ברוך דיין האמת - הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצ"ל

[גרפוס]

מסע הלוויה תצא בשעה 7:00 בערב מישיבת גרודנא אשדוד לירושלים דרך גבעת שאול להר המנוחות

 

[גרפוס]

הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצ"ל

..

 

[next]

בגבעת שאול? מאיפה היא יוצאת ובאיזה שעה?

 

[שמחו]

תלמיד הייתי לרבי.
למדתי תורה מפיו, קירבני בעבותות אהבה, שנמשכו גם שנים ארוכות אחר צאתי מהישיבה, בכל עת שבה היה רואני מקרבני במאור פניו ודורש בשלומי משל הייתי רעהו הטוב משכבר הימים.
חזיתיה לרבי כשהיה מגיע בשעות לפנות הבוקר המוקדמות להיכל הישיבה, מברך ברעדה ברכת התורה מול קירות ריקים, הוא ואלוקיו עמו. באיזה שפיכת נפש ביקש "והערב נא את דברי תורתך בפינו", ואחר כך אמר את תנאי הכוונות על השמות הקדושים המודפס בסידורים הישנים בשמו של האדמו"ר מבוטשאטש, המילים החוזרות ונשנות "וכשאזכיר, וכשאזכיר שם הוי"ה ב"ה...." בחיל ורטט, הבינו אל נכון גם במבט של בחור צעיר, כי כאן עומד ראש הישיבה השקוע ימים ולילות בעמל התורה, אך מתוך יראת שמים טהורה.
אח"כ החברותא עם בחור מהישיבה עד לתחילת התפילה, כשמאותו רגע עמד כחייל על משמרתו, בעמידה לפני המלך בתפילה נרגשת כעבד לפני אדונו.
לא אחת ולא שניים, הילך במשעולי הישיבה בין הסדרים לבדוק את התנהגותם של הבחורים, לפעמים הופיע בחדר האוכל וקרה גם שנכנס לחדר פלוני או אלמוני במטרה לבדוק. אם ראה דבר שהיווה סטייה כלשהי מדרך התורה ויראת ה', בערה בו אש להבה של קנאות, כשלא ויתר גם לבחורים הקרובים ביותר אליו. סלד נוראות מצ'ופים ובלוריות, כשראה בחור שמגדל בלורית, יכול היה למשוך לו בבלוריתו עד כאב, מתוך כאב עצום על מראה של בן תורה. לפעמים הופיע בהיכל הישיבה עם תחילת הסדר, לבצע רישום מפורט מי נמצא כבר בהיכל. ולא, הוא לא היה משגיח, הוא היה אבא.
ואחר כך השיעור היומי, שנאמר בלהט ובריתחא, כשכולו אדום כאש להבה. הצעקות והשאגות שמילאו את חלל החדר, על כל דיוק בסדר קושיות התוספות, או מילה מיותרת בדבריהם, שמהם הוציא יסוד מוצק חדש ששפך אור בהיר בסוגיא. מעת לעת קם ממקומו, הסתובב בין ספסלי הבחורים שהקשיבו לשיעור בחרדת קודש, וביקש לשמוע את חוות דעתם מקרוב על הקושיא או היסוד. "שטויות" נזעק בהדגשה חדה לעבר בחור שאמר סברא לא ישרה, ודקה אחר כך פייס אותו בגילויי חיבה ואמירת בדיחותא שתרגיע ותניח את דעתו.
ושוב מופיע לסדר אחה"צ לשוח עם הבחורים הצעירים בלימוד, המקום סביבו הומה אדם, סיגריה נדלקת מגפרור, שלפעמים נותר דולק ביד בלא להשתמש בו, הסיגריה כמעט תמיד נשכחת בכלל לגשת לפה, שקוע כל כולו בעומק העיון להדריך את הבחורים הצעירים בדקויות הסברא ובדקדוק הפשט.
באחת נקטע הלהט התורני, סדר מוסר הגיע. הוא מזרז את הבחורים לחבוש כובע וחליפה וללמוד מוסר באימה וביראה. הוא עצמו גם לעתים ניגש למקומו הקבוע, פותח ספר מוסר, ומהר מאוד הדמעות גם מגיעות.
