סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

[בובה בובה]

י

אני מבינה שאלישע אושפז במוסד הפסיכי ההוא, ולכן אין לו גישה למחשב?

יפה!
חיכיתי לראות מתי יגיבו...
אני מרעננת את העמוד פעמיים ביום!

מחכה לפרקים הבאים, נשאר לנו זכות מערב פסח לכמה וכמה..

 

[תמרוז]

סורי, לא קלטתי על מה מדובר,

אני מבינה שאלישע אושפז במוסד הפסיכי ההוא, ולכן אין לו גישה למחשב?

מתי הוא אושפז, ומתי לא היה לו גישה למחשב?
היה פה פרק שפיספסתי?
ואני עוד יותר לא מבינה את התגובה הזאת

יפה!
חיכיתי לראות מתי יגיבו...
אני מרעננת את העמוד פעמיים ביום!

אשמח אם מישהו יכול להסביר לי.
תודה!

 

[CN]

סורי, לא קלטתי על מה מדובר,

מתי הוא אושפז, ומתי לא היה לו גישה למחשב?
היה פה פרק שפיספסתי?
ואני עוד יותר לא מבינה את התגובה הזאת

אשמח אם מישהו יכול להסביר לי.
תודה!

ב"ה

מאוד פשוט.
בפרק הקודם חנוך (המזכיר האישי) מספר לאלישע שראש היחידה הקודם אושפז במוסד פסיכיאטרי, לכן התפנתה המשרה הזו.
ומכיוון שלא שמענו שום דבר חדש מאלישע, הנחתי שלצערי בשבוע הזה הוא כנראה הספיק להטרלל כ"כ שאשפזו גם אותו ואין לו שם גישה למחשב, לכן הוא לא מספר לנו מה קרה אחרי המפגש עם אביגדור קרוע הבגדים ברכב.

 

[קשת החיים]

וואו איזה סיפור פנטסטי! כמעט לא הצלחתי לנשום בין הפרקים!
יחד עם זאת, חייבת להעיר שהסיפור נמשך ונמשך ומתחיל לייגע, למרות שהוא מתקדם בקצב שהולם אותו. כלומר, עבור אלישע זה טבעי שהסיפור כך נמשך ללא סוף, אבל בשביל הקורא, אולי היה כדאי לשתול רמזים עבים כדי שנוכל לנחש כמה אופציות. זה ישאיר את הקורא במתח, אבל אם תהיה לו אפשרות לנחש 3 אופציות, הוא יוכל לראות בהמשך הסיפור לאיזו אופציה הוא קלע. מה דעתך?

 

[mic003]

57
קופים.​

שפתיו של אביגדור היו נפוחות וכחולות. ״בלי לחץ,״ הוא אמר, וניכר שהדיבור קשה לו.
אם רצה אביגדור להרגיע את אלישע, הרי שהוא היה רחוק מלהשיג את מטרתו. ״מה קרה לך?!״ דרש אלישע בתוקף להבין, והדאגה ניכרה היטב על פניו. ״איך הגעת לכאן?!״
״רק רגע״. אמר אביגדור בתגובה. הוא נע באיטיות, מפנה את ערפו לעבר אלישע. ״סיימת, חנוך?!״ הוא קרא בקול שניכרה בו צרידות.
שבריר שנייה אחר כך, הופיע חנוך מאחורי הפתח. על ראשו הוא חבש כעת קסדה, וידו הניעה קלות את האופנוע שאביגדור רכב עליו מוקדם יותר. ״סיימתי״, הוא עדכן בקצרה, ״ניפגש במטה״.
לפני שהספיק אלישע לומר משהו, נטרקה דלת המכונית בעוצמה, והתאורה בחלל הפנימי של כלי הרכב התעמעמה. עיניו של אלישע נעו מיד לעבר אביגדור, מתוך ציפייה לקבל תשובה לשאלות שהציקו לו, אולם משהו בהתנהגות של אביגדור – גרם לאלישע לחזור בו מכוונתו. על פניו של אביגדור הייתה הבעה של קוצר רוח, שהתחלפה תוך רגעים בעצבנות של ממש. ״נו, סע כבר!״ הוא צעק פתאום, חובט באגרופו במחיצה שהפרידה בין המושבים האחוריים לבין מקום ישיבתו של הנהג. ״אנחנו ממהרים!״
לטעמו של אלישע לא הייתה הצדקה להתנהגות אגרסיבית כזו, והוא העריך – שאביגדור נתון בסערת רגשות, כך שאפילו חוסר נעימות פעוט כמו המתנה של כמה רגעים לתחילת הנסיעה – מעורר אצלו אמוציות. כך או כך, השיגה הדרישה הנחרצת את מטרתה. המכונית החלה בנסיעה, צוברת מהירות מרגע לרגע, ולראשונה – הרשה אביגדור לעצמו להישען אחורנית ולהתרווח. ״סיוט״. שמע אותו אלישע ממלמל. ״יום סיוט״.
כשהיה נדמה לאלישע שאביגדור נרגע מעט, הוא הרשה לעצמו לפנות אליו שוב. ״לא השבת לשאלה ששאלתי,״ הוא אמר, משתדל למסוך בקולו נימה אדנותית. ״מה קרה לך?! איך הגעת לפה?! למה אתה נראה כאילו חזרת ממלחמה?!״
אביגדור הניע את צווארו לעבר אלישע, על פניו עלתה הבעה מיוסרת שהעידה על כך שהתנועה קשה לו. ״הבנת נכון,״ הוא אמר. ״באמת חזרתי ממלחמה...״ הוא התעכב מלהמשיך, ומבטו הפך פתאום מעורפל – כאילו נזכר במאורעות שחווה. רק לאחר כמה רגעים של ריחוף – הוא התעשת. ״אני מצטער,״ אמר תוך כדי שהוא מטלטל את ראשו, כאילו ניסה להרחיק את המחשבות שמפריעות לו. ״זה לא משהו רגיל אצלי. פשוט... הייתי קרוב מדי לסיים את החיים שלי. זה מעולם לא קרה לי...״
המילים הדרמטיות גרמו לאלישע לדפיקות לב מואצות. ״מול מי נלחמת?!״ שאל, ולמרות שבתוכו בער הרצון לדרוש את התשובות בתוקף – הוא נאבק עם עצמו למתן את קולו, מתוך מחשבה – שייתכן ואביגדור אינו במצב נפשי שמאפשר לו להיות נתון תחת לחץ מכל סוג שהוא.
לרגע נראה אביגדור כאילו הוא מתלבט אם להשיב, אבל לבסוף – הוא קיבל כנראה את ההחלטה הנכונה. ״נלחמתי מול שני יצורים שחורים שהשתלטו על אמבולנס,״ הוא אמר בקול שהייתה בו ענייניות בלתי מובנת. ״אני לא יודע עד כמה אתה מכיר אותם, אבל הם מתלבשים שחור מכף רגל ועד ראש. אין להם באמת שם, אז כל אחד ממציא להם כינוי אחר. הכינוי האהוב עליי הוא קופי אדם, אבל אם אתה מחבב קופים – אני אמצא להם כינוי מתאים אחר״.
מדהים היה לגלות, איך למרות מצבו המעורער – מצליח אביגדור לשמור על ריכוז, ואפילו להתבדח. ״קופי אדם זה בסדר,״ הגיב אלישע בלי מחשבה. ״תקרא להם איך שתרצה, רק תסביר – מה בדיוק קרה בזמן הקצר שישנתי, ואיך הספקת להגיע כל כך מהר למצב שבו אתה נראה כאילו אתה חוזר משחיית בוקר בירקון?״
אביגדור חייך חיוך קלוש. ״זה סיפור ארוך,״ אמר. ״יש לך סבלנות?!״
אלישע נאנח. ״למה כל פעם זו התשובה היחידה שאני שומע על כל שאלה פשוטה?!״ הוא שאל בתסכול. ״מה רע בתשובה קצרה וממוקדת, לשם שינוי?!״
אביגדור היטיב את ישיבתו. ״ככה זה״. אמר בקצרה. ״אני יודע שזה מעצבן, אבל אתה תתרגל בסוף. אתה צריך להבין שאנחנו מתמודדים פה עם משהו שהוא גדול כל כך, עד שאין מי שמסוגל להקיף אותו. אין אירוע שלא קשור לאירוע אחר, אין פיסת מידע שלא מחוברת עם משהו שמאוחסן בארכיון נטוש כלשהו. אתה צריך לומר תודה שלפחות יש מי שעושה את העבודה השחורה ואוסף בשבילך את כל החומר, כי יש אנשים שהיו עושים הכול כדי להיות במקומך. אנשים שצריכים לעשות את כל העבודה בעצמם, לחבר קצוות שלא מתחברים, לנסות ולמצוא הסבר לאירועים שונים שאירעו במרחק של שנים זה מזה. אתה מקבל הכול על מגש של כסף, ולמרות זאת יש לך תלונות על זה שאיש לא ממהר לספק את הסקרנות שלך באמצעות דיווחים ממוקדים״.
