• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

[גם] לפרשת וארא

בעיקר להודות

משתמש צעיר
שבת מברכים חודש שב"ט שנשמע בשורות טובות. שמרם ברכם טהרם. שלום ברכה טובה.


כל עפר הארץ היה כינים, היו עולים חדשים שכשהגיעו לישראל קיבלו מגורים באוהלים, בקיץ כשמסביבם הכל חול והחול חם, היו מסתובבים יחפים ולצערם מתרגלים לחום, באחד הימים הגיע הרב שלום שבדרון לבקר במקום, והנה צועד לקראתו יהודי מבוגר הולך יחף על החול החם ומחייך, שאלו הר"ש למה תחייך, השיב היהודי "חסדי ה' במצרים כתוב כל עפר הארץ היה כינים וכאן זה רק חול"...


משה רבינו רצה שהגאולה תהיה ע"י הקב"ה ואז לא יהיו עוד גלויות, אבל צפה הקב"ה שיהיה את המעשה הנורא בפרשת כי תשא ולכן לא גאל לבדו אלא ע"י שליח, מתי תהיה גאולה שלימה כאשר יהיה רק ע"י הקב"ה, ו2 ראיות לכך, 1 יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, מתי יעידו על גאולה כללית מיד צר - כשזה יהיה גאולי ה', ישראל נושע ב-ה' תשועת עולמים, מתי תהיה תשועת עולמים - כשיהיה ישראל נושע ב-ה', מאת ה' לבדו ולא ע"י שליח.


"ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו, ג) הרה"ק ר' אברהם יעקב מסדיגורא ז"ל, כשהיה ילד, אמר למלמד שרוצה כבר ללמוד גמרא, וסיפר המלמד זה לאביו הרה"ק מרוז'ין זי"ע. קרא אותו אביו ושאלו אמת שאתה רוצה ללמוד גמרא. והשיב לו הן, שאל אותו אביו במה הרג משה את המצרי, אמר לו בשם המפורש, ושאל אם כן מדוע לא הרג יעקב את לבן בשם המפורש. השיב מפני שלא ידע, אמר לו מאין אתה יודע זה, אמר לו כתיב 'ושמי ד' לא נודעתי להם'.


"השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה" (ח' ט"ז). "השכם בבוקר" - בשעה שאדם משכים בבוקר לעבודת קונו, "והתיצב לפני פרעה" - יש בכוחו להתייצב ולעמוד במלחמה עם פרעה (היצה"ר) ולהכניעו. (ברכת יוסף)


[מתאים להרבה הזדמנויות ומצבים שונים בעם ישראל] מסופר, אחרי שנודע ליהודי ארץ ישראל על שואת יהודי אירופה, נכנסה אל ה"חזון איש" קרובת משפחתו ממשפחת גריינימן ושאלה אותו איך ייתכן שהקב"ה עשה כך לעמו, ענה לה ה"חזון איש", הקב"ה הוא "אב הרחמים", ומה שעושה הכל הוא ברחמים, רק שאנחנו לא מבינים....


"ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה" (ו' - כ"ג) מכאן למדנו שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה. [רש"י]. בספר "צל העדה" כתב, "אחות נחשון לו לאשה" בגימטריה "אדם הנושא אשה צריך לבדוק באחיה". ויש עוד רמז "אשת חיל מי ימצא", ר"ת אחים.


"הוא אהרן ומשה" (ו' - כ"ו) לומר ששקולין כאחד. [רש"י]. שאל ה"חוזה מלובלין", הגמ' בברכות [נ"ח.] אומרת, שאין דעתן של אנשים דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומין זה לזה. ומתרץ, שאנשים שמחשיבים את עצמם ל"יש", באמת דעתם לא שווה, אבל משה ואהרן אמרו "ונחנו מה", אפס ואין, וביטלו את ישותם לגמרי. לגביהם אפשר לומר ששקולין כאחד. הוּא אַהֲרֹן וֻמֹשֶה=הן הם שקולים כאחד


פעם בא אל רבי אהרן קוטלר בחור שגנח מכאבים, והתברר שלקה בהתקפת "אפנדיציט". ר' אהרן ראה בצערו ונפשו היתה מרה עליו. הוא ליווהו לפתח הבית ובירכו בברכת "רפואה שלימה" לקראת נסיעתו לבית החולים לניתוח. כעבור שבוע לקה ר' אהרן בעצמו בהתקפת "אפנדיציט". בגילו זה היה דבר נדיר מסוכן, ובחסדי הקב"ה ר' אהרן נרפא, וכשבא ר' הלל זקס לבקרו, התבטא ר' אהרן שהוא סבור שהקב"ה לימד אותו שיעור בנושא "נושא בעול עם חבירו" משום שהיה עליו להרגיש יותר מה שהתלמיד הרגיש כשסיפר לו על כך.


האדמו"ר רבי דוד מלעלוב, נתן רמז בפסוק "למחר יהיה האות הזה", כלומר, "למחר" בגאולה העתידית, "יהיה האות הזה" אז תהיה גם אות ו' החסרה בפדות, והגאולה תהיה שלימה.


"הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (ט' - כ') ה"אמרי חיים" מויז'ניץ היה אומר, "הירא את דבר ה'", אדם שהוא ירא שמיים, "הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", הוא אינו נותן לילדיו להסתובב ברחובות, כי הא דואג לחינוכם היהודי השלם.


בשבועות אלו שקוראים על גלות ויציאת מצרים [ועברנו את הגלות במצרים בשביל לפרוע שטר-חוב כמובא במדרש על "ברית בין הבתרים"] ראוי לזכור את המשל מבעל ה"חפץ-חיים" זי"ע על האורח שהגיע לבית הכנסת וראה את הסדר הלא-מובן של הגבאי בקריאת העולים לתורה, ושאל אותו על כך, וענה לו הגבאי, אתה אורח שמגיע באמצע השנה ואינך יודע באיזה מצב אוחז הסדר בכיבודים, ולכל כיבוד ואדם יש את הזמן, והכיבוד לפי הסדר בכל שבוע. והנמשל הידוע, "שהאדם הוא אורח בעולם הזה, ולכל דבר יש סיבה ויש סדר הנמצא בלוח הזמנים של בורא עולם". וכן ידועה הדוגמא על היהודי שראה בחלומו והנה יש 4 שבילים של פסיעות, והנה יש מקומות שבהם יש רק 2 שבילים, ואמר בשאלה כלפי שמיא, כשהיה קל הלכנו יחד, וכשהיה קשה עזבו אותי, ושמע שעונים לו ש-2 השבילים הם פסיעותיו כביכול של הקב"ה שלקח אותך עליו בזמנים הלא קלים. ועלינו לזכור בכל מצב את הפרשה הזו שכתוב בה בהדגשה "וידעתם כי אני ה'", וכן ידוע בחינוך: "קוּמִי שֶׂאִי אֶת הַנַעַר וְהַחַזִיקִי יָדֵך בּוֹ", שכשהבן/בת מתחיל/ה חלילה לזוז לכיוון לא טוב, לא להתייאש וכדו' אלא לאחוז בו בכל מצב ולתת לו הרגשה אנחנו איתך לאורך הדרך.


"ותחיין את הילדים" - סיפור: פעם נכנסה אישה אלמנה אל הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והשיחה צערה על כי בעלה נפטר מן העולם לאחר מחלה קשה, והשאירה לאנחות עם ארבעה יתומים קטנים. והגם שקשה לה מאוד להתגבר על אבלה ובדידותה, עם כל זה לא הייתה זו סיבת בואה לכאן, דאגה אחרת טרדה את מנוחתה: בימי חיותו של בעלה, התאמצה אמנם בכל כוחה לסייע לו ולהקל מעליו, אך מחשבות מטרידות אותה תדיר, כי לו הייתה מתמסרת אליו יותר ומטפלת בו טוב יותר אולי היה מתאושש ממחלתו והיה נשאר בחיים. וכיון שמחשבות אלו טורדות את מנוחתה עד מאד, החליטה לקבל על עצמה לעשות דבר מה טוב והגון לעילוי נשמתו, דבר זה תתאמץ לקיים בכל כוחה, ובכך תבוא המנוחה לנפשה. מסיבה זו באה לר' שלמה זלמן, כדי לשמוע מה יצווה לה הגאון שתקבל על עצמה לקיים לעילוי נשמת בעלה. לשמע הדברים נענה ר' שלמה זלמן ואמר: "דבר נאה הוא מצדך לחפש מה לעשות לעילוי ולטובת נשמת בעלך, כדרך בנות ישראל המקיימות את ההלכה (יר"ד רכז, ט) 'מכבדו בחייו ומכבדו לאחר מותו', אך אם תרצי לעשות דבר טוב באמת, דבר שירבה זכויות לבעלך בעולם העליון יותר מכל זכות בעולם קיימי נא את שלושת הדברים הבאים: א. כשתצאי מכאן, קחי נא את כל ילדייך אל חנות משחקים, וקני להם משחק חדש לפי בחירתם ולפי הנאתם. ב. קבעי לך מנהג מהיום והלאה, לילך לטיול עם הילדים פעם בשבוע למקום טוב לעיניים ונחמד למראה, אשר שם יוכלו להתרענן ולהחליף כוחות חדשים. ג. למרות מצבך הקשה, נסי להתגבר בכל כוחותייך על ההרגשות המעציבות, כדי להכניס רוח שמחה בתוך ביתך". לתמיהת האישה כי רבה, שהתכוננה לשמוע הוראות לתיקונים וחומרות או סיגופים, הסביר לה הרב: "הרי בוודאי מוכר מאמר הזוה"ק (חלק ב, רעא: 'ברא מזכה אבא' שאם הבנים הולכים בדרך הישר, הרי זו זכות גדול לאב בעולם העליון, היושב שם ומסתכל על בניו ההולכים בדרך אשר ציווה ה'. והמציאות מוכיחה כי ילדים שהם שמחים ורגועים לומדים ביתר התמדה ונוהגים יותר בדרך הנכונה, כשאיפת הוריהם ומוריהם, והם מצליחים יותר בכלליות, ובכן, אם תיזהרי לקיים את ההנהגות שהצעתי לפנייך הרי יתגדלו בניכם נאמנים לה' ולתורתו, ומזה תצא נחת רוח הכי גדולה לאביהם בעולם העליון, הרבה יותר משאר תיקונים וסיגופים". האלמנה השבורה והרצוצה יצאה מבית הרב בלב מלא חיזוק ועידוד, ביודעה כי עיקר חובתה בעולמה הוא לדאוג לכך שבניה יהיו שמחים, שלווים ורגועים, וכך יוכלו לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (במעלות קדושים וטהורים)(הפרשה בהלכה).


להנהיגם בנחת: שמעתי פעם אמרה צינית: עשרים וארבעה חדשים הורים עובדים קשה כדי ללמד את הילדים שלהם לדבר, ולאחר מכן - במשך עשרים וארבע שנים הם עושים כל מה שביכולתם כדי להשתיק אותם! לצערנו, בהרבה מקרים ההורים מתפעלים כאשר הילד מצליח לבטא מילה, אבל כאשר הילד מתחיל לזרום בדיבורו, אין להם סבלנות להאזין לו (האבסורד העוד יותר גדול הוא - שלאחר מכן הם מוכנים לשלם הון למטפלים כדי ללמדו שוב לדבר ולהביע את עצמו). כאשר הילדים נולדים, אין להם שום מעצורים, לא פיזיים ולא רגשיים ונפשיים. הם צועקים ומבקשים אוכל כשהם רעבים, יורקים ופולטים כשהם מרגישים צורך, בוכים כשהם עצובים וצוחקים כשהם שמחים, מנדנדנים כשרוצים משהו, ומסרבים בכל התוקף כשלא מתחשק להם. הם לא טרודים בשיקולים על איך שיסתכלו עליהם ובמה הם יצליחו להרשים, והם עושים מה שבא להם. לאט לאט אנו מנסים לחנך אותם שאי אפשר לעשות מה שרוצים ומתי שרוצים, ויש דברים רבים שלא יפה ולא מקובל לעשות בין אנשים, או כאלה שצריכים לעשות גם כשלא מתחשק. כך גם מבחינת התוכן. ככל שהילדים הולכים ומתפתחים, הם מתחילים להביע את עצמם ולומר בקול מה שהם חושבים. הם שואלים מה שמסקרן אותם, גם אם הדברים מסבים אי נעימות לשומעיהם. ילד צעיר יכול לשאול בסקרנות את הסבתא החביבה מתי היא כבר תמות, להעיר ברבים ולהצביע על אדם שנראה 'שונה', ובלא מעט מקרים הם מביכים את ההורים בחוסר הטקט שלהם. כמובן, ההורים מנסים לעשות את שלהם, לחנך וללמד את הילד להתחשב ברגשות הזולת ולא לשאול שאלות מביכות ולהעיר הערות פוגעניות וכו'. אבל במהלך חינוך זה, יש סיכון שההורים עלולים 'לשפוך את התינוק עם המים', כאשר הדרך אצה להם והם לחוצים לראות תוצאות מהירות. אז לפעמים הם גורמים במו ידיהם שילדיהם האהובים יאבדו את הביטחון להביע את מה שהם רוצים, ועם הזמן אף יאבדו את היכולת להבין מה בדיוק הם מרגישים. במיוחד הדברים קורים, כאשר הורים משתמשים בבזיונות ובהשפלות כדי להשתיק את הילדים ו"לחנכם". למשל, כאשר ילד מביע את עצמו בצורה שלא מקובלת, ובמקום לתת לגיטימציה, או לפחות לגלות הבנה, למה שהוא מרגיש ורוצה, ובו בזמן להדריכו איך כן להביע את עצמו ולבקש את מה שהוא רוצה, "יורדים" עליו ופוגעים בו כדי שלא יעז שוב להעלות על דעתו לעשות כן. הורה מן השורה אמנם אינו רוצה לפגוע בילדיו, אבל הבעיה היא כאשר הם אומרים פעם ופעמיים ומצפים שהילד כבר יבין מעצמו (כי הרי אמרנו לו!), וזה לא כל כך עוזר והוא נכשל שוב, אז במקום לחזור ולהסביר ולדבר עם הילד, שוב ושוב, אפילו מאה פעמים, מתחילים להשתמש באמצעים חריפים יותר שבכוחם לעשות את העבודה במהירות - אך לצערנו, לא בצורה יעילה. עצוב לראות את התוצאה כאשר ילד מאבד את האומץ לומר אשר בלבבו, והוא מפסיק להתלונן אפילו על דברים שחיוני [!] היה שכן יתלונן באוזננו (כגון פגיעות למיניהן). הנזקים הנפשיים מההתכנסות והשתיקה ומדיכוי הרגשות, עלולים להיות אדירים, ולא ניתן לתאר עד היכן הדברים יכולים להגיע. כאשר ילד מעיר או אומר דבר שלא לעניין, במקום להעמידו במקום ולתת לו הרגשה רעה, עלינו לשים לב שזו דווקא הזדמנות פז להחכימו וללמדו איך לחשוב נכון. מטבע הדברים, לילדים חוש דמיון מפותח, והם רואים צל הרים כהרים ומוציאים דברים מפרופורציה, אבל מרתק להאזין לרעיונות שלהם ולמצוא את הנקודה איפה שאפשר להראות ולהסביר להם איך לראות את הדברים באור יותר מציאותי ובצורה יותר מאוזנת. בכך גם נוכל ללמדו איך להתמודד עם רגשותיו ואף לשנות אותם. הרבה פעמים כשאני מייעץ להורים לשוחח ולהסביר לילדיהם דבר זה או אחר, הם מגיבים בתמיהה: גם בגיל כזה?! הוא בכלל יבין?! ודאי, אני עונה להם, אין גיל שבו הילד קטן מדי כדי לשמוע הסברים על איזון נכון וחשיבה עניינית. מובן שבתחילה לא יבינו על מה שאנו מדברים, אבל עם הזמן הם יקלטו ויבינו. הרי כולנו מפטפטים ומדברים אל הילדים מיום היוולדם, ורק כך הם קולטים את השפה ואת מה שאנו מבקשים ללמד אותם. היעלה על דעתנו שנמתין עד שיבינו הכל כדי שנתחיל לדבר אליהם?! אין ספק שגם אם לא נשקיע בילדים, הם ילמדו המון במהלך החיים מתגובת הסביבה והחברה. אבל במקום להמתין עד שילמדו בחוץ, עלינו לנקוט יוזמה ולתכנן איך ללמדם בעצמנו, מאחר שיש לנו כוח ועוצמה בלתי נדלים להשפיע על הילדים ולהדריכם על כל צעד ושעל. החיים מזמנים לכולם הזדמנויות שונות, ואין ילד שאינו מתמודד יום יום, בבית ובחוץ, עם כל מיני קשיים. עם קצת מוכנות והשקעה מחשבתית מצדנו, נוכל לתרום להם לאין שיעור וערך, ללמדם ולחנכם איך להסתדר יותר טוב בכל תחומי החיים. ילדים שלא מרגישים מאוימים ומרגישים משוחררים לבטא את אשר בלבבם, יגדלו להיות יותר פתוחים וזורמים, נוחים ורגועים, עם הרבה פחות מעצורים וחרדות. החיים המשותפים בבית יהיה באווירה יותר טובה, ועם הרבה יותר יותר אהבה, ויהיה שיתוף פעולה מלא בין הילדים להוריהם בהעלאת נושאים מציק עליהם, והם ישמעו בשמחה מה שיש לנו לומר ולהציע כדי לעזור להם. שערו בנפשכם ילד שמרגיש נרדף על ידי שאר הילדים בכיתה, או אפילו על ידי המורה עצמו, שאינו מעז לספר על כך בבית מחשש שעוד יחטוף על כך מהוריו, בבחינת "ונוסף גם הוא על שונאינו", לעומת ילד שכבר מחכה להגיע הביתה ולשתף את ההורים במצוקתו, והוא סמוך ובטוח שהם יתייחסו לדבריו במלוא הרצינות וההבנה, וינסו יחדיו לחשוב על פתרון הבעיה. באווירה כזו מחנכים ומטפחים את הילדים, מצמיחים ומצעידים אותם קדימה, באהבה באחווה בשלום וברעות! הורים שישכילו להתאזר בסבלנות ולהקדיש מזמנם להיות אוזן קשבת ולב שומע לילדיהם בבית, כשהם מסבירים ומדריכים אותם בסבלנות איך להתמודד עם כל מה שנקרה בדרכם, ירוויחו לא רק שהם יגדלו חכמים ונבונים יותר, יציבים ובריאים בנפשם יותר, אלא שזה אף יתרום תרומה אדירה לכך שיהיה כיף להעביר יחד בבית זמן איכותי, כאשר הילדים שותים בצמא את דברי הוריהם, והם, ההורים, מרותקים בחינוכם וזוכים לשאוב מהם מלוא חופניים נחת יהודי. בידינו הדבר, עם קצת מאמץ והשקעה, וכמובן, בעזרת ה' ובסייעתא דיליה!(הרב אהרון פרידמן)


