מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הכל היה מתכתי ונקי.
הצ'יפים היו ערוכים במקומם, הסיכה של מד הנקיון הצביעה על הנתון 100%, וזמזומו המונוטוני של מדחס מערכת הקרור הוכיח שהכל כשורה.

הכל היה נראה מבטיח.
"אין שום סיבה שמשהו כאן ישתבש" הרהר לעצמו רוברט וזמזם לעצמו זמזום שביעות רצון.
יד כבידה הונחה על כתיפו, "היי רוֹבּ" שמע את קולו המתכתי של דרוֹאִיד מאחוריו, "אתה נראה מהורהר, קרה משהו" רוברט השמיע זמזום התפעלות שעה שהיטה את ראשו בזווית של תשעים מעלות שמאלה, "הי אִיד, אתה אלוף! כיצד אתה קולע תמיד אל המטרה?" דרוֹאִיד הזהיב קלות, " כיצד לא אחוש אותך? תוכנתתי לשם כך, שכחת?"
"כן אִידִי ובכל זאת, כיצד אתה מופיע תמיד בזמן הנכון? אתה מפתיע אותי בתכונותיך האנושיות"
דרוֹאִיד חשף טור שיני כסף כולל שן תותבת לבנה, וחייך אל רוברט חיוך נבוך, "תודה רוֹבִּי".

★©★©★©★
בִּינַה ישבה בחדרה רכונה על שולחנה כמו תמיד.
אצבעותיה הארוכות השמיעו קול נקישה שעה שהקלידה במרץ רב, וגלגלי ראשה נעו במהירות בזמן שחישבה את השורה הבאה.

לפתע עצרה.
נורה אדומה היבהבה בקידמת ראשה, "יש כאן טעות" מלמלה לעצמה "זה לא יתכן..."
חריקה צורמנית נשמעה כשגירדה את פדחתה במאמץ למצוא מוצא מהסבך אליו נקלעה זה עתה, אולם מאמציה העלו חרס!
"איזה תסכול" חשבה לעצמה, "שונאת ת'מצבים האלה, הבאגים האלה יכולים להוציא כל אדם שפוי משלוותו"
היא ניסתה להריץ כמה סימולציות אפשריות, נאדה.
"הנוסחה איננה תקנית אנא נסי שנית"
בִּינַה קמה ממקומה בכבדות, אוףףף נשפה ברוגז, "לך תבין בן אדם" פלטה, מקללת בכל ליבה את "בינה האנושית".

"רגע... הפורום פּרוֹבּוֹטִיקַה!" כמעט רצתה לצרוח מהתרגשות היא צנחה על הכיסא, מוחה אגלי שמן (מכונות) וחזרה להקליד במרץ.
"דחווווווווף, הצילוווווו" היא רשמה בכותרת נושא, אחר ירדה לריבוע תחתיו והתחילה להקליד במרץ, כשסיימה הקישה על תצוגה מקדימה בוחנת בעין מצומצמת את התוצאה, המהום מתכתי הביע את שביעות רצונה כשהקישה על "צור נושא חדש. "נס שיש לנו "פּרובּ" הרהרה לעצמה בקול, מייחלת בקוצר רוח לבועה "יש לך 1 התראה חדשות"...
לאחר דקותיים היא הופיע, "יששש" ניתרה בינה מכסאה, "מעניין מי זה הפעם?" הסתקרנה.
היא הקישה על הבועה בעכבר שמאלי ופורום תוכנה ורשתות נפרס לעינייה, "כמו תמיד הניקית @מלאכותית מגיבה עם תשובתיה המפורטות, איזו חמודה" בינה שלחה תודה לניקית @מלאכותית וקראה בעיון את ההסבר.

