גמילה

[בראש מילה]

הדבר שאצלי כן עזר אחרי שהרבה פעמים ראיתי שהילד ממשיך לפספס "קטנים" פשוט נתתי לו את הבגדים ואמרתי לו, "ברח לך? בוא אני יביא לך בגדים תחליף בעצמך, אתה גדול כבר, אתה יודע להתלבש לבד".
וזה לא קל להוריד מכנסים רטובות, זה דרש ממנו מאמץ.
זה קרה כמה פעמים ואז הוא חשב פעמים לפני שהוא פספס, והלך לשירותים.

סליחה על השאלה שלא ממין העניין, אבל התשובה הזו מפתיעה אותי בכל פעם מחדש - הילדים שלכן, בגיל גמילה, כבר יודעים לפשוט וללבוש מכנסיים לבד? הבן שלי למד לעשות את זה רק בגיל 4 (ולפשוט קצת קודם). היום הוא בן 4 וחצי, ואין סיכוי שאני נותנת לו להתנגב לבד, למשל, אין לו מושג איך לבצע את התנועה הזו...

 

[bracha]

סליחה על השאלה שלא ממין העניין, אבל התשובה הזו מפתיעה אותי בכל פעם מחדש - הילדים שלכן, בגיל גמילה, כבר יודעים לפשוט וללבוש מכנסיים לבד? הבן שלי למד לעשות את זה רק בגיל 4 (ולפשוט קצת קודם). היום הוא בן 4 וחצי, ואין סיכוי שאני נותנת לו להתנגב לבד, למשל, אין לו מושג איך לבצע את התנועה הזו...

הילד שלי היום בן שלוש וחצי וחוץ מחולצה שלובשים דרך הראש, וגרבים, הוא יודע ללבוש הכל לבד. ולהתפשט הוא יודע ממש לבד.
אז הוא היה בגיל שלוש בערך, ומכנסים הוא ידע להוריד ולהלביש לבד.

אין סיבה שילד בן ארבע וחצי לא ידע לנגב לבד. אלא אם כן את לא סומכת עליו שזה יצא נקי. (וזה יכול להיות עד גיל 6...)

 

[חביבה]

משתתפת בצערך, ואשמח גם להחכים מאשכול זה.

הבן שלי בן 3 ו4 חודשים.
3 חודשים הוא כבר יבש 99%.

אבל, יציאות (יש מילה יותר מתאימה לזה?) הוא עושה רק בלבנים. בשום אופן לא בשרותים!
הוא גם לא אומר שהוא צריך. פשוט אחרי מעשה הוא בא להראות לי שהוא עשה בלבנים.

הוא יכול לשבת ולעשות בשרותים קטנים,
אני אשאל אותו אם הוא צריך עוד, הוא יגיד שלא,
ואחרי 5 דקות יעשה בלבנים.

בגן הוא עושה רק קטנים ולא יציאות.
הוא מתאפק, ורק בבית הוא עושה זאת במהלך האחה"צ.
(לפחות אני לא צריכה לרחם על הגננת)

מה עושים בכזה מצב????
אני מיואשת!!!
(מדובר כבר ב3 חודשים של נסיונות ללא טיטול בכלל, פרט ללילה)

ממש ככה היה אצלי.
הבן שלי עכשיו בן 3 וחודשיים מהחופש הוא בתהליך גמילה.
בחיידר הכל בסדר (בתחילת השנה היו פה ושם פישולים והיינו צריכים לרדת להחליף אותו)
כנראה שהוא קלט שבחיידר זה לא נעים כי כולם רואים, והוא מפסיד דברים כי אמא או אבא באים להחליף אותו בשירותים (פעם כשהגעתי כולם יצאו לחצר והוא היה בשירותים- נדמה לי שמאז התחיל השקט)
ובבית פישל בתחתונים.
כבר לא היה לי כח סבל לנושא הזה.
זה לקח המון זמן ואני כבר נכנסתי קצת לאדישות.
ב"ה לאט לאט זה משתפר (עדיין לא 100%).
זה לקח המון זמן (מבין הזמנים).
היום ב"ה הוא מבקש לשירותים או שהוא אומר כשזה מתחיל לצאת ואז הוא רץ לשירותים.
המון המון עידוד וצומי כשהולך לו.

אז קחי את הזמן שלו. זה לוקח המון זמן וזה קשה אבל בסוף זה עובר.

