הכל היה מתכתי ונקי.
הצ'יפים היו ערוכים במקומם, הסיכה של מד הנקיון הצביעה על הנתון 100%, וזמזומו המונוטוני של מדחס מערכת הקרור הוכיח שהכל כשורה.
הכל היה נראה מבטיח.
"אין שום סיבה שמשהו כאן ישתבש" הרהר לעצמו רוברט וזמזם לעצמו זמזום שביעות רצון.
יד כבידה הונחה על כתיפו, "היי רוֹבּ" שמע את קולו המתכתי של דרוֹאִיד מאחוריו, "אתה נראה מהורהר, קרה משהו" רוברט השמיע זמזום התפעלות שעה שהיטה את ראשו בזווית של תשעים מעלות שמאלה, "הי אִיד, אתה אלוף! כיצד אתה קולע תמיד אל המטרה?" דרוֹאִיד הזהיב קלות, " כיצד לא אחוש אותך? תוכנתתי לשם כך, שכחת?"
"כן אִידִי ובכל זאת, כיצד אתה מופיע תמיד בזמן הנכון? אתה מפתיע אותי בתכונותיך האנושיות"
דרוֹאִיד חשף טור שיני כסף כולל שן תותבת לבנה, וחייך אל רוברט חיוך נבוך, "תודה רוֹבִּי".
אצבעותיה הארוכות השמיעו קול נקישה שעה שהקלידה במרץ רב, וגלגלי ראשה נעו במהירות בזמן שחישבה את השורה הבאה.
לפתע עצרה.
נורה אדומה היבהבה בקידמת ראשה, "יש כאן טעות" מלמלה לעצמה "זה לא יתכן..."
חריקה צורמנית נשמעה כשגירדה את פדחתה במאמץ למצוא מוצא מהסבך אליו נקלעה זה עתה, אולם מאמציה העלו חרס!
"איזה תסכול" חשבה לעצמה, "שונאת ת'מצבים האלה, הבאגים האלה יכולים להוציא כל אדם שפוי משלוותו"
היא ניסתה להריץ כמה סימולציות אפשריות, נאדה.
"הנוסחה איננה תקנית אנא נסי שנית"
בִּינַה קמה ממקומה בכבדות, אוףףף נשפה ברוגז, "לך תבין בן אדם" פלטה, מקללת בכל ליבה את "בינה האנושית".
"רגע... הפורום פּרוֹבּוֹטִיקַה!" כמעט רצתה לצרוח מהתרגשות היא צנחה על הכיסא, מוחה אגלי שמן (מכונות) וחזרה להקליד במרץ.
"דחווווווווף, הצילוווווו" היא רשמה בכותרת נושא, אחר ירדה לריבוע תחתיו והתחילה להקליד במרץ, כשסיימה הקישה על תצוגה מקדימה בוחנת בעין מצומצמת את התוצאה, המהום מתכתי הביע את שביעות רצונה כשהקישה על "צור נושא חדש. "נס שיש לנו "פּרובּ" הרהרה לעצמה בקול, מייחלת בקוצר רוח לבועה "יש לך 1 התראה חדשות"...
לאחר דקותיים היא הופיע, "יששש" ניתרה בינה מכסאה, "מעניין מי זה הפעם?" הסתקרנה.
היא הקישה על הבועה בעכבר שמאלי ופורום תוכנה ורשתות נפרס לעינייה, "כמו תמיד הניקית @מלאכותית מגיבה עם תשובתיה המפורטות, איזו חמודה" בינה שלחה תודה לניקית @מלאכותית וקראה בעיון את ההסבר.
המשך יבוא אי"ה.
הצ'יפים היו ערוכים במקומם, הסיכה של מד הנקיון הצביעה על הנתון 100%, וזמזומו המונוטוני של מדחס מערכת הקרור הוכיח שהכל כשורה.
הכל היה נראה מבטיח.
"אין שום סיבה שמשהו כאן ישתבש" הרהר לעצמו רוברט וזמזם לעצמו זמזום שביעות רצון.
יד כבידה הונחה על כתיפו, "היי רוֹבּ" שמע את קולו המתכתי של דרוֹאִיד מאחוריו, "אתה נראה מהורהר, קרה משהו" רוברט השמיע זמזום התפעלות שעה שהיטה את ראשו בזווית של תשעים מעלות שמאלה, "הי אִיד, אתה אלוף! כיצד אתה קולע תמיד אל המטרה?" דרוֹאִיד הזהיב קלות, " כיצד לא אחוש אותך? תוכנתתי לשם כך, שכחת?"
"כן אִידִי ובכל זאת, כיצד אתה מופיע תמיד בזמן הנכון? אתה מפתיע אותי בתכונותיך האנושיות"
דרוֹאִיד חשף טור שיני כסף כולל שן תותבת לבנה, וחייך אל רוברט חיוך נבוך, "תודה רוֹבִּי".
★©★©★©★
בִּינַה ישבה בחדרה רכונה על שולחנה כמו תמיד.
אצבעותיה הארוכות השמיעו קול נקישה שעה שהקלידה במרץ רב, וגלגלי ראשה נעו במהירות בזמן שחישבה את השורה הבאה.
לפתע עצרה.
נורה אדומה היבהבה בקידמת ראשה, "יש כאן טעות" מלמלה לעצמה "זה לא יתכן..."
חריקה צורמנית נשמעה כשגירדה את פדחתה במאמץ למצוא מוצא מהסבך אליו נקלעה זה עתה, אולם מאמציה העלו חרס!