והשיעור כללי, אחת לשלושה שבועות, במחזוריות קבועה יחד עם ראשי הישיבה האחרים שיבלחט"א, הופך למחזה בפני עצמו, הנמשך שעה שלימה, הוא בתחילה פורס את הסוגיות על קשייה, קולו מתון רגוע, כולם אוחזים ראש. ולפתע סערה מתחוללת, הקול עולה ורועש, דחיות קושיות וראיות נערמות, עד שהיסוד נהיה בהיר, ונהרה עצומה נשפכת על פניו, כשהוא ממש צוחק וכולו מזיע גם אם בחוץ יש 12 מעלות. לא כולם תפסו את עומק הסברא, את דקות הניתוח, אבל כולם הבינו שהתורה היא המרכז.
אלול. ראש השנה בפתח, השיעור כללי גם במתח, לא תמיד יש שיעור כללי בתור שלו. פחד הדין נותן את אותותיו. ערב סליחות, ראש הישיבה מוסר שמועס בחדר השיעורים שבבנין הסמוך להיכל הישיבה. אימת הדין מורגשת בחוש. המילים מדודות, היסודות ברורים, ראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו, יום של קבלת עול מלכות שמים, יום של עמידה בדין.
ר"ה עצמו מגיע, שעת מוסף מתקרבת, רה"י כבר עטוף בקיטל, מראהו מבהיל. עוד מעט הוא יגש לפני התיבה, יבכה יפציר יתחנן לפני קונו בעד עמו ונחלתו. "וכל מאמינים שהוא גואל חזק", רה"י מתיישב על כסא במהלך שירת הפיוט, כולו סחוט מרגשות התפילה, ידיו מתנופפות לצדדים בעוז. גם אחרון התלמידים בקצה ביהמ"ד המלא מפה לפה, מתרגש נוכח המחזה.
יום כיפור, הר"י לא מסוגל לעבור לפני התיבה, אימת הדין וחולשת הצום ניכרת עליו, הוא עובד את הקב"ה בינו לבין עצמו. ושוב שמחת תורה, הריקוד המלהיב, כשכולו להבת אש יוקדת בשמחת התורה, כל בני הישיבה מקיפים אותו, ושאגותיו מהדהדות בשירה מעל כולם "זכרתי לך חסד נעורייך", כשדקות לאחר מכן הוא נופל על כסא סמוך מבקש אויר לריאותיו הסחוטות ממאמץ. ושוב נעילת החג, פעמים בביתו לקבוצה מצומצמת יותר, פעמים בחדר האוכל יחד עם שאר ראשי הישיבה לכל בני הישיבה, נאומו המיוחד באותה שעה מרוממת על סיום התורה, על התחלתה מחדש. על משה רבינו שלא כהתה עינו, על המשכיות ונצחיות התורה. הדברים נחקקים.
והיו גם אירועים שבהם ראינו את הצורה שבה הוא מבקש שנכבד את הר"י האחרים, את הדרך שבה ביקש לייקר את נשיא הישיבה שבה לעתים נדירות לבקר בה, את דביקותו ללא שיור ברבותיו הגדולים ששמותיהם נישאו תדיר על שפתיו, בראשם "מרן הרב זצ"ל", כשהכוונה למרן הגרי"ש כהנמן שדבק בו ובדרכו בצורה שלא ניתנת לתיאור. מרן החזון איש. ואיך אפשר בלי "הרבה ר' שמואל", שממנו ינק כה רבות, ואת יסודותיו כה הרבה להנחיל.
וכשהרב שך מגיע לישיבה, למסור את השיעור השבועי הקבוע, כולו צנוע ומשתפל בצידי ביהמ"ד, מנסה להאזין בחרדת קודש לכל הגה מהשיעור.
והיו את האירועים הציבוריים יותר, כשהוא שופך אש וגפרית של אהבת תורה ודביקות בדרכה. הוא לא חת מאיש, הוא יאמר את דברו "בלי לפחד", כן, גם אם זה לא נעים לאזנים. ולא תמיד זה היה נעים.
קצת זכרונות, של אש יוקדת, בשעת פרידה, מרבה שאהבתי מלפנים.
יהי זכרו ברוך, ומנוחתו כבוד.

 

[תמי אחת]

בגבעת שאול? מאיפה היא יוצאת ובאיזה שעה?

זופניק

 

[דודסטו]

זופ]ניק ב9:30

 

[תמי אחת]

מישהו יודע מה עם הלוויה כרגע?
היכן זה אוחז?
עדיין באשדוד?

 

[...Naomi]

יש אולי שידור באיזה מקום?

 

[זורם]

ההלויה יצאה לפני כרבע שעה מאשדוד לכיוון ירושלים.