ישמע מוגזם למי שלא מכיר את הספר, אבל זה בהחלט כך. יש לי כל הזמן תחושה של אי מיצוי, שיש הרבה תהליכים שלא כתבתי עליהם מספיק. אבל האדם ויכולותיו-מוגבלים המה.

אז הנה כמה מילים על חלקים מהספר שלא אספיק לכתוב עליהם פרק מהוגן כמו שצריך. אפילו שבהחלט מגיע להם.
(זה דברים נפרדים לגמרי, אז אם מגיבים, למען הסדר הטוב, כדאי לצטט את הקטע הרלוונטי).

1. פיזיקה.
זה אפילו קצת מוזר שנזכרתי בה רק עכשיו. הספר בנוי בצורה אומנותית שאין לתאר, על יסודות הפיזיקה, הקלאסית וגם המודרנית, ושלל תחומים קרובים: אסטרונומיה, מתמטיקה, ביולוגיה, וגם פחות קרובים, כמו פילוסופיה. וכולם משולבים בספר ובסיפור, פרק פרק, בשפה ברורה ונעימה, עד שאפילו טיפוסים אנטי-אינטליגנטים, כמו כותב השורות, נהנו מאוד לקרוא. (ואפילו יפהלה, אני משער, הייתה נהנית לקרוא את החוקים השונים, כשהם מוגשים בצורה מושכת כזו).

רק כמו הפיזיקה, וכוחות הטבע כולם, שלא נועדו אלא להוות תבנית ומסגרת אל האדם, המגיע ביום השישי, ופוגש את כל היקום מוכן עבורו "כשולחן המתוקן לסעודה", כך הפיזיקה שבספר, הייתה בעיני מסגרת ורקע לעלילה עצמה.

אבל הרקע היה כ"כ אומנותי ומדוייק וברור – בצורה בלתי מצויה בעליל.

חייב גם לציין, שנקל לשער, שזה הצריך המון המון עבודה, ולימוד, ודיוק אין סופי. לזה שהנושאים המוזכרים בספר, (כמו בספר הנוכחי מיקרוטיה), נכתבו אחרי עבודת מחקר יסודית – התרגלנו כבר, מהספרים הקודמים.
אבל בספר הזה, עם הפיזיקה - זה כבר עלה ללוול אחר.

זה מאוד מכבד. מאוד מכבד אותנו הקוראים, שאנחנו מקבלים מוצר ש"עשו עליו עבודה", כמו שאומרים.

(במקביל זה גם קצת מייאש כמובן. אם היה איזשהו סיכוי שתקראו פעם ספר קריאה טוב מאת @אפרסמון2 - הוא פחת מאוד בעקבות הספר הזה. למי יש כח לעבודה סיזיפית כזו... :) )


2. אמא של דודי. (בסוף מצאתי, קוראים לה לאה. לאה סילבר)

דבר ראשון חייב להדגיש – היא אשה טובה. תאמרו, משנה שאינה צריכה היא. כל הגיבורים בספריה של המחברת, טובים הם (וכפי שניסח פעם @ראש לשועלים בצורה פנומנית). אבל בכל אופן. לפרוטוקול.

ועכשיו רוצה לדבר קצת על היחס שלה לדודי. היחס הזה עוד מקובל היום?

עד לקריאת הספר הייתה לי תחושה שמשהו השתנה.

אחרי ההוראה הנחרצת של מרן הרב אדלשטיין שליט"א, אחרי ההסברים החוזרים ונשנים של הרב אורי זוהר זצ"ל, אחרי המלחמה התודעתית שמנהלים אנשים כמו ר' דן טיומקין, ר' יחיאל פליסקין, ועוד -

הורים עוד ממשיכים להאבק עם בניהם מאבקים חסרי תוחלת?

אני לא מדבר על החצי שנה - שנה הראשונה. אני מדבר אחרי שהבן כבר גיבש דרך בחיים, ועוד התחתן.
להמשיך לנדנד לבן נשוי - ולכלה?!?! - על סגנון חיים, צורת לבוש וכד', נראה לי כבר לא כ"כ מקובל היום...

והיא הרי אמא טובה, בסך הכל. אז נראה לי שזה יותר ההורים של המאה העשרים, לא העשרים ואחת. בטח לא העשור השלישי שבו.

אבל אולי אני זה שטועה, ואני חי את הרצוי ולא את המצוי? בהחלט יש מצב. רק מציב את התהיה הזו.

