אל תסתר - ליבי קליין

[estiesti]

מה דעתכם על הספר?
כתוב מהמם. אבל ממש ממש עצוב.........
וגם הסוף שלו מאוד עצוב.

 

[RacheliArt]

חדש?

 

[estiesti]

כן.
ספר רביעי שלה

 

[שידרוגים]

אהבתי, אהבתי...
אבל עד הסוף...........
מחכה להמשך שישמח אותי

 

[lovely]

אני חושבת שקצת הגזימה.
הספר משקף מציאות עצובה שקשה מאד להכיל. נכון שהוא מגלה חוזק ואמונה אבל עצוב עצוב עצוב.

ממש היה קשה לי לקרוא אותו, שלא לדבר על זה שקראתי בשבת וממש לא יכולתי לעזוב אותו, וזה פשוט בעיה. לא מסוג הספרים שאחזור ואקרא שוב.
(את הקודמים שלה קראתי מספר פעמים).
אנחנו מגיעות בערב, או בשבת או בחופש - כל אחת בזמנה לספר טוב, ורוצות ליהנות מהקריאה - ומקבלות צרות בצרורות שקשה להכיל, לא סגורה על זה...

 

[תמר אלחרר]

סיימתי שלשום... מדהים מדהים!!!!
באמת עצוב מאוד, והיה קשה מאוד לקריאה אבל היה שווה, ישבתי כמה שעות רצוף ולא הצלחתי להפסיק...
ספר עם המון מסר לחיים והרבה אמונה!!! וכתוב בצורה יפה.
ממליצה בחום, לא לרגישות מידי...

 

[אסטרונאוטית]

אני חושבת שזה קצת מידי טראגי, גם זוג צעיר וגם אם גרושה, וגם הורים לא תומכים...הכול היה יותר מידי שם...

 

[אמא ומתכנתת]

ספר חזק מאד שאי אפשר להניח מהיד עד הסוף, כמו כל הספרים שלה.

אבל בספר הזה, בפעם הראשונה הרגשתי שאני רוצה להפסיק (לא שהצלחתי ), עומס הטרגדיות שם הוא עצוב, כבד מדי ולא הגיוני.
אני חושבת שזה היה הרבה יותר מדי, את אותם מסרים היה אפשר להעביר עם מינון מופחת של הצרות...

 

[SN]

מידי דרמטי ועצוב מאד
כנ"ל קראתי בשבת בלי הפסקה, התחלתי אחרי הסעודה בערב וסייימתי איפשהו לפנות בוקר (הוא לא היה כזה מותח ברמה שלא יכלתי להפסיק אבל רציתי לסיים כדי לא להשאר עם הסיפור הזה תקוע בראש, ידעתי שזה יתפוס אותי..)

בכללי יש לה קטע יותר מידי דרמות וטרגדיות, גם בספרים הקודמים, הכל בית חולים, כולם פצועים/נפצעים, נכנסים ויוצאים מבתי חולים, עוברים תאונות... טו מאאאאאצ'.........

לא חושבת שאקרא אותו שוב

 

[שרלוט]

ספר מדהים
רק שהוא קצת נמרח [650 עמודים] העלילה הראשית מתפרשת בעיקר
על שני מקרים טראגיים הראשון- זוג צעיר שהבעל חולה נואשות
והמקרה השני גם כן על זוג שהבעל חולה סכיזופרניה
בשביל שני המקרים האלו לדעתי- הספר ארוך מידי!
וכל הקטע הדרמטי עם הטרגדיות הבלתי מקורקעות במציאות
זה מה שנותן את הייחודיות של הספר.

 

[9200]

לפעמים לכסות על דברים אחרים ...
מכניסים כמה שיותר טרגדיות , עצב, דברים מזעזעים שיכבשו את הקוראים
אין שם כלום חוץ מלמצוץ את הרגש שלך
לא אוהבת ספרים כאלה....

 

[lovely]

ספר חזק מאד שאי אפשר להניח מהיד עד הסוף, כמו כל הספרים שלה.

אבל בספר הזה, בפעם הראשונה הרגשתי שאני רוצה להפסיק (לא שהצלחתי ), עומס הטרגדיות שם הוא עצוב, כבד מדי ולא הגיוני.
אני חושבת שזה היה הרבה יותר מדי, את אותם מסרים היה אפשר להעביר עם מינון מופחת של הצרות...

זה בדיוק מה שהתכוונתי. ספר טוב אמור לרגש, וכשהוא עצוב הוא תופס חזק. אבל זה לא "פייר" לנצל את זה עד כדי כך. א"א לעזוב אותו - כי הכתיבה מעולה והמתח....
אבל אח"כ את נשארת בטעם קשה ולקח לי כמה ימים להשתחרר מההרגשה המעיקה.

 

[efrat1]

גם לדעתי עומס הטרגדיות מוגזם מוגזם...
העלילה הראשית היתה מספיק טראגית, גם בלי גולדי ובעלה חולה הסכיזופרניה.

 

[איכות]

יש לה קטע שהיא מתארת סיטואציות דקות בצורה סוחטת דמעות, גם אני קראתי בשבת ולא גמרתי לבכות.
זה גמר אותי,
מה גם שהסיום השאיר ממש חלל, לא טוב ולא רע, הזוי!
יש לי ספר להמליץ: גדרות ירוקים.
אפשר לכתוב את החיים גם בלי עומס רגש שכזה

 

[MIMIZ]

בדיוק סיימתי את גם כי אלך ואתה עימדי של ליבי קליין
דבר ראשון הספר הראשון הוא ללא השוואה לשני שלא לאמר שהשני ממש מוריד מערכו אבל גם הראשון ממש ממש קשה! וכמובן לא לשבת אבל השני ממש מנסה למצוא אסונות קשיים וכו וזה די מרגיז אם כי קריא בהחלט (:
את הספר המדובר לא קראתי אבל אני בהחלט חושבת שלא פייר בדור כזה למצוץ את הרגש כמו שאמרו פה יש עוד מליון ואחד נושאים לכתוב וכמובן שאפשר לשלב אסונות וכו אך לא ספר שלם שזור בקשיים מצוצים (זה ספציפית על השני)

 

[תקוה]

סוג של מים מלוחים, לדעתי
את מתחילה לקרא ולא יכולה להפסיק אבל מה יצא לך מעוד קטע? שאת רוצה לקרא עוד קטע.
הכל עצוב וