הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
ריח של התחלה גירה את אפי, ולכן שמתי פעמי לכיוון חנות מכשירי הכתיבה.
מדפים עמוסים בסוגי מחברות, ספירלות, קדמו את פני בססגוניות.
ידי ליטפו בעדינות מחברות בצבעים שונים, פסטליים וזרחניים. באותו הרגע החלטתי סופית: השנה, המחברות כולן תהיינה מלאות וכתובות!
בעוד ליבי שלם עם החלטה גורלית זו חברתי הטובה משכבר הימים, מופיעה לה בפתח החנות.
אני מקדמת את פניה, ומבשרת לה בהתרגשות: "זהו, השנה אני כותבת!"
והיא, במקום להתפעל מהצעד הכביר הזה, מניפה את ידה בביטול, "אה, באמת? אבל רק להזכירך, שגם בתחילת השנה שעברה טענת את אותה הטענה".
היא מזכירה לי, וכל האוויר יוצא ממני, ומההחלטה שלי. אבל באותה המהירות שהוא יצא, החזרתי אותו בחזרה.
"אז מה" אני מתגוננת, "שנה שעברה- באמת שהחומר היה משעמם נורא, ותגידי לי את, איך אפשר לבזבז זמן כה יקר בכתיבת חומר משעמם, איך? " התנשפתי במאמץ להתנצל.
"טוב, באמת שבזה את צודקת" היא מסכימה איתי לרווחתי, "אבל מה את חושבת? גם השנה תגידי את אותו הדבר! " היא נחרצת.
"לא!" אני מצהירה, "השנה אלחם ככל יכולתי ואכתוב! "
היא מהנהנת בהסכמה חלקית, וכעבור כמה דיונים קצרים, שתינו יוצאות מן החנות בידיים מלאות.
השנה מתחילה, חולפת ומסתיימת.
ושוב אני מוצאת בתוכי מרץ מחוד לפסוע לעבר חנות מכשירי הכתיבה. וכמו בתזמון מושלם, חברתי הטובה צועדת מעדנות לכיווני.
"גם השנה? " היא שואלת, ומבט משועשע על פניה, "לא חבל לך על הכסף? יש לי רעיון בשבילך, תשתמשי במחברות שקנינו יחד שנה שעברה! " היא מבריקה, ואני מנידה את ראשי בהתפעלות ואומרת:
"על רעיון כזה, גם שנה הבאה לא הייתי חושבת! " .
****
נכתב באמת בהשראת הימים והמקרים
.
ריח של התחלה גירה את אפי, ולכן שמתי פעמי לכיוון חנות מכשירי הכתיבה.
מדפים עמוסים בסוגי מחברות, ספירלות, קדמו את פני בססגוניות.
ידי ליטפו בעדינות מחברות בצבעים שונים, פסטליים וזרחניים. באותו הרגע החלטתי סופית: השנה, המחברות כולן תהיינה מלאות וכתובות!
בעוד ליבי שלם עם החלטה גורלית זו חברתי הטובה משכבר הימים, מופיעה לה בפתח החנות.
אני מקדמת את פניה, ומבשרת לה בהתרגשות: "זהו, השנה אני כותבת!"
והיא, במקום להתפעל מהצעד הכביר הזה, מניפה את ידה בביטול, "אה, באמת? אבל רק להזכירך, שגם בתחילת השנה שעברה טענת את אותה הטענה".
היא מזכירה לי, וכל האוויר יוצא ממני, ומההחלטה שלי. אבל באותה המהירות שהוא יצא, החזרתי אותו בחזרה.
"אז מה" אני מתגוננת, "שנה שעברה- באמת שהחומר היה משעמם נורא, ותגידי לי את, איך אפשר לבזבז זמן כה יקר בכתיבת חומר משעמם, איך? " התנשפתי במאמץ להתנצל.
"טוב, באמת שבזה את צודקת" היא מסכימה איתי לרווחתי, "אבל מה את חושבת? גם השנה תגידי את אותו הדבר! " היא נחרצת.
"לא!" אני מצהירה, "השנה אלחם ככל יכולתי ואכתוב! "
היא מהנהנת בהסכמה חלקית, וכעבור כמה דיונים קצרים, שתינו יוצאות מן החנות בידיים מלאות.
השנה מתחילה, חולפת ומסתיימת.
ושוב אני מוצאת בתוכי מרץ מחוד לפסוע לעבר חנות מכשירי הכתיבה. וכמו בתזמון מושלם, חברתי הטובה צועדת מעדנות לכיווני.
"גם השנה? " היא שואלת, ומבט משועשע על פניה, "לא חבל לך על הכסף? יש לי רעיון בשבילך, תשתמשי במחברות שקנינו יחד שנה שעברה! " היא מבריקה, ואני מנידה את ראשי בהתפעלות ואומרת:
"על רעיון כזה, גם שנה הבאה לא הייתי חושבת! " .
****
נכתב באמת בהשראת הימים והמקרים
.