אני כבר רציתי ללכת לטפל בשלושת המימדים כי ראיתי שהוא מגלה התנגדות מולי (בגלל שאני הייתי בלחץ) כנראה שהתרגלתי והפסקתי לצאת מדעתי על כל פעם שעשה ולאט לאט זה משתפר. וכנראה גם בגלל שהוא גדל.
ב"ה.

אז בהצלחה רבה!

 

[שרי 1]

1. להתפלל על זה...
2. יש את הדיסק של ד"ר ברוך קושניר קוראים לו "האסלה הקסומה"
קונים אתו בשילב, הוא מראה את השירותים כחדר כיפי ואת האסלה כאמא רחומה, זה מאד עזר לבת שלי
לגדולים שבבית לא הראיתי אותו , הוא יחסית נקי, הדמיות באנימציה אבל יש פה ושם מילים אחרות במקום גדולים וקטנים
3. ישבתי איתה בשרותים עם ספר וסיפרתי סיפור ,אמרתי לה כשאת עושה אחד, אנחנו מכינות לו גלגל ים, כי הוא יטבע בבריכה, וכשעשתה, גזרתי מניר טואלט עיגול גדול ובתוכו עוד עיגול יצא גלגל וצבענו וזרקנו לאסלה...
4. להשתדל לא לתת בננות וכו שעושים יציאה קשה, כשהיציאות יותר רכות זה יוצא בלי ששמיןם לב באסלה ולא צריך להתאמץ כ"כ.
5. קניתי לה קוריקנט וכל פעם שעשתה הוצאנו אותו לסיבוב

ב-ה-צ-ל-ח-ה
עד החתונה זה יעבור

 

[חדוי פלבני]

מנסיוני שלי,שעדיין לא נגמר....
הבן שלי בן שנתיים ושמונה, התחלנו לפני חודש + ומבחינת קטנים הכל היה חלק כולל הלילה ב"ה.
הכל היה נראה לכאורה בסדר חוץ מהגדולים, שזה בשום אופן הוא לא מוכן להתיישב בשירותים
ניסינו כמובן את כל האופציות האחרות ושום דבר לא עזר!
הוא פשוט הרגיל את עצמו להתאפק חזק חזק שיכל לסחוב שבוע שלם! בלי להתפנות!
למה? לדעתי היה לו את הפחד מהמראה... זה היה נראה גדול ומפחיד והוא נלחץ כל פעם שהוא ראה את זה.ואז כשזה היה מגיע לשיא שהבטן הקטנטונת לא יכלה לסבול יותר הוא היה נשכב על המיטה והוא היה מצהיר... "רק לנוח" "כבד לי בבטן" ואז נתתי לו לשתות בערף כף שמן זית (בתוך כוס מים/ תה) כמובן בלי שהוא ידע מראש ותוך שעה הכל היה משתחרר לו, ולא שחיכיתי שיעבור שבוע אלא כל פעם ניסתי וכנראה שהרגע המתאים עוד לא הגיע....
מה שעוד ניסיתי זה להציע לו טיטול רק לפיף (כלשונו...) וכשזה יצא אנחנו זורקים את הטיטול כי מוישי גדול וכו'
ובדר"כ ברגע ששמתי טיטול הוא פשוט נרגע והוריד לחץ, ואם כל זה כשהיה לו קטנים הוא רץ אלי שאני יקח אותו לשירותים כי הוא לא עושה בטיטול.... וכך עשיתי....
בשבוע שעבר הוא קיבל מן "הארה" והסכים בשמחה(בלי צרחות ובכיות מה שכל הזמן היה...) לשבת ונהנה מה"פלופ" ולהוריד עליו מים תגמלתי אותו כמובן והתלהבתי איתו אבל לא בהסחפות... יותר בקטע שעכשיו לא כבד בבטן...
היום הוא לא מוכן בשום אופן לשמוע על טיטול!!! רק לבנים! עדיין אנחנו בשלבים לא נגמר... אתמול הוא לא הסכים בשום אופן לשבת אבל ראיתי אותו מקפץ מידי אז לקחתי אותו ושסיבבתי אותו להתיישב הוא לא התנגד ב"ה יצא יצא....
אבל, כמה דק' אח"כ שוב הבחורצי'ק מקפץ אני שואלת אותו אם הוא צריך הוא אומר לי לא פיף, רק מים... הבנתי בדיוק מה קורה שם... ובאמת יצא לו כבר בלבנים.. הוא ביקש את התיגמול על עשיית הגדולים אך הסרתי לו שכשמוישי יעשה בשירותים, הוא יקבל, לא בלבנים, הוא הבין את זה טוב מאוד!!

