(אגב, לאלו שילכו ללדת במעייני הישועה בגלל הפוסט שלי שמבטיח הפרדה מבנית ולא וילונית, אל תהיו בטוחים. כלומר, אל תבנו על זה.
כי במעייני זה הולך בשיטה בני ברקית מקסימה:
בחציה השמאלי של מחלקת יולדות (5, כזכור לי), כל החדרים חדשים ונוצצים, קירות בין מיטה למיטה, מיניבר חם - קר (שבת! של חב' "נועם") בכל חדר, וכו'.
חציה הימני של אותה הקומה ישן יותר (אם כי לא עתיק ממש), הפרדה בווילונות בלבד, אין מיניבר, וכו'.
באיזה חצי יתקעו אתכם - זה ממש גורל עיוור (או שיש גם פרוטקציות, לכו תדעו). ואלו המנוסים - כבר ברגע שאומרים להם את מספר החדר שישכנו אותם, הם יודעים באיזה גורל הם נפלו הפעם, ולהחמיץ או להאיר את פניהם - לפי איך שהאיר להם המזל את פניו באותה הלידה.
ובמשך שלושת הימים, בכל פעם שמוכי הגורל נסחבים בשביל כוס מים קרים עד החדר אוכל, או סתם בכל פעם שהם עוברים ליד החצי המאושר, הם משתדלים שלא לקנא, ולא לדחוף אף, ולהזכר שבסך הכל יש להם תינוק בריא ולמה להסתכל על חצי הכוס הריקה וכו'.
ולאידך, ברי המזל מסתובבים כטווסים מנופחים, ממש כמו.. אם נמצא משל מתאים... כמו... אולי כמו הורים מאושרים אחרי הלידה.
אמנם, בשביל לגרום אושר רגעי גם למוכי הגורל - החליטו שהפקידה שחותמת על הטפסים של הביטוח הלאומי, יושבת בקומה 3, כל שבאופן חד פעמי הם יצטרכו לבקר בקומה 3.
מה זה קומה 3, אתם (לא) שואלים?
בקומה 3 נמצאת מחלקת יולדות ייעודית לכל ה"בעיות" סוו קולד. לידות בהתערבות ניתוחית כלשהי, פגים, וכל הזקוקים להשגחה רפואית מיוחדת - נגזר גורלם להשלח לארץ הגזירה שבקומה 3.
ושם - זה אופרה אחרת לגמרי. שם זה כבר ממש מחלקה עתיקה משנות התרפפ"ו.
ולשם שולחים את הזקוקות להשגחה מיוחדת. וכפי שנאמר: בתר עניא - אזלא עניותא.
וכל ^^^ הוא חוויה בני ברקית נפלאה ובראשיתית. הייתי אומר - חוויה בני ברקית ראשונית המוענקת לכל זוג שבחר ללדת את ילדיו בבני ברק.
אה. חבל שסקקובסקי עוד לא הוציא על זה משהו.
וסליחה גדולה שסטיתי מהנושא ומהאשכול העוסק בביות בירושלים, ובבקשה לחתום כאן סופית את הדיון על קירות בבני ברק והמסתעף).