3. המשפט המכוּון של גדליה

כתבתי כבר על גדליה. נזכרתי שאני חייב לו עוד מחמאה אחת. משפט מדוייק אחד שהוא אמר, שהיה שווה את מילותיו בזהב.

לקראת סוף הספר, למי שלא זוכר, יוצא גדליה אל מעבר לים, לניתוח שאמורה לעבור ביתו מירי, ודודי מתלווה אליהם, לתרגום ולסיוע.

מפה לשם, תוך כדי הנסיעה, מתברר שהטלפון החכם של דודי, משמש אותם די הרבה, ולמעשה מתברר שבלעדיו היה די קשה להסתדר, בכל הפרוצדורות מול המרכז הרפואי, וכדומה.

ואז מירי שואלת את אבא שלה – אתה הרי מתנגד לכאלו דברים?

והוא עונה, תסלחו אבל כבר כשל כוחי מלצטט, משהו כמו: מצוין ששאלת, מירי, כי כבר מזמן רציתי להסביר לך. אנחנו לא מתנגדים לסמארטפון בגלל שהוא איננו מסייע לחיים. הפוך. זה רק חלק מהסכנה שלו.

אנחנו מתנגדים לסמארטפון, בגלל שמלבד הדברים שבהם הוא כן יעיל, יש בו גם המון שטויות מחרידות שאינן יעילות בכלל. כאנשים בוגרים, וכיהודים שאמרו "נעשה ונשמע", אנחנו לא קופצים על כל דבר שמועיל לנו, לפני שאנחנו בודקים שהוא מתאים לנו מכל הבחינות.

והנה, ברוך השם, אין לנו מחשב בבית, ושרדנו איכשהו, ואפילו לא איכשהו.

עד כאן בערך, עיקרי דבריו החכמים והישרים של גדליה.

ואם יש סיכוי, גדליה, שהבת שלך, כשתגדל, תמשיך את מסורת אביה, במדיניות המחמירה והזהירה מאוד מפני כל פגע טכנולוגי, אפילו זה הקטן ביותר – אז עכשיו, בשיחה הזו, בישרות ובאומץ, קנית את הסיכוי הזה.

4. "פרס התובנה" של הספר – לעלמה מרת בתיה שתחי'
את פרס התובנה של הספר, יש לתת, לא בלי תחרות קשה אבל בלב שלם, לבתיה.

אם אני צריך להזכיר. בתיה היא חברה של מירי, עם מוגבלות שמיעה. והיא משמשת לה לפרטנרית לשיחות גלויות לב, בענייני המוגבלות והטיפול הרפואי.

בקטע הרלוונטי, מירי מדווחת לבתיה שהיא קלטה שפתחו עבורה בהתרמה דרך קופת הצדקה למימון הניתוח, והיא מחליטה לסרב לכל העניין.

בתיה מספרת לה שגם לה שילמו, על מכשירי השמיעה והשתלים.

וכאן חייבים ציטוט:

- (מירי) "מעצבנת! אף אחד לא תרם לך! את קיבלת הכל בחינם מביטוח לאומי!"
- (בתיה) "ומי שילם את הביטוח הלאומי?"
-(מירי) "המדינה!"
-(בתיה) "אני אגיד לך מי שילם על הניתוח שלי. אנשים שלקחו מהם כסף מהמשכורת שלהם ומהבנק שלהם, לביטוח לאומי. אולי הם בכלל לא רצו לתת? אולי לא התחשק להם לשלם על השתלים של בתיה אחת תינוקת שלא שומעת כלום? אבל לא שאלו אותם. כי במדינה הבינו שמשפחה רגילה לא יכולה לעמוד בעלויות של שתלים קוכליאריים וניתוח, ולכן כל האנשים בארץ צריכים להשתתף בכל ניתוח כזה, ולשלם לכל תינוקת את הכסף שהיא צריכה בשביל לשמוע ולהתפתח ולדבר דברי חכמה. כמו אלו שאני משמיעה לך עכשיו.

ואת צריכה לשמוח מאוד, כי לך הולכים לתת רק אנשים שירצו לתת לך. אנשים שבאמת אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב".