תשובתו של אביגדור הייתה ברורה וחריפה, ובכל זאת – שאל אלישע את עצמו אם לא מדובר שוב בסוג של התחמקות. ״אני מבין מה אתה אומר,״ הוא אמר בנימה מפויסת מעט. ״ולמרות זאת, הייתי רוצה לקבל לפני הכול שורה אחת של סיכום. משהו שלפחות מספיק כדי שאבין את הנושא, בלי שאצטרך לעבור על כל ההיסטוריה של הממלכה הבריטית באלף השנים האחרונות״.
אביגדור חייך, והיה משהו לא נעים בחיוכו. ״אתה יודע מה,״ הוא אמר, ״אני חושב שהדרישה שלך זה משהו שאני יכול לעמוד בו. אני חושב שהסיכום הכי טוב של השעה וחצי האחרונות הוא – שקרה בהם משהו שלא קרה אף פעם. אני לא מחפש להצדיק את עצמי, מבחינתי – זה כישלון אישי שלי, ואני מוכן לשלם כל מחיר. אני מצטער שזה העדכון הראשון שאני מעביר לך, אבל בתור מפקד היחידה אתה צריך לדעת – שבשעה וחצי האחרונות איבדנו את היתרון היחיד שהצלחנו להשיג אי פעם במלחמה הבלתי נגמרת שהיחידה מנהלת. זה הכישלון הכי גדול של היחידה מאז שהיא קמה, ולדעתי – חזרנו שנים אחורה מבחינת היכולות שלנו להתמודד עם היכולות שמאיימות על כל אזרח במדינה הזאת. אני מצטער שאני מעביר לך את זה ככה, אבל התעקשת לקבל סיכום. אז הנה, סיכמתי לך. עכשיו אתה יכול להיות מרוצה״.
המילים היו בעלות משמעות כה מאיימת, עד שלמשך כמה רגעים – איבד אלישע את המילים.
בתחילה הייתה אצלו תקווה מסוימת שאביגדור לא מתכוון באמת למילים שאמר, ושמדובר בסך הכול בניסיון חינוך של אביגדור, שלא היה מרוצה מהאופן בו דרש ממנו אלישע סיכום מתומצת. הוא אפילו המתין בציפייה לראות חיוך או תגובה כלשהי שתבהיר שצדק, אולם ככל שעברו הרגעים הלכה והתחזקה אצלו ההבנה – שמדובר בתקוות שווא.
הפנים של אביגדור היו נפולות, כנועות, ברור היה שמלבד החבלות הגופניות שלו – הוא עבר מאורעות קשים. העיניים שלו היו לחות, ומבטו מבוהל. ברור היה שהוא במצב נפשי רע, והאופן בו הוא התכנס עם עצמו אחרי שסיפק את הסיכום המדאיג – הוכיח שהוא רציני לחלוטין. ההבנה הזו, גרמה לאלישע תחושה של פחד אמיתי. פתאום הוא הבין את הדחיפות של חנוך, ואת הסיבה שבגללה הוא נדרש להופיע במטה המרכזי.
״אני מתנצל על חוסר הסבלנות שלי,״ הוא מצא את עצמו אומר. ״לא הבנתי שמדובר במשהו דרמטי כל כך. ולמרות זאת, אני מבקש ממך למחול לי על השגיאה הזו, ולהרחיב קצת יותר בנושא״.
אביגדור נראה כמו מי שהתעורר מתוך חלום בהקיץ. הוא הביט באלישע למשך כמה רגעים, כאילו רצה לבחון את מידת הרצינות שלו. ״אתה בטוח?!״ שאל לבסוף. ״זה די ארוך, ואתה נוטה לאבד סבלנות״.
אלישע הנהן בראשו במרץ. ״אני בטוח״. אמר. ״יש לנו זמן, הנסיעה לירושלים היא די ארוכה, אז קדימה – שפוך כל מה שיש לך״.
אביגדור שילב את ידיו. ״אני מוכן לספר לך,״ אמר, ״אבל אני מודיע מראש – שיש לי בקשה חריגה. אני לא יכול לדרוש ממך להבטיח שתיענה לה, אבל אני מבקש שתחשוב עליה ברצינות. אתה יכול להבטיח לי את זה?!״
האופן בו הציג אביגדור את הדרישה, הקל על אלישע לקבל אותה. ״לחשוב אני מוכן תמיד,״ אמר בחגיגיות. ״ואני תמיד לוקח ברצינות את הדעה של מי שמדבר איתי, גם אם היא לא ממש נראית לי. בעניין הזה, אתה יכול להיות רגוע״.
אביגדור נראה כמו מי שלא בוטח בהצהרה של אלישע, ולמרות זאת – לא הייתה לו כנראה ברירה אחרת. ״הלוואי,״ הוא הפטיר. ״אני מקווה שבאמת תעמוד בהבטחה שלך...״
הוא השתהה עוד כמה רגעים, כנראה המתין לראות אם יש לאלישע מה להוסיף בנושא. רק כשהיה בטוח שאלישע סיים להציג את הגישה שלו לעניין, הוא הסכים לשוב אל הנושא העיקרי.
״אתה זוכר שסיפרתי לך על הקמת היחידה?!״ הוא פתח בשאלה. ״זוכר שסיפרתי לך שהיחידה הוקמה במטרה לאסוף מידע מתוך ארגוני הפשע שהיו אז בראש הכותרות, עם התמקדות מיוחדת בארגון של נמרוד גואטה?!״
אלישע הנהן בראשו. ״סיפרת שנעשו אז הרבה ניסיונות להחדיר סוכן מטעם היחידה לתוך ארגוני הפשע, וזה לא ממש הצליח...״ הזכיר, מתוך רצון להראות שליטה בפרטים.
אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״בדיוק,״ אמר. ״יפה שאתה זוכר. כי הנושא שאנחנו מדברים עליו – הוא למעשה המשך ישיר של הדברים שסיפרתי לך בפגישתנו הראשונה, לפני כמה שעות בלבד״.
״אם כבר הזכרת את העניין ההוא,״ המשיך אביגדור, ״אז כדאי שנמשיך משם. כמו שאמרת, היחידה ניסתה במשך זמן רב לקבל מידע מבפנים, והיא עשתה את זה בכל האמצעים שעמדו לרשותה. בהתחלה, היו ניסיונות להחדיר סוכן מבחוץ אל המערכת של גואטה, אבל כל הניסיונות נכשלו. המערכת של גואטה, שמשום מה – הוא מתעקש לכנות אותה ׳אימפריית המלפפונים׳, הייתה מהודקת מדי, שמורה מדי, מגוננת מדי. כשלא הייתה ברירה, קיבלו המפקדים החלטה לנסות אפשרות אחרת...״
״להעביר את אחד מהאנשים של גואטה צד...״ לא יכול היה אלישע להתאפק מלנחש.
אביגדור נראה מופתע למדי. ״מאיפה אתה יודע?!״ שאל בחשד.
אלישע חייך. ״אני לא יודע מי מרכיב את היחידה היום,״ אמר. ״אבל אם פעם הרכיבו אותה שוטרים – אני יודע בדיוק איך הראש שלהם עובד. את רוב החיים שלי העברתי בארגון הזה״.
אביגדור הנהן, ולראשונה – היה על פניו משהו שנראה כמו הערכה. ״כמו שאמרת,״ הוא חזר, ״היחידה ניסתה לגייס שתול מתוך האנשים של גואטה. זה היה תהליך מתמשך, שבמהלכו – הלכה היחידה והתחזקה, כך שבשלב מסוים – הפעילה היחידה תשתית מודיעינית ברמה של שב״כ, כשהמטרה היא – לזהות חוליות רופפות. המפקדים חיפשו מישהו שנוטר טינה לגואטה, מישהו שרוצה נקמה, או אפילו מישהו שיהיה מוכן להעביר מידע בתמורה לכסף. באופן בלתי מוסבר, שום דבר מהפעולות האלו לא הצליח״.
אלישע לא היה מופתע כלל. ״הארגון של גואטה הוא כת,״ אמר בנימה בטוחה. ״הוא אפילו הצליח להיכנס לרשימה של הארגון לנפגעי כתות. המלפפונים של גואטה נאמנים לו לפחות כמו שקצין בצה״ל אמור להיות נאמן למדינה. הם מעריצים אותו, הם חיים סביבו, אי אפשר אפילו לחשוב על מישהו מהם שיהיה מוכן לבגוד בו ברצינות״.
שוב היה מבע מופתע בפניו של אביגדור. ״נראה שאתה ממש בקי בחומר,״ הוא לא הצליח להסתיר את התפעלותו.
אלישע הנהן בראשו לאישור. ״גואטה היה יעד של מחוז נגב במשך שנים״, הסביר. ״היו שיתופי פעולה בינו לבין קבוצות פשע מהפזורה, ואני הייתי אחראי על התיק. עבדתי ימים ולילות בשביל להכניס אותו לכלא, בימים ההם - לא הייתה לי משפחה ולא היה לי בית. הייתי צעיר ומורעל, חלמתי על ראיונות בתקשורת. אלו לא היו סתם חלומות, היה לי כל כך הרבה חומר נגדו – עד שהממ״ז אפילו הסכים לאשר מעצר. אבל איכשהו, כמה ימים אחר כך, התיק נסגר. עורך הדין שלו, צוק, שאני עדיין לא מצליח להבין את הסיפור שלו, הצליח להוציא אותו נקי כשלג. זה היה משהו בלתי מובן, בלתי מתקבל על הדעת. היו לנו הוכחות לפשעים מסמרי שיער שנעשו באחריותו ובידיעתו, ואיכשהו – הוא חמק מכל זה כאילו לא כלום לא קרה״.
מבטו של אלישע הפך מהורהר, כאילו עלו במחשבתו אירועי העבר והוא לא מסוגל היה להעמיד בפניהם מעצור. ״אני עד עכשיו זוכר איך פיניתי את החדר ממה שהיה בו...״ סיפר בנימה שהייתה בה אכזבה, למרות השנים הרבות שחלפו. ״היו שם קלסרים על קלסרים, מאות עמודים שהכילו תיעודים של ראיות, שאיש לא חשב להעיף לעברם מבט. הררים של חומר מתויק ומסודר, שהיה צריך רק להציג בפני בית משפט – בשביל שגואטה יבלה את כל שארית חייו מאחורי סורג ובריח. אבל הפרקליטות לא מוכנה הייתה אפילו לשלוח נציג. פגישה אחת עם נציגי הנתבע, כלומר: אדון צוק ועוד כמה דגי רקק, הספיקה להם כדי לקבל החלטה. הם נסוגו מכתב האישום, מסיבות שעד היום לא ברורות מספיק״.
המרירות בקולו של אלישע הייתה כה גדולה, עד שאפילו אביגדור – למרות מצבו המעורער, הביט בו בהבעה חומלת. ״אתה כועס...״ הוא אמר את הברור מאליו.
אלישע ניסה לחייך, אבל כמו תמיד – כשנזכר ברגעים הקשים ההם, בתחושת התסכול והאין אונים, התכווץ משהו בתוכו, כאילו קרו הדברים עתה ולא לפני שנים. ״בוודאי שאני כועס,״ הוא לא התבייש להודות. ״אני כועס, כי על הנזק שנגרם לי – איש לעולם לא יוכל לפצות. איש לא יוכל להחזיר לי את הלילות שבהם ביליתי מחוץ לבית, הרחק מהמשפחה הקטנה שלי, רק כדי לחקור איזה פרחח שקשור איכשהו למעגל הרחוק של גואטה... איש לא יפצה את אשתי לשעבר, על חודש שלם בו היא התחננה, כמעט באופן יומיומי, שאקח רק ערב אחד של חופש בו אהיה מנותק מכל מכשיר סלולרי שהוא, בזמן שאני סירבתי – מתוך אמונה בתפקיד שלי, מתוך מחשבה שחייהם של אנשים תלויים בעבודה שלי. האמנתי בזה כל כך, עד שהיה זה הערך החשוב ביותר בחיי, ערך שעומד מעל המשפחה שלי או הזכות שלי לחיות...״
