אתגר אתגר חודשי #1: קומיקס

[מ. י. פרצמן]

האתגר החודשי הראשון שלנו יתמקד בסוגת הקומיקס.
לי אישית, קומיקס היה תמיד תחום קדוש נשגב מעין. מעולם לא כתבתי קומיקס, מעולם לא התיימרתי לדעת איך לכתוב קומיקס, תמיד הסתכלתי בהערצה על אלו שידעו איך לעשות את זה ועשו את זה טוב.
מכיוון שאיפשהו בירכתי החלומות שלי קיננה לה הפנטזיה לדעת לעשות את זה יום אחד, הרי שאני מעזה לקחת את הפריבילגיה ולהקדיש את האתגר הראשון שלנו לתחום הנפלא והיוצר הזה: כתיבת קומיקס.

אם כתבתם בעבר קומיקס - האתגר הזה בשבילכם. אם לא כתבתם בעבר קומיקס - האתגר הזה בדיוק בשבילכם. זאת ההזדמנות שלנו להכיר את התחום, להתנסות בו, להכיר אותו ולבחון אותו לעומק. ומי יודע, אולי נגלה שהוא כזה כיף שנעבור לכתוב קומיקסים מהיום ועד סוף כל הדורות?

האתגר:
מהיום ובמשך ארבעת השבועות הקרובים יעלו כאן באתגר היצירות שלנו: סקריפט לקומיקס.
הסקריפט יכלול את טקסט הקומיקס, התסריט, והוראות לצייר. (עמוד, מס' סצנה, מיקום (חוץ\פנים), אווירה כללית, פוקוס, הוראות במאי קלות, והעיקר - המלל.)
בונוס: ניתן להגיש גם את המוצר המוגמר, הקומיקס עצמו. אין צורך בכישורי איור חבויים, סקטצ' עקום בעיפרון עובר חלק, כל עוד הוא יראה לנו את הרעיון הכללי של איך עתיד להיראות הסיפור שלנו.
שימו לב, זהו רק בונוס. העיקר, הדגש והשיפוט יהיו כמובן על הסקריפט. חשבו עליו, השקיעו בו, התנסו בו.


השופטים:
להלן אקספרטי הקומיקס האגדיים:
הסופר @אבימי - מחבר הסדרות מושקופיץ, מלכיאל ד"ש ועוד,
הסופרת @בת שבע אינגבר-הבלין, שחזרה לפרוג במיוחד עבור האתגר (אם תשכנעו אותה יפה אולי גם תישאר). מחברת הסדרות עקרת בית, הרשלה ועוד.

מה באג'נדה:
הייתי שמחה לכתוב כאן מדריך מקצועי על 'איך לכתוב את הקומיקס המנצח', אבל האמת היא שאני פשוט לא יודעת כלום. אין לי מושג איך כותבים קומיקס. הולכת לחקור את הנושא לעומק, חיקרו עליו גם אתם.
השופטים שלנו נמצאים כאן כדי לענות על שאלות, לכוון ולהדריך. אתם נמצאים כאן בשביל אותו דבר: זה הזמן שלנו ללמוד את הנושא, לחקור עליו, להתנסות בו.
מזמינה לכאן בזאת את הניקים הוותיקים שלנו שידועים כמומחי קומיקס, לשתף אותנו מניסיונם: @מרים קרייטמן , @מ"ם, @רותי רפפורט .

השיפוט יתבצע לפי:
- אי נפילה לקלישאת הרדידות. שמרו על קומיקס ברמה גבוהה, אל תתנו למספר המילים הקטן לבלבל אתכם.
- בניית קו עלילה חזק ומסקרן.
- מקוריות, ושימוש בקומיקס בצורה שלא יכולנו להשתמש במדיום אחר כמו ספר או סרט.
התמקדו על הסיפוריות, שימו לב להבדל בין סיפור מאויר בכבדות לבין שימוש במדיום הקומיקס כחלק בלתי נפרד מהסיפור. נצלו את האופציות שהמדיום מאפשר לכם: העצמה באמצעות העזרים החזותיים, מתח בין המלל למוצג, פרשנות שונה לכתוב וכן הלאה.
המלצת הגשה: תנו לנו יצירה של עמוד או שניים מתוך קומיקס, שיעשה לנו חשק לרוץ לבקש ספונסר בשבילו. מעין טיזר או הצצה לפרויקט שישקף את יכולת הסיפור של הכותב.
- שמירה על רמת כתיבה מותאמת לקומיקס (לא ספרותי מדי, לא רדוד מדי)

דרישות:
- הגשה במועד: דדליין מעודכן: במוצאי שבת, כ"ג בכסלו נובמבר 27
- במספרים: מינימום 6 פריימים, מקסימום 60.

לתגובות בנושא האתגר פנו לנספח הכללי | לתגובות בנושא הקומיקס פנו לנספח המקצועי

בהצלחה!

 

[הזדמנות]

אז מה, אני הראשונה?
מקווה שהצלחתי להעביר את הסיפור כמו שעלה לי בראש (ושהוא עומד בסטנדרטים. מקסימום- ניסיתי..)

ישמעאל שלי

עמוד 1

תמונה 1: משפחה מתארגנת לצאת מהבית-
אבא,
ילד כבן 10 עם תחבושת,
בחור,
ילדה בת חמש- כולם עומדים ליד הדלת.

תמונה 2: נערה כבת 16 לוקחת שקית תפוחים מהשיש, ליד שקית התפוחים, בקצה השיש, מונחת מעטפה של רשות האוכלוסין וההגירה ותעודת זהות.

בועת דיבור הנערה: אמא, התכוונת לקחת את הדרכונים לאסתי על הדרך? רגע..אז הוצאת גם את החבילה מנקסט?

תמונה 3: האמא עומדת ליד הכיור ממלאה בקבוק מים ומדברת נרגזת בפלאפון, היא לא שומעת את השאלה שהבת שלה שאלה בתמונה הקודמת

בועת דיבור האמא: תקשיבי, אנחנו לא יכולים להגיע להבנה. נצטרך ללכת לרב...את רוצה?! תזמיני משטרה!

תמונה 4: כל המשפחה נוסעת ברכב

תמונה 5: הבית ריק. מעטפה של רשות האוכלוסין וההגירה מונחת מיותמת על השיש (מהזוית שהמעטפה מונחת לא רואים את הברז, זה רלוונטי להמשך הסיפור)

עמוד 2

תמונה 1: משפחה עם ילדים יורדת ממערת המכפלה. אחד הילדים מצביע לכיוון הכיכר,

תמונה 2: משאית פתוחה עם ספסלים, על המשאית מבחוץ יש שימשונית שכתוב עליה- סיורים מודרכים בחינם האבא מברר אצל הנהג מתי יוצא סיור, הנהג אומר לו מתמלאים ויוצאים

בועת דיבור האבא:מתי יוצאים?
בועת דיבור הנהג: מתמלאים ויוצאים

תמונה 3: האישה נזכרת שהיא שכחה את הדרכון ובעלה מרגיע אותה

בועת דיבור האמא: שכחתי להביא לאסתי את הדרכונים
בועת דיבור האבא: נקפוץ אליה כשנחזור

תמונה 4: המשפחה מתמקמת, אנשים עולים

עמוד 3

תמונה 1: על הברכיים של האישה מונח תיק טיולים פתוח, תכולתו גלויה לעין. היא מוציאה תפוח משקית תפוחים. בין השאר רואים שיש בו תחבושת סטרילית רזרבית וסכין מטבח

תמונה 2:האישה חותכת תפוח לפלחים

תמונה 3: האישה מכבדת את הילדים ברבעי תפוחים

תמונה 4: האישה שוב נזכרת בדרכון, היא מבררת אם הם לא יחזרו מאוחר מדי כי זה דחוף והוא מרגיע אותה שהם לא יתעכבו מדי

בועת דיבור האמא: הדרכון...זה ממש דחוף, לא נעים לי מאסתי
בועת דיבור האבא: בלי לחץ, זה לא סיור ארוך

תמונה 5: המשאית מתמלאת, יוצאים סופסוף לדרך
משתתפים- כל הנוסעים

תמונה 6: המדריך מציג את עצמו

בועת דיבור המדריך: אהלן! אני בניה, המדריך שלכם בסיור הזה, נעים מאוד!

עמוד 4

תמונה 1: המדריך מסביר מה רואים בדרך, כולם מסתכלים לכיוון שהוא מצביע עליו

בועת דיבור המדריך: כאן זה תל רומיידה, היא מזוהה כחברון המקראית. בתל נמצאו שרידים של מצודה וכן שרידי יישובים המעידים על יישוב המקום ברציפות מאז התקופה הכנענית ועד ימינו.

תמונה 2: הפלאפון של האישה מצלצל. על הצג מופיע איש קשר בשם: לנשום עמוק. היא מגלגלת עיניים ותוהה מה השכנה רוצה הפעם

בועת דיבור האישה: מה היא רוצה הפעם?

תמונה 3: חדר הילדים של השכנה, נזילה מהתקרה לתוך המיטה של התינוק, השכנה מדברת בטלפון, הפרצוף שלה נרגז

בועת דיבור השכנה: את לא מבינה מה הולך כאן! כל החדר ילדים שלי מים...
אני אסגור לכם את הברז הראשי

תמונה 4: היא אומרת לבעלה שהשכנה אמרה שיש להם נזילה, הוא אומר שמעניין שכל הניסים קורים דווקא לה. האישה אומרת שהפעם זה נשמע רציני

בועת דיבור האמא: הפעם זה נשמע רציני
בועת דיבור האבא: מעניין שכל הניסים תמיד קורים א-צ-ל-ה!

תמונה 5: האמא מתרוממת ממושבה, לחוצה
בועת דיבור האמא: יכול להיות שהשארתי את הברז פתוח?....הדרכון! הוא על השיש! הלך עלי!

תמונה 6: האבא מתרומם וניגש לנהג ומבקש שיחזיר אותם. הנהג מושך בכתפו ומסמן: אי אפשר

בועת דיבור האבא: נהג, תעשה טובה, תחזיר אותנו

עמוד 5

תמונה 1: חבורת נערים ערבים משחקים "אמת או חובה" באחת הסמטאות בחברון
בסצנה הזאת אחד הילדים בוחר בשאלת אמת

קטע קריינות: אמת או חובה
קטע קריינות: אמת

בועת דיבור נער א': מה היית מעדיף למות ולא לראות
בועת נער ב': את המטע זיתים של יוסוף. שישרף!

תמונה 2: התור עובר לנער אחר, משאית הסיור מתקרבת, המשימה של הנער- לטפס על משאית הסיור

קטע קריינות: אמת או חובה
קטע קריינות: חובה

בועת דיבור נער ג': תעלה על המשאית הזאת!

תמונה 3: נער ד' (בסצנות הבאות נקרא לו "הנער" )מטפס על המשאית, יש לו פצע ברגל. הנוסעים מופתעים ונרתעים

תמונה 4: המדריך דורש מהנער לרדת מהמשאית

בועת דיבור המדריך: יאללה! תתחפף!