"איזה תסכול" חשבה לעצמה, "שונאת ת'מצבים האלה, הבאגים האלה יכולים להוציא כל אדם שפוי משלוותו"
היא ניסתה להריץ כמה סימולציות אפשריות, נאדה.
"הנוסחה איננה תקנית אנא נסי שנית"
בִּינַה קמה ממקומה בכבדות, אוףףף נשפה ברוגז, "לך תבין בן אדם" פלטה, מקללת בכל ליבה את "בינה האנושית".
"רגע... הפורום פּרוֹבּוֹטִיקַה!" כמעט רצתה לצרוח מהתרגשות היא צנחה על הכיסא, מוחה אגלי שמן (מכונות) וחזרה להקליד במרץ.
"דחווווווווף, הצילוווווו" היא רשמה בכותרת נושא, אחר ירדה לריבוע תחתיו והתחילה להקליד במרץ, כשסיימה הקישה על תצוגה מקדימה בוחנת בעין מצומצמת את התוצאה, המהום מתכתי הביע את שביעות רצונה כשהקישה על "צור נושא חדש. "נס שיש לנו "פּרובּ" הרהרה לעצמה בקול, מייחלת בקוצר רוח לבועה "יש לך 1 התראה חדשות"...
לאחר דקותיים היא הופיע, "יששש" ניתרה בינה מכסאה, "מעניין מי זה הפעם?" הסתקרנה.
היא הקישה על הבועה בעכבר שמאלי ופורום תוכנה ורשתות נפרס לעינייה, "כמו תמיד הניקית @מלאכותית מגיבה עם תשובתיה המפורטות, איזו חמודה" בינה שלחה תודה לניקית @מלאכותית וקראה בעיון את ההסבר.
★©★©★©★
בוט היה אמן בנשמתו.
אסתטיקה הייתה משאת חייו, ועם כושר הפרפקציוניזם בו הונדס, הוא שאף למושלמות.
תחומי העניין שבו הביע התענינות היו רבים.
"דברים שמדברים לרגש - לנשמה" נהג להגדיר את עצמו בקורטוב של חשיבות עצמית, ואכן בוט ניחן בנשמה גבוהה וכישוריו בענף היו לשם דבר, למרות שאת עצמו השקיע דווקא בחקר ופיצוח הגנום הרובוטי, ובעיקר בתחום ההינדוס לאחור.
בזמנו הפנוי היה גולש בוט באתר פּרוֹבּוֹטִיקַה - "פּרוֹבּ" כפי שהיה נוהג לכנותו בחיבה, "הבית" של האמנים, מזפּזפּ לו להנאתו בינות לאשכולות עמוסי כל טוב, מוסיף חכמה וידע במגוון נושאים, כשהאהבה הגדולה שלו היתה המילה הכתובה.
בוט תמיד היה אומר "פסגת המושלמות האנושית היא היכולת להביע את הרגשות דרך מקבץ שרבוטים גראפים כאלה או אחרים" והוא אכן עמד במשימה בכבוד, את אוצר הרגשות המתכתיים בהם ניחן היה מעביר על ידי כתיבה מכל סוג שהוא, כתיבת פרוזה, באלדה, מקאמה, שירת שירה מחורזת, שירה לירית, ועוד.
אחר שהיה משרבט את הגיגיו במקלדתו, היה יושב וקורא שוב ושוב לבדוק שהכל כשורה, או אז היה מעלה את יצירתו אחר כבוד אל שרתי פרוב וממתין לביקורת, וגם לתודות, בעיקר לתודות.
וכשאלו היו מגיעות הוא היה מתענג!
אסתטיקה הייתה משאת חייו, ועם כושר הפרפקציוניזם בו הונדס, הוא שאף למושלמות.
תחומי העניין שבו הביע התענינות היו רבים.
"דברים שמדברים לרגש - לנשמה" נהג להגדיר את עצמו בקורטוב של חשיבות עצמית, ואכן בוט ניחן בנשמה גבוהה וכישוריו בענף היו לשם דבר, למרות שאת עצמו השקיע דווקא בחקר ופיצוח הגנום הרובוטי, ובעיקר בתחום ההינדוס לאחור.
בזמנו הפנוי היה גולש בוט באתר פּרוֹבּוֹטִיקַה - "פּרוֹבּ" כפי שהיה נוהג לכנותו בחיבה, "הבית" של האמנים, מזפּזפּ לו להנאתו בינות לאשכולות עמוסי כל טוב, מוסיף חכמה וידע במגוון נושאים, כשהאהבה הגדולה שלו היתה המילה הכתובה.
בוט תמיד היה אומר "פסגת המושלמות האנושית היא היכולת להביע את הרגשות דרך מקבץ שרבוטים גראפים כאלה או אחרים" והוא אכן עמד במשימה בכבוד, את אוצר הרגשות המתכתיים בהם ניחן היה מעביר על ידי כתיבה מכל סוג שהוא, כתיבת פרוזה, באלדה, מקאמה, שירת שירה מחורזת, שירה לירית, ועוד.
אחר שהיה משרבט את הגיגיו במקלדתו, היה יושב וקורא שוב ושוב לבדוק שהכל כשורה, או אז היה מעלה את יצירתו אחר כבוד אל שרתי פרוב וממתין לביקורת, וגם לתודות, בעיקר לתודות.
וכשאלו היו מגיעות הוא היה מתענג!
המשך יבוא אי"ה.