לא אכנס לשלל התגובות שנכתבו, אבל מתוך בקשת הניקית שפתחה את האשכול אכתוב מניסיוני האישי..
אני למדתי 3 שנים בסמינר אופקים... מקצוע ולימודים שידעתי מראש שהם לא הכיוון שלי ולא המקצוע שאני רוצה. אבל הלכתי לשם בשביל לבנות את עתידי הרוחני. ואכן אני מודה בכל פה שאין ספק שהבית שהקמתי היום וזכיתי לבית של תורה, זה בעיקר בזכות השנים שלמדתי וספגתי שם.
אבל אני חייבת לציין גם את המשך הדרך, שרק לאחר שנה מהחתונה קבלתי את אישור הרב שלנו ללכת וללמוד את המקצוע שבאמת רציתי. ואז נכנסתי ל4 שנים של חיים קשים ומאד מאד תובעניים.
זכיתי שבעלי אברך וכך שאני המפרנסת. והייתי צריכה לשלב עבודה במשרה מלאה, לימודים 3 פעמים בשבוע עם מבחנים וכו', וגידול ילדים כמובן.
לומר לך שאלו החיים האידיאליים??? שזה המתכון הנכון לבית של תורה? שהחיים בבית שלי היו נורמליים? לא! כל המשפחה הקריבה בשביל השנות לימוד האלה.
ולא שלא ניסיתי. למדתי
גרפיקה והוראה באופקים ועבדתי שנה בכל אחד מהם והבנתי שזה לא הכיוון בכלל. סבלתי מכל יום בעבודות האלה. לא התאימו לי כלל.
אני לא מנסה בתגובה שלי לחרוץ לכאן או לכאן, רק מניסיוני, חשוב מאד הבניה הרוחנית הן ספק שמשפיע על כל הבית שיוקם, אבל גם לתת את הדעת ככל שניתן על רכישת מקצוע מתאים לעתיד. כי לימודים אחרי החתונה הם קשים מאד. מקסימום השלמת תואר או כאלה דברים אבל לא למידה מהבסיס..
מבחינת השם.. אני לא יודעת מה הולך בשאר המגזרים,
אבל בקרב הבני תורה הספרדיים, בחורים מצויינים שאני מכירה אישית, לא יפסלו במיידית בגלל שלא הלכה לסמינר, אלא יבדקו את כל שאר הדברים ביתר שאת ולעומק...