זה מה שאני עושה, אבל אי אפשר להרים אתת כל הבית לגובה, כן?
וחוץ מזה, למה שיהיה לה שווה לשמוע בקולי? היא רק תפסיד מזה... (לדעתה)
צריך לגרום לה לרצות לשמור על גבולות..
כשאת אומרת שלא שווה לה לשמוע בקולך - זה אמנם נאמר מתוך כביכול המבט שלה, אבל בלב שלך את באמת מאמינה בזה. מסכנה, היא ילדה קטנה שלא אוהבת גבולות, למה שתקשיב לי?
וכאן הטעות. את צריכה להיות החלטית שבבית הזה יש גבולות! וגם אם יהיו בכיות והתנגדויות יש גבול שאותו לא חוצים! אין פה מקום של רחמים על איך יהיה לה קשה לקבל את המשמעת, כי היא חייבת לקבל משמעת! חד וחלק.
וכשזה יהיה ברור לך ב100%, בלי רחמים על ה"מסכנות" שלה, זה יהיה ברור גם לה.
השבוע הקטנה שלי בת השנה וחצי רצתה לאכול עוגה. נתתי לה בכסא אוכל והיא ניסתה לברוח. לא התאים לי בית עם פירורים, אז הסברתי לה יפה שעוגה זה רק בכסא. היא הבינה והתעקשה לצאת עם העוגה. ניסיתי לקחת לה אותה ולהוריד אותה מהכסא והיא צרחה, אז החזרתי אותה לכסא ואמרתי: את רוצה לאכול? בבקשה, רק בכסא.
היא הבינה והתנגדה ובסוף התיישבה. אמנם היא נעלבה עד עמקי נשמתה ובכל פעם שהגישה את העוגה לפה היא התחילה לבכות בכזה עלבון....
אבל היא הבינה: אמא לא מרשה להסתובב עם עוגה! נקודה.
תאמיני לי שהם מבינים טוב טוב. ואדרבא, אולי זה סוג של תשומת לב שהיא מנסה לקבל ממך- בדרך השלילית. את כל הזמן סביבה: רודפת, מתעצבנת, ופשוט היא מעסיקה אותך צמוד אליה...
תני לה את הצומי שלה, אבל בדרך חיובית. אל תתני לה להגיע לדרך השלילית. בהצלחה!