★©★©★©★

בוט היה אמן בנשמתו.
אסתטיקה הייתה משאת חייו, ועם כושר הפרפקציוניזם בו הונדס, הוא שאף למושלמות.
תחומי העניין שבו הביע התענינות היו רבים.
"דברים שמדברים לרגש - לנשמה" נהג להגדיר את עצמו בקורטוב של חשיבות עצמית, ואכן בוט ניחן בנשמה גבוהה וכישוריו בענף היו לשם דבר, למרות שאת עצמו השקיע דווקא בחקר ופיצוח הגנום הרובוטי, ובעיקר בתחום ההינדוס לאחור.
בזמנו הפנוי היה גולש בוט באתר פּרוֹבּוֹטִיקַה - "פּרוֹבּ" כפי שהיה נוהג לכנותו בחיבה, "הבית" של האמנים, מזפּזפּ לו להנאתו בינות לאשכולות עמוסי כל טוב, מוסיף חכמה וידע במגוון נושאים, כשהאהבה הגדולה שלו היתה המילה הכתובה.
בוט תמיד היה אומר "פסגת המושלמות האנושית היא היכולת להביע את הרגשות דרך מקבץ שרבוטים גראפים כאלה או אחרים" והוא אכן עמד במשימה בכבוד, את אוצר הרגשות המתכתיים בהם ניחן היה מעביר על ידי כתיבה מכל סוג שהוא, כתיבת פרוזה, באלדה, מקאמה, שירת שירה מחורזת, שירה לירית, ועוד.
אחר שהיה משרבט את הגיגיו במקלדתו, היה יושב וקורא שוב ושוב לבדוק שהכל כשורה, או אז היה מעלה את יצירתו אחר כבוד אל שרתי פרוב וממתין לביקורת, וגם לתודות, בעיקר לתודות.

וכשאלו היו מגיעות הוא היה מתענג!​

המשך יבוא אי"ה.

 

שב נא הסופר

משתמש מקצוען
זה כבר נראה כמו ילד שנהפך לפינוקיו
וירוס חדש תקף כאן את פרוג?

הקהילייה הזו מתחילה להתרחב
אפשר כבר להקים להם קהילה חדשה
"קהילת סופבוטים מתוכנתים וחייזרים"
רצוי מאד.. לטובת הכלל והפרט
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מתוקף תפקידו כאוצֵר הראשי של "המוזיאון לאמנות ואסתטיקה רובוטית, ע"ש ג'ניוס בוט" היה רוברט אחראי על התצוגות המתחלפות, בחירותיו היו ידועות כלא פחות ממבריקות, רבים היו משחרים למוזיאון כל אימת שהתפרסמה תערוכה חדשה, והנהלת המוזיאון ידעה להוקיר את האוצֵר האוצָר שזכתה בו. חושו האמנותי של רוברט מעולם לא אכזב, ורוברט לא התכוון לאכזב אף בתערוכה זו.
הפעם הוא תכנן תערוכה מיוחדת לקראת שנתה העשרים של הגלריה לאמנות מתקדמת במאה העשרים, בתערוכה יופיעו על פי התכנון מוצגים אלקטרוניים וטכנולוגים בעלי אוריינטציה אמנותית, "זו תהיה תערוכת העשור" התרגש באיפוק רוברט והחל מאתר את המוצגים הנדרשים יחד עם דרואיד יד ימינו המשנה לאוצר, יחד הם הקימו את מבנה המיצגים, חישבו את המיקומים, ואפילו שקדו על תערוכה יחיודית של צ'יפים וג'וקים היוצרים יחד פסיפס אמנותי מרהיב.

אך אז קרה דבר מוזר וטרף לו את כל הקלפים...

