סיפור בהמשכים במשעול נפשי ; סיפור בהמשכים.

קונקורד

משתמש סופר מקצוען
מעלה סיפור בהמשכים ברמת טיוטה פלוס..

פרק 1 :

הנייד צלצל, על הקו הייתה המזכירה מהחדר הסמוך. "מוישה שואל מה החלטת לגבי ההשקעה".

אברהם הניח את אצבעותיו על מצחו, שוקל שוב.

"תאמרי לו שאענה לו תשובה בהמשך". ענה לה והחל מתחבט בינו לבין עצמו בקול, 'האם אכן לגשת להצעה שהציע לו ידידו, או שזה סיכון כספי רב מידי. '

נכון הפיילוט הזה עדיין לא קיים, ואם הוא ייכנס, בדגש על האם, זה יעשה רעש גדול והמניות יקפצו במאות אחוזים.

אך מצד שני, לאנשים קשה להתרגל לדברים חדשים, ולא כל דבר נשמע להם.

לא קל להחליט ברגע אחד, מדובר כאן בעסק גדול שגם ההשקעות בעדו אינן קטנות .

'נעשה את ההשתדלות שלנו וה' יעשה את החישובים שלו ' מצא את עצמו משוכנע ללכת על ההצעה הזו.

אברהם הרים את הנייד והודיע למזכירה שתשיג לו את מוישה למשרד." תגידי לו שיביא גם את טיוטת ההסכם, עט יש לי כאן…" הוסיף.

'אולי זו החלטה מהירה מידי?' חשבה המזכירה לעצמה. 'בכל השקעה חושב על זה אברהם מספר ימים לפני שמתחיל לגשש ולראות אם לגשת, וכאן מייד בא לחתום על פתיחת העסק מבלי לבדוק לעומק'.

היא יודעת עד כמה החושים של אברהם חזקים ,מתנה מהבורא שזכה בה. ובכל פעם יודע להוציא מזה את המיטב. אז אולי אכן מדובר גם הפעם בעסקה טובה.

"היכן להניח את הקלסרים?" נכנסה רות לתוך המשרד של אביה עם הערימה ביד.

"אהה" התבונן בה "את זה תניחי בפינת השולחן, אטפל בזה בהמשך".

'אלו הלקוחות הסרבניים שעדיין לא שילמו לי ,אנסה לראות איך לבוא לקראתם' הרהר בליבו.

'אם תצטרך עוד משהו, אשמח לעזור' הוסיפה רות.

"תודה על העזרה" הודה לה "נשארו לי עוד כמה סידורים אחרונים, אעשה אותם בעצמי".

רות יצאה מהחדר ואברהם החל מדפדף במסמכים, הוא קרא מילה במילה, במשרד הקטן שלו. ראה את העסק מול העיניים, גודל, מתרחב ומניע תוצרות טובות, דמיין את הכסף ששופע משם. סכום לא קטן, השקעות רבות ירתמו בשביל החברה הזו.

'עוד עסק משלי' כמו ומלמל לעצמו.

הוא היה בטוח ללא כל ספק שהעסק הזה יצליח, והרגיש שעושה את הצעד הנכון.

נזכר בתחילת דרכו במניות, איך שלקח את כספי החסכונות מירושת אביו וקנה מניות של חברת ממתקים. ברגע הראשון הכול היה נראה לו ככלי ריק. השקעה מבוזבזת, אך ב"ה הכול הסתדר לטוב.

החברה הזו הפכה לבעלת שם עולמי בייצור הממתקים וכל המניות שהשקיע הניבו לו סכומים נכבדים.

ועוד חברות רבות שהושקעו בידו כשהוא מנהל את הכול. אלפי דולרים שנשפכים מידי חודש ועוברים הישר לחשבון הבנק שלו, ומצד שני מאות תרומות עבור מוסדות תורה וארגוני חסד רבים שעוברים מחשבונו, עבור נזקקים. ועוד כמה פרויקטים של בנייה שנעשו על ידו.