תכל'ס אחרי כל הסיפור שלי שבוודאי מתוכו תביני הרבה ותקחי את העצות המתאימות...
אני מציע, שאם עדיין הדברים לא עוזרים ולא נראה כיוון לסיים עם הענין... יש גם טיפול ריגשי בשיטת אייפק
שמישהי מהפורום מטפלת בזה, (אנחנו כמעט טיפלנו רק שפתאום החלה התפנית לטובה...)
אולי כדאי לנסות את הצעד הזה... (פרטים באישי)

בהצלחה! והמונמון כוחות!!!

 

[סטאזרית]

אני ממש נרתעת מהשיטה הזאת!! לבוא ולומר לילד בן 3 איננו מוכנים בשום אופן שתפספס? ואם אתה מפספס אנחנו כועסים מאוד??????
למה? למה? למה מצפים מילד שהתרגל 3 שנים לחיות בלי לשלוט במנגנון הזה, להפוך בין שבוע או שבועיים לגמול ומאופק?
זה תהליך!!! וכל תהליך לוקח זמן!!
אני לא רוצה לצאת בהצהרות דרמטיות מדי אבל יש סיכוי גדול שילד שקיבל כזאת אזהרה אמנם לא יעשה בתחתונים חלילה מרוב פחד אבל זה יפגע בו בנפש לטווח הרבה יותר ארוך.
תמיד יהיו הילדים האלה שזה לא יזיז להם ולא ישאיר בהם רושם אבל בתור שיטה - ממש ממש לא!!!


חוסר יחס עובד הרבה יותר מכל יחס שהוא. לטוב או למוטב.

כשאמרתי שאני כועסת ואני לא אסכים וכ"ו, היו יותר תחתונים בפח!! ומדובר בילדה בת 4 לא בילדון בן 3 ויש הבדל!!!

עכשיו אני יותר מבינה את קהל האמהות שמתנגדות לטיטול מרגע הלידה. פשוט לא מקלקלים להם את מנגנון האיפוק והולכים עם הטבע.

השיטה שלך נכונה כשאת לא בטוחה שהילד יכול ומסוגל
לא כשהילד נסוג כי ראה ילדים בגן שנגמלים רק עכשיו, ונראה לו מאד נחמד לחזור לשלב הזה או שמושפע מילדים בגן שמפחדים לעשות יציאות בשרותים
אני יודעת ובטוחה שהוא גדול ומסוגל ושאין לו שום פחדים או משהו כזה מהאסלה
הוא היה גמול לחלוטין - ובצורה כיפית מאד, בלי לחץ
וזה גם מאד מאד רצוני - שבת האחרונה היינו אצל חמותי והוא לא פיספס בכלל בזמן הסעודה בבוקר התפנה בשירותים - מיוזמתו (לא שהתאפק כל השבת מיציאות) וכשהחמאנו לו הוא אמר קבל עם ושולחן ש:"זה באמת לא יפה ללכלך לסבתא את הבית, סבתא זה לא אמא שלי, וגם סבתא לא מכבסת בשאבעס!!!" במילים אלו ממש!!! (כאילו שאני כן מכבסת...)

אז תגידו? היה שווה להתעקש?
למה לא לצאת מנקודת הנחה שלעיתים הילדים שלנו בסה"כ בודקים את הגבולות?

כמובן - חנוך לנער ע"פ דרכו - וסומכת עליכן אמהות יקרות שכ"א מכירה הכי טוב את הילד שלה

 

[bracha]

יש גם טיפול ריגשי בשיטת אייפק
שמישהי מהפורום מטפלת בזה, (אנחנו כמעט טיפלנו רק שפתאום החלה התפנית לטובה...)
אולי כדאי לנסות את הצעד הזה... (פרטים באישי)

צקצוק, שימי לב שמדובר בילד שהתחיל גמילה לפני שבוע, ילדים שצריכים טיפולים רגשיים זה ילדים שעברו הרבה דברים עד שהם הגיעו לטיפול. טעות להגיד לאמא בתחילת הגמילה 'אם לא ילך תלכי לטיפול' (ואני ח"ו לא מדברת דווקא נגד אייפק, כי אין לי מושג מזה, הרגע שמעתי על זה לראשונה).