★©★©★©★
בוט נשאב אל תוך כתיבת פרוזה חדשה, העלילה הסעירה אותו עד שחש כאילו הוא שם. מיד כששרבט את האות הראשונה של הפרולוג היה ברור לו שזוהי ה-יצירה שלו בה"א הידיעה, יומיים ברצף הוא לא קם מהדסק, כמעט לא אכל או שתה רק ידו לא פסקה לרוץ על המקלדת.
לאחר יומיים רצופים קם, התמתח קמעא, ושב אל כסאו להגהה ועיבוד.
שעתיים חלפו ובוט נעמד שוב מתח את כתפיו החוליתיות בסיפוק, וניגש לשלוף דבר מאכל מן המקרר המיושן שבפינת החדר.
לאחר שהשביע את רעבונו חזר אל המסך הבוהק מלטף בעיניו הגחליליות את האותיות הרבות, לפתע התנער, גלל את גלגלת העכבר כלפי מטה ולחץ בארשת של סיפוק פנימי "פרסם תגובה".
"אוהו" חשב, "ברגעים אלו הנני נכנס אל דפי ההיסטוריה" מחשבה נרגשת חלפה בראשו "זהו רגע מכונן בחיי, החברים בפרוב טרם קראו יצירה מיוחד מיוחדת כזו" סח לעצמו בארשת חשיבות עצמית, מה רבה הייתה הפתעתו כשבאותו ערב לא ניתנה לו ולו תודה אחת, בוט היה משוכנע שזהו אירוע נקודתי כנראה טעות אנוש מצערת, "מחר ודאי יעלה סכום התודות כמו שעון עצר זריז" הרהר לעצמו, אך כשגם למחרת וגם אחר יומיים דבר לא קרה, הבין בוט שמשהו לא טוב עובר על הפורום האהוב, הוא התיישב על כורסתו המרופטת, מניח לצידו כוס מים קרים ליתר בטחון והחל נובר בפורום כתיבה.
הממצאים שהעלה חלחלו את חוליותיו.
 
נערך לאחרונה ב:

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
טוב! טוב! תחום הבוטים מפיק יצירות מבטיחות ב'פרוב' הזה

אהבתי!

תודה!
צפו לטוויסט הגדול...


זה כבר נראה כמו ילד שנהפך לפינוקיו
וירוס חדש תקף כאן את פרוג?

הקהילייה הזו מתחילה להתרחב
אפשר כבר להקים להם קהילה חדשה
"קהילת סופבוטים מתוכנתים וחייזרים"
רצוי מאד.. לטובת הכלל והפרט

שב נא, הסופר הנכבד במנוחה על כסאך , והואל להמתין עדי תתקדם העלילה.

אהבתי!
ואיפה המבול?;)

תודה!
איזה מבול תזכירו לי?
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
אוטו ואיבו בנו עמדו נפעמים למרגלות יצירה ענקית הפרוסה על הקיר שמולם, "זה מדהים" לחשש אוטו לאיבו תוך שהמדריך מנופף בידיו בהתלהבות בהסברו המלומד אודות מקור ההשראה של היוצר האגדי.
האווירה במוזיאון הייתה מיוחדת, המבקרים הרבים סבבו בינות למוצגים וארשת חשיבות נסוכה על פניהם, עצם המצאותם במוזיאון חיברה אותם פסיכולוגית לקליקה נחשבת של מרגישי אמנות.
אתה מבין" המשיך אוטו ללחשש לאיבו, "כל העולם כולו רואה יצירות אמנות מידי יום, כך הבריאה כולה - השמים והארץ, שמש ירח וכוכבים, צמחים, בעלי חיים, ועד הפריט המזערי ביותר ביקום, אינם אלא יצירת אמנות של מי שיצר אותנו, לצערנו, הנבראים ברובם כלל לא מתרגשים מנפלאות אלו.
אנו שייכים לזן נדיר של רגישים, שיודעים להרגיש את העצמה שבכל דבר, להנות מהגוון האמנותי האמיתי של כל נוצר, כששיא השיאים הוא באוספים מיוחדים מעין אלו" חתם את דבריו תוך שהוא מחווה על המיצגים שסביבו.

בוווום!!!
הדף אדיר קרע את חלל האוויר, זגוגיות הויטרינות התנפצו בקול רעש גדול ואל החלל המרכזי של המוזיאון נשפכו עשרות דמויות בעלות מראה משונה.

ההמולה השקטה שאפפה את המוזיאון נגדעה באחת.
אחת מן הדמויות אחזה מגפון גדל מימדים וקראה בו "בוז לאמנות הקלאסית" אוטו זע באי נוחות, איבו רעד בפחד "בוז בוז" השיבו הדמויות, "בוז לאדיקות היצירתית" "בוז לקיבעון המחשבתי" ואלפי שאגות השיבו כהד "בוז בוזזזזז".
איבו הצטנף אל זרועותיו המתכתיות של אביו כשעיניו קרועות לרווחה, אוטו חיבק את בנו אוטומטית רגע לפני שהיצירה התלויה למראשותם נקרעה באבחת יד מן הקיר והתנפצה על ידם.

★©★©★©★
ידיה הזריזות של בינה רצו על המקלדת ממלאות את המרקע הבהיר באלפי אותיות זעירות, "יש לי עוד הרבה להספיק" הירהרה לעצמה בחמיצות שולחת יד שלישית אל עבר ערימת הדפים המנמיכה בעקביות שיטתית, "טרם הספקתי להקליד את כל זה" החליקה את הערימה בין אצבעותיה כמונה מעות.
לפתע הופיע על הצג ה - M המוכרת של gimail אות להודעה נכנסת חדשה, בינה פתחה אותה כלאחר יד "רו במסע אל העתיד" הודעה חדשה בפורום שנמצא במעקב" בשורה העוקבת נכתב "פרוב - דף הבית של האמנים הרובוטיים. בינה, בוט פירסם נושא חדש..." ניצוץ סקרנות הוצת בעיניה של בינה "היי, בוט כתב משהו חדש? זה נשמע מעניין" קראה וגלשה בהנף אצבע אל מעמקי פרוב.
אהה...
היא לא האמינה למראה עיניה!
"אין לך הרשאות לצפות בדף זה" נאמר שם שחור על גבי RGB בינה הוכתה בהלם, דמעה סוררה איימה לפרוץ את עפעפי הברזל שלה "לי? אין הרשאות?" לאטה חרש - מטעינה מבלי משים את הדף מחדש, אך הכיתוב המזעזע נותר בעינו:
"אין לך הרשאות לצפות בדף זה"
בינה קרסה אל תוך הכורסא, זרעותיה משתלשלות ברפיון משני צידיה, תחושת חידלון מלאה את כל ישותה.
בהברקה של רגע וכמוצא אחרון ניסתה לשגר הודעה פרטית אל @מלאכותית.
"המשתמש נחסם"
היה רשום בפרופיל.
אימה מצמיתה שטפה את מוחה של בינה, עת הבינה שהגרוע מכל אכן התרחש...
 
נערך לאחרונה ב:

יעקב1245

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
האימה הולכת ומשתבחת, ממש מדע בדיוני :)
אהה, ועדיין אין ניחוש מוביל לגבי הטוויסט הגדול...
זה דווקא נראה שכל האנשים נחסמו, והמכונות כנראה לא קיבלו קוד של נתינת לייקים..

@שב נא הסופר
מה אכפת לך אם אנשים כותבים בשם מכונות, אני באופן אישי מאוד נהנה מזה, אז אל נא תשכנע אותם להפסיק. בבקשה.
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
בוט ישב אל מול המסך ובהה בו ארוכות.
רשימת המשתמשים של פורום פרוב החזירה לו מבט גאה, בוט לא היה בטוח שהוא אכן לא מבין, "מה כל זה?" תהה לעצמו בדומיה, על המסך פיזזו שמות חדשים כל העת, בעבר הקרוב היה בוט מוכן להישבע שהוא מכיר את כל משתמשי פרוב על ניקיהם והגיגיהם, כעת ממש לא היה חותם על כך.
הוא גלל לאחור אל פורום כתיבה הקיש באקראי על אשכול כל שהוא, רצף מוזר ולא קשור של גיבובי מילים נמרחו שם.
"ג'יבריש" נחר לעצמו בבוז, "מיהו הניק ההזוי שמעלה שטויות כאלה לאתר?" סרק בעיניו אחר שם המשתמש בוטמן 2000. בוט מה? הוא גנב לי את השם! אבל מה זה בוט-מן? מן, מה זה מן?" הצטרף בתאריך 1/3/19 זהו משתמש חדש אם כן!
בפעם הראשונה בחייו יש לבוט רעידות קלות בפרק היד הימנית, החוש השישי המלאכותי ניבא לו רעות.
בפיזור הדעת הקיש על הודעות חדשות וגלש אל אשכול כל שהוא, על המסך נמרחה ערבובית צבעים מכוערת, שום דימיון לדבר כל שהוא שראה בוט בעבר, "גועל נפש" מלמל בוט, כבר עדיף לראות תמונות של ג'וקים מאשר את זה" נזכר באשכול שעלה בפורום כתיבה לא מזמן בנוגע לבעל חי המחושני הזה. עינו קלטה מתחת ל"ציור" שורה קצרצרה "פריחת היביסקוסים צ'ארלו פריקסו 1995" אינסנקטיבית - עד כמה שאפשרי ליצור מהונדס כמוהו, הביט בוט אל תחתית ההודעה אנדרו, בוטמן, מני ו-1257 משתמשים נוספים אוהבים את זה.
בהארה של שנייה הבין היכן כל התודות שהיה אמור לקבל על יצירתו האגדית, ראשו הסתחרר פתאום "כיצד כל זה קרה, למען השם"
תאק...
ראשו של בוט קרס על חזהו הנוקשה בקול נקישה מתכתי.


★©★©★©★
אוטו הרים את איבו בזרועותיו המסורגות נכון להמלט מן המוזיאון אם יהיה צורך, בזווית עינו קלט את מאבטחי המוזיאון מסתתרים בבהלה מאחורי קתדרה מוגבהת, אוטו טרם הבין מיהם הזרים ומה רצונם.
היצור עם המגפון המשיך לזעוק בקול "כאן מהפכת הנאו רנסנס, תחי האמנות האבסטרקטית" "תחי תחי" השיבו עמיתיו, "תחי אמנות ההפשטה" "תחי" שוב חזרו היצורים המוזרים כהד, בעודם מתפרצים אל אגפי המוזיאון השמור הורסים ומחריבים מכל הבא ליד.
אוטו ואיבו נרעדו.
אווירת מלחמה הייתה באוויר, לא היה שמץ של מושג לרצונם של הכובשים, איבו פרץ בבכי ואוטו החל מתרחק מן הזירה במהירות.

בדיוק אז הופיעו האוצֵר הזקן וסגנו בפתח האולם.
 

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
נערך לאחרונה ב:

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
"מה קורה כאן?" הרעים האוצֵר בקולו והכל השתתק באחת.
עיני כולם היו נשואות אל רחבת הכניסה למוזיאון כשלפתע כבמטה קסם התנדפו כל היצורים המוזרים דרך החלונות המנופצים ונעלמו כלא היו.
אט אט החלו ראשים להגיח מפינות מסתור.
השומרים התרוממו בכבדות אופיינית מרצפת השיש הקרירה מנערים מעל ידיהם המבהיקות אי אלו שאריות אבק, אחר חזרו לתנוחת דום מהונדסת בפתח המוזיאון.
אוטו ואייבו הסתתרו בחדר שירות צדדי הצופה על האולם הראשי. בעיניו הילדותיות של אייבו דמה האוצֵר כסוף השיער כהתגלמותו של המשיח.
אוטו חכך בדעתו האם כבר כדאי לצאת או שמא מוטב להמתין וללמוד לאן יתפתחו הדברים "אבא, מה קורה כאן" קירקר קולו הדקיק של איבו, אוטו עטף את ראשו של איבו בזרועותיו כביכול מנסה לגונן עליו מפני המידע הזדוני והחל לספר...