תמונה 5: אחד הנוסעים מתקשר למשטרה ומודיע שעלה מפגע על המשאית

בועת דיבור נוסע: הלו! משטרה? יש כאן מחבל!

עמוד 6

תמונה 1: האמא מגוננת על הילדים

תמונה 2: הילד עם התחבושת חיוור מאוד

תמונה 3: האמא מגישה לו בקבוק מים

תמונה 4: חבורת הנערים הערבים מתפוצצים מצחוק, אחד הנערים משליך אבנים לכיוון המשאית

בועת דיבור הנער שמשליך אבנים: יאהוד! יאהוד!

תמונה 5: אחד הנוסעים דורש מהנהג להמשיך לנסוע מהר

בועת דיבור נוסע: נהג סע! סע! מתקיפים אותנו!

תמונה 6: המשאית נוסעת מהר, הנוסעים מתכופפים/מגוננים על הראש ובתוכה עדיין נמצא הנער הערבי

עמוד 7

תמונה 1: המשאית מגיעה לסיבוב בדרך, מתגודדת שם חבורת נערים נוספת- הנוסעים מבקשים מהנהג שייסע מהר

נוסע: נהג סע! סע מהר! יש פה עוד כמה..רק שהחברים שלו לא יטפסו גם!

תמונה 2: המשאית לוקחת את הסיבוב מהר ונוטה הצידה בצורה קצת מפחידה, המים של הילד החבוש נשפכים על התחבושת, הפצע של הנער הערבי נפתח ומדמם

תמונה 3: התיק של המשפחה נופל ומתגלגלים ממנו תפוחים, גם התחבושת הסטרילית נופלת

תמונה 4: האמא והנער הערבי מושכים את התחבושת כל אחד לכיוונו

תמונה 5: האמא חותכת את התחבושת בסכין של התפוחים- חצי תחבושת לבן שלה וחצי תחבושת לנער הערבי

תמונה 6: משטרות וג'יפים של חיילים מעכבות את המשאית

תמונה 7: אור היום מתחיל להתחלף באור דמדומים, המשאית עדיין מעוכבת, האמא מסתכלת לחוצה בשעון

בועת דיבור האמא: לא נעים מאסתי!

עמוד 8

תמונה 1: המשפחה יושבת באוטו המשפחתי שלה, הילדים רבים

בועות הילדה בת החמש: אני תפסתי ליד החלון
בועת דיבור הילד העשר: אבל אתה היית בהלוך
בועת דיבור הנערה: זהו? נגמר לכם הטיול אז התחלתם לריב?
בועת דיבור הילד בן העשר: מה את מתערבת, את?

תמונה 2: המריבה מחריפה

תמונה 3: האבא אומר שזה נראה כאילו ישמעאלי קטן נכנס לתוך הרכב

בועת דיבור האבא: זה נראה כאילו ישמעאלי קטן נכנס לנו לתוך הרכב..

תמונה 4: בסצנה הזאת הילדים כבר פחות רבים, עדיין קצת נרגזים

תמונה 5: הפלאפון של האישה מצלצל, על הצג "לנשום עמוק" היא חושבת שאולי גם בינה לבין השכנה שלה מתרוצץ איזה ישמעאלי קטן

ענן מחשבה האמא: אולי גם ביני לבינה מתרוצץ איזה ישמעאלי קטן

עמוד 9

תמונה 1: המשפחה יוצאת מהרכב, המזרון של השכנה נשען על הגדר בחצר ומטפטף

תמונה 2: האבא פותח את ברז המים הראשי

תמונה 3: המשפחה נכנסת הביתה, הבית מוצף

תמונה 4:המעטפה של רשות האוכלוסין נמצאת על השיש, יבשה

תמונה 5: הצינור שמתחת לכיור מפוצץ, משפריץ מים, האבא רוכן להסתכל עליו ומתקשר לאחמד שיבוא לתקן את הפיצוץ

בועת דיבור האבא: אחמד? תוכל לבוא? זה דחוף! עוד שעה זה עוד שעה באמת?

תמונה 6: לילה. משפחה עומדת בפתח ביתה- איש, אישה וילדה בכסא גלגלים, לכסא קשורים בלוני הליום: החלמה מהירה וטיסה נעימה, האיש גורר מזוודות. מונית מונגשת לנכים חונה ליד הבית, האמא מגישה להם את המעטפה של רשות ההגירה ותעודת הזהות


סוף

 

[הדוויג]

ספוילר: הקדמה

המקלדת שלי כבר הנפיקה המון סוגים של מילים. החל מכתיבת הומור, דרך כתיבת סיפורים ותסריטים, עריכה לשונית וספרותית לטקסטים של כותבים אחרים, ועד לכתיבה שיווקית.
משום מה טרם יצא לי לגעת בסוגה זו של הקומיקס.
בעבר הייתי בטוח שמדובר בסוגה נחותה וירודה. פה בפורום התנהלו בעבר ויכוחים סוערים על הנושא ואני הייתי מראשי המצדדים נגד הקומיקס.
אחרי שקראתי את הספר 'להבין קומיקס' של סקוט מקלאוד, דעתי השתנתה הבנתי שלא מדובר במדיום נחות, אלא במדיום שונה. בעל מטרות אחרות ויכולות שונות מאשר הפרוזה.
יש לקומיקס את המקום שלו, מקום מכובד וראוי. יש לו אפילו יתרונות בכמה פרמטרים. ועדיין אני סבור שלפרוזה יש יכולת להעביר מסרים מורכבים ועשירים יותר.
את הסיפור הבא כתבתי כפרוזה בתור אדפטציה על הסיפור החז"לי של תרגום השבעים. כעת עיבדתי אותו מחדש לקומיקס.

סצנה 1
לוקיישן: אולפן טלוויזיה

מראיין:
האורח הבא שלנו, טל מאי.

טל מאי:
(מנופף בידו למצלמה)
מה קורה, אנשים?

מראיין:
ערב טוב טל, רק נציג אותך למי מהצופים שעדיין לא מכיר אותך.

טל מאי:
כולם מכירים. נקסט.

מראיין (מחייך
אוקיי. אז רק נאמר שאתה הבעלים Alexandriya - אחד הקונצרנים הגדולים והמשפיעים בעולם. והכינוי הרווח שלך הוא

טל מאי (מניף אגודל ניצחון):
טל מאי קינג. טל מאי המלך.

מראיין:
היום אנחנו רוצים לדבר איתך על הפרויקט הגדול שלך - ספריית הקומיקס הגדולה בעולם.

טל מאי:
מה זה גדול?! אדיר. נאמבר וואן. אתה יודע שלפי גינס זוהי ספריית הקומיקס הגדולה בעולם?

תמונת ביניים:
חלל ענק, צבעוני ומופרע. מלא במדפי ספרים מכל הסוגים והצבעים.

טל מאי (על רקע מסיבה המתקיימת בחלל הספריה
כל פעם שאני סוגר עסקה גדולה, או בולע עוד אחד מהמתחרים הקטנים והארורים שלי - אני חוגג פה. בספריית הקומיקס.

מראיין:
מה זה קומיקס בשבילך?

טל מאי:
קומיקס זה כמו החיים שלי. צבעוני, קליל, מצליח.

מראיין:
זה נכון שהושבת אמני קומיקס שיכתבו בקומיקס את תורת היחסות של איינשטיין, את מכניקת הקוואנטים של נילס בוהר, ואת תורת האקזיסטנציאליזם של מרסל?

טל מאי:
ברור שזה נכון. מה אתה שואל אותי אם זה נכון.

מראיין:
האם אתה לא חושב שיש ידע שלא ניתן לתרגם אותו למדיום הקומיקס?

טל מאי (צוחק במלוא פיו):
ברור שלא.

טל מאי נראה בתוך מרקע הטלוויזיה
טל מאי:
"ואם יש אחד כזה, אז הוא לא שווה שום דבר. כי אני לא אקרא אותו".

מראיין:
ומהן השאיפות הלאה? יש עוד פרוייקטים בקנה?

טל מאי (רוכן לעבר המראיין
על תרגום השבעים שמעת?

מראיין:
לא. ספר לנו.

טל מאי:
מצטער. הפרוייקט עדיין באמצע התהליך. ברגע שהוא יסתיים אני מבטיח לך שתשמע על זה...​

סצנה 2
לוקיישן: סלון מפואר וראוותני

טל מאי (מחזיק בידו בקבוק בירה
אני רוצה ללמוד את הזוהר, תורת הנסתר של היהודים

יועץ:
זו תורה עמוקה וקדושה מאד. תצטרך להשקיע שנים רבות כדי להתחיל אולי להבין אותה.

טל מאי:
שטויות במיץ גזר. תתרגמו לי את זה לקומיקס ואני אבין את הכל. אין שום בעיה.

יועץ:
אבל למה אתה רוצה ללמוד את התורה הזו?

טל מאי (צוחק):
אני רוצה לברוא גולם. בטוח יהיה לו יותר שכל ממך.
(דופק על השולחן)
והוא גם ימלא פקודות בלי הערות ושאלות

יועץ:
(מפוחד)

טל מאי:
אז תבצע! ומיד!​

פריים ובו מודעת דרושים:
דרושים פרילנסרים
מומחיות בקבלה ובזוהר - חובה.
גישה לקומיקס - יתרון.
72 משרות פנויות
תחילת עבודה מיידית.


סצנה 3
עשרות זקנים יושבים עם ספרי זוהר ועם לוחות ציור.

זקן 1 אומר לזקן אחר:
איך אפשר לצייר את תורתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי - בקומיקס?

זקן 2 עונה:
אין ברירה. ניאלץ להנמיך את הזוהר הקדוש, להפשיט את מושגיו הנשגבים, ולצייר את התורות הטמירות באמצעות בועות צבעוניות.​

סצנה 4
מסיבה פרועה בחלל הספריה. על הבמה נראית להקת רוק.

טל מאי (מחזיק בידו כוס וויסקי
סוף סוף. עכשיו הספרייה שלי מושלמת.​

בשולי המסיבה יושבים המקובלים הישישים. פניהם חיוורות ודמעות ניגרות על לחייהם.

זקנים, בועת מחשבה:
מי יודע אם לא בגללנו ירדה חשיכה על העולם. על כזה דבר צריכים לקבוע יום תענית.
​

 

[דיונון]

עולם השקר​

1.
בית המשפט - הכרזה על כניסת השופט + כניסה שלו.
הבלטת נוכחות המגפיים של השופט.

2.
השופט יושב, הדיון כמעט נפתח, התובע והנתבע נראים נכלוליים.
שוב המגפיים של השופט בולטות בפריים.

3.
התובע מרצה את טענותיו בזמן שהשופט מסמן לנתבע 'למלא' את המגף שלו בכסף.

4.
הסצנה חוזרת על עצמה בזמן שהנתבע מגיב.

5. סוף שלב הטיעונים - מתחת לשלחן השופט שוקל איזה מגף כבד יותר.
בועת מחשבה: 'ימין שוקל יותר'.