הוא טפח לעצמו על השכם.' אין ספק שיש לי גם חלק בזה, הם לומדים ואני יממן אותם.' חושב בעודו עושה 'סדר' בערימת הקבלות מס שקיבל מהארגונים שאליהם תורם.

הוא סיים את מחשבותיו, תוך כדי שנכנס מוישה למשרד ללבן את העניינים האחרונים לפני החתימה.

"מה גרם לך כזה מהר להחליט, הצעתי כל כך טובה, אהה"? שאל אותו מוישה.

" ראיתי שמשמיים נתנו לי לקחת את ההחלטה, ובכל החלטה רצינית בחיי אני מאמין שהכל מכוון מלמעלה."

"הלוואי כולם יהיו כמוך" אומר לו מוישה בהערצה, ורות עומדת מאחורי הדלת, מטה את האוזן לשמוע את המילים. ודמעה נוצצת נוטפת מעיניה. מגלה שוב איזה אבא ענק יש לה.

עסקים גדלים, לקוחות מרוצים, כספים הנשפכים הישר לחשבון של אברהם. גם העסק שעומד מולו נראה ככלי שיתמלא באלפי דולרים. רק חלק קטן מכל הפאזל הזה שברגע אחד שובר את הכול ומשנה את החיים השגרתיים והיום ימיים של אברהם קופולוביץ ומשפחתו.
 

קונקורד

משתמש סופר מקצוען
פרק ב



יום שישי, אחרי חצות היום, כמו בכל שבוע כשהם בביתם מרשרשת רות בשקיות הקניות, מוציאה מתוכם את המוצרים ומניחה אותם במקום שמיועד לכל אחד מהם.

כל פעם מחדש מתפלאת מהכמות ששופעת, בשר משובח, ריחות של תבשילים שמנקרים באפם ומיטב מעדנים ומטעמים.

רות מצפה לה, לשבת, לטעום ולחוש בעונג. היא סופרת את הימים בשבוע ומחכה לרגע הזה.

שבת האחרונה, גם אז מילאה את התפקיד שלה, היא הרימה את השקיות והרגישה איך הן נעשות קלות יותר, ניסתה להרים שוב, כדי להבטיח לעצמה שהיא לא טועה.

'זה לא הקניות של שישי' הרהרה לעצמה.

היא ניגשה לארון הצדדי, שלפה כוס קרטון והכינה לה תה חם, תוך כדי מחשבות שחולפות לה ומשאירות אותה בתהיות, עוד לגימה ועוד אחת והשקיות מונחות להן בצד וכמו מחכות למישהו שרק יפתח אותן ויתייחס אליהן.

רות יודעת שהתפקיד שלה והיא מוכרחת לעשות 'סדר', אבל היא לא מסוגלת, מרגיש לה שמשהו מתרחש כאן ולא נעים לה להראות עד כמה היא מופתעת.

'טוב ,כנראה אלו לא השקיות הקבועות שלנו 'חשבה לעצמה, 'בטח הנהג של אבא טעה והביא שקיות של מישהו אחר'.

'כמה אבא יכעס עליו' מהרהרת ומצטחקקת בליבה, מחזירה הכול לשקית ומניחה ליד הדלת.

"כנראה שיוסף הנהג ערבב את השקיות עם מישהו אחר' אלו לא השקיות הקבועות שאתה קונה".

אמרה לאביה.

"דווקא משום כך אני בטוח שאלו השקיות שלנו" ענה לה, "ואם כבר עלית על זה, יש לי על מה לדבר איתך."

כמה נורות אזהרה נדלקות לרות במוחה.

"כמו שאת זוכרת, לפני תקופה חתמתי במשרד עם ידיד על קניית מניות נוספים והשקעה בהם.

לאחר תקופה קצרה שמתי לב שאין התרוממות בעסק והוא נותר בעינו, הקונים לא מתעניינים וההפסדים גדלים. ניסיתי להשקיע עוד כסף בכדי שהעסק יתרומם, אך לשווא".

אברהם המשיך .

"כמו שאמרתי במשרד למוישה ,שה' נותן לי לקחת את ההחלטה ולהשקיע בה, כנראה שרצו ככה. ומשום כך הפסדתי הרבה כסף והרגשתי צורך להצטמצם יתר בהוצאות הבית".

רות הפנתה את ראשה הצידה, היא הרגישה לא נעים.

"נכון את תרגישי פחות בנוח" הוסיף והמשיך להסביר לה על המצב " המעדנים שאת אוהבת, לא נוכל להרשות לעצמינו, את הבשרים המשובחים, המגוון הגדול שתמיד היינו קונים, לכאורה גם זה יהיה חסר כאן. אך, נשתדל ואני מאמין שאמא תעשה את זה על הצד הטוב ביותר, להכין מטעמים בטעם מיוחד, עם מצרכים בסיסיים, אוכל מזין ובריא, כדי שכמה שפחות נרגיש בהבדל. את הרכב אני נאלץ כרגע למכור, התשלום כל חודש על אחזקת הרכב ,הוא משמעותי בשבילנו. גם על זה נצטרך לוותר".

"בעז"ה בקרוב נחזור למסלול הרגיל והכול יבוא על מקומו בשלום." סיים אברהם ורות מחה את דמעותיה.

אברהם הוציא את הנייד מהכיס . כמה שיחות שלא נענו נראו על הצג, היה זה מוישה.

הוא ניגש לחדר האחרון וחייג אליו בחזרה.

"אני מבין" כמו ואישר את ההודעה שהתבשרה לו.

"במידה ונראה כי ביומיים הקרובים אין התקדמות יתכן נצטרך לעשות את הצעד הזה ולסגור את העסק" הבהיר לו מוישה.

השיחה הסתיימה ואברהם נותר פעור פה.

רות המשיכה במחשבות, היה קשה לה לעכל את מה שקורה כאן.

היא דאגה למשפחה שלה, כאב לה לראות את אבא מאבד את המשכורת שלו, היא הרגישה איך כל הכסף ששופע בחשבון בנק שלהם, ברגע אחד כמו ונשאב לבחוץ והם נאלצים לחיות בצמצום.

היא ידעה שלא תוכל לדרוש ולבקש כל דבר ותצטרך גם לוותר על דברים חשובים,כבר לא יהיה לה את הספיישל הישיר לעבודה ותצטרך להסתדר בכוחות עצמה.

הדבר שצרם לה מכול,איך החברה תקבל את זה ואיך יסתכלו עליה ועל המשפחה האנשים מסביב.

גם השידוך שנמצא על הפרק, הפגישות שאט אט מתרקמות והיא רואה אותה כבר בשלב של אחרי הסגירה. משאירות אותה בתהיות ובסימני שאלה. היא דואגת לשידוך שלה, האם כל זה ימשיך או שחלילה ישבר כאן.
 
נערך לאחרונה ב:

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
התפתחות מעניינת.
2 הערות קטנות:
מילאה.
היא ידעה שלא תוכל לדרוש ולבקש כל דבר ותצטרך גם לוותר על דברים חשובים,כבר לא יהיה לה את הספיישל הישיר לעבודה ותצטרך להסתדר בכוחות עצמה.

הדבר שצרם לה מכול,איך החברה תקבל את זה ואיך יסתכלו עליה ועל המשפחה האנשים מסביב.

גם השידוך שנמצא על הפרק, הפגישות שאט אט מתרקמות והיא רואה אותה כבר בשלב של אחרי הסגירה. משאירות אותה בתהיות ובסימני שאלה. היא דואגת לשידוך שלה, האם כל זה ימשיך או שחלילה ישבר כאן.
כתוב נחמד, אבל כל עוד לא מועברת התחושה של הגיבורה - קורא לא ירגיש כלום.
כרגע אני יודעת שרות חוששת, מפוחדת וכו'.
אני לא מרגישה את זה.
מרגיש לי קצת מפוספס.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק טז

א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:ב אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:ה יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:ז אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:ח שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
נקרא  13  פעמים

אתגר AI

האנשה • 2

לוח מודעות

למעלה