ה. גרעיני פירות שאינם ראויים לאכילה לא לאדם ולא לבהמה ולא למצוץ מהם מיץ, ולא דבוק עליהם מבשר הפרי, אינם קדושים בקדושת שביעית ומותר להשליכם לאשפה (ראה משנה פ"ז משנה ג, רמב"ם פ"ז הט"ו, חזון איש סי' יג ס"ק יא).
ו. גרעיני פירות שראויים לאכילה לאדם או בהמה, אך בזמנינו לא רגילים לאוכלם שאינם מאכל ערב, ולא לתיתם לבהמה, מותר להשליכם לאשפה ויש אוסרים.
ז. גרעינים שאינם ראויים לאכילה אך דבוק עליהם מבשר הפרי, יש אומרים (התוס' זבחים פו ע"א ד"ה ופליגא, המהר"י קורקוס את הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"י ה"י וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א) שאם הוריד היטב את הפרי הדבוק בהם, אף על פי שנשאר עליהם מעט פרי, אינו צריך לטרוח ולהוריד את הנשאר ויכול להשליכם לאשפה. אמנם כל זמן שחושב לאכול את שיירי הפרי הדבוקים בגרעינים, או שנשאר דבוקה לגרעין כמות גדולה מבשר הפרי, עדיין הם בקדושתם, ויניחם בפח שמיטה.
ח. גרעינים שאינם ראויים לאכילה אך אפשר למוצצם, יכול להשליכם לאשפה. אמנם כל זמן שחושב למוצצם, הרי הם בקדושתם (רמב"ם שם).
ט. לאור האמור לעיל יהיה דין הגרעינים כדלהלן:
גרעיני פירות הדר (תפוזים, אשכוליות וכו'), משמש (ברוב הזנים תוך הגרעין מר), חרצני ענבים, גרעיני חרובים, אין בהם קדושת שביעית. גרעיני תמרים, זיתים, אפרסקים ושזיפים, יש אומרים שמספיק שמקנחם היטב ואח"כ יכול להשליכם, ויש אומרים שמותר להשליכם רק אחרי שהוריד מעליהם את כל האוכל, ויש אומרים שיש להם קדושת שביעית אפילו שאין עליהם אוכל.
גרעיני תפוחים ואגסים, יש אומרים שמותר להשליכם. גרעיני אבטיח ומלון, אין הכרעה ברורה אם אפשר להשליכם לאשפה, ולמעשה יש להחמיר. אמנם יכול להניחם בפח שמיטה עם קליפות כדי שירקבו אגב הקליפות. גרעין אבוקדו, מותר להשליכו לאחר שהסיר ממנו היטב את האוכל, ואין לחוש אם נשאר דבוק לגרעין
עוד מעט אוכל.