6.
השופט פוסק לטובת הצד הימני.

7.
אחרי הדיון - השופט שופך את תכולת המגף ומגלה ששמו לו אבנים במקום מטבעות.

8.
השופט מחזיק אבן ומכריז: 'א-ב-נ-י-ם! איזה עולם שקר!'.



______________________

הקוביות לא מסודרות נכון, והאיורים סקיצה ברגע - לא אשמתי.
בנוסף - בריבוע #4 חוררתי בטעות גם את גרב ימין, איתו הסליחה.

 

[הנף מקלדת]

ספוילר: מילה אחת ששווה...

קומיקס זה נהדר, אבל כחרדים אנו חושבים שזה נהדר לילדים בלבד.
רק נקודה למחשבה.
אם במגזר הכללי יש סרטים שמיועדים לקהל הבוגר (ויש כאלה), אז אין סיבה שבמקבילה החרדית הלא היא ספרות הקומיקס, לא יהיה חומר מותאם.
מיותר לציין שעיון בתיקי העבודות של המאיירים הקדושים דפרוג, מגלה שגם אצלם רוב הציורים מתאימים לקהל צעיר. זהו אתגר גם בשבילם.
בכל אופן ניסתי קומיקס לגיל הביניים.

ספוילר: אלף תמונות

אני כרגע מעלה תסריט בלבד, בתקווה שבימים הקרובים אצליח לבשל שת"פ עם צייר מוכשר, למען תוכלו להתמוגג.

עמוד 1
משבצת 1
קריינות:
הירידות לים המלח.
רכב השכרה משומש יורד בכביש מתפתל וריק
מחלון הנהג מציצה חצי יד ללא שרוול מונחת על הדלת.
מהחלון המקביל יוצאת בועת דיבור
חלון: ווווהההוווו! ים המוות אנחנו באים לעשות חיים. תן גז אלי!

משבצת 2
פנים הרכב
שלושה בחורים קצרי שרוול יושבים בסטלבט.
הנהג- משקפי שמש, חולצת פולו, כיפה עם סרט.
על יד הנהג- משפיים עדכניות חולצה ממותגת, שולף סמארט פון עושה סלפי עם החברים
מאחורה- זקן צמוד חיוך רחב מבט בוהה בחלון.
אלי (מסתכל במראה): מתאים לי עכשיו היציאה הזאת אחרי שההיא הורידה אותי. נכון ישראל?
ישראל: לגמרי. גם לי מתאים, לפני שהיא תוריד אותי.
יחיאל: הופה יש משהו חדש?

משבצת 3
קלוז אפ, ישראל בפרצוף צופן סוד
ישראל: שישאר בינינו, אתם חברים. אפשר לסמוך עליכם
אני הולך להיפגש עם הבת של הרב קורדיש. ותאמינו לי בשביל הייחוס לא התפשרתי לא על אופי ולא על יופי.
יחיאל (משבצת מהצד): סחטין.

משבצת 4
קריינות:
חוף לא מוכרז בים המלח
ישראל עומד עם בגד ים בפוזה מדוגמנת
יחיאל מולו עם הטלפון
אלי: למה לא? תעשה לצ'יקאבער שלנו תמונה למזכרת מהרווקות.
יחיאל: צריך לצלם הרבה זמן הצדיק שלנו לא יצא להתאורר קצת

משבצת 5
נסיעה חזור יחיאל פותח את הטלפון בקוד 'קו'
ישראל מסתכל לראות מה הקוד

משבצת 6
הודעה בוואטצאפ בטלפון
איש הקשר אחמד:
יחיאל יש מחר משלוח דחוף לשכונה חרדית
הרבה חומר חדש אתה תקבל גם.

משבצת 7
הרכב נוסע בשדרות אשכול ירושלים
לפתע קולות מהגלגל האחורי
בועה מחלון הנהג
אלי: חברה' פנצ'ר, בואו נתקתק את זה מהר לפני שיעבור פה מישהו מהישיבה.



עמוד 2

משבצת 1
אלי וישראל מזיעים רוכנים על הגלגל המפונצ'ר יחיאל מצלם
אלי: יחיאל מה נהיה? תעזור!
יחיאל אין בעיה

משבצת 2
היד של יחיאל מניחה לרגע את הטלפון על המכסה מנוע

משבצת 3
ישראל נותן בעיטה אחרונה לגלגל שישב טוב
ישראל: בואו זריז יש לי חברותא עם המשגיח.
אלי: שכחתי שנסענו עם החתן לעתיד של אחד הרמים

משבצת 4
סלון בית חרדי פשוט
זוג רבנים יושבים ללמוד בשולחן בסלון אחד מבוגר השני צעיר יותר
הרב קורדיש: יישר כח המשגיח
רק רציתי לספר לרב שהבת שלי תיפגש בעזרת ה' עם אחד מהטובים בישיבה
משגיח: מי המאושר?
הרב קורדיש: ישראל סלומון

משבצת 5
המשגיח לופת את היד של הרב קודיש
משגיח: תראה ר' יהודה זוהי עיסקה מצוינת.
ושתדע שהבחור הזה אין תוכו כברו.
הרב קודיש: מה הרב מתכוון עשינו ברורים גם על תוכו וגם על ברו.

משבצת 6
משגיח: יש דורשים לגנאי אבל אני מתכווין לשבח.
הרב קודיש: שהמשגיח ירגיע אותי
משגיח: יש בו יותר ממה שנראה לעיניכם, אני אומר לכם יש בו עומק.
אני ממש מברך על כזה שידוך בשורות טובות.

משבצת 7
שדרות אשכול הרב קורדיש בשיחת טלפון
הרב קורדיש:
תשמעי נחמה קיבלתי את ברכת המשגיח, הוא ממש המליץ על ישראל אבל היה קצת מסתורי.
רגע מצאתי פה טלפון

משבצת 8
הרב קורדיש מרים טלפון מהמדרכה מסך סדוק מעט.
הרב קורדיש: טלפון לא קשר נחמה מה את אומרת זה מצווה להשיב אותו.
רגע שיחה נכנסת

משבצת 9
על הצג
סלומון התותח.
מחייג אליך

 

[מ. י. פרצמן]

קומיקס פרוג / מרים פרצמן
© כל הזכויות שמורות

קרדיט השראה: @Natan Galant, באשכול ישן ומחוק שבו תיאר בצורה קומית מציאות דומה.

רקע:
הקומיקס בא לתאר בצורה קומית אשכול קלאסי בפרוג. הוא מאופין בצבע ירוק תפוח של פרוג (#a4d200), ובפונט Heebo של פרוג. המטרה שלו להיות סאטירה של החיים המציאותיים באתר, על ידי הגחכה של המציאות.

הוראות למאייר/ת:
הגיבורים, כאמור, הם הניקים. המטרה היא שייראה כאילו הניקים עצמם הם הנפשות הפועלים, בלי בני אדם שעומדים מאחוריהם. כל ניק נראה כמו סוג של חייזר, בצורה של אגס (עגלגל, צר מלמעלה ורחב מלמטה. ראי שרטוט). הגוף של כל הניקים זהה, אבל האפיונים שלהם שונים. כלומר לכל אחד יהיה זקן / מטפחת / שיער / פיאות לפי ההקשר.


פריים #1
מסך מחשב בהגדלה. רואים את המסך על רוב הפריים, כולל המסגרת. המסך כולו צבוע בצבע ירוק-תפוח של פרוג. על המסך כתוב בפונט היבו: אתר פרוג.
מול המסך (גב למצלמה) רואים עורף של ניק. שיער דליל, בנאלי. כאילו הוא באמצע לגלוש באתר.
מאחורי המסך, לא בפוקוס אבל כן ברור מספיק כדי שישימו לב, רואים אשכולות של ענבים בצבע ירוק. אין צורך באותו ירוק של פרוג, אבל שייראה באותו סגנון.


פריים #2
המצלמה עוברת עכשיו להיות מאחורי המסך. רואים את זה על ידי שבצד הפריים נראית עדיין המסגרת של המסך.
רואים חלל גדול מלא בהמון-המון אשכולות של ענבים ירוקים.
בתוך כל החלל הגדול ואינספור האשכולות, נראה ניק מדלג על הבלגן, ממהר לאנשהו. הניק אוחז בשתי ידיים לורד ענק.


פריים #3
הניק מגיע לדלת סגורה. ליד הדלת יש שלט, בסגנון שלטים שיש במכללת פרוג (תמונה מצורפת). על השלט כתוב בפונט היבו: אשכול ריק.


פריים #4
פנים החדר. מול המצלמה מרחוק רואים את הפתח, הדלת פתוחה והניק עומד שם, עדיין אוחז את הלורד ועל הפנים שלו מבט קונדסי. עיקר הפוקוס על מה שיש בתוך החדר:
החדר גדול וריק, ובמרכזו, על הרצפה, שוכב אשכול ענבים ע-נ-ק-י. האשכול ריק מענבים לחלוטין. כלומר יש בו רק את ענפי הענבים, אבל אף לא ענב אחד. בראש האשכול יש עלה.


פריים #5
הניק כבר נכנס אל פנים החדר. הוא פוסע אל ראש האשכול, וכותב באמצעות הלורד על העלה:
אני לא מבין איך אנשים מרשים לעצמם לא ללכת להתחסן. זה פשוט לא מוסרי!


פריים #6
הניק ממהר לברוח מהחדר. באמצע הדרך הוא עוצר, על פניו עולה מבט מהורהר.


פריים #7
הניק בחזרה בראש האשכול. הוא מחטט בין העלים. מתוכם עולה, כמו בועה, רשימת המקדמים שיש באיש את רעהו (צילום מסך מצורף). הרשימה עצמה אמורה להיות איור, אבל שיראו בבירור דמיון לרשימה הממוחשבת שיש בפורום.
בסוף הוא מצביע בהבעת פנים מתחסדת את המקדם: התייעצות.


פריים #8
שוב רואים את החדר ריק, אבל הדלת פתוחה ורואים ניקית עומדת בפתח בארשת פנים כבודה. היא לובשת פאה קצוצה, מרכיבה משקפיים עגולות, והבעת פניה אומרת "כל העולם בידיים שלי".
הניקית אוחזת בידה ענב עגלגל וממושקף.


פריים #9:
הניקית נכנסת פנימה אל תוך החדר, צועדת אל ראש האשכול ומניחה את הענב שלה מתחת לעלה בהבעת חשיבות. מתוך הענב יוצאת בועת דיבור, שנראית כמו ההודעות בפרוג, אבל עם זרבובית (הקרן הזאת שיוצאת מתוך בועת הדיבור) כלפי הענב.
בתוך הבועה כתוב (בפונט היבו כמובן)
כל אחד והרב שלו. יש לקחת את העניינים בפרופורציה. כמובן שלא אני ולא כבודכם נרשה לעצמנו לזלזל בחשיבות החיסון, אך אל לנו לשפוט אחרים בחומרה ולטעון שאין הדבר מוסרי, מכיוון
הבועה נקטעת במסגרת של הפריים, בצורה שיראו שהמגילה אמורה להימשך עוד ועוד.


