ב"ה.
לוּ הָיוּ לְסַבְתָּא זַ"ל גַּלְגַּלִּים -
כִּי אָז הָיְתָה חוֹזֶרֶת בְּגִלְגּוּל.
לוּ אָכַלְתִּי בּוּרֵקָס עָלִים -
כִּי אָז קִבַּלְתִּי צוּרַת עִגּוּל.
לוּ חָפֵץ הִנְּךָ לִרְזוֹת -
וַתֵּר עַל שׁוֹקוֹלָד לִמְרִיחָה.
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת -
יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָה.
לוּ הָיִיתִי שְׁלוּמִיאֵל -
שׁוֹפֵךְ מָרָק וּמְקֻמָּט.
לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל -
בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט.
לוּ תִּתֵּן פָּרָהּ לְשׁוֹאֵל -
תָּמוּת מֵחֲמַת מְלָאכָה.
לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ יִשְׁמָעֵאל –
הָעִקָּר לֹא כָּאן, זוֹ הַבְּרָכָה.
לוּ תִּבְחַר לִהְיוֹת פָּרָמֵדִיק -
תַּעֲקֹף אֶת כָּל הַפְּקָק.
לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק -
יִדְרֹךְ עָלֵינוּ כְּעַל מַקָּק.
לוּ קַמְנוּ בַּצָּהֳרַיִם –
וְלֹא הִפְסַדְנוּ אֶת הַזְּמַן.
לוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם –
וְלֹא הָרַג לָנוּ אֶת הָמָן.
לוּ קִבַּלְנוּ טְרוֹפִּית חִנָּם –
בְּכָל קְנִיַּת פָלָאפֶל לְמָנָה.
לוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם –
וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵנוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
לוּ חֻקַּת-בָּלָק מְחֻבָּר –
כִּי אָז הִסְפִּיק שִׁיר אֶחָד.
לוּ מַתְנוּ בַּמִּדְבָּר –
כִּי אָז הָיִינוּ זַן נִכְחָד.
לוּ-לֵא הַפָּרָשָׁה, בַּמָּרוֹם עֵדִי –
כִּי אָז אֵין שִׁיר וְאֵין בָּטִיח.
לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי -
כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.
נ.ב. לפי מנהג יוצאי אפגניסטן ופרס, החל מהשורה 'אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן' מצליפים המשתתפים בליל הסדר זה בזה באמצעות בצל ירוק או כרישה.
לוּ הָיוּ לְסַבְתָּא זַ"ל גַּלְגַּלִּים -
כִּי אָז הָיְתָה חוֹזֶרֶת בְּגִלְגּוּל.
לוּ אָכַלְתִּי בּוּרֵקָס עָלִים -
כִּי אָז קִבַּלְתִּי צוּרַת עִגּוּל.
לוּ חָפֵץ הִנְּךָ לִרְזוֹת -
וַתֵּר עַל שׁוֹקוֹלָד לִמְרִיחָה.
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת -
יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָה.
לוּ הָיִיתִי שְׁלוּמִיאֵל -
שׁוֹפֵךְ מָרָק וּמְקֻמָּט.
לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל -
בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, כִּמְעַט.
לוּ תִּתֵּן פָּרָהּ לְשׁוֹאֵל -
תָּמוּת מֵחֲמַת מְלָאכָה.
לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ יִשְׁמָעֵאל –
הָעִקָּר לֹא כָּאן, זוֹ הַבְּרָכָה.
לוּ תִּבְחַר לִהְיוֹת פָּרָמֵדִיק -
תַּעֲקֹף אֶת כָּל הַפְּקָק.
לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף הַצַּדִּיק -
יִדְרֹךְ עָלֵינוּ כְּעַל מַקָּק.
לוּ קַמְנוּ בַּצָּהֳרַיִם –
וְלֹא הִפְסַדְנוּ אֶת הַזְּמַן.
לוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם –
וְלֹא הָרַג לָנוּ אֶת הָמָן.
לוּ קִבַּלְנוּ טְרוֹפִּית חִנָּם –
בְּכָל קְנִיַּת פָלָאפֶל לְמָנָה.
לוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם –
וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵנוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
לוּ חֻקַּת-בָּלָק מְחֻבָּר –
כִּי אָז הִסְפִּיק שִׁיר אֶחָד.
לוּ מַתְנוּ בַּמִּדְבָּר –
כִּי אָז הָיִינוּ זַן נִכְחָד.
לוּ-לֵא הַפָּרָשָׁה, בַּמָּרוֹם עֵדִי –
כִּי אָז אֵין שִׁיר וְאֵין בָּטִיח.
לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי -
כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.
נ.ב. לפי מנהג יוצאי אפגניסטן ופרס, החל מהשורה 'אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן' מצליפים המשתתפים בליל הסדר זה בזה באמצעות בצל ירוק או כרישה.