זהו. הרבה אנשים בני ארבעים ושישים ושמונים, ככל הידוע לי, עוד לא חשבו על התובנה הפשוטה הזו.
ולא יקרה כלום, אם בפעם הבאה כשנפתח את העיתון, ונראה את כל המודעות "אתה בדיכאון מאובחן? יש לך חטוטרת דו ראשית? נולד לך ילד עם צרעת? הי הי! בוא ונשיג לך כסף!", נזכר קצת בבתיה.



5. על משפחת שפינדר – והחיים ככדור
על חיה ומוישי שפינדר הגיע שאכתוב יותר. אבל אני רוצה לכתוב רק על משהו בשולי הסיפור שלהם.
בכל ספר ועלילה, יש לכאורה את הרצון לסגור את כל הקצוות, לקראת הסוף. בין בטוב בין ברע – אבל לסגור.

בספר הזה, למרות שסיפורם של נחמי ושוע נסגר בצורה יפהפיה, חיה ומוישי דווקא רק מתחילים את האקשן, ולפתע - קאט. הספר נגמר. וזה יכול להיות מאכזב. אבל מצד שני יש בזה גם יופי, עם סוג של מסר.

ואם כבר אסטרונומיה, אז גם את המסר הזה אפשר לסכם במושג אסטרונומי. שכמו שהכדור שלנו עגול – כך שמעתי שטוענים – גם הסיפור שלנו. החיים שלנו. עגולים. ואין להם תחילה, ואין להם תכלית.

כי בספרים לוקחים איזה סצינה מתוך החיים, ומעבדים אותה, ואז אתה מקבל תחושה, שהגיבורים חיו חיים משעממים, ואז קרה משהו, ומיד מגיע הסופר עם המסרטה, לוחץ "פליי" – כי סוף סוף יש מה לראות! – ואז הסופר עוקב בפרוטרוט אחרי הסיפור, כל עוד יש מה לראות. ואז כשהעלילה חוזרת להיות משעממת, הסופר לוחץ סטופ, משחרר כמה משפטי "חיו באושר ובעושר", וזהו.

והמסר הזה הוא מטעה, וממש לא נכון. המסר כאילו החיים שלנו מורכבים מחלקים מעניינים, וחלקים משעממים.
אבל לא. וגם בבוקר אחרי החתונה/הלוויה/הניצחון בקרב, קמים כל הגיבורים בבוקר, וממשיכים לחיות ולחוות ולפגוש אתגרים ולצחוק ולבכות. והחיים שלהם לא פחות מעניינים, אם רק נדע להסתכל עליהם מהזווית הנכונה.

ואפילו, אפילו במקום היחיד שהחיים הם לכאורה טרמינליים, כוונתי למה שקוראים "לאחר מאה ועשרים" – שום דבר אינו טרמינלי לגמרי. רק שזה כבר שייך למושג אחר, שהוזכר אף הוא בספר: יקומים מקבילים...:)

(והמסר הזה גם כיכב, בעיני, ב"הלוואי שתהי" מאת @dvory . גילינו "לפתע" שכל גיבורות הספרים חזרו לחיות, אחרי שחשבנו שהם כבר חזרו להקפאה של "חיו באושר ועושר". וזה הזכיר לנו, שהחיים ממשיכים ללא הפסקה, והם שווים שנחשוב על כל רגע שבהם. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי).
 
נערך לאחרונה ב:

אפרסמון2

משתמש סופר מקצוען
ו...זהו. עד כאן דברי, בערך. מצרף כאן רק קובץ אחד שקיבלתי פעם, לשמח את לב קוראי הספר, כלומר אלו מהם שנהנו לראות איך משחק דבילי ומעצבן הופך לאלגוריה יפהפיה.

_חיים_מאושרים.png



ובלי נדר בימים הקרובים אכתוב עוד תובנה אחת לסיום הסדרה, על איך קוראים ספרים. (או בלשון אחרת: "חודש המֵלָטוֹנִין התורני").
 
נערך לאחרונה ב:

אפרסמון2

משתמש סופר מקצוען

חיה .ר.

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הדמיות בתלת מימד
אחרי שעה ארוכה שאני עוברת על כל התגובות
אני בלחץ שאולי נגמרה כל המהדורה הנוכחית אחרי שכל מי שלא קרא עדין את הספר ירוץ לקנות כדי להיות בעניינים עד הסוף ולא ישאר ספר אחד לרפואה בחנויות.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכח

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו:ב יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:ג אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:ד הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה:ה יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:ו וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
נקרא  21  פעמים

לוח מודעות

למעלה