פריים #10
הניקית בדרכה החוצה, ותוך כדי מתפרצת פנימה ניקית סוערת וסמוקת פנים. שיער ארוך מתנפנף מאחוריה, וענב ענק בידיה. הענב גם הוא אדום ומיוזע.
מתוך הענב יוצאת בועת דיבור:
מי בכלל נתן לך הזכות לקבוע מה מוסרי?! אני מזועזעתתת. איך אנשים מרשים לעצמם לבוא ולקבוע עובדות של חיים ומוות (אין נקודה בסוף, אבל ההודעה כן הסתיימה.)


פריים 11#
ניק מזוקן בחדר, מתכופף לאשכול ומניח בהיסוס ענב:
טוב לא ייצא מהאשכול הזה. מנהלים למחוק את האשכול.


פריים #12
באשכול יש כבר כעשרה ענבים. כל ענב בעל הבעת פנים שונה. אחד שמח, אחד עצוב, אחד מתפוצץ מזעם, אחד רגוע ושאנן, אחד ציני, אחד אכזרי, וכן הלאה.
בפתח מרחוק (כלומר הפוקוס על האשכול, לא על הניק החדש) עומד ניק חדש עם ענב. בועת דיבור:
שטויות, אין שום חוקים. אי אפשר לנהל מדינה בצורה כזאת, של איש הישר בעיניו יעשה. חכו חכו, הצעד הבא יהיה מדינה דיקטטורית!


פריים #13
האשכול מלא בעוד ענבים. מהדלת כבר יש נהרה של המון ניקים שבדרך להיכנס לחדר, ממהרים ודוחפים. כל אחד מהם אוחז ענב. כמה ניקים כבר נמצאים בתוך החדר, מהענבים שלהם עולים בועות:
- ניקית נסערת: אשכול אפיקרוסי! אני פשוט מתביישת!
- ניקית מבוגרת: אפשר לחשוב שמשהו ייצא מזה. סך הכל מי שהתחסן התחסן גם ככה, ומי שלא, אפילו אלף אשכולות לא יעשו לו משהו.
- ניק בהול: עוד שנייה נמחק האשכול!
- ניקית צעיר: העיקר שמרתי לעצמי עותק (אמוג'י קורץ)


פריים #14
מחוץ לחדר, מסדרון פרוגיסטי כמו שראו בפריים #3, רואים ניקית צועדת אל החדר. היא יוצאת דופן, במקום להיות בצורת אגס היא בצורה של מרשמלו. מעל הראש שלה כתר מלוכה, ובידיים היא אוחזת מחק ענק. הפוקוס על ההבעה שלה: היא מתגלגלת מצחוק.



פריים #15
החדר עדיין עמוס ניקים, אבל הפוקוס עכשיו על שני ניקים שעומדים באמצע, אחד מול השני. כל אחד אוחז ענב שמתוכו מנסה לצאת בועת דיבור, אבל לא מצליחים לראות מה כתוב בבועה, מתרכזים על הבעות פניהם של הניקים: הם מתפוצצים מזעם אחד על השני.


פריים #16
ניק נוסף מתקרב אל השניים, מנסה לפשר בין הניצים ודוחף את הענב שלו ביניהם. מהענב יוצאת בועת דיבור: חברים, להירגע! אמצע הלילה!


פריים #17
רואים עכשיו שוב את כל החדר, עשרות ניקים מתרוצצים בו בערבוביה, ניקים מוטחים על הרצפה, אחרים מדממים, כמה מייבבים בשקט ליד הקיר. האשכול עצמו מפוצץ ענבים, קופצים, צועקים (אפשר לראות את הבעות פניהם, אבל לא את הבועות שלהם). שתיווצר תחושה של בלגן איום.


פריים #18
המרשמלו נכנסת לחדר. כל הניקים מסתובבים אליה בארשת פלצות.


פריים #19
החדר ריק לחלוטין. המחק הענק של מרשמלו שוכב על הרצפה בדומיה.



לתוצר המוגמר: שיתוף - לביקורת - אשכול על ידי עושי המלאכה - קומיקס

 

[Reizy Esh]

#זה אמור להיות עמוד, כמה עמודים, מתוך רומן גרפי למבוגרים (מבוגרות, בעיקר).
משהו מעין סדרה אוטוביוגרפית מצוירת.
#התלבטתי אם לכתוב בפורמט קלאסי של תסריט, אבל זה היה נראה לי לא מספיק ברור.
אינני יודעת אם הפורמט הזה תקני. בכל אופן לצרכי האתגר אני מקווה שזה מספיק.
#לא מצאתי מאיירת (לפנות למישהי אחת זה כבר נכנס להגדרה הזו, אני מקווה).

 

[נודד]

לא הצלחתי לחשוב על רעיון יצירתי אז החלטתי לנסות להפוך קטע שכבר פרסמתי כאן לקומיקס.

הערה: כל הציורים מוגזמים מאד(כשאדם נבהל הוא ממש קופץ ממקומו, שערו מזדקר וכו' וכו' בסגנון טינטין כזה – לא יודע מה ההגדרה המקצועית)

כותרת המתת חסד.

פריים 1: מבט דרך חלון צידי על נהג שנוהג ברכב ישן. הבעת פנים של - אין עליי בעולם..., נורה כתומה דולקת על לוח המחוונים.

פריים 2: הנהג מזנק כמה ס"מ באוויר, ידיו אוחזות בחוזקה בהגה, עיניו נעוצות בבעתה בנורה.

פריים 3: הנהג מגרד בראשו במבוכה, רכון כולו בהתבוננות קרובה על הנורה.

פריים 4: פלאפון מחובר למגנט בחזית הרכב. על הצג מופיע השם "מוטי". מעל השם מופיעה בפלאפון השעה – 20:15 . בועת דיבור מהנהג : "...נורה כתומה נראית כמו מן ברז כזה..."

בועת דיבור מהפלאפון: "פתח מכסה מנוע רבע שעה אני אצלך"

פריים 5: נהג בצד הרכב מכסה מנוע מורם. הבעה מוגזמת של דאגה. מחוגי השעון שעל ידו מצביעים על 9:30 .

בחור "שלומפר" (חולצה חצי בחוץ. כתמי אוכל) – להלן מוטי - נראה מרחוק בועת דיבור מפיו: " זה בטח מים או שמן. אל תדאג".

פריים 6: מוטי מושך בחזקה חלק מתכתי מתוך סבך של חלקים במנוע(מצבר. מנוע. צינורות. מאוורר. רדיאטור.) שתי רגליו על הפגוש הקידמי של הרכב ושתי ידיו מושכות.

הנהג מהצד בהבעה חוששת מוגזמת.

פריים 7: מוטי באוויר. בידו החלק שנתלש, ומפיו יוצאת בועת דיבור " אופססס".

פריים 8: המצבר מונח הפוך על המנוע. חלקי צינורות וחלקים נוספים מציצים מחוץ לפגוש. מוטי והנהג רוכנים פנימה. בועת דיבור ממוטי: "נחבר עם אזיקון אל תדאג."

פריים 9: .מוטי מחזיק מברג בעל ראש משושה. מביט בו במבט אוהב בועת דיבור " זה בטח השמן".

הבעה ספקנית על פני הנהג. בועת דיבור: "אולי אזמין גרר לעבדאללה המוסכניק".

פריים 10: מוטי מתחת לרכב מבול שמן שחור ניגר על פרצופו. בועית דיבור יוצאת מתחת לרכב: "תניע"

הנהג בפנים חרדות מהצד.

פריים 11: הנהג יושב בכיסא הנהג בפרצוף מבועת. רואים בתמונה את כל הרכב. מאחורי הרכב ענן שחור מהאגזוז.

מוטי רכון קדימה אל החלון הקידמי עם יד מונפת בועית – " עצור! שכחנו לשים שמן."

פריים 12: מוטי בשיחת טלפון חשאית (רוכן מאחורי פח אשפה. מציץ לכיוון הנהג בחשש)

בועית דיבור מהפלאפון: "... זאת נורת בדיקת מנוע. צריך לחבר למחשב. בדרך כלל זה משהו פשוט".

פריים 13: מוטי בהבעה ממהרת. בועית דיבור: "... חייב לזוז. פשוט תחבר הכול כמו שהיה"

נהג בהבעה מיואשת/ כועסת/מתוסכלת.

פריים 14: הרכב במכסה מנוע מורם, וחלקי המנוע התלושים שמונחים ליד הרכב, על גרר בפתח מוסך עם שלט גדול "מוסך עבדאללה".

המוסכניק מושיט לנהג שטר בודד של מאתיים בהבעה מרחמת/ שמחה.

הנהג בהבעה עצובה פושט יד ליטול את השטר. בועית דיבור "זה היה אחלה אוטו".

 

[סיפור8]

בעז"ה

סצינה 1

פריים 1

נוף פנורמי של בני ברק, ליל סוכות. סוכות במרפסות על רקע השמיים השחורים מלאי כוכבים. חלק מהסוכות עם בד לבן, חלק עם דפנות קרשים וסכך ירוק טרי, זמירות חג בוקעות מסביב.

פריים 2

ילד כבן 12 ללא כיפה, טישרט, מתבונן מגג חשוך על הנוף מולו. נמצא בצללים. עיניו מתעכבות על פרטים מתוך הנוף: מראה של אב מזמר עם ילדיו, קרקוש סכו"ם חגיגי, נצנוצים של קישוטים צבעוניים.

פריים 3

יד מונחת על כתף הילד. היד מצולקת מהאמה ועד פרק היד. מבטו של הילד מתכהה.

האיש: "יפה, נכון?"

פריים 5

האדם שדיבר אל הילד בעל פנים מחוטטות מפצעונים ישנים, קירח. בשפתיו המחויכות סיגריה.

"שם. אתה רואה את הסוכה שלנו?"

פריים 5

התמקדות על סוכת בד קטנה ומוארת בקומה שניה, מתאימה בדיוק לשניים. גבותיו של הילד מתכווצות כאשר מבטו מתמקד בה.

פריים 6

האיש מפריח עשן מהסגרייה ומסיט את מבטו חזרה למטה אל עבר הילד: "אל תשכח, אבא'לה. יש לך עשר דקות בדיוק. שמונה ועשרה. שמונה ואחת עשרה דקות אני כבר עף, ואתה שם לבד עם המשטרה."

פריים 7

העשן מתערבל מול פניו של הילד, שמביעות נוקשות. עיניו מסתכלות רק ישר ולא על האיש שמדבר, ויש בהן ניצוץ שמעיד על כך שעל אף הבעת פניו ושפת גופו הקפואה, יש געש של רגשות בתוכו.

בועת דיבור מכיוון האיש (שלא נמצא בפריים) : "והפעם לא אבוא להוציא אותך."