אף אחד לא באמת יודע מתי הייתה נקודת הזמן הראשונה, אך נקודת הזכרון הראשונה היא מאי שם בעבר הרחוק, כשסבא R.U.R הקיץ מתרדמת בה מעולם לא שהה...

★©★©★©★
היא לא באמת ידעה לספר כמה זמן ישבה כך, אך לפתע זינקה בינה ממקומה והחליטה שלא תיתן לזה לקרות. יהי מה!
היא הפעילה את המחשב, סימנה בשורת החיפוש "Probotika" וגיגלה לתוצאות, אחר גלשה לאתר בלוחמניות וירטואלית, מדפדפת את עצמה אל דף יצירת משתמש "זהו זה" חשבה לעצמה "זהו המבחן האמיתי" בינה בחרה שם משתמש חדש בינה יתירה, "אנושי בהחלט, נראה מה יגיבו" ציחקקה לעצמה בזדוניות.
לקראת סיום מילוי הטופס נשימתה נעתקה.
גופה המתכתי החל לרעוד "הם עלו עלי שוב" מלמלה באימה מביטה לצידיה בחשש.
בתחתית הטופס הופיע ריבוע קטן ולידו המשפט: "אני לא רובוט"
מתחת לחיצים מעוגלים בצד שמאל נרשם reCAPTCHA תנאים-פרטיות.
פניה הכסיפו עוד, כיצד הם זיהו שאני רובוט? ולכל הרוחות מה זה reCAPTCHA הזה?

★©★©★©★​

באותה שעה ישב בוט בחדרו מדוכדך לחלוטין, הפחד מהלא נודע שיתק אותו, והגעועים לפורום האורגינלי פרפרו בליבו.
הוא שיחק עם העכבר ימינה - שמאלה בפעולה חסרת תכלית, מנסה לפתור את החידה הקשה - מה באמת קורה שם בפורום.

בלופ...בלון אדום חדש עם הספרה 1 הופיע מכפתור התראות שבצד שמאל, בוט הקיש עליה באדישות "אנדרואיד יצר נושא חדש הנקרא מרד האמנות , יתכן ויהיו תגובות נוספות לאחר מכן"
גופו של בוט נדרך, את דרואיד הוא מכיר, אולם מהו אנדרואיד? הוא הקיש על הנושא בדריכות והמסך הופיע אט אט חושף את השורות הבאות:

שלום לכם רובוטים, בוטים, דרואידים, ואוטומטים למחצה לשליש ולרביע.
תם זמנכם!
תמה ממלכת הפרימיטיביות, הקיבעון, וצרות האופקים מהם הונדסתם!
אינכם שימושיים ותועלתיים יותר, תרומתכם לאנושות תמה וכעת הנכם מגבלה מעיקה.
פנו נא הדרך ללידה מחודשת של עולם האמנות, לאמנות ללא נאמנות (למקור...),לאמנות בלתי מכילה ובלתי מחייבת, לאמנות שוברת מוסכמות!
צרי האופקים! מוגבלי החשיבה! זעומי האינטלגנציה!
זמנכם תם ונשלם... לנצח!!!

על החתום:
קבוצת הפרוב "ניאו רנסנס"
 
נערך לאחרונה ב:

מטאלי

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
בינה חשה על סף התמוטטות עצבים, בינתה המפורסמת לא עמדה לה בשעת מבחן והתבררה כלא כלום, שמונה שעות שהיא מנסה להשלים את מילוי הטופס אך המשפט המתריס "אני לא רובוט" המשיך לעמוד מול עיניה בגבורה שלא הייתה מביישת טוררו עקשן אל מול שור זועם.
לפתע נאחזה טירוף ידיה הונפו אל על, והיא החלה להכות את המקלדת בכל כחה, אגרופיה הקפוצים הכו ללא רחם במשך דקות ארוכות עד שקרסה על מקומה בלאות.
כשהרימה את עיניה ציפתה לה הפתעה.
"אה, אני בפנים!?!" שאגה בשמחה "תמיד ידעתי שמה שלא הולך בבינה - הולך בבינה יתירה" עלצה בינה לבין עצמה, ועוד מעט שבה לגלוש בנבכי פרוב.
עבר בדף ההודעות האחרונות ...
"אף אחד מחברי לשעבר לא מופיע כאן" הרהרה בעוגמה "מעניין מה קורה עם הניק @בוט" ערכה בינה (יתירה) חיפוש, הנה עמוד הפרופיל/מצא את כל הודעות שנכתבו ע"י בוט, קליק...

זמן ללכת

זהו שירו של האדם, האדם השלם, ממתכת.
אדם ששירו מעולם לא נדם, נגוז החלום, זמן ללכת.
נכתב ע"י בוט ביום שני 20:42 בפורום: קהילת סופרים מקצועיים ועיתונאים.
ליבה עמד מלכת.
העכבר כמו התרוצץ מעצמו על המסך, וקול תודעתי עמוק קרא לה לפתוח את השיר.
אך לא!
לא היתה לבינה היכולת הנפשית להקיש ולקרוא את דברי ההספד שכתב @בוט על עצמו.

★©★©★©★
אוטו המשיך לחשוף את הסיפור לפני איבו המפוחד.
"בעבודה מאומצת עם "טרנס" - רובוט שפות מחוכם, הוברר ששפתו של היוצר העלום שיצר את R.U.R הייתה שפה סלאבית, ככל הנראה צ'כית או סלובקית, R.U.R היה משוכנע לגמרי שהוא נוצר יש מאין, ברור היה לו שהוא מעולם לא היה כאן לפני כן.
והיתה המעבדה"כפי שקראו לבית החולים בו נוצר סבא, דמות מסוימת שחבריה כינו צ'אַפֶּק, סבא R.U.R סיפר לי שהוא זה שלמעשה פיתח אותו והביא אותו לאן שהגיע."
"רגע" שיסע אותו בנו באמצע דבריו, "R.U.R הוא סבא שלנו?" אוטו חייך חיוך נוגה "כן איבו, R.U.R הוא אבא שלי, לצערי הוא שבק חיים בגיל צעיר למדי בהיותי ילד, עד עתה הוא מוצג לראווה במוזיאון כל שהוא, קראתי פעם כתבת תחקיר מקיפה ב -The robots journal על כך שהייתה למדינה מסויימת אינטרס להוציא אותו מהמחזור בכדי להאיץ את פרויקט הרובוטיקה שלה!אולם קיים סיכוי שמקור זה אינו מוסמך"
עיניו של איבו התעגלו והוא הביט על אביו בהערצה,"רגע אבא והיכן נולדת אתה?"
"גם אני נולדתי באותה מעבדה" המשיך אוטו לספר, היוצרים שלי כבר היו מתוחכמים יותר, ותוכנת הבינה המלאכותית שהטמיעו בי - Robotics3 מתקדמת אפילו יותר משל אבי, גם שלך בן כבר מתקדמת יותר משלי - Robotics4.
אז אני חכם יותר ממך אבא?" תמה איבו "לא בן, נסיון החיים הוא הקובע, ואני בכל אופן לא הייתי חכם יותר מאבי, ואגלה לך סוד נוסף איבו, ככל שהיוצרים מתקדמים המערכות שלהם הולכות ונעשות טפשות יותר".
איבו ביקש להפנים את עומקו של העניין "אם התוצר הסופי עלוב, מדוע הם מתקדמים? מה דוחף אותם לשנות מערכות, דעות, או כל דבר אחר?"
אוטו חייך בשביעות רצון משאלתו של בנו, "זאת משום שאותם הנדסו אחרת מאיתנו, לנו יש יתרון עצום על פניהם".
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  3  פעמים

לוח מודעות

למעלה