אביגדור עטה על פניו הבעה משתתפת. ״אני מבין שהקרבת הרבה בשביל זה...״ אמר. ״אני מבין שבשבילך – אלו החיים, אבל אסור לך לחשוב על זה עכשיו. אסור לך לפעול ממניעים של כעס או נקמה. אתה מוכרח להיות ממוקד, לחשוב בצלילות על השלבים הבאים, להיות מסוגל לקבל החלטות – רק בגלל שהן נכונות, ולא בגלל מה שהיה בעבר או מה שאתה מצפה לו בעתיד״.
המילים הקרות של אביגדור, החזירו את אלישע באחת אל ההווה, אל המציאות המטורפת העכשווית. ״אין בעיה,״ הוא אמר, ולמרות הנימה הצינית – ניכר הכאב בקולו. ״אני אלחץ על הכפתור שמכבה את זה״.
אביגדור לא ראה את תשובתו של אלישע בעין יפה. ״אנחנו בני אדם,״ אמר, כאילו היה בכך חידוש. ״אין לנו כפתורים שמכבים רגשות, אבל יש לנו יכולת בחירה. במקרה הזה – אני מצפה ממך לבחור להתמקד בהווה. ההיסטוריה מלאה בתיאורים על אנשים שלא השכילו להבין את המשקל שלהם אל אירועים כבירים, ומכיוון שאני רואה בימים שלפנינו פוטנציאל רציני למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה - אתה מוכרח לחשוב היטב באיזה תפקיד אתה תהיה שם...״
על פניו של אלישע עלתה הבעה מפקפקת. ״אם בשביל לשכנע אותי אתה צריך לגייס את ספרי ההיסטוריה,״ אמר בציניות. ״אתה כנראה עומד לבקש ממני בהמשך משהו גדול באמת...״ הוא השתהה לרגע, ממתין שהמסר ייקלט, ורק אז הרשה לעצמו להמשיך. ״בכל מצב,״ אמר בנימה מסכמת. ״אני חושב שמיצינו את העניין הזה, כך שהייתי רוצה לחזור לנושא שהתחלת בו – אם אין לך משהו מאוד חשוב לומר, כמובן״.
אביגדור נראה כמו מי שמתלבט אם להגיב, אולם לבסוף הוא כנראה הבין שלא יהיה זה חכם מצידו. ״כמו שסיפרתי לך,״ הוא חזר מיד אל הנושא העיקרי, ״הניסיונות שעשתה היחידה להשיג איש קשר בתוך האימפריה של גואטה, נכשלו בזה אחר זה. גם במקרים הבודדים שבהם החלו מגעים עם דרגים נמוכים בארגון – הצליח גואטה, ביעילות לא נתפסת, לקבל על כך מידע בזמן, ולעצור את המהלך. במחשבה לאחור, מדהים לחשוב על זה. איש פשע אחד, שהצליח להקדים יחידה שלמה – בכל מאבק שהיא ניהלה מולו. המצב היה מייאש, והדרגים הגבוהים איבדו מהר מאוד סבלנות והתחילו לדבר בקול על סגירת היחידה ועל עצירת כל פעולות החקירה״.
״אבל אז,״ המשיך אביגדור,. ״כשהדיבורים הפכו להתייעצויות, וההתייעצויות כמעט והפכו להחלטה בלתי הפיכה, התקבל מידע על אחד האנשים המקורבים ביותר לגואטה, שהחליט – מיוזמתו האישית בלבד, ובלי שום קשר לגורם משטרתי כזה או אחר, לשתף פעולה עם המשטרה״.
״הגורם הבכיר בארגון,״ המשיך אביגדור, ועל פניו הייתה הבעה רצינית – כאילו זה עתה הגיע לליבת הסיפור, ״כמובן היה חשוד בעיני צוות החקירה כבר מהרגע הראשון. בתחילה, זה היה נראה כמו הטעיה קלאסית של גואטה, והרבה אנשי צוות התקשו להאמין שאדם שמקורב כל כך לגואטה יפעל נגדו.
״החשד של אנשי הצוות, היה מוצדק מאוד, בפרט כאשר התברר – שהגורם המדובר מתנהל באופן תמוה מאוד. הוא סיפק רק חלק מהמידע, מתוך טענה שהוא חושש לדליפת מידע מתוך היחידה, ובנוסף – למרות היותו בכיר, הוא טען לאורך כל העת שרוב הפרטים אינם ידועים לו. הוא נהג לרדת למחתרת למשך חודשים ארוכים ולצוץ בזמנים מוזרים, מתוך טענה שהוא חושש להיתפס. החומר שהוא העביר לחוקרי המשטרה, הוביל רק לתסבוכות רבות ומורכבות יותר, עד שנראה היה – שמדובר במזימה מכוונת שמטרתה למנוע מהשוטרים לעשות את עבודתם, ולסבך אותם עוד ועוד״.
״אבל זמן קצר לאחר מכן״, המשיך אביגדור ונימת קולו הפכה דרמטית. ״הבינו כולם שהייתה להם טעות חמורה ביחס אליו. המידע שהוא העביר המשיך אמנם להיות מעורפל ומסובך, אבל כבר לא היה ספק לגבי היעילות שלו. החומר שהועבר על ידו, הפך לבסיס עליו נבנתה היחידה כפי שהיא היום. המידע שהוא מסר – היה בעל חשיבות בלתי ניתנת לתיאור״.
״הסוכן הזה,״ המשיך אביגדור, עיניו מרוכזות באלישע – כאילו רצה לראות כיצד יגיב כשישמע את הדברים, ״הוא זה שלמעשה הפך אותך מדמות שלילית מאוד בעיני היחידה, דמות שבלי להעליב – גורמת יותר נזק מתועלת, למפקד שלנו. הוא האמין בך, וההשפעה שלו על הבכירים היא כה גדולה – עד שלא היה סיכוי שהם יסרבו...״
אלישע כיווץ את מצחו, מנסה לחשוב – מי מסוגל לפעול לטובתו. ״מי זה?!״ שאל בחשד.
אביגדור שילב את ידיו. ״הסוכן הוא ליאוניד,״ השיב בקצרה. ״עורך הדין של נמרוד ואחד האנשים המקורבים אליו״.
​