לראש חודש: וארא, ברש"י אל האבות, ומה החידוש לאחר שהפסוק מפרט את השמות, ומפרש אחד המפרשים [אולי הכלי חמדה], שבכל ראש חודש היה מגיע אליהו הנביא להתפלל בבית המדרש של אחד מהתנאים, והיתה הזדמנות בראש חודש שהוא לא הגיע, וכשהגיע אח"כ שאלו התנא, איפה היית, וענה לו אליהו הנביא: "כל ראש חודש אני מגיע לאבות הקדושים ומעירם לתפילת ראש חודש, אבל אינני מעירם יחד אלא כל אחד בנפרד, כי אם זה יהיה ביחד - הם יביאו מיד את הגאולה, והקב"ה עוד לא רוצה שתהיה גאולה, ולא טוב להביאה לפני זמנה, ולכן אני חייב להביאם כל אחד בנפרד", ולכן כאן כתוב ברש"י אל האבות - ביחד, כדי לזרז את הגאולה ממצרים, וידוע שאין מוקדם ומאוחר בתורה. *[המקור: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" (ו, ג) אל האבות (רש"י) והרי אנו יודעים שאברהם יצחק ויעקב הם האבות, בעל הכלי חמדה מסביר ע"פ הגמרא בב"מ (פ"ה) שאליהו הנביא היה מגיע לישיבה של רבי, פעם אחת איחר להגיע, והסביר לרבי שהקים את אברהם להתפלל ואח"כ את יצחק וכו'. שאלו רבי, מדוע לא הקמת את שלושתם ביחד, וענהו, שאז תגדל מידת הרחמים ויבוא המשיח, ועדיין לא הגיע הזמן. והנה במצרים נגאלו 190 שנה לפני הזמן, ולצורך זה היה צריך להקים את שלושת האבות יחד. וזה רמז רש"י בלשונו הזהב, "אל האבות", שהיו שלושתם ביחד.

רמז לחודש שבט - ואין בשבטיו כושל


פסימי רואה בהזדמנות - קושי. אופטימי רואה בַקושי - הזדמנות.

אל תחפש את הדרך לאושר - תחפש את האור שבדרך.




'לכבוד נישמת רבי שניאור זלמן בן רבי ברוך זי"ע - בעל התניא - כ"ד טבת

'לכבוד נישמת רבי שמואל
בן רבי אברהם זי"ע - שם משמואל מסוכטשוב - כ"ד טבת

'לכבוד נישמת רבי אליהו אלעזר
בן רבי ראובן דב דסלר זי"ע - מכתב מאליהו - כ"ד טבת

'לכבוד נישמת רבי משה מרדכי
בן רבי שמעון נתן נטע בידרמן זי"ע מלעלוב - כ"ד טבת

'לכבוד נישמת רבי יצחק בן רבי זאב כדורי זי"ע - כ"ט טבת

'לכבוד נישמת רבי נטע בן רבי אברהם מחֶלֶם זי"ע - א' שבט
[*-ידוע שאחד מתושבי חלם שירד מדרך היהדות והרחיקוהו מהעיר - הוא גרם מעצמו לפרסם הרבה מילתא דבדיחותא על העיר חלם, אבל העיר חלם היא עד היום עיר של חכמים וסופרים.]

'לכבוד נישמת רבי יחיאל מנחם מנס בן רבי אברהם דוד זיטניצקי זי"ע - א' שבט
ששת הקומות שבנה בישיבת "אמרי אמת" בבני ברק הם לזכר ששת בניו שנהרגו בשואה הי"ד.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

לראש חודש:
ממעלות תפילת יעלה ויבוא: יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר יחד 7 בקשות, והם כפול 6 שהם זכרוננו פקדוננו וזכרון אבותינו וזכרון משיח וזכרון ירושלים וזכרון כל עמך בית ישראל, והתוצאה 42 והם כפול 7 לפליטה לטובה לחן ולחסד לרחמים לחיים טובים ולשלום, יחד 294, ועוד זכרֵנו פקדֵנו הושִעֵנו ועוד חוס וחנֵנו ורחם עלינו והושעינו ס"ה 301 בקשות בתפילה אחת

[התנצלות שלא הספקתי לשלוח על בראשית. קיבלתי הרבה ביקוש באישי לזכור לשלוח ל-נח]

אלה תולדות נֹחַ נח איש צדיק וגו'. ביאר אחי בעל ה"זרע אברהם" שליט"א יש לומר בדרך צחות "נח" ראשי תיבות נ'אך ח'זערן נ'אך ח'זערן, מי שחוזר על לימודיו כל הזמן, הוא איש צדיק. בכאריה ישאג הוסיף מה דאיתא ב"בית אברהם" וב"לב שמחה" ש"אלה תולדות נח" רומז לתורה דהוא ראשי תיבות "תנא", ושפיר נרמז בהמשך "נח" שצריך הרבה לחזור על לימודו.

אלה תולדות נח נח בשם הרה"ק ר' שמחה בונם מפשיסחא זצ"ל אומרים שהכח של נח היה שכל פעם היה נח חדש עם התחדשות, וזהו אלה תולדות נח, שוב נח, נתחדש מחדש.

נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. מובא בשובע שמחות לחיות בשני דורות ולהיות צדיק בשניהם, זהו באמת שבח גדול.

כתוב במסילת ישרים, שברגע שהאדם מתעלה, הוא מרומם את כל העולם איתו. וברגע שהוא מתדרדר, הוא מדרדר את כל העולם איתו. עפ"י הדברים האלה, מובן מה קרה בדור המבול: בדור המבול השחית כל בשר את דרכו על הארץ, אז זה השפיע על כל החיות, העופות והבהמות. Dואומר החיד"א [ואולי גם באבן שלמה] שאותם נשמות היו בדור המבול והשחיתו, יחזרו שוב בדור שלפני ביאת המשיח וישחיתו הרבה כדי לעכב עד שתהיה שוב תיבת נוח.

[והמבול היה מים על הארץ. מובא באהל אברהם כשהיה פעם עצירת גשמים, והגאון רבי אברהם אביש מפראנקפורט זי"ע היה בדרכו להתפלל על הגשמים, ויהי בלכתו בתוך קהל עם סגולה, פגע בדרך באיש אחד קל בדעתו בעניני יראה, קרא לו הגאון שיצטרף אל הקהל ויבוא להתפלל. התחמק הלה במענה, רבי, וכי מה יכולה תפילתי להועיל. אמר לו הגאון בהלצה, אנשים כאלו כבר הביאו מבול לעולם, לא רק גשמים.]

*בלי תפילה אין כלום, ועל כן יש להתפלל ובפרט על רוחניות וכמו שאמר הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל ש"דבר זה בדוק ומנוסה, כי התפילה לסייעתא דשמיא ברוחניות תמיד נשמעת". תְּפִלָ"ה תרופת פלא לכל העניינים.

*הדבר שבשבילו ראוי וטוב להסתכל לאחור - הוא רק כדי לראות כמה התקדמת רחוק.

*האנשים המאושרים הם לא אלו המקבלים יותר אלא אלו הנותנים יותר.

*חכמת חיים, חכם=חיים.

[תודה רבה על כל הפידבקים על החגים שקיבלתי באישי]



'לכבוד נישמת רבי עובדיה בן רבי יעקב יוסף זי"ע - ג' חשון
-
*מרן עובדיה יִוסף ניפטר בגיל 93– זה רמוז בר"ת של שמו: חיים עובדיה יוסף בן ג'ורגיה=93 (השם "חיים" נוסף בתקוה לרפואתו).
יוסף הצדיק אומר לאחיו "... כי למחיה שלחני אִלֹקים" בראשית כה, ה למחיה=93, הגיל שבו ניפטר מרן. למחיה: נוטריקון ספריו של מרן - לִוְיַת חן, מאור ישראל, חזון עובדיה, יביע אומר, יִחוה דעת, הליכות עולם.