סצינה 2

פריים 1

מבט מקרוב על מקטע של כמה סוכות קרובות זו לזו בבניינים סמוכים- כמה במרפסות, אחת בגג, שתיים בחצר למטה.

ריבוע קריינות: יש הרבה סוגים של סוכות.

פריים 2

ריבוע קריינות: יש סוכות קטנות עם הרבה רעש.

קלוז אפ על חלון סוכה מעץ שממנו ניבטת משפחה גדולה, אמא מחייכת מדברת עם הבת, אחד הילדים שופך בטעות יין על המפה, ילד שלצידו צוחק ממנו, ילד אחר מצביע בהתלהבות על אחד הקישוטים, אבא שלו מגיב בהתפעלות.

פריים 3

קריינות: ויש סוכות גדולות עם קצת רעש.

קלוז אפ על סוכה רחבה עם בד דמוי ארמון בסגנון אירופאי, שולחן ענק עם מערכת כלים יוקרתית שסביבו חמישה מסובים בלבד, חם וחמות וזוג צעיר עם פעוט על ברכי אימו. הפעוט העליז מנסה לחטוף משהו מהצלחת של אימו למבוכת הוריו.

פריים 4

קריינות: ויש סוכות שאין בהן רעש בכלל...

קלוז אפ על הסוכה של רבקי ודוד מאיר, סוכה מקושטת ונעימה, רבקי מגישה אוכל לשולחן העמוס במאכלים מהבילים, דוד מאיר מזמזם זמירות, עיניו הבהירות מביטות בסידור.

פריים 5

דוד מאיר מרים את עיניו מהסידור אל השולחן המלא עד אפס מקום בדגים ובסלטים, במבטו מסתמנת תמיהה.

קריינות: ...אבל יש בהן הרבה דברים שלא נאמרים.

פריים 6

רבקי קולטת את מבטו של בעלה, נבוכה.

רבקי, בנימה מתנצלת: "הכנתי יותר מדיי... אני צריכה להפסיק להכין כמו בכמויות שאצל ההורים שלי."

פריים 7

דוד מאיר, ממהר לחייך אליה: "הכל בסדר, יישר כוח על כל מה שעשית. מקסימום יישאר גם לאושפיזין."

פריים 8

רבקי מחייכת מעט, אבל משהו בחיוך שלה שברירי.

פריים 9

דוד מאיר קם במקומו עם סידור בידו האחת, שולח אל אשתו חיוך חם, אבל בעיניו שמץ של רחמים ודאגה.

דוד מאיר: "בואי רבקי, נזמין אותם."

פריים 10

מבט מלמעלה על סוכת הבד הקטנה והמוארת שניצבת במרפסת בין הסוכות, בועת דיבור יוצאת מהסוכה: "אזמין לסעודתי אושפיזין..."

פריים 11

המשך מבט מלמעלה, וכעת בועה חדשה: "טוק טוק" מכיוון הצד השני של הבית, מדלת הכניסה.

פריים 12

חזרה לקלוז אפ בתוך הסוכה של רבקי ודוד מאיר. דוד מאיר מרים את עיניו בתמיהה מהסידור, רבקי מסיטה את מבטה אל עבר הבית. בועת קולות דפיקה נוספת מכיוון הבית.

פריים 13

רבקי שולחת מבט של שאלה אל בעלה, שבגלל שהוא באמצע הנוסח אינו יכול לדבר, אבל מסמן לה במבטו לקום ולפתוח.

פריים 14

רבקי יוצאת מהסוכה המוארת אל עבר הבית החשוך חלקית, קולות הדפיקה מתגברים בדלת הראשית.

פריים 15

רבקי פותחת את הדלת, רואים בעיניה הפתעה. מולה רואים צללית של גבר.

פריים 16

האיש, (קירח עם מגבעת אברכים שחורה, פנים מחוטטות) מחייך: "שלום."

פריים 17

רבקי, מהססת: "ו... וברכה."

פריים 18

האיש משלב את אצבעותיו זו בזו, חיוכו רחב: "אני גבי. שכרתי פה דירה לחג עם האחיין שלי פה ממול, וכשנכנס החג קלטנו ששכחנו את האוכל בבית. באסה לגמרי."

פריים 19

קלוז אפ על פניו המחייכות של האיש ועל עיניו, שיש בהן ניצוץ. "אולי אתם יכולים לעזור לנו?"

פריים 20

רבקי, קצת מבולבלת: "לעזור?"

בועת דיבור 2: "כלומר, אתם צריכים אוכל?"

פריים 21

פתאום קולטת עד הסוף את הבקשה הלא שגרתית, משהו במבטה מתבהר.

"בטח, נשמח לעזור. יש לנו ברוך השם די והותר. חכה רגע, בעלי ואני נביא מה שאפשר."

פריים 22

רבקי ממהרת להיכנס אל הבית, האיש נותר שם לבד, הכובע מטיל צל על עיניו, רק חיוכו נותר באור.

האיש: "תודה, תודה לכם."




=​

 

[Talya kadosh]

על החיים ועל החיים. מעולם לא כתבתי תסריט, אין לי מושג איך עושים את זה. ניסיתי. ניסיתי להיכנס לראש של מאייר, להבין איך הוא מחלק פסקאות, ריבועים, סצנות, עמודים. העיקר להתנסות, לא?
נ.ב. מודבר כאן על קטע שכתבתי לפני הרבה זמן, שכתבתי והפכתי לתסריט. בתקווה שבאמת הדבר הנחמד הזה נראה כמו תסריט לקומיקס. אז, איך אומרים, קחו אותי בעירבון מוגבל. בהנאה.



עמוד אחד:


משבצת 1-

קריינות- מאפייה.

ילדה, נראית בערך בגיל שלוש עשרה. בעלת צמה בצבע חום בהיר, מעט מרושלת. הסוודר שהיא לובשת גם כן מרושל וקצת גדול. נראית רק מהגב. היא מביטה במאפייה ממול. הדלת מטושטשת ממסך טיפות גשם.

בנוסף, רואים את פנים המאפייה בטשטוש. היא עמוסה בלקוחות.

בועת מחשבה- להיכנס, לא להיכנס?


משבצת 2-

הילדה פותחת את הדלת.

בועת מחשבה- אין דרך חזרה.


משבצת 3- מלבן מחולק לשני מקביליות אלכסוניות. באמצע, מרווח שחור.

אחד- הילדה מביטה לימין.

שתיים- לאחר מכן לשמאל.

רואים אנשים בוחרים בורקסים עתירי שומשום ורוגלכים נוטפי שוקולד.

באמצע: הילדה בראש מושפל.

בועת מחשבה- אין לי כסף. אני רעבה.


משבצת 4-

קלואז אפ על דלת המאפייה, על הרחוב. גשם שוטף יורד בחוץ.

בועת מחשבה- נעים כאן, בפנים. אולי המוכר ירחם עלי.


עמוד 2:



משבצת 5-

הילדה מתקדמת ישר, בלי להסתכל על המאפים והעוגיות.

בועת מחשבה- אני לא מתכוונת להסתחרר מהשפע.

בועת המשך- ואז מה שלא אכלתי כבר יומיים. מים הם לא אוכל, אלא שתייה.


משבצת 6-

התמונה מתמקדת על המוכר. הוא עסוק, אורז מאפיים ריחניים ללקוחות.


משבצת 7-

הילדה מהדקת אצבעות על הדלפק, הן מלבינות.

בועת דיבור- סליחה, אדוני.


משבצת 8-

המוכר מפנה אליה מבט קצר רוח, ממהר.

בועת דיבור- כן? תוך כדי הוא מתקתק בקופה, הוא מחזיק בשטר של עשרים שקלים.

מהצד רואים צדודית של ילד מסתכל על המחזה בעיניים גדולות.


משבצת 9-

בועת דיבור- אני... יכולה לקבל מספר עוגיות בחינם?


משבצת 10-

המוכר מזעיף פנים. השטר נשמט לו מהיד.

בועת דיבור- מה אמרת?


משבצת 11- ריבוע מחולק לשלושת רבעי ולעוד רבע.

שלושת רבעי- הפנים של הילדה מאדימות.

בועת דיבור- שאלתי, אם אני יכולה לקבל מספר-, המוכר קוטע אותה.

בועת דיבור- יש לי שמיעה טובה, ילדה.

רבע- קלואז אפ על הרצפה המלוכלכת, מתמקד על השטר של העשרים. רואים אגרוף נסגר על הפנים של רחל המשוררת.


עמוד 3-


משבצת 12- מלבן מאורך.

המוכר מתרומם בגניחה. מהצד, המבטים של כל הנמצאים במאפייה נעוצים בהם. הם מטושטשים. דמות אחת, של אישה, בולטת.

בועת דיבור, מוכר- לא, את לא יכולה.

בועת המשך- זו הממלכה הפרטית שלי, בניתי אותה בעשר אצבעות.


משבצת 13-

המוכר מניף את עשרת האצבעות שלו. הן עבות, מבריקות משמן. הגבות שלו מתחברות אחת אל השנייה. השטר נוחת על הדלפק.

בועת דיבור- דור לא מחונך, חצוף, עצלן. ומעל הכל, נצלן. לכי מכאן, לפני שאאלץ לגרש אותך. הבנת אותי, ילדה?


משבצת 14-

נועה פוסעת לאחור, מכופפת מעט. אין סוף מבטים ברצפה. העיניים של האישה עוקבות אחריה. המבטים שלהן מצטלבים.


משבצת 15-

היא קומצת אגרופים, מפנה מבט.

בועת דיבור- אני לא חצופה, רק רעבה.


משבצת 16-

היא מפנה מבט למעלה, זבובים חגים במעגלים, שוברים את השקט האיום בזמזום מונוטוני.

בועת מחשבה- גם כן, ממלכה.


משבצת 17-

רואים אותה מסתובבת. יש דגש על הגב הזקוף. הדלתות האוטומטיות נפתחות. רואים שלוש מדרגות לבנות, חלקות מגשם. חתולה שחורה מציצה עליה מהצד. רטובה.


עמוד 4-

משבצת 18- מלבן מאורך מחולק לשלושה. אחד ריבוע, שני מקביליות.

ריבוע- העדשה מתמקדת על הרגליים, נעליים בלויות, הן מדלגות על שלושת המדרגות בקפיצה אחת. הגרביים מתרטבות מקפיצה ישירה לשלולית.

מקבילית- רואים אותה רצה.

מקבילית- רצה מהר יותר.


משבצת 19-

סקירה של אזור תעשייה ישן.


משבצת 20-

נועה נוחתת על המדרכה הרטובה, צמוד לגדר נוטפת מים.


משבצת 21-

היא מושכת את כובע הסוודר על הראש.

בועת מחשבה- יופי. עכשיו אני דומה לכל ההומלסים שנמצאים כאן. אולי גם אני אקבל מטבע. מי אמר שקבצנות הוא מקצוע מביש?


משבצת 22- מלבן מחולק לשניים.

אחד- היא מקופלת ברכיים.

שתיים- המיקוד על הפנים, היא בוכה.

בועת מחשבה- אני אומרת.


עמוד 5-


משבצת 23-

גשם יורד. אורות של רכב מאירים מרחוק, מסנוורים אותה.


משבצת 24-

היא מטמינה ראש בין הברכיים.


משבצת 25-

אצבעות ארוכות, עטופות בכפפות משי מרפרפות לה על הגב.


משבצת 26-

נועה מתיישרת במהירות. מוחה דמעות. הישיבה שלה נוקשה, מתריסה. האישה מהמאפייה.

בועת דיבור- מה את צריכה?


משבצת 27-

האישה מתכופפת, המטרייה שלה מגינה עליה, יושבת על הגדר. ועל הילדה, יושבת על המדרכה.

בועת דיבור- כלום, רק להביא לך את זה. יד מושטת קדימה, שקית קשורה.



משבצת 28-

רואים נייר חום עם הלוגו של המאפייה, בתוכו מאפיים.


משבצת 29-

עיני הדבש של נועה תקיפות.

בועת דיבור- תודה, אבל אני לא צריכה.

האישה מחייכת. היד שלה עדיין מושטת קדימה.

בועת דיבור- את לא, אבל הגוף שלך כן.


עמוד 7-

משבצת 30-

מבע הפנים של נועה נוקשה.

בועת דיבור- הגוף שלי שרד יומיים, הוא ישרוד יום נוסף בלעדייך.


משבצת 31-

האישה מנענעת ראש ברכות.

בועת דיבור- הוא יתמוטט.


משבצת 32-

נועה מחייכת במרירות.

בועת דיבור- לא נורא. אהיה בבית רפואה. מה רע? דווקא מצוין, יביאו לי אוכל.

האישה שותקת בהפתעה.


משבצת 33-

בועת דיבור- תשמרי את המלים לעצמך. אני בסדר, ואהיה בסדר. כמו שהסתדרתי בלעדיך, אסתדר גם הלאה. תודה.


משבצת 34-

מבע הפנים של האישה מתקשח.


משבצת 35-

בועת דיבור- השם שולח אנשים בדרך. כדי שיהיו, כדי שיתנו. שיושיטו יד. את דוחה אותו, רק בגלל האגו שלך?



עמוד 8-

משבצת 36-

צל מכהה את העיניים שלה, הופך דבש בהיר לחום.

בועת דיבור- אגו, זה הדבר האחד אחרי האחרון שנמצא בגוף הזה, בנפש הזאת, שקוראים לו, לה, נועה.


משבצת 37-

בועת דיבור- אגו, זה לאו דווקא גאווה. זה הרצון לחיות, לשרוד. אגואיזם, בלעדיו לא היית מבקשת מה שביקשת במאפייה.


משבצת 38-

האישה קמה.

בועת דיבור- להתראות.

נועה מביטה בה מלמטה, מהדקת שפתיים.


משבצת 39-

המצלמה מתמקדת פעם נוספת על השקית. האצבעות האדומות של נועה סוגרות עליה. היא משפילה מבט.

בועת מחשבה- הביסו אותך, נועה. תודי. לא מודה.


משבצת 40-

מתרוממת.


משבצת 41-

היא הולכת לאט, נרטבת מהגשם.


משבצת 42-

נעמדת מול מדרגות של בניין, מובילות למרתף.


משבצת 43-

יורדת.


משבצת 44-

נועה נוחתת על הרצפה. קורי עכביש משתרגים בתקרה, חשוך.

בועת מחשבה- קר לי.


משבצת 45-

היא פותחת את השקית. שלושה מאפים.

בועת מחשבה- ולב אחד.



עמוד 9-

משבצת 46-

היא אוכלת שתיים, משאירה אחד.

בועת מחשבה- אי אפשר לדעת מתי תפתח מלחמה. בריחה, או דיכאון. מתי אאלץ לחזור לרחוב.


משבצת 47-

נועה מביטה סביבה, מלוכלך, מאובק.

בועת מחשבה- אולי אלך להיות עובדת ניקיון. אבל זה דוחה, בעיקר פדנטית כמוני.

בועת המשך- אין לי ברירה.



משבצת 48- מלבן שמחולק לשני ריבועים.

אחד- היא משעינה ראש על הקיר.

בועת דיבור- אוף, אני רוצה להיות ילדה רגילה.

שתיים- היא עוצמת עיניים.

בועת דיבור- אוף שני, אני לא יודעת מה ההגדרה של רגילה.


משבצת 49-

ריבוע שמתמקד עליה, על החולשה שלה.

בצד כתוב, לא בתוך בועה- מי אמר שרגיל, זה מה שהעולם מגדיר. מי אמר שלא. ועד כמה ההגדרות שלי על עצמי, מגדירות אותי באמת.

אפס מאופס.


משבצת 50-

נועה פותחת עיניים, מחייכת חיוך זעיר.

בועת מחשבה- חוץ מהגדרה אחת, מדממת,

לוחמת.

 

[נ. גל]

בשם השם נעשה ונצליח.

הבהרת איור:
כל המוסלמיים ואנשיו של שאמיל צריכים להראות: בעלי תווי פנים פרסיים או טורקיים. מגודלי זקן/שפם. בעלי שיער לא קצוץ. לבושים בביגוד ארוך (סוג של ג'אלביות). עניים. הם חמושים בחרבות.
כל הרוסים חמושים ברובי מוסקט, חלקם גם עם חרבות.
אם יש שאלות היסטוריות, אפשר לשאול. מקווה שאדע לענות על הרוב.

סצנה א
פריים 1 - קבוצה של לוחמים מוסלמיים עומדים במעגל, לבושים בגדי איכרים, אחד מהם לבוש בגדים מכובדים יותר (זה שאמיל). האזור הוא כפר על צלע הר.
קריינות: הרי הקווקז, שנת ה'תרי"ג.
פריים 2 - שאמיל מצביע על נקודה באופק (יש שם מצודה קטנה).
שאמיל: "שם, הלילה."
פריים 3 - בני הקבוצה שולפים חרבות.
טקסט: "עד המוות, אחריך."
פריים 4 - הקבוצה מתפזרת, שאמיל נותר לבד.
פריים 5 - שאמיל מביט במבט מרוצה, הוא מלא סיפוק.

סצנה ב
פריים 1 - המצודה מהתמונה הקודמת.
פריים 2 - מפקדה רוסית, חייל פצוע (בפנים וברגליים) מוסר עדות למפקד. (זה בעצם חדר בתוך המצודה.) החייל עומד, לבוש במדים. ליד השולחן יושבים 3 מפקדים, שנים מהם בעלי דרגות קצונה. המדים הם מדי הצבא הרוסי.
חייל: "הם הגיעו מהחושך. לא ראיתי מי משלנו ומי אויב, רצתי לקרוא לתגבורת."
פריים 3 - פניו של החייל, מבט מושפל וכאוב.
חייל: "ואז הגיע עוד אחד מהם, הוא פצע אותי."
פריים 4 - המפקדים יושבים ליד השולחן, המבטים מיואשים.
המפקד הראשי: "הם אמרו משהו?"
פריים 5: החייל לופת את ניצב חרבו, פניו חיוורות מעט.
חייל: "יחי האימאם שאמיל, ימותו הכופרים."

סצנה ג
פריים 1 - חלל המסגד, מלא מוסלמים. בקידמה עומד שאמיל, נואם. לצידו יושבים כמה ראשי דת.
שאמיל: "איברהים היה אבי המאמינים בקל אחד. הוא גילה לעולם את סודו של אללה."
פריים 2 - כנ"ל תמונה 1, רק שתווי הפנים של שאמיל ברורים יותר, ואפשר לראות שהוא מלא להט.
שאמיל: "וכשביקשו לשדוד את משפחתו, הוא קם ויצא להילחם. הוא היה אחד מול כולם, אבל הבורא היה בעזרו."
פריים 3 - ההמון מרותק.
בועת טקסט (של שאמיל) : "והוא ניצח את כולם, בלילה אחד."
פריים 4 - שאמיל מניף את ידיו, מבטו רך. הקהל עומד על רגליו.
שאמיל: "האם תניחו לכופרים לעשוק את אדמתנו?"
קהל: "לעולם לא!"
שאמיל: "האם תניחו להם לשלוט עלינו?"
קהל: "באש ובחרב - עד הניצחון!"
פריים 5 - הקהל מנקודת מבטו של שאמיל.
שאמיל: "ברוכים תהיו לבעל הצדק."
פריים 6 - אנשי הדת מתמונה 1, מתלחששים.
איש דת א' (לוחש) : "גאזי מולא היה תמים פחות."
איש דת ב': "אבל גאזי מולא לא הביס את הצאר."

סצנה ד
מגילה יפה. בסופה היא חתומה על ידי הצאר אלכסנדר השני. הטקסט אמור להיות ארוך, כשמתוכו רואים רק את השורות הבאות:
טקסט: "אל - האימאם שאמיל, ראש המוסלמים בדאגסטן, צ'רקסיה וצ'צ'ניה. [...] הוחלט להענות לבקשותיך הדתיות והכלכליות [...] כל זאת באם תחליט לחתום על הסכם שלום עם האימפריה הרוסית. [...] בא ללא נשק, במחוות שלום, בלווית משפחתך בלבד. [...]
הצאר אלכסנדר השני."
צריך לציין איכשהוא שהשנה היא ה'תרי"ט. בתוך המכתב או בקריינות, מה שיותר מתאים.

ספוילר: ההמשך

ההמשך כתוב, אך, כמ"ש: "הוא כמוס עמדי חתום באוצרותיי" (דברים ל"ב ל"ד)

 

[Natan Galant]

1
ילד קטן זוחל לכיוון אביו, ששקוע במסך מחשב ענק וגם מדבר בטלפון בו זמנית:
"זה סופי לגמרי, לאחר חיכוכים עזים בישיבת חסדי שלמה, המשגיח הודיע כי..."
בקבוקי קולה חצי מלאים מונחים על שולחן המחשב ליד ערבוביה של כוסות לצידם.

2
הילד מתקרב לאביו, נעמד ומושך אותו, האב מאזין בארשת התפעמות לטלפון שבאוזנו, ידיו שלובות.
בועית דיבור מסוף הבית: "יוני, אני שוטפת כלים. אתה משגיח על בנימין?"

3
האב יושב עם הטלפון מונח לצידו, ומקליד למחשב בהנאה סוערת, צועק "בוודאי הכל בסדר נחמי" לחלל.
התינוק מושך את בקבוק הקולה, וקורא: "איבא! איבא!"
האב לא שם לב.

4
התינוק שופך בחדווה את הקולה על הרצפה, זוחל עם הבקבוק, שלולית גדולה נמרחת על הרצפה
האב שואל בהשתאות לתוך הטלפון: "מה? הם שפוכים לגמרי ההנהלה שם?"

5
התינוק מתגלגל בתוך השלולית, נמרח כולו בנוזל השחור ונהנה מאוד, אביו כותב לתוך המחשב ומהרהר: "הנהלת הישיבה מנותקת לחלוטין מתחושות הבחורים..."