 

[קשת החיים]

טוב, דברים מתחילים להיפתר אחד אחד. עכשיו כבר מבינים את הסיפור של לאוניד, אמנם לא לגמרי, אבל יש קצה חוט. עדיין יש הרבה דברים נסתרים.
אני חושבת שמפאת אורך הסיפור, יהיה צריך בהמשך (או אולי בעריכה בין לבין) לחזור ולפרט שוב את השתלשלות העניינים, כי הקורא לא יזכור מרוב הפרטים שמועמסים עליו. יהיה צריך עוד לעשות את ההקשרים בין השיחה הארוכה של אלישע ועמיקם לבין כל הפרטים האחרים שנגלו לאלישע ולנו. לי עדיין לא ברור מתחילת הסיפור איך אשתו של הרב הגיעה לצוק ההוא, ואיך המכונית שהגיעה לשם נמצאה בלי דלק. על זה עדיין לא קיבלנו שום מידע ואפילו לא רמז. לדעתי צריך להתחיל לפתוח את הכל. עכשיו נראה שהתחלת לפתוח, אבל זה מעט מדי.
הסיפור עצמו כובש ומדהים, מסעיר, מסקרן, מטלטל, היו קטעים שלא הצלחתי לנשום והיו קטעים שהייתי כל כך במתח, אבל המתח לא השתחרר. למשל, כל הסיפור על האוניה עם לאוניד וגואטה וראובן, לא ברור לי עדיין מה היה שם ומה היתה הפואנטה. אבל אולי זו רק אני.
מחכה בקוצר רוח להמשך.

 

[CN]

ב"ה

האמת שהפרק הזה טוב רק בגלל שהוא חלק מסיפור טוב, ושהוא כתוב טוב, כרגיל.
אבל באמת, היה לי קשה להבין מה הוא נותן לנו, הקוראים, משהו שלא ידענו או הבנו קודם, או מה שאלישע לא הבין או ידע קודם.
זה שליאוניד היה ה'בוגד' של גואטה, ליאוניד בעצמו אמר לאלישע.
זה שמחפשים סוכן כפול, ושאלישע אומר שזה מה שהיו עושים במשטרה - החלק הזה הרגיש לי מאוד לא סומך על הקוראים הנבונים, כי הרי כל קורא מתחיל, בן 10-11, כבר יודע עובדות בסיסיות כאלו, וזה כמובן לא נחלת המשטרה בלבד, והרבה יותר מצוי במסגרת השבכ והמוסד, ככה שלא הבנתי את ההתפארות של אלישע.
המידע היחיד שהפרק הביא לנו הוא - שאביגדור נכשל כישלון חרוץ בשעה וחצי האלו, כישלון כ"כ חמור שאיבד את היתרון היחיד שיש ליחידה, כשאין לנו שמץ של מושג מה הכישלון
בעצם, יש לנו רמז שזה קשור לשני השחורים באמבולנס, והאמת שזה מסתדר עם האמבולנס שליאוניד נלקח איתו לשומקום שבו הוא נמצא כרגע, כך שהכישלון המדובר הוא כנראה האיבוד של ליאוניד לטובת השבלולים.
דרך אגב, אלישע היה אמור להגיד משהו על השם שבלולים, כשאביגדור אומר שהוא קורא להם 'קופי אדם'.
אלישע נשמע שאיבד את הלשון לחלוטין, ואפילו שמץ מהמידע שהוא יודע עוד לא בא לידי ביטוי בכלל בכלל.
ומה שלום אלירן? נעלם לנו מהאופק, הוא חסר ממש.