'לכבוד נישמת רבי ישראל בן רבי שלום שכנא זי"ע מרוז'ין - ג' חשון

'לכבוד נישמת רבי קלונימוס קלמיש הי"ד ב"ר אלימלך ז"ל מפיאסצנא - ד' חשון
- מחבר "חובת התלמידים הכשרת האברכים" ועוד


'ליכבוד נישמת רבי אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד - מחבר מעיינה של תורה - ה' חשון

'ליכבוד נישמת רבי יהודה מאיר בן רבי יעקב שמשון שפירא מלובלין זי"ע - ז' חשון
- הקים את ישיבת חכמי לובלין
- זכה להכריז על יוזמה ותחילת הלימוד בדף היומי בתלמוד בבלי

[וזאת בהסכמת רבו מצ'ארטקוב לבקשת ה"אמרי אמת" מגור שההכרזה תוכרז ע"י אישיות רבנית.
וידוע שבהכרזה נאמר להתחיל ביום א של ראש השנה, ובאותו יום אחרי תפילת מנחה בגור אמר האמרי אמת "אני נכנס לילמוד את הדף היומי", וכל הציבור החלו לילמוד דף ב של ברכות, ואחרי תפילת ערבית של ליל ב אמר האמרי אמת בציבור דבר תורה מהדף הנ"ל.
וראיתי לאחרונה באיזשהו עלון שבבתי החסידים של גור בפולין -לפני ההכרזה- היתה הודעה מהאמרי אמת על שיעורי תורה ובה נכתב "וילמדו כולם באותו הזמן אותו הדף"]

'ליכבוד נישמת רבי יונה בן רבי אברהם מגירונדי זי"ע
- מחבר שערי תשובה ועוד - ח' חשון [-או ביום כ"ח]


'לכבוד נישמת רבי דון יצחק אברבנאל זי"ע - מחבר פירוש אברבנאל עה"ת - ח' חשון

ח' חשון יא"צ של אחד מראשוני עסקני אגו"י ר' יעקב רוזנהיים ז"ל

0 תגובות
טוב ליקרוא קודם לדעת למה נמחק



אמר כ"ק אדמו"ר מנדבורנה זי"ע מעלת שבת פר' וירא יותר מימי ראש השנה. הנה הקריאה מעורר הזמן כנודע, וממילא שבת קודש הזה שקוראים את הקריאה שקוראים בראש השנה הוי בחינת ודוגמת ראש השנה. אמנם יש בשבת קודש זו מעלה יותר מראש השנה, כי בעוד שבראש השנה מה ששבים בתשובה היא מיראה מפחד הדין, הגם שבראש השנה שייך גם תשובה מאהבה, אמנם זה שייך רק אצל בני עליה בלבד, מה שאין כן פשוטי עם שבים בראש השנה מיראה, אך בשבת קודש הזה שהוא בחינת ודוגמת ראש השנה, ואין בה את סיבת היראה השייך בראש השנה, כי לא ימי דין עתה כמו ראש השנה, על כן ודאי התעוררות לתשובה שבשבת זו היא מאהבה, ועל כן, כיון שמתעורר בשבת זו כח של תשובה מתוך אהבה, אפשר להתעלות מכח סגולת שבת קודש במדריגות עבודת ד' לשם שמים מתוך אהבה גמורה להקב"ה.


כל פרשה מלאה בנושאים, וכל נושא בפני עצמו מרתק, ממלא ודורש התעניינות, ולכן עלינו לילמוד מיכך גם לכל ענייני הבית, שכל נפש בבית אם זכר ואם נקבה, יש בה מלא אתגרים ומבטים שונים על כל דבר, וכל אתגר וכל יום מעשׁרים את ההורים בתוצאות הנסיונות וההתמודדויות בביתם פנימה וכשיש דוגמא אישית חיובית עם מחמאות זה משפיע טוב להנהגת ואווירת הבית והתוצאות בזה ברורות.


"וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם וכו' והוא עומד עליהם" (י"ח - ב'- ה') ישנם כאן שלושה מצבים. א'. ניצבים עליו. ב'. וירץ לקראתם. ג'. הוא עומד עליהם. - כאשר ירדו המלאכים והתגלו לאברהם, הם היו למעלה - ניצבים עליו. אבל כאשר אברהם התחיל להתכונן למצוות הכנסת אורחים, כתוב "וירץ לקראתם", היינו בשווה להם, במדרגה אחת איתם. ואח"כ כשהיה באמצע מצוות הכנסת אורחים, אז "והוא עומד עליהם" - היה כבר למעלה מהם.

אומר רבי יהושע רוקח מבעלז, בליל שבת כשאנו נכנסים לביתנו אנו שרים שלום עליכם מלאכי השרת, אבל בפסקה השניה כבר לא אומרים מלאכי השרת אלא אומרים מלאכי השלום, מדוע? כי כשנמצאים בבית והנרות דולקים והשולחן ערוך וקדושת השבת אופפת את כל הבית, אז בעה"ב נמצא במדרגה גבוהה יותר מאשר המלאכים.


ואקחה פת לחם (יח, ה). מובא בב"ח (או"ח קנ"ז) יתיר חגורתו
קודם אכילה. וסימנך "ואקחה פת לחם" "אקחה" ראשי
תיבות למפרע: ה'תר ח'גורתך ק'ודם א'כילה. "פת לחם" ראשי
תיבות, פ'ן ת'בוא ל'ידי ח'ולי מ'עיים.


בשם החפץ חיים זצ"ל אומרים שאמר שהעולם אומר שאם
עושים עוזר הקב"ה, אבל אני אומר בדיוק ההפך שאם
הקב"ה עוזר האדם עושה.


קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו (כא, יח). מובא בבית
ישראל – גור (תש"ט) [ומסופר, שבעת המלחמה בירושלים
בשנת תש"ח, כשנפלו פגזים בתוך העיר והרעישו והחרידו לב
כולם, אמר ה"בית ישראל" מאמר זה, ומיד נשתתקו ההפגזות,
ויהי לפלא,] המלאך אמר לה קומי שאי את הנער והחזיקי את
ידך בו, כי כתיב אצלו והוא יהיה פרא אדם לענות בני ישראל,
אזי אמר והחזיקי את ידך בו לרסן אותו.


לא לגרום צער לזולת. אחד מחסידי סלאנים שעבר עליו עשרים
שנה שלא זכה להיפקד בזש"ק, וחביריו רמזו לו אולי יתבונן
אולי הכאיב למישהו במשך שנותיו ונזכר כשהיה בישיבה
היה שם מנקה שכל פעם שניקתה מה שהיא מצאה בחדר אוכל
הכניסה לכיס, כגון בשר וכדומה, והנה פעם אחד ניקתה את
החדרים והאברך נכנס לחדר אחרי שהיא ניקתה ועוד היה
רטוב, והיא צעקה זה מועל בהקדש אני נקיתי ואתה דורך
ושוב אצטרך לנקות והמוסדות יצטרך לשלם עוד, וזה מועל
בכספי הקדש, אמר האברך מי מועל בהקדש? מי מועל בהקדש?
מי גונב כל יום? ואת עוד מדברת, ועל כן עכשיו צלצל האברך
וביקש מחילתה ממנה, ושאל אותה אם היא זוכרת המעשה
והיא אמרה בוודאי אני זוכרת ואז לא הייתי מסוגלת לסלוח
על זה כי כל כך כאב לי, ומיד כשמחלה ראה האברך הישועה
קרובה לבוא ואכן נולד לו ילדים אח"כ.


איך מגיעים למצב חינוכי שילד יסכים ללכת לעקדה, אלא זה מתחיל מ"שלח את האמה ואת בנה", כשיש חברים טובים מהַיַלְדוּת זה עוזר טוב לחינוך ולהשקעה לעתיד.


*"וירא אליו ה' באלוני ממרא", "לבקר את החולה" (רש"י). אחד המלמדים בת"ת עץ חיים (בדור הקודם) סיפר: "בננו חלה קשות. לילה אחרי לילה היינו מרותקים ליד מיטת חוליו עד אחר חצות. הדבר השפיע עלינו קשות הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. "לילה אחד, הופיע אצלנו הצדיק רבי אריה לוין זי"ע בליווי רעייתו ואמר לנו: "לכו לישון ואנחנו נשהה בבית החולים עם בנכם". כמובן שסירבנו לכך. או-אז הוסיף רבי אריה ואמר לנו: "עליכם להבין, יש לי דברים חשובים ודחופים שאני חייב לשוחח על כך עם רעייתי, אולם איני יכול לעשות זאת בביתנו מאחר וילדינו הקטנים מצויים בחדרנו (הייתה להם דירת חדר 1) ואיננו רוצים שהם יאזינו למה שאנו מדברים, לכן אנו מעדיפים להיות פה עם בנכם ולשוחח"... (צדיק יסוד עולם)


בשלישי למילה מגיע אברהם אבינו והסעודה הזו יותר חשובה מסעודת הברית ולכן יש לה אריכות בתורה.