6
הקולה ממלאת את הרצפה ומגיעה עד לקצה הבית. קול יוצא משם: "יוני! נראה לי שנשפך משהו על הרצפה, בנימין בסדר?"
הוא צועק "כן כן" לחלל,
התינוק זוחל לעבר אביו במבט חדור מטרה.

7
הוא מגיע לשולחן, מושך עוד בקבוק קולה חצי ריק ושופך אותו על עצמו, מגרגר באושר, האב מקליד למחשב ומדבר לטלפון: "פשש... איזה הישג... לא להאמין..."

8
התינוק, מטפטף כולו טיפות שחורות, זוחל ומנתק את המחשב מהחשמל. המסך נכבה והאב קופץ, נחרד.

9
הוא מרים את בנימין המנפנף בידיו הרחק ממנו, מביט בלכלוך ובחיוך האדיר של התינוק, ושואג: "נחמי!! איך בנימין הגיע לפה??"

-סוף-

 

[BEYOND]

טוב, תראו.
למען האתגר שלפתי קטע שהתחלתי לכתוב לאתגר סוכות וסיימתי באזור חשוון
זה קטע אומנותי למדי (אפשר לקרוא אותו כאן ואשמח לביקורת גם עליו)
אבל זה עלילה ודמויות שכבר היו לי ביד ואמרתי - ניתן להם צ'אנס לקומיקס?
אז היה כיף ולא קשה כמו שחשבתי
אשמח מאד לשמוע את דעת הקהל והמומחים על התוצאה
כותבת קומיקס מקצועית אמרה לי שהיא מחלקת את הסיפור לעמודים, מתארת את הסצנה ומשאירה למאייר להחליט על הפריסה והחלוקה לפריימים. למרות זאת חילקתי לפריימים והוספתי הוראות על פי שיקול דעתי, היה לי קל יותר לעבוד כך.אפשר להתייחס אליהם כהמלצה

עד כאן ההקדמה
תודה על האתגר הזה

והנה הסקריפט:

סצנה 1

פריים 1- פריים פתיחה רחב

נקודת המבט בתוך קהל נערים - פרחי כהונה.
רואים את אוריאל ואיתמר, תאומים זהים - מאחור. גובה זהה, פאות ארוכות.
מרחוק רואים כהן מאחורי דוכן, הכהן מכריז:

כהן: "והרביעי מארבעת הנבחרים,
שיזכה להאיר העזרה וירושלים בשמחת בית השואבה הוא
אוריאל בן אחיה הכהן---"



פריים 2
קלוז אפ אוריאל: מבוהל.


פריים 3-4 - דמיון בהקיץ*

פריים 3
אבא מאושר מחבק את אוריאל... אור האש במנורות, הזכות.

פריים 4
הגובה העצום של הסולם, כמה אוריאל קטן לעומתו.
הפחד של אוריאל רק מהמחשבה עליו.

*אופציונלי - פריים יחיד מלא אסוציאציות
לשיקול המאייר - העניין הוא המחשת הקונפליקט והרגשות של אוריאל,
הרצון לעלות להדליק את המנורות מול הפחד.





סצנה 2

פריים 5
אוריאל ואיתמר זה מול זה בפרופיל, קרובים מאד.
איתמר עיניו מאירות, מחייך, אוחז בכתפיו של אוריאל
איתמר: "זכית, אוריאל!"
אוריאל מביט בו בעצב.


פריים 6
קלוז אפ איתמר - דאוג
איתמר: "מה קרה?"


פריים 7
קלוז אפ אוריאל - מביט באיתמר, עצוב-חושש
אוריאל: "איך אעלה?"


פריים 8
ברק הבנה מכה באיתמר והוא מצטער נבוך.
איתמר: "הוי...
אבא - הוא כל כך יצטער"
אוריאל: "אני יודע"


פריים 9
רואים את ידו של איתמר אוחזת בזרועו/כתפו של אוריאל לעידוד
בועת דיבור(איתמר) "מקבלים תעצומות, אח"


פריים 10
אוריאל לא משתכנע. משפיל ראש מנענע לשלילה, עצוב.



סצנה 3

פריים 11 - פריים רחב ומואר
אבא שמח, זוהר. מחבק / נושק לאוריאל על מצחו
אמא לידו מחייכת. אוריאל סמוק ונבוך.
אבא: "אשרי שזכיתי, אשרי שזכיתי".
רואים הכל מנקודת מבטו של איתמר, הוא בגבו אלינו.




סצנה 4

פריים 12
חושך, אוריאל ואיתמר בבגדי שינה במיטות.
אוריאל עצום עיניים איתמר לא.
איתמר (לוחש, כתב דק מקוטע) : "ברגע האמת - תמיד נוכל להתחלף, אוריאל."


פריים 13
ראשו של אוריאל מסתובב חדות לאיתמר, (המום מהתעוזה)
אוריאל: "איתמר!"

פריים 14
איתמר נשען על מרפק ומסתכל על אוריאל.
איתמר: "אני אהיה שם, אם לא יהיה בך הכוח אעלה במקומך."
"לא תתבזה, ואבא לא יצטער"


פריים 15
קלוז אפ אוריאל מיוסר, עוצם עיניים.


פריים 16
איתמר: "אף אחד לא יזהה, אוריאל"


פריים 17
אוריאל (עיניים מצומצמות) :"אבא יזהה"


פריים 19
איתמר: "מרחוק לא.
ובעזרת הקל, אתה תעלה ותאיר, אוריאל."




סצנה 5

פריים 20
איתמר מסייע לאוריאל לקשור את כד השמן לגבו.
מלפף סביבו רצועה ארגמנית.


פריים 21

אוריאל עוצר את איתמר. (חיוור מאד)

אוריאל: "עלה במקומי, איתמר."

איתמר: (מתחנן, לחוץ מהרעיון פתאום) "יש בך הכוח, אוריאל"

אוריאל: "לא, איתמר. תפתח את הקשרים, מהר!"

איתמר: "אבל---"



פריים 22:
אוריאל (בחרדה, מרים קול-אותיות גדולות) : "תפתח!!!"


פריים 23:
איתמר (נושך שפה, מביט למטה על מה שקשר) :
"אני פותח"
"אני פותח"
ידו זזה לכיוון הנגדי – מתחיל לפתוח.




סצנה 6

פריים 24
"טאפ טאפ טאפ" – קול צעדים.
כפות רגליים הולכות על רצפת שיש, בגד כהונה לבן ארוך.


פריים 25
איתמר מרים את עיניו


פריים 26
איתמר רואה מעבר לגבו של אוריאל את אבא.


פריים 27
אוריאל ואיתמר עומדים מול אבא. הרצועה כמעט כולה על הרצפה,
איתמר עוד מחזיק את הקצה בידיו.
אבא (מחייך) :"בניי! אשרי שזכיתי, בני האחד עולה להאיר והשני מסייע בעדו בלב שלם!"


פריים 28
אוריאל ואיתמר סמוקים ונבוכים עד העצם


פריים 29
אבא (קורן וזוהר) : "אוריאל, רציתי לברך אותך!"


פריים 30
ידיו של אבא מונחות על ראשו של אוריאל.
אוריאל שולח מבט קטלני לצד של איתמר.


פריים 31
אבא מברך את אוריאל בריכוז וכוונה: (עוצם עיניים וגם אוריאל)
אבא: "יברכך השם וישמרך, יאר השם פניו אליך ויחונך ישא... וישם לך שלום"
אוריאל ואיתמר: "אמן"


פריים 32 33– מועתקים מ31,
אבא ואיתמר באותה תנוחה של ברכה. הזמן כביכול מתארך, קופא.


פריים 34
איתמר בין אבא לאוריאל מעביר מבט תוהה, מה קורה כאן.


פריים 35 – פריים רחב
אבא (בכוונה עצומה ) : "אוריאל בני, אוריאל בני... עלה למעלה, עלה והאר"
ממשיך לברך קול מתנגן (כתב מנוקד שנע בגלים, תווים ברקע)
"לִבְּךָ יֶהְגֶּה תְּבוּנָה... עַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדְּךָ... פְעָמֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין...
ופָנֶיךָ... פָנֶיךָ יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ."


פריים 36
אבא מלטף את פאותיו של אוריאל, הם מביטים זה בזה.
אבא (מחייך) : "כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ."
אוריאל מחייך



סצנה 7

פריים 37
איתמר שוב מסייע לאוריאל לקשור את כד השמן. אוריאל חיוור קצת. אבא ברקע


פריים 38
אבא ואיתמר מביטים באוריאל שמתרחק מהם עם הכד על גבו, נכנס לעזרה.
אוריאל מקרוב, אבא ואיתמר מרחוק.


פריים 39 – דאבל פריים צר
ידו של אוריאל אוחזת בסולם
רגליו של אוריאל מתחילות לעלות בסולם


פריים 40 פריים רחב
מבט מלמעלה, לילה מואר באבוקות אש
אוריאל נושא אבוקה בגובה עצום, מחייך נרגש זוהר כולו, מבטו נשוא אל המנורה הדולקת.
למטה רואים את אבא ואיתמר, אולי גם את אמא בעזרת נשים.



סוף


* הסיפור על פרטיו לא מעוגן במקורות – מעבר להנחה שפרחי הכהונה שעלו להדליק את המנורות נבחרו באיזשהו אופן, ושהיה זה תפקיד מיירא למדי על פי המדרש.​

 

[יוסף יצחק פ.]

ב"ה


אז ככה, האמת שכבר כתבתי לעצמי תקציר לעלילה שיכולה להיות ספר קומיקס שלם, אך החלטתי להגיש קומיקס קצר לחנוכה (שיכול למלא עמוד או יותר באיזה מגזין נחמד..) הנה:


(קהל יעד: ילדים, נערים)


פריים 1
לילה. רחובות חשוכים, מנורת רחוב בודדת, מלא חנוכיות בכל מיני חלונות של בתים מסוגננים ומוזרים..
כותרת: "בבית משפחת שלמה מתארגנים להדלקת נרות החנוכה"
בפריים רואים את האבא, שבעת ילדיו (שלוש בנות: אחת קטנה וארבעה בנים (אחד קטן, אחד מתקרב לגיל מצוות = יותר בוגר), חנוכייה ונרות מונחים במקום.

פריים 2
האבא נבוך: "ילדים? מישהו ראה את השמן?"

פריים 3
הילדים עם סימני שאלה.

פריים 4
האבא: "אף אחד לא יודע? מאוחר.. צריך להזדרז להדליק.."

פריים 5
הילדה הקטנה: "א-אלי יודע איפה הוא". מצביעה על אלי (יותר גדול ממנה)

פריים 6
אבא: "אלי? איפה השמן?"

פריים 7
אלי: "אהממ? ל-לא זוכר.."

פריים 8
שעון מטוטלת, השעה שמונה ועשרה

פריים 9
"הילד היותר בוגר: מי לה' אלי!"