 

[mic003]

טוב, דברים מתחילים להיפתר אחד אחד. עכשיו כבר מבינים את הסיפור של לאוניד, אמנם לא לגמרי, אבל יש קצה חוט. עדיין יש הרבה דברים נסתרים.
אני חושבת שמפאת אורך הסיפור, יהיה צריך בהמשך (או אולי בעריכה בין לבין) לחזור ולפרט שוב את השתלשלות העניינים, כי הקורא לא יזכור מרוב הפרטים שמועמסים עליו. יהיה צריך עוד לעשות את ההקשרים בין השיחה הארוכה של אלישע ועמיקם לבין כל הפרטים האחרים שנגלו לאלישע ולנו. לי עדיין לא ברור מתחילת הסיפור איך אשתו של הרב הגיעה לצוק ההוא, ואיך המכונית שהגיעה לשם נמצאה בלי דלק. על זה עדיין לא קיבלנו שום מידע ואפילו לא רמז. לדעתי צריך להתחיל לפתוח את הכל. עכשיו נראה שהתחלת לפתוח, אבל זה מעט מדי.

באופן עקרוני, צורת הסיפור היא כזו - שבכל פעם שנסגרים קצוות מסוימים, נשארים אחרים פתוחים, וגם נפתחים אחרים. היוצאים מן הכלל, יהיו הפרקים האחרונים באמת, שבהם המטרה תהיה רק סגירת קצוות.
מהסיבה הזו, הידיעות החדשות אינן אמורות לתת תשובות לכל השאלות, ואפילו לא למקצתן. לכן, אין טעם לעסוק בקווי עלילה שעדיין לא התקבלה עליהם תשובה. כשנגיע לתשובות הרלוונטיות לקווי עלילה אחרים - כמובן, יהיה צורך להזכיר לקוראים מה בדיוק היה אז.

הסיפור עצמו כובש ומדהים, מסעיר, מסקרן, מטלטל, היו קטעים שלא הצלחתי לנשום והיו קטעים שהייתי כל כך במתח, אבל המתח לא השתחרר. למשל, כל הסיפור על האוניה עם לאוניד וגואטה וראובן, לא ברור לי עדיין מה היה שם ומה היתה הפואנטה. אבל אולי זו רק אני.
מחכה בקוצר רוח להמשך.

תודה על המילים הטובות. בנוגע לפגישה המשולשת על סיפון הספינה - מדובר באירוע שהמשמעות שלו עדיין רחוקה מלהתברר באופן סופי.
בכל מצב, הדרישה להסבר נרחב יותר על התגליות שבסיפור - היא הגיונית, ולכן - יש לזה קשר ישיר לביקורת המצויינת הבאה, ואסביר:

האמת שהפרק הזה טוב רק בגלל שהוא חלק מסיפור טוב, ושהוא כתוב טוב, כרגיל.
אבל באמת, היה לי קשה להבין מה הוא נותן לנו, הקוראים, משהו שלא ידענו או הבנו קודם, או מה שאלישע לא הבין או ידע קודם.
זה שליאוניד היה ה'בוגד' של גואטה, ליאוניד בעצמו אמר לאלישע.

אמת. ליאוניד אמר זאת, אבל עד לרגע זה - לא קיבלנו אישור שאכן הייתה לליאוניד סמכות להבטיח מה שהבטיח. זו אינה תגלית מרעישה, אבל כפי שנכתב בביקורת הקודמת שציטטתי, לעיתים יש צורך להבהיר את סדר האירועים, ולו רק בשביל שהקוראים לא יידרשו לדפדף כל פעם אחורה כדי להבין מה הם קראו. בשביל להבהיר את זה, אני אתייחס לכמה נקודות שהתחדשו בפרק הנוכחי, למרות שכאמור - ניתן היה לנחש אותן, עם קצת דימיון:
א. ליאוניד הוא סוכן של היחידה. הידיעה הזו לא הייתה מתבררת, אילולי נכתבה. ב. ליאוניד היה זה ששינה את היחס לאלישע, ובכלל זה התפקיד כמפקד היחידה. גם זה כבר היה יכול להיות ברור, אילו היינו זוכרים את ההבטחה של ליאוניד לאלישע, ואת שיחת הטלפון שהוא ניהל. אבל שוב - דילוג על ההבהרה המפורשת, היה גורם תסכול לקוראים, שהיו פתאום פוגשים הנחות יסוד שלא הובהרו בעבר בפירוש. ג. המידע על העבר הרע של אלישע ונמרוד. אמנם היה ברור שיש להם עבר משותף, אלא שבשביל זה - צריך היה לנדוד אחורה עד לפרק 8 (!) מכיוון ששוב מדובר בעימות בין שניהם, היה חשוב להזכיר את זה לפני שמתחילים. ד. העימות הישיר בין אביגדור ללבושי השחורים, הוא הכנה לקראת גילויים משמעותיים יותר בהמשך.