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א [הוא חתן הפוסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל] ששמע בשם האדמו"ר מנארול זי"ע שהאדמו"ר הרי"ד מבעלז זי"ע היה עובר בדרכו בעיירה נארול והיה מתעכב ומברך את הציבור וממשיך בדרכו, פעם אחת עבר ולא רצה להתעכב ולברך, ולמרות שהפצירו לא הסכים, ביררו למה, וענה, תבררו מה היה היום בבית הכנסת, ביררו, ונודע שיהודי פגע ביהודי במילים קשות, אמרו לרי"ד מבעלז מה ששמעו וביררו האם כוונתו לכך, והגיב, אם יהודי דוקר יהודי במילים הוא גורם שאח"כ גוי ידקור יהודי פיזית. סיים הרב זילברשטיין אם אנו שואלים למה קורה כל המצב, הסיפור הזה הוא אחת מהתשובות. בין אדם לחבירו. שנזכה להיות זהירים.


ציצלצל מחנך מכיתה ד' מאחד תלמודי התורה הטובים מאד בירושלים וסיפר לחבירו: כאשר ישב בהפסקה בין התלמידים, האזין הוא לשיחה תמימה בין שני תלמידים שזעזעה אותו לחלוטין ולימדה אותו רבות: אתה יודע אברהם, אבא של משה, שכן שלי, נפטר. כל היום באים אליהם אנשים לנחם. כולם בוכים, החדר מדרגות שלנו מלא מודעות אבל, רק בלילה שכולם הולכים מהבית, יש שם שקט, אבא שלי אמר שצריך לנחם את משה, אבל אני מתבייש, אין לי מה להגיד לו ולכן עוד לא נכנסתי אליהם הביתה, משה בטח עצוב נורא וחושב כל הזמן על אבא שלו, הסתקרנתי וניסיתי לשמוע את המשך השיחה בין הילדים... "אני דוקא חושב שאחרי שהוא יתרגל שאין לו אבא, הוא בטח כבר לא יהיה עצוב, כי כולם ירחמו עליו, יוותרו לו, יעזרו לו ויקנו לו דברים, יתייחסו אליו יפה כי עכשיו הוא יתום. ובבית, כבר לא יהיה לו אבא שיצעק עליו וירביץ לו."... "אברהם, איך אתה מדבר? השתגעת?!. השיב לו חברו בבהלה, "מי שאין לו אבא הוא הילד הכי עצוב בעולם. אין מי שיעזור לו וילמד איתו, מי יחתום לו על המבחנים וילמד איתו בשבת..."?! "זה לא נכון, "השיב לו אברהם", אבא שלי גם ככה לא לומד איתי אף פעם, הוא כל הזמן רק צועק ומרביץ."... הצלצול של סיום ההפסקה קטע את המשך השיחה של הילדים. המורה היה המום מהשיחה התמימה והתקשה להמשיך ללמד. הדיבורים של התלמיד, אברהם, ילד בן עשר המעדיף לחיות ללא אבא, כי כך ירחמו עליו ויעזרו לו, יפסיקו לצעוק עליו, להעיר לו ולהרביץ לו, והרי גם ככה אבא לא לומד איתו. הדיבורים האלו לא נתנו לו מנוח. מי יודע מה עובר עליו בבית...? הסיפור הזה צריך להדליק לכולנו נורה אדומה. כולנו מכירים ילדים עם פנים נפולות ללא שמחת חיים - מי יודע מה עובר עליהם בבית? של רוגע, מקום של אהבה ושלווה, אך כל זה תלוי, אם כעת לפני שיסתיים המאמר נחליט - מהיום אנחנו משתנים!. מהיום נעבוד על המידות בבית, מהיום אנחנו לא מרימים את הקול בבית ובודאי שלא נאמר מילים גרועות ולא טובות, נשתדל להשרות אוירה רגועה וטובה בבית ונתפלל על כך ללא הרף. אך הדבר החשוב והמשפיע ביותר שעלינו לדעת הוא: המדד להצלחה בחינוך ילדים, תלוי ביותר במדד השלום בית עם בן הזוג. אם שלום הבית שלך טוב, קל להניח שילדיך יתחנכו כראוי!.


חיזוק בברכת המזון: יהודי שזכה לעלות לישראל אחרי השואה, מעיד על עצמו מה עזר לו, בהיותו ילד ב-ת"ת הגיע לבקר ב-ת"ת רבי מאיר שפירא זי"ע, ואמר להם רבי מאיר שיש לו שאלה, האם הם יודעים איזו אות לא כתובה בברכת המזון, כמובן כולם ענו האות ף, אמר להם רבי מאיר, תזכרו היטב שזה כתוב בסימן קפ"ה, וכשאתם שותים קפה תזכרו את הדבר החשוב הזה, שהמברך ברכת המזון בכוונה לא שולט בו כלל חרון-אף, -ממשיך היהודי ומספר- כשגדלתי נכנסתי ללמוד בישיבת חכמי לובלין, ובירכתי כל יום ברכת המזון במשך כחצי שעה, עם הזמן בניתי בית והמשכתי במנהגי זה כשאני זוכר היטב את הקוד, "סימן קפה", ויום אחד התחילה מלחמת העולם השניה, והובילו אותנו בתור שבסופו יש פנִיָה או לחיים או להיפך, ובעומדי בתור ביקשתי מהקב"ה שיתחסד עימי ויתן לי את הזכות להמשיך בחיים כדי שאוכל עם הזמן לברך ברכת המזון בכוונה, כשהגעתי לסוף התור הורו לי ליפנות לכיוון החיים, אבל גם שם בסיום התור שאלו כל אחד מה הוא יודע במקצועות, ולי לא היה מה להשיב, ושאלתי את העומד מאחורי מה הוא חושב לומר והוא ענה "טבח", החלטתי שגם אני יענה כך, היגעתי לסוף התור, ונשאלתי, ועניתי "טבח", לקחו אותנו ושמו אותנו במטבח, ועד לסיום המלחמה היינו שם אבל נזהרתי לא לאכול מאכל שאינו כשר, אבל שמחתי שיכולתי בזמנים בהם היה המבטח ריק לברך ברכת המזון ברוגע. וכנראה שבזכות זה ניצלתי ואני עדיין זוכה לברך ברכת המזון בכוונה וברוגע וכיום מאחרי המלחמה אני מברך יותר מחצי שעה. יהודי זה סיפר את הסיפור כי נישאל ע"י בן משפחה למה בירך ברכת המזון זמן רב ועל כך השיב את כל הסיפור.


מאור פנים וסופו הכרת הטוב: היה פעם באחת מהישיבות בחור שהרגיש מאוד בצד, ורק חבר אחד בישיבה היה מתייחס אליו כל יום בכך שהיה עומד בפתח בית המדרש וכשהחבר היה עובר שם היה מאחל לו איחולים שונים בוקר טוב וכדו' והכל עם מאור פנים, ולאחר כמה שנים זכו שניהם להקים בתים, והמאיר פנים היה צריך לטוס לחו"ל, ולא היה לו שַם משפחה, ולא זכר אם יש לו חברים, אבל טס, וכשהגיע בחו"ל לבית הכנסת לתפילת מנחה ניגש אליו אחד המתפללים ודרש בשלומו והתעניין במצבו וכשנודע לו למה הוא כאן, סידר לו מיד דירה וקניות וסידר את משפחתו במוסדות תורה, ואחרי הכל גילה לו שהוא אותו בחור שקיבל את ה"מאור פנים" והוא מקווה שהצליח להחזיר במעט "הכרת הטוב". [נכתב בקצרה (מפורט באריכות בגליון "אחדות" שהודפס בשנים תשנז-נט במדור דובר מישרים גולה עמוקות].


*[לזכות השמחה בזכיית זש"ק לאחר ציפיה והמתנה של כ40 שנים, אחרי תיקון טעות בכתובה שלא ידעו עליה כ39 שנים] (- פורסם בכתובת שמיעה)
אברהם אבינו הוא בעל השמועה בשבועות אלו [לך - חיי-שרה] וכך כתוב בחידושי הרי"מ [הרבי מגור (הראשון) זי"ע] בפרשת לך: "יצייר לפניו כאילו בעל השמועה עומד לנגדו, שבשבועות אלו בעל השמועה שהוא אאע"ה עומד לנגדינו וכל העולם מאיר ממנו".

בפרשה זו מתעורר חסד אברהם. מובא באמרי פנחס עד פרשת לך שקורין ענין אברהם העולם נבוך, ואחר כך מתעורר חסד אברהם ונעשים ישועות בעולם.

יש הלומדים משמעת מאאע"ה מהמילים "קח ולך", אולם המשמעת היתה ב-"לך-לך". אברהם לא נזקק ליישוב דעת, לא ביקש עצה מאיש ולא דחה את החלטתו אף ביום אחד. מיד כשאמר לו הקב״ה "לך לך", קם ויצא בלי שהיות לארץ ישראל.


"ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב", מפרש ה"בן איש חי", אצל אברהם, עשירותו היתה לו למשא כבד, אבל במצוות, "וירץ אברהם", בקלות ולא בכבדות.