כולנו נגמלנו בלי טיפול, ברגיל ילד יכול לקלוט את זה בלי טיפול, כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה נורמלי וטבעי ואפילו הכרחי, שילד יהיו לו קשיים עד שהוא מגיע לגמילה.

ועוד דבר, אם לא נהפוך את הגמילה לדבר רגשי, הוא לא יהיה כזה, אם נתיחס לכל הנושא הזה בפשטות, בטבעיות, בלי לעשות טררם מזה שיצא לו בשירותים, ולהלחץ מזה שיצא לו במכנסים. זה לא יהיה רגשי, זה יהיה טבעי, ויבוא לילד טבעי.

 

[bracha]

השיטה שלך נכונה כשאת לא בטוחה שהילד יכול ומסוגל
לא כשהילד נסוג כי ראה ילדים בגן שנגמלים רק עכשיו, ונראה לו מאד נחמד לחזור לשלב הזה או שמושפע מילדים בגן שמפחדים לעשות יציאות בשרותים
אני יודעת ובטוחה שהוא גדול ומסוגל ושאין לו שום פחדים או משהו כזה מהאסלה
הוא היה גמול לחלוטין - ובצורה כיפית מאד, בלי לחץ
וזה גם מאד מאד רצוני - שבת האחרונה היינו אצל חמותי והוא לא פיספס בכלל בזמן הסעודה בבוקר התפנה בשירותים - מיוזמתו (לא שהתאפק כל השבת מיציאות) וכשהחמאנו לו הוא אמר קבל עם ושולחן ש:"זה באמת לא יפה ללכלך לסבתא את הבית, סבתא זה לא אמא שלי, וגם סבתא לא מכבסת בשאבעס!!!" במילים אלו ממש!!! (כאילו שאני כן מכבסת...)

אז תגידו? היה שווה להתעקש?
למה לא לצאת מנקודת הנחה שלעיתים הילדים שלנו בסה"כ בודקים את הגבולות?

כמובן - חנוך לנער ע"פ דרכו - וסומכת עליכן אמהות יקרות שכ"א מכירה הכי טוב את הילד שלה

הכל טוב ויפה כשמדובר בילד שלך, במקרה הספציפי שזיהית אצלו.
הבעיה מתחילה מזה שהעלית את זה ככלל, שכך צריך להתיחס לנושא הגמילה וכך צריך לנהוג.
לכן קמו עליך.

 

[מגה]

כמו כולן גם בני עבר את הקושי בגמילה מטיטול
התייעצתי עם מומחים, ואמרו לי שהילד מרגיש לאחר שעושה בשירותים שזה יצירה שלו וכשמורידים את המים זה מאכזב אותו (כביכול כאילו זורקים יצירה שעבד עליה קשה לפח)
לכן אמרו לי לגרום לו לפרידה, לעשות שלום ליציאות לפני שמורידים את המים, ולשאול אותו אם אפשר להוריד וממילא יותר יהיה לו קל בפעמים הבאות לשחרר..... (היו פעמים שהוא אפילו כמה דקות לא הסכים שנוריד את המים)
וכדי לעזור לו ליציאה הראשונה זה רק דרך דירבון עם ממתק, פרס וכו'
ודרך אגב - אחרי כל הסיוט הזה לפחות בלילה הוא התייבש לי מעצמו ללא כל פישול!!!
בהצלחה לכולן!!!!

 

[od]

שלום! תשמעו סיפור...
איני יודעת אם יעזור שאשתף בסיפור, אבל קשה לי 'להתאפק'
הבן שלי היה בן שלש וחצי. חכם מהרגיל ומתאים לכל הסיפוריםשרצים פה באשכול. וכשהגננת אמרה שכבר מתביש, נכמרו רחמי ושוב בפעם השלישית ניסיתי להשאר בבית איתו ולגמול. אחרי כמעט שבוע שכלום לא זז, אמרה לי פסיכולוגית להסביר לו שאני כועסת ולתת 'מכה קטנה' שיבין שאני רצינית. בסוף אותו היום הייתי שבורה מאוד.
מי אמר שהוא 'בשל'? ולמה שאני אכעס עליו?" וכו'.
בלילה בכיתי לבעלי שאני לא יודעת מה לעשות ואני צריכה 'שאלה לאדמור' להמשיך או להחזיר טיטול.
בעלי כמובן צחק. ואז בקשתי לראשונה בחיי משהו שבחיים לא האמנתי שאעשה, אלא שהייתי נואשת.
ביקשתי לשאול באיגרות קודש. תחילה בעלי התנגד לכך כי אינו רגיל בזה כלל. אבל הבהרתי לו שאני רצינית לגמרי. כי מחר כשהילד קם איני יודעת כיצד לנהוג.
בררתי בדיוק מה עושים וכתבתי שאלה: כך וכך הסיפור האם להמשיך או לחכות שיגדל עוד.
הכנסתי לספר אגרות קודש. והמילים הראשונות בצד ימין למעלה היו אלו: (קמתי לארון להוציא את הספר ולבדוק שוב כדי לדייק) "...דורשת מסירות ונתינה לצרכיו של היחיד..."
וגם בהמשך היו דברים ממש מתאימים:
...שרואה אני בזה סימן טוב שהסיח דעתו מזה, שהרי זהו סימן של איש הבריא שאינו נותן דעתו על אברי גופו..."
זה היה ביום שלישי. למחרת ביום רביעי נרגעתי, קויתי לטוב, הרי ביקשתי ברכה מרבי גדול. ואכן מאותו יום ועד היום הילד החמוד שלי נקי ויבש ביום ובלילה. ובא לציון גואל.

 

[חיה 92]

האם פעם אחת לפחות, היתה לו יציאה כשישב בשרותים?
אם כן, ייתכן ששמע את צליל הנפילה לתוך השרותים, וזה מלחיץ ומפחיד אותו.
אם תדברי איתו על זה, ותעשי מזה משהו נחמד, הוא ירצה לשמוע את הצליל שוב...

(הקטן שלי, נבהל מהצליל הזה בפעם הראשונה, הייתי אז לידו, ואמרתי לו "יו, שמעת? זה עשה לנו 'פּלופּ!!' " הוא כל כך נהנה מהרעיון, שמאז כל הזמן שואל אותי אם שמעתי כבר את ה"פלופ"... - מדובר בילדון בן שלוש וחמישה חדשים)

פעמיים שתפסתי שהוא באמצע לעשות, רצתי והושבתי אותו בשרותים וזה נפל לתוך השרותים.
וואי, איזו חגיגה עשיתי מזה... נתתי לו ממתק ומה לא,
אפילו שהוא בכלל לא עשה את זה בשרותים, אלא רק הספיק ליפול לשם.
הוא אכן התרגש ונהנה מקול ה"פלופ" , אך בפעם הבאה שוב עשה בלבנים.

 

[פיטפוט]

השיטה שלך נכונה כשאת לא בטוחה שהילד יכול ומסוגל
לא כשהילד נסוג כי ראה ילדים בגן שנגמלים רק עכשיו, ונראה לו מאד נחמד לחזור לשלב הזה או שמושפע מילדים בגן שמפחדים לעשות יציאות בשרותים
אני יודעת ובטוחה שהוא גדול ומסוגל ושאין לו שום פחדים או משהו כזה מהאסלה
הוא היה גמול לחלוטין - ובצורה כיפית מאד, בלי לחץ
וזה גם מאד מאד רצוני - שבת האחרונה היינו אצל חמותי והוא לא פיספס בכלל בזמן הסעודה בבוקר התפנה בשירותים - מיוזמתו (לא שהתאפק כל השבת מיציאות) וכשהחמאנו לו הוא אמר קבל עם ושולחן ש:"זה באמת לא יפה ללכלך לסבתא את הבית, סבתא זה לא אמא שלי, וגם סבתא לא מכבסת בשאבעס!!!" במילים אלו ממש!!! (כאילו שאני כן מכבסת...)

אז תגידו? היה שווה להתעקש?
למה לא לצאת מנקודת הנחה שלעיתים הילדים שלנו בסה"כ בודקים את הגבולות?

כמובן - חנוך לנער ע"פ דרכו - וסומכת עליכן אמהות יקרות שכ"א מכירה הכי טוב את הילד שלה

אני בטוחה שהבת שלי יכולה ומסוגלת אין לה פחד אסלה והיא נגמלה באופן מושלם שנה לפני שהתחילו הבעיות. ולכן אני עדיין חושבת שהשיטה טובה לכל נגמל ונגמל בטח אם מדובר בנסיגה.
גם הבת שלי מדי פעם מתפנה בשירותים כאילו לא קרה כלום ואחרי פעמיים כאלה שוב מעדיפה לעצור את זה ממש והעיקר לא ללכת לשירותים.

וכבר כתבתי שניסיתי את מה שאת אומרת צעקתי עליה ואמרתי לה שזה בלתי אפשרי ואני לא מסכימה יותר וכ"ו אבל מבחינתי זה היה רגע של חולשה מצידי ואח"כ הצטערתי שהתפרצתי עליה כך ואין לי מושג מה באמת עובר עליה ומה מרתיע אותה כל כך.

כשאני שואלת אותה: למה, למה את לא הולכת לשירותים?? היא עונה לי בכזאת הבעה נוגעת ללב: "אמא, אני באמת לא יודעת למה!!" ואני מאמינה לה.

היום שוב חווינו מספר לכלוכים אבל אני משתדלת לא לכעוס אפילו לא עם עצמי ולקוות לטוב.

 

[ruth smile]

מקפיצה את האשכול,
הבת שלי בת 3 ו 4 חודשים
היא בגן עיריה - כך שחייבת להיות גמולה
בתכלס היא גמולה רק בקטנים, את ה"גדולים" היא בשום פנים ואופן לא מוכנה לעשות בשירותים, סוג אולי של פחד, לא יודעת איך לאבחן את זה...,היא מספיק בשלה, ומבינה עניין מצוין.
יש לי מדרגות לשירותים וניסתי גם סיר גמילה, כל השיכנועים והמבצעים וההבטחות לא הועילו
בבקר בגן היא מתאפקת רוב הזמן, ורק בבית היא הולכת לפינה שלא יראו ומשחררת בתחתונים!!
היא כבר 5 חודשים(מתחילת הגמילה) עם הסבל הזה..
אני ממש כבר נואשת , אשמח לכל מידע שיוכל לקדם אותה
תודה!!!

 

[ארמון חול]

מקפיצה את האשכול,

חחח
דווקא למשפט הזה צריך להיתפס...
נשאל את כל מי שכתב למעלה מה המצב כיום
בסוף כולם נגמלים

 

[איזה מאמי]

מקפיצה את האשכול,
הבת שלי בת 3 ו 4 חודשים
היא בגן עיריה - כך שחייבת להיות גמולה
בתכלס היא גמולה רק בקטנים, את ה"גדולים" היא בשום פנים ואופן לא מוכנה לעשות בשירותים, סוג אולי של פחד, לא יודעת איך לאבחן את זה...,היא מספיק בשלה, ומבינה עניין מצוין.
יש לי מדרגות לשירותים וניסתי גם סיר גמילה, כל השיכנועים והמבצעים וההבטחות לא הועילו
בבקר בגן היא מתאפקת רוב הזמן, ורק בבית היא הולכת לפינה שלא יראו ומשחררת בתחתונים!!
היא כבר 5 חודשים(מתחילת הגמילה) עם הסבל הזה..
אני ממש כבר נואשת , אשמח לכל מידע שיוכל לקדם אותה
תודה!!!

באמת סבל לה ולך ולכל הסובב...
אם נראה לך שזה בגלל שהיא פוחדת ולא נעים לה המרקם והמראה-
ניתן לתת לה לשחק עם חימר- גם תסתגל לחומר, וגם התחושה והעיסוק משחרר.

בהצלחה רבה!

(אגב, אם נראה לך שזה יכול להיות בעית תחושה או מוטורית כדאי לפנות בהקדם להתפתחות הילד. חבל שיעבור זמן,
והתורים כידוע- ארוכים מנשוא...)

 

[אוהד!ש]

שאלה דחופה...אשמח לעזרה!
מה עושים עם ילד שמגיל 3 התחיל להיגמל רק ביום ולא בלילה שהולכים לישון, היום הוא בן 4.5 ניסנו לפני החורף הזה לגמול אותו שוב בלילה- אך ללא הצלחה (עם פרסים והכל).
יש מה לעשות?

 

[איזה מאמי]

שאלה דחופה...אשמח לעזרה!
מה עושים עם ילד שמגיל 3 התחיל להיגמל רק ביום ולא בלילה שהולכים לישון, היום הוא בן 4.5 ניסנו לפני החורף הזה לגמול אותו שוב בלילה- אך ללא הצלחה (עם פרסים והכל).
יש מה לעשות?

עדין תואם גיל, אאל"ט.
יש ילדים שקשה להם העניין של הלילה.
בעז"ה זה יגיע.