פריים 10
כל הילדים מתקרבים אליו, האבא לא מבין מה נרקם שם

פריים 11
הילד היותר בוגר: "חבר'ה, כעת כולם מתגייסים לחפש את פחון השמן האבוד!"

פריים 12
כל האחים צועקים, מחויכים: "כן!"

פריים 13
כל הילדים מחפשים, הופכים רהיטים, בוחנים עם זכוכיות מגדלת (יהיה נחמד לצייר קטנטן עם כובע וחליפה של בלש, מחפש בדקדקנות)

פריים 14
ילדה 2 עומדת על כיסא ליד המקרר הגדול
ילדה 2 לילדה 3: "ריבקי?! בואי רגע.."

פריים 15
ילדה 3: "מצאת את השמן?"
ילדה 2 עם חיוך שובב: "לא, אבל מצאתי משהו שיש בו שמן"

פריים 16
מגש סופגניות על המקרר, 2 הילדות מציצות מלמטה
ילדה 2 ו-3 בקול גדול: "סופגניות!"

פריים 17
האבא: "מה? מצאתם את השמן?"
צעקה מהמטבח: "לא. אנחנו מחפשות.."
האבא: "אה, בסדר.. תזדרזו!"

פריים 18
צעקה מכיוון הכניסה: "אבא, מצאתי!"
האבא רץ לכיוון דלת הכניסה
(הבן המחופש לבלש מוציא מהספה עוגייה, וחושב לעצמו 'אהממ, עוגייה מלפני חודש ושלושה ימים')

פריים 19
ילדון צעיר: "אבא, מצאתי את השמן, סגור וחתום בחותמה של המכולת של 'עזריאל הרזה', עם הכיתוב 'במבצע 99.90'!"
הילדון אוחז את הבקבוקון שמן בגאווה

פריים 20
האבא לוקח את השמן
אבא: "כל הכבוד מתוק.. מי קנה שמן במאה שקל? מחירי שודדים!"

פריים 21
הילדון מספר לאחיו בגאווה: ".. ורק אני מצאתי אותו"
האחים והאחיות רוטנים: "אוף", "חבל", "כמעט מצאתי.."

פריים 22
שעון השעה רבע לתשע

פריים 23
האבא: "קדימה, ילדים בואו נזדרז להדליק את הנרות"

פריים 24 (פריים רחב/גדול)
האבא מדליק, הילדים עומדים עם חנוכיות קטנות תוך כדי שהם שרים, הבנות בוהות בנרות, תווי מוזיקה עם כיתוב "הנרות הללו.. "

פריים 25
ילדה 2 ל-3: "קדימה, נלך לאכול בשקט את הסופגניות.."
ילדה 1 עומדת מאזינה להם

פריים 26
ילדה 1: "אבל אבא לא מרשה!"
הילדות נזכרות באבא עם ארגז סופגניות 'ילדים, הסופגניות הן לשבת. לא נוגעים ולא אוכלים'

פריים 27
ילדה 3: "אז מה נעשה?"
הילד הקטן עובר שם עם חיוך: "אני יכול לעזור לכם.."

פריים 28
הילד הקטן לאבא: "אבא רוצה תחרות סביבונים?"
אבא: "לא חמוד, אני עייף.."

פריים 29
הבן הגדול: "אבא, אולי תספר לנו את סיפור חנוכה, ו א נ ח נ ו נתחרה בסביבונים בינתיים"
הבן הקטן מחייך, הבין את הרמז

פריים 30
אבא: "אבל אתם אמרתם שאתם כבר מכירים את הסיפור.."
בועת מחשבה- הבן הקטן חושב: "אופס!"
הבן הקטן: "מה פתאום אבא? אנחנו מכירים את הסיפור הרגיל, אבל לא את הסיפור של אבא"

פריים 31
אבא: "לספר לכם?"
הבן הקטן: "כן!"
הבנות: "כן! רוצות סיפור, רוצות סיפור.."

פריים 32
אבא: "טוב, טוב, הבה ואספר לכם.."

פריים 33
הילדים על הרצפה משחקים סביבונים, מטבעות שוקולד ליד כל ילד
האבא: ".. ואז יהודה המכבי אמר.."

פריים 34
כותרת: "ובינתיים במטבח"
2 הילדות נכנסות למטבח, מטפסות על הכיסאות, שולפות את הסופגניות מהמקרר

פריים 35
האבא רדום על הספה, הנרות דועכים, הילדים אוכלים סופגניות (ריבה מרוחה על הפנים עם האבקת סוכר)

פריים 36
הילדה הקטנה עומדת עם הארגז (הכמעט ריק) ליד האבא
הילדה הקטנה: "אבא!"
האבא מתעורר: "מה? לא נרדמתי, כן, מה חמודה?"

פריים 37
הילדה הקטנה: "אבא רוצה סופגנייה?"

פריים 38
כל הילדים מתחבאים מאחורי הספה, מגוננים עם כריות על הפנים, ואחד מהם על המטבעות שוקולד
כמה מהם חושבים: "אוי לא", "הלך עלינו..", "מה היא עושה?"

פריים 39
האבא: "כן, תודה חמודה"
האבא נוגס בסופגנייה, הילדים נושמים בהקלה
האבא מזדעק: "רגע אחד!"

פריים 40
האבא: "מאיפה הסופגניות?"
הילדה הקטנה: "מ-מהמקרר"
האבא: "טוב, לא נורא, נקנה מחר עוד"
הילדים: "יש", "תודה אבא".





חנוכה שמח!

 

[הגיבן]

ניסיתי לעבד חלק מהספר דם קר של יונה ספיר, ואני מתנצלת מראש אם דרכתי על הרגליים או הלב של מישהו.
למרות שאני בד"כ לא כותבת כך, כדי להתאים לכללי האתגר ניסיתי לחלק לפריימים... מצרפת גם סקיצה מעורפלת של חלק מהפאנלים

​

מבוסס על דם קר מאת יונה ספיר
הפרולוג

פריים 1
חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה
רחבה קרה מתפרסת לתוך החשכה, ממוסגרת בעצים מרשרשים וחומת לבנים מרשימה. הדלת של הבית פתוחה אל חלל כניסה אפל.

קול ברקע: קחחחחחח

פריים 2
פנים. מבוא - לילה
חדר הכניסה ריק. גם המסדרון חשוך. בצד המסדרון דלת פתוחה למחצה חושפת אור מסכים בהבהב.

קול ברקע: קחחחחחח

פריים 3
רצועה צרה של חדר בקרה נחשפת מבעד לדלת הפעורה. מול המסכים נח ראשו של גבר על מושב, נדמה כישן.

קול ברקע: קחחחחחחחח

פריים 4
בסוף המסדרון דלת משרדית סגורה. על הקרקע לידו שוכב גוף שמוט. ידו הפשוטה אוחזת במכשיר קשר פועל. בוקע ממנו רחש לבן רדיופוני.

מכשיר הקשר: קחחחחחחחח

פריים 5
מגף עבודה כבד בועט במכשיר והרחש משתתק.

פריים 6
דמות כהה, בראד, פוסעת במסדרון ונעצרת ליד דלת משרדית. ידו מעיקה על הידית.

פריים 7
בראד (נשען על המשקוף) : ערב טוב, פרופסור.

מכתביית עץ מארחת על שולחנה מסך מחשב אפֶּל שמאיר על פניו של מבוגר מקריח. הפרופסור. פניו הדשנות בדרך כלל, נמתחות בחרדה.

פריים 8
פרופסור: בראד טרנר! אתה. אתה - לא יכול להיות כאן.

פריים 9
בראד: אז אתה יודע איך קוראים לי. עוד יחשבו שאנחנו חברים וותיקים, אתה ואני.

פריים 10
בראד נשען עדיין על המשקוף. ידו חושפת אקדח עם משתיקול.

בראד: אפשר להיכנס? תודה.
פרופסור (ידו האחת מוסתרת מאחורי השולחן) : מה אתה רוצה?

פריים 11
בראד: זאת השאלה, לא?

פריים 12
פרופסור: לא יהיה כל כך פשוט להרוג אותי.

פריים 13
בראד (מגלגל עיניים) :א ני לא הולך להרוג אותך.

פריים 14
בראד (מנופף באקדח באגביות) : לפחות, לא כרגע.

פריים 15
פרופסור: יש בחוץ אנשים ש -

פריים 16
מבט מלמעלה.

בראד (לוקח מספר פסיעות לתוך החדר) : אל תדאג, כבר טיפלתי בהם. אף אחד לא יפריע לנו.
פרופסור (שולף סכין ממגירה ואוחז בה מאחורי השולחן) : מה אתה רוצה?

פריים 17
בראד: יש לך מידע שאני צריך. זה הכל. ואף אחד לא צריך להיפגע.

פריים 18
בראד (הוא חושב לרגע) : ...מעבר לאנשים האלה בחוץ, כמובן.

פריים 19
פרופסור (יוצא מהשטח המוגן מאחורי השולחן) : אתה עושה טעות.

פריים 20
בראד: אני יודע בדיוק מה אני עושה.

פריים 21
פרופסור: לא, אתה לא יודע. אתה לא יודע איזה כוח אדיר עומד מאחורי. אתה צריך להודות על כל שנייה שאתה חי. קח את עצמך וברח מפה.

פריים 22
פרופסור: ברח רחוק, ואל תפסיק לרוץ.

פריים 23
בראד (צועד אל המכתבייה) : לא יהיה כל כך קל להעלים אותי, פרופסור.

מעבר עמוד

פריים 24
חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה. הפריים מתפרס לרוחב מלא, בגובה שליש עמוד.
בראד יוצא מהבית כשקופסת מחשב תחת בית שיחיו, וטלפון צמוד לאוזנו.

בראד: גולדשטיין, יש לי כאן חומר בשבילך. תחכה לי, אני חוזר לבית.

פריים 25
פריים מתפרס לרוחב מלא, בגובה שני שליש עמוד.
בראד צועד לכיוון המצלמה. מאחוריו הבית מזדעזע ויורק אש אל השמים.

 

[מ. י. פרצמן]

האתגר נעול.
השיפוט יתבצע בימים הקרובים בעז"ה.
לאלו שעובדים על שיתוף פעולה עם מאייר - תוכלו עדיין להעלות את התוצר המוגמר באשכול חדש, כעניין שנאמר: האיור לא ייכלל בשיפוט.

 

[מ. י. פרצמן]

לשיפוט ההיסטורי!

אתגר - אתגר חודשי #1 - קומיקס / אשכול השיפוט

ערב טוב וחנוכה שמח ומאיר לכולם! בסיום תקופת האתגר הסוערת שלנו, אני מתכבדת להזמין לכאן את שופטינו הנכבדים לסקירה ולמסע השיפוט ההיסטורי, שלאחריהם יוכרז הזוכה המאושר. הקהל מתבקש לשמור כאן על דממה ולכבות טלפונים, זה הולך להיות מפעים. לתגובות ביניים או סיום - אשכול הנספח פתוח תמיד לרשותכם ובו יוצע...

www.prog.co.il