"ואברם כבד", בחו"ל באחת המלחמות בין מדינות, במדינה אחת סחב ילד את אחיו על כתפו או גבו, ראהו חייל ושאלו בשפה המקומית, זה כבד? [וכנראה היה נישמע מהשאלה שהחייל שואל האם זה כבד שהוא סוג של בשר,] וענה הילד: "זה לא כבד זה אח שלי"!. התגובה הימֶמָה את החיל ועזר לסחוב.

אברהם אבינו קידש שם שמים בשובו ממצרים, בכל מקום שעבר בהליכתו - עבר גם בחזרתו ושילם, ולמרות כל הכבוד מה שהיה לו הוא השתדל מאוד לתת יחס אישי לכל אחד והיה זוכר כל אחד, אברהם אבינו היה המחנך הגדול לכל אחד בעם ישראל, כי גם כשלוט נפרד ממנו - הלך אברהם להילחם בשבילו כדי להצילו, אכן ממנו נילמד שמאל דוחה ומיד כשצריך להיות ימין מקרבת שהיא משאירה רושם על הנעזר יותר מימה שהיה בעבר ואת הקירבה הזו הוא יזכור היטב.
ואברם כבר מאוד... וילך למסעיו - שחזר לאותם מקומות שהיה בהם בהלוך ושילם[רש"י], כל אחד כשלומד תורה, בזמן חזרתו לומד ומגלה תוך כדי עוד חידושים.


בירכותיו של אברהם שהתברך מפי הקב"ה מתלוים עימנו לכל מקום, וֶהֶיֵה ברכה, שכל מי שמברך יהודי אחר - הרי הוא מתברך בעצם בירכתו לשני, ככתוב ומברכיך ברוך, ועלינו לנצל זאת לטובה.

מצאתי דוד עבדי, והיכן בסדום, סדו"מ סוכת דוד ומלך משיח.


"לך לך'", אומר רבי שמשון רפאל הירש, "לך לך" לך לעצמך, בדרכך שלך, לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה. "לך לך" בבדידות, אם שיטת הרוב אינה אמת, עבוד את ה' לבדך! איך יכולנו להתקיים אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט!


"ואגדלה שמך", ב"דעת זקנים" מובא, אברם=רמ"ג, ואחרי שהוסיף לו הקב"ה את האות ה', הגיע למנין רמ"ח כמניין האיברים, ואז "וֶהֶיֵה ברכה". הֶיֵה ברכה עם הכולל בגימטריה 248.


"וילך אברם כאשר דבר אליו ה'", כרגיל, ההתלהבות לדבר מצוה הולכת ופוחתת משעה לשעה. אבל אברהם הלך באותו הלהט והחשק שהיה לו "כאשר דיבר אליו ה'" - ההתלהבות לא פגה והרצון לא נחלש.


"ואת הנפש אשר עשו בחרן", הצדיק רבי אליהו ראטה זצ״ל נטל על עצמו חלק בהצלת הדור הצעיר מהתדרדרות מוחלטת. אחת מעצותיו המקוריות והמחוכמות לקרב תלמידים לתורה לבל ידח ממנו נידח, היתה לפתוח בשיחה רצינית עם בחור סורר על מצבו של בחור סורר אחר... הוא תיאר בפני הבחור בצבעים חיים כיצד יראה הבחור השני אם יעזוב חלילה מקור מים חיים, כמה דורות ילכו לאיבוד על ידי קלות דעתו של הצעיר, ושצריך לשים עליו עין פקוחה שלא יעזוב ח״ו את דרך התורה. הוא המשיך לייעץ לו איך לדבר עם הבחור הזקוק לחיזוק, וביקש ממנו בתחנונים: ״הבה נפעל בכוחות משותפים להציל דורות רבים מאבדון, ובזה יהיה לזכות עולם עבור שנינו״... כמובן שהגישה המחוכמת הזו השפיעה מאד, ובו זמנית ניצל גם הבחור הראשון ״המציל״, שלמעשה עיקר כוונתו של רבי אליהו היתה אליו.


"הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה", י"ל ע"פ מה שאמרו חז"ל (סוטה מז.) 'לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת', כך אמר אברהם אבינו ללוט: "אם השמאל" אף אם אדחה אותך בשמאל, "ואימינה" אקרב אותך בימין... (באר מים חיים)


רמז: "הוציא לחם ויין", ס"ת "אמן", ללמדנו על ההשפעות הנפלאות הבאות כתוצאה מעניית "אמן" בכוונה אחר כל ברכה.


"וברוך קֵל עליון אשר מגן צריך בידך", כתב בעל הטורים, שבע פעמים נכתבה ברכה להקב"ה. א'. "ברוך ה' אלוקי שם". ב'. "וברוך א-ל עליון". ג'. "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם". ד'. "ואברך את ה'" (כ"ד - מ"ה). ה'. "ויאמר יתרו ברוך ה'". ו'. "ואכלת ושבעת וברכת את ה'" (דברים ח' - י'). ז'. "ברוך מרחיב גד" - שיש בהם מאה אותיות כנגד מאה ברכות שבכל יום. ז' פסוקים כנגד שבע ברכות שבשבת ויו"ט. בחמישה מהם מופיע שם ה', כנגד חמשה חומשי תורהׁ.


"דן אנוכי", כתוב ברוקח שבפסוק זה יש רמז למפלת המן. במגילת אסתר מופיעה המן נ"ד פעמים - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי" - נ"ד פעמים רמז להמן.

התורה מקמצת בדיבורים ולכן כל העשרה מכות והעונשים על מצרים מסוכמים בשתי מילים "דן אנוכי".

וירדוף עד דן - ויחלק עליהם לילה, זה היה בליל ט"ו ניסן, ועד חצות היה החלק של אברהם אבינו, ועל החלק השני אמר ה"פני מנחם" שהוא רדף עד "דן" עד החלק של הקב"ה של הקיום "דן אנוכי" של חצות ליל ט"ו ניסן.


"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", סופי תיבות "לשון" - אומר החיד"א רמז שיצאו בזכות שלא שינו את לשונם.


וַיָרֶק את חניכיו ילידי ביתו שלוש מאות ושמונה עשר, וברש"י 318 זהו אליעזר כמניין שמו, אליעזר=318, יאוש=317, וזה להחדיר בנו כשיש אמונה ש"אלי-עזר"=318, אז לא מרגישים יאוש=317, שאמונה ב-אלי-עזר היא יותר מ-יאוש ואפי' ב1 יותר.

לימוד לכל אדם לידע ולהאמין כי גם מה שנראה בעיניו כרעה גמורה - אלוקים חשבה לטובה, וכפי שמאמין האדם ומכיר בזה - כך זוכה שתתגלה אליו באמת טובת המקום וחסדו בכל דבר.


הכל תלוי באמונה, שכפי שמאמינים בהשי"ת שעושה כל הנפלאות, וזה שייך לכל דור ודור, ומשבחים ומודים על כך, כך ממשיכים ומעוררים שיתחדשו הנפלאות והגבורות שלא כדרך הטבע.

"הפרד נא מעלי" – להיות טוב לכל אחד, אך לא עם כל אחד.


"והבוטח ב-ה' חסד יסובבנו" [תהילים פרק ל"ב פסוק י'], יהודי זוכר את זה בכל צעד, ואיפה שהולכים לוקחים את זה איתנו, תמיד שיהיה ביטחון ב-ה' והכל יהיה טוב, - ועוד הסבר: יהודי זוכר גם כשקשה, מי שיכול לעזור עם כל התשוקה, כשבוטחים באבינו שבשמים יש לו הכל, וזהו [הבטחון ב-ה'] הנשק שלנו.

היתה מחלוקת בין שני צדיקים, ותלמידים של אחד מהרבנים באו לרבם למחות כנגד הצד השני, הגיב להם הרב, אני לא צדיק והוא לא צודק אבל מחלוקת אסור שתהיה, ויקויים בנו "עושה שלום במרומיו הוא יעשה עלינו ובינינו".

באחד מספרי החסידות כתוב כך "מידה טובה מרובה אם משתוקקים ונמשכים אחרי תלמידי חכמים וצדיקים ומצייתים לדבריהם יכולים לפעול ולהיוושע שלא כדרך הטבע".

(לב מלך ביד ה'. פורסם בשם הרב מזוז שליט"א: דונלד טראמפ נשיא = תשפה)


'ליכבוד נישמת רבי יהודה מאיר בן רבי יעקב שמשון שפירא מלובלין זי"ע - ז' חשון
- הקים את ישיבת חכמי לובלין
- זכה להכריז על יוזמה ותחילת הלימוד בדף היומי בתלמוד בבלי

[וזאת בהסכמת רבו מצ'ארטקוב לבקשת ה"אמרי אמת" מגור שההכרזה תוכרז ע"י אישיות רבנית]
'
ליכבוד נישמת רבי יונה בן רבי אברהם מגירונדי זי"ע
- מחבר שערי תשובה ועוד - ח' חשון [-או ביום כ"ח]

'
להכבוד נישמת רבי דון יצחק אברבנאל זי"ע - מחבר פירוש אברבנאל עה"ת - ח' חשון

'ב-ח' חשון יא"צ של אחד מראשוני עסקני אגו"י ר' יעקב רוזנהיים ז"ל

ר' בן ציון בן ר' זאב וואלף ז"ל (- כ"ה אלול -) לא השאיר אחריו זש"ק - בבקשה להתפלל ולילמוד לע"נ


'לכבוד נישמת הבחור קלונימוס קלמן גובנר ז"ל בן יבדלחט"א ר' יונה הי"ו - ו' חשון (תשע"ח).]