זה שמחפשים סוכן כפול, ושאלישע אומר שזה מה שהיו עושים במשטרה - החלק הזה הרגיש לי מאוד לא סומך על הקוראים הנבונים, כי הרי כל קורא מתחיל, בן 10-11, כבר יודע עובדות בסיסיות כאלו, וזה כמובן לא נחלת המשטרה בלבד, והרבה יותר מצוי במסגרת השבכ והמוסד, ככה שלא הבנתי את ההתפארות של אלישע.

האמת, שלפי איך שזה נראה - ילד חרדי בן 10 או 11 יודע על השב״כ והמוסד היום, יותר ממה שראש השב״כ או המוסד בעצמו יודע. בכל מצב, הפרקטיקה המתוארת היא נדירה, בפרט במשטרת ישראל, בגלל החשש לעבוד עם גורמים עבריינים שאינם צפויים. בדרך כלל, גיוס של סוכנים מתוך משפחת הפשע, נעשה לקראת העמדה לדין, והוא נעשה על ידי הפרקליטות (הסכם ׳עד מדינה׳ הוא המפורסם בכלים שעומדים לרשות הפרקליטות). שימוש באנשים מתוך ארגון הפשע, נעשה רק לעיתים רחוקות, בכפוף להגבלות שונות - שהשוטרים מוגבלים בהם מצד היותם בעלי סמכות מצומצמת בהרבה מזו של המוסד או השב״כ. לכן, ההיכרות של אלישע עם הפרקטיקה, והידע שלו לגבי ההיתכנות של היישום שלה במקרה הזה - אינם בגדר מובן מאליו.

המידע היחיד שהפרק הביא לנו הוא - שאביגדור נכשל כישלון חרוץ בשעה וחצי האלו, כישלון כ"כ חמור שאיבד את היתרון היחיד שיש ליחידה, כשאין לנו שמץ של מושג מה הכישלון
בעצם, יש לנו רמז שזה קשור לשני השחורים באמבולנס, והאמת שזה מסתדר עם האמבולנס שליאוניד נלקח איתו לשומקום שבו הוא נמצא כרגע, כך שהכישלון המדובר הוא כנראה האיבוד של ליאוניד לטובת השבלולים.

זה בכיוון הנכון, רק הרבה יותר גדול ופומפוזי.

דרך אגב, אלישע היה אמור להגיד משהו על השם שבלולים, כשאביגדור אומר שהוא קורא להם 'קופי אדם'.

למה?! הוא הבין מיד על מה מדובר, כך שמדובר רק בענייני ניסוח.

אלישע נשמע שאיבד את הלשון לחלוטין, ואפילו שמץ מהמידע שהוא יודע עוד לא בא לידי ביטוי בכלל בכלל.

אמת. אני חושב שבפרק הזה הוא פשוט הקשיב, כי נמאס לו לעצור את המידע בשאלות, ולהגיע למחוזות רחוקים מהנקודה של התחלת השיחה.

ומה שלום אלירן? נעלם לנו מהאופק, הוא חסר ממש.

טוב שהוא חסר. לעת עתה, הוא ננטש בתחנה. כמו שאפשר לראות, אלישע הרבה פחות אפקטיבי בלעדיו, ובשלב הזה זה עדיין נוח לי.
בכל מצב, תודה על הביקורת! אני מבין שהתכוננתם לפרק יותר מסעיר, עם יותר גילויים, וזה בסדר - כי אנחנו עומדים בפני גל נוסף של תשובות, בדומה לזה שהיה בפרקים הראשונים על ליאוניד (לפני שהתחילו להופיע שם שאלות חדשות). עצם זה שליאוניד נחשף כסוכן של היחידה, מאפשר להבין הרבה יותר על העבר ועל ההווה.

 

[א-ירושלמית]

אחרי קריאת הפרק הזה, מרגיש לי שאלישע מגיע למקום בו הגאוה שלו תעמוד למבחן. הוא מגיע לחברה של כרישים. נכון שהוא אסף מידע, אבל גם הפקודים החדשים שלו אינם דגי רקק...
אם עד עכשיו הוא עבר תהליך רציני של שיוף נפשי-רגשי-מידות, הרי שעכשיו הוא עלה על רכבת הרים אקסטרימית במיוחד בנושא הזה.

 

[CN]

זה בכיוון הנכון, רק הרבה יותר גדול ופומפוזי.

ב"ה

אוי ואבוי, באמבולנס היה הלוח שהוא תקוות הנודדים??
שה' יציל אותנו דחוף!