'
לכבוד נישמת ר' אברהם דוד בן ר' יהודה ארי' גולומב ז"ל מהישוב יסודות - נפטר בפתאומיות ביום ו' חשון תשע"ט
- סידר רבות אירוח למתארחים בשבתות בישוב יסודות

לכבוד נישמת קרן ימימה
ע"ה בת אברהם [אבינו] - ב' חשון]

'לכבוד נישמת גד בן יעקב אבינו זי"ע - י' חשון [-וגם נולד בתאריך זה - ויש שבתאריך זה עושים סגולות רבות לסימן טוב ול"מזל טוב" שהרי לאה אמרה "בא גד" ואומר רש"י "בא מזל טוב"]

'לכבוד נישמת רחל אימנו ע"ה - י"א חשון

'לכבוד נישמת בנימין בן יעקב אבינו זי"ע - י"א חשון

לכבוד היום הגדול ז' חשון שבו מתחילים להתפלל "ותן טל ומטר לברכה" - גדול יום הגשמים.
>>> - ואמר אחד מגדולי ישראל "אם נודה על הגשם [גם על טיפטוף] בכל פעם מחדש - ה"תודה" תגרום שיהיה עוד".
אומרים כל יום בתפילת שחרית וכן בתהלים במזמור קמ"ו: "עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עִוְרִים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים", ונשאלת שאלה: האם חלילה הצדיקים כאן זה דבר לא טוב וזה חלילה חיסרון כמו העִיוֵר והשאר, אלא התשובה: ה' אוהב את הצדיקים שעוזרים לכל אלו!!!.

ויצו גם גם גם, רמז ל3 גואלים, גואל משה, גואל מרדכי, גואל משיח.

אמר הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע "וישלח" וי שלח, כלומר יעקב שלח ממנו את ה"וי", גירש את העצבות ממנו.

וילן שם בלילה [ההוא] ס"ת המן, רמז לבלילה ההוא נדדה שנת המלך. ועוד: [מפיוטי ההגדה] וַיָשַׁר ישראל למלאך ויוכל לו לילה - גם היה בליל ט"ו ניסן.

ישרא"ל - ראוי יעקב לשאת שתי אחיות.

וישלח, כך צריך להרגיש כל אחד כל יום, הוא שולח בסופו של יום שליחים מכל מה שעשה, רק השינוי הוא ביעד, האם זה מיועד לאדוני - כלפי שמיא, או חלילה לעשיו - ולהתעורר בתשובה. וחיזוק לדבר: ירא אנֹכי=העבֵירה, לתשו"ל.

תפילה עושה מחצה: "ויחץ את העם... והיה המחנה הנשאר לפליטה" - משום שהכין עצמו לתפילה, ותפילה עושה מחצה לכן חצה את המחנות כדי שלפחות מחנה אחת יהא נשאר. (חתם סופר)

"ולא למדתי ממעשיו הרעים", ולא, מה לא לעשות, זאת למדתי ממעשיו הרעים, ואותם חלילה לא אעשה.

"כי במקלי עברתי את הירדן הזה", "מעולם קיוינו לך" ר"ת מקל, יעקב אבינו מלמד אותנו שכל מכה כביכול ממקלו של הקב"ה - היא צריכה לעורר אותנו מיצד אחד על עצמינו ולחזק אותנו מיצד אחר שהקב"ה הוא המקל וכולם שליחים שלו, קוה אל ה'... וקוה אל ה'. ועוד: זהירות רבה: כי במקלי עברתי את הירדן, הירדן פעיל כל הזמן ועם לא נשמרים - חלילה נסחפים, ולכן מי שמֵקֵל במקום שלא טוב להקֵל - יכול חלילה להיסחף כלפי מטה, ולכן מלמדינו יעקב אבינו שהיות ואני זוכר מי הוא ה"מַקֵל", לכן "עתה הייתי לשני מחנות", עברתי את המקלות שהם הנסיונות, והניסיון מרומם את המתנסה כשעוברו באמונה, והשכר הוא, ועתה הייתי לשני מחנות - השכר בהתאם.

אבא לילד שקיבל את המחלה הגיע להתברך אצל אחד מגדולי ישראל ונענה "תעבור להתפלל במקום אחר ששם לא מדברים בתפילה, והסביר הרבי לחסיד, הרי לא מצינו בשום מקום בשולחן ערוך את הלשון גוערים בו רק על דיבור בתפילה. והסיבה כי המדברים מונעים את תפילות כל הציבור מלעלות, נמצא שהוא מזיק את הרבים וגוזל מהם כל מיני השפעות טובות". "לכן" אמר לו הרבי "ידידך המתפלל בביהכ"נ שאין נזהרין משיחת חולין - בתפילה, איך הוא רוצה לזכות לישועה הרי בביהמ"ד שמשוחחים בעת התפילה אי אפשר להיוושע! אין לו ברירה אלא לעבור לביהמ"ד אחר שם אין משוחחים. כמובן שאבי הילד ששמע זאת מיד עבר לבהכנ"ס אחר שנזהרים בקדושת בית הכנסת. והפלא לא אחר להגיע.

מוצאי שבת – מלוה מלכה: [במוצאי יו"כ יוצאת בת קול.] ואולי כמו במוצאי יו"כ כך גם במוצש"ק, שאם על עבודה זרה נמחל למי ששומר שבת כהלכתה, א"כ בוודאי גם שאר העוונות נמחלים. וכתוב ברבוה"ק על שבת שלא לבקש צרכים גשמיים, אבל במוצש"ק אפשר לבקש, וכתוב במדרש בסוף פרשת בשלח: מי ששומר שבת כהלכתה גוזר גזירה והקב"ה מקיימה. במוצש"ק זמן טוב לבקש.

כוחה של תפילה וסבלנות,
בעקבות נושא הסגולות, בחור שהגיע לגיל מסוים שבו החליט להתחיל בסגולות ה-40 יום, 40 ימים עברו אבל אין תוצאות, המתין כחודש, סגולה נוספת שניה של 40 ימים נוספים וגם הם עברו וללא תוצאות, המתין כחודש ושוב סגולה נוספת שלישית של 40 ימים נוספים ואין תוצאות, המתין כחודש וסגולה נוספת רביעית של 40 ימים עם תנאי שאם הפעם זה לא יצליח חלילה הוא לא מנסה שוב, והנה בסיומה ביום ה40 חגג במזל טוב את שמחתו, והנה באמצע החגיגה קם אבי הכלה והודה להקב"ה על 3 אחיות של הכלה שהתארסו בתוך מחצית השנה האחרונה, התעניין הבחור על התאריך בו היתה החגיגה עם הבת הראשונה, והנה זהו התאריך בו הסתיימו ה40 ימים הראשונים..., הבין הבחור שבשביל להגיע לשמחתו האישית היה צורך בתפילותיו בכל פעם מחדש בשביל לקדם 3 שידוכים, ולמסקנא כוח התפילה והסבלנות תמיד מחזקים את האמונה הדרושה בכל מקום ובכל דבר ובכל מצב. רמז לחנוכה: וישל"ח להכין שמן ופתילות ח' ימים.

ויצא - וישלח: לפני שחלילה מוציאים תלמיד/ה ממוסד, עדיף לעשות וישלח ולהיות שליח טוב לקבל עצה נוספת [דעת תורה] על-מנת להציל נפש.

פיתגם עממי: "עם עוּבדוֹת לא מתווכחים", וכששומעים למנהיגי הדור - מצליחים ומרוִיחים:
עברתי תקופה ארוכה עם לא מעט קשיים, והנה אחד מידידֵי הראה לי גיליון מלא ב"אמונה וביטחון ב-ה' ואמונת חכמים" והציע לי דרך הקריאה לעבור בפלאפון למס' כשר ולעזוב את המכשירים הלא טובים כולל המכשיר החכם... שהיה ברשותי, וכמובן שהשיחה היתה ברוח טובה ובמאור פנים ודברי חכמים בנחת ואז הם נשמעים, עברתי בעזרת ידידי למס' כשר, העברה היתה ביום כ"ג תשרי, והיום ט"ו חשון אני כבר אחרי סידור של רוב הקשיים ואני מרגיש יותר נוח ויותר רגוע ויותר מיושב בסדר היום. אשריכם המעבירים מסרים בשפה ברורה ונעימה.

במדרש "שוחר טוב על תהילים": אחרי שקמו מהשבעה נכנס יעקב למערה ועשיו אחריו ויהודה אחריהם, כי יהודה חשש שעשיו הולך להרוג את יעקב, וברגע שראה יהודה שעשיו ניסה להורגו - מיד עצר אותו יהודה [במצוות הבן בכיבוד אב] ומנע את הדבר.

למה מאחלים או מברכים ב"נחת יהודית" [או באידיש "יודִישֶׁע נחת"], כי אצל עשיו כתוב "אלוף נחת" שחלילה לא תהיה כזו נחת אלא רק בחינוך יהדות, ע"פ תורה והלכה ומידות טובות.

"ורווח תשימו בין עדר ובין עדר" שביקש יעקב אבינו שהצרות שבאים יהיו עם רווחים ביניהם אבל אם לא יהיה רווח יצטרך להתקיים רווח והצלה יעמוד. גם בתקופה זו...

ארץ ישראל נקראה ישראל ע"ש האבות, ישרא"ל י'צחק יעקב, ש'רה, ר'בקה רחל, א'ברהם, ל'אה.

"מי אלה לך", עשו ראה את הדרך-ארץ וההליכה בכבוד של השבטים לצד יעקב אביהם, ועל כך שאל מי אלה, מי אלה המכבדים אותך, וענה יעקב, "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך", חנ"ן חלה נידה נר, שהאימהות קיימו את כל השלוש דברים.



[השלמה לפרשת ויצא:] ויָשָב לבן למקומו:, ובפרשתינו [וישלח] ויָשָב עשו לדרכו, שלמרות שראה מלאכים וראה את יעקב עם קיום הברכות והודה עליהם, לא השפיעו עליו, אלא חזר לדרכו, כלומר אפשר לראות ולשמוע ולהרגיש אבל כוח הבחירה עדיין נשאר ועלינו לנצל זאת לטובה.

התבקשתי לפרסם כל כמה שבועות
בקשה לפרסם: בימים אלו שיש [באולמות] הרבה שמחות כ"י, ראוי מאוד ליזהר!. מובא בספר "אמרי פנחס" מרבי פינחס מקוריץ זי"ע: "כלי שמשתמשים בו למים אחרונים, אסור להשתמש בו לאכילה או שתיה, וגם אם רוחצים אותו טוב - לא כדאי ולא טוב להשתמש בו למשהו אחר מלבד למים אחרונים", ואמר על כך האדמו"ר מרוזין זי"ע: (יום הזיכרון ג' חשון) "שהרבה דברים לא טובים... מגיעים מכך", [ואין צורך לפרט מה הם הדברים...]. לתשו"ל!, ורק לדוגמא: בהרבה אולמות צלחות הזכוכית המשמשות לקומפוט או לגלידה כלומר שמוגשות עם המנה האחרונה הם בדרך כלל משמשות גם למים אחרונים, [תלוי בכמה השתמשו למנה אחרונה,] וצריך זהירות יתירה בכך!. וראוי לעורר על כך בכל מקום.



'לכבוד נישמת האמורא רבינא בן רב הונא זי"ע - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת רבי ישראל
ב"ר שמואל אליהו זי"ע - ה"דברי ישראל" ממוֹדְזִ'יץ - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת רבי ישראל
ב"ר דוד משה מצ'וֹרְטְקוֹב זי"ע - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת ראובן
בן יעקב אבינו זי"ע - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי מנחם נחום משְׁטֶעְפֶעְנֶעְשְׁט
ב"ר ישראל מרוזין זי"ע - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי נתן
ב"ר עמרם גשטטנר זי"ע בעל "להורות נתן" - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי שאול ידידיה אלעזר
ב"ר ישראל ממודזיץ' זי"ע בעל אמרי שאול - ט"ז כסלו

'לכבוד נישמת רבי יוסף יוזל
ב"ר שלמה זלמן הורביץ ז"ע - הסבא מנובהרדוק - י"ז כסלו


'לכבוד נישמת רבי ברוך ממעזבוז
ב"ר יחיאל מיכל זי"ע [נכד הבעש"ט] - י"ח כסלו

'לכבוד נישמת רבי דוב בער
ב"ר אברהם זי"ע המגיד ממעזריטש - י"ט כסלו



עקב תקלה נישלח באיחור
ה"לב שמחה" מגור זי"ע "אמר בשם החוזה מלובלין" זי"ע שבשבת זו שקוראים הנני נותן לו את בריתי שלום אפשר לאחוז בקדושה ויכול לבוא לידי תיקון בשלֵמות".

המילה פִינחס עם המילה חן בגימטריא אהרֹן. רמז שפנחס יהיה הנכד של אהרֹן. והמעשה שעשה ימצא חן בעיני הקב"ה.

פרשת פנחס ובין המצרים, פרשת פנחס, שבה נמצאים כל מועדי השנה ויש בה את פרשיות הקרבנות, תמידים ומוספים, חלה על פי רוב בימי בין המצרים, אומר ה"שפת אמת", שיש בזה רמז לעורר לבית ישראל שישתוקקו לבנין המקדש במהרה בימינו, והקריאה בשבת בתורה בפרשת הקרבנות, חשובה לפני הקב"ה כאילו הקרבנו ממש.

ה"בני יששכר" אומר, כיון ששלושת השבועות הם ימי אבל ועצבות, ויש חשש שמא מרוב צער ישתקעו בעצבות, לכן קוראים פרשת פנחס שהיא פרשת החגים והמועדים שיש בה רוח של שמחה, ותשרה שמחה ותקווה בלבבות. ויש אומרים, כשתהיה הגאולה השלימה, יהפכו ימי האבל לששון, וכמו שכתוב [ירמיה ל"א - י"ג] "והפכתי אבלם לששון". וא"כ, שבעה עשר בתמוז יהיה יו"ט ראשון ותשעה באב יום אחרון של חג, ובין המצרים יהיה חול המועד, לכן קוראים פרשת המועדות בבין המצרים.

בספר "אוהב ישראל" להרה"ק מאפטא, כתוב, כ"א הימים בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב הם המקור והשורש לכל המועדות של השנה שהם בכללן גם כן כ"א יום - שבת, ראש חודש, ז' ימי הפסח, חג השבועות, יומיים ראש השנה, יום הכיפורים, שמונת ימי חג הסוכות, וסימנך [תהילים ע"ג - א'] "אך טוב לישראל". ואי"ה, כשנזכה לגאולה השלימה, אז יתגלה רב טוב הצפון, כי אז נהיה ראויים לברכות וישועות טובות מצד הדין.

יש לזכור שהכינוי הוא "בין המצרים" ולא חלילה "תוך המיצרים"

"איש על העדה", בספר "דגל מחנה אפרים" כותב: ולא כמו שאמרו בימי שמואל "תנה לנו מלך", היינו שהמלך יהיה בידם, אלא "איש על העדה", שהוא למעלה ממנה ומשפיע עליה, ולא שיהיה מושפע ממנה.

שמור פיו ולשונו - 2 חברים שוחחו ביניהם, ואחד מהם רצה להמשיך בשיחה על גדול בישראל, הקדימו השומע ואמר "מה שאתה אוכל ביום - הוא אוכל בשבוע, ומה שאתה לומד בשבוע - הוא לומד ביום - עכשיו תמשיך.....

מוצ'"ש כב תמוז
ה"בית אהרון" מקרלין זי"ע
: יום כ"ב תמוז הוא יום חשוב במעלתו, והוא יוצא באותו יום שחל לפניו ל"ג בעומר, ואינו נחשב מהכ"א ימים של "בין המצרים", (כי הרי בחישוב כל הימים יוצא 22 ימים) ואם היה אפשר היה מתיר בו נישואין.

מתוך תפילת רבי מאיר מאפטא זי"ע שיומא דהילולא ב-כ"ה תמוז: "ריבון העולמים ידעתי, כי הינני בידך לבד כחומר ביד היוצר, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדי לימיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

ימי הילולא:
רבי משה
בן רבי יעקב קוֹרְדוֹבֵירוֹ זי"ע - כ"ג תמוז
- מחבר פרדס רימונים, תומר דבורה, אור יקר ועוד. ה"דברי חיים מצאנז זי"ע אמר: שהלומד בספר "תומר דבורה" ינצל מהמחלה הנוראה.

רבי מאיר בן רבי שמואל מאפטא זי"ע - כ"ה תמוז

יוסף הצדיק
בן יעקב אבינו זי"ע - לאחת השיטות - כ"ז תמוז

רבי אלעזר
בן רבי מאיר אבוחצירא זי"ע מבאר שבע - כ"ז תמוז

רבי שלמה
בן רבי יוסף זי"ע גַאְנְצְפְרִיד מחבר "קיצור שולחן ערוך"- כ"ח תמוז

רבי יוסף שלום
בן רבי אברהם אלישיב זי"ע - כ"ח תמוז

רבי שלמה ירחי בן רבי יצחק זי"ע
- רש"י הקדוש זי"ע - כ"ט תמוז
[- אביו רבי יצחק היה ראשון שלמד חומש עם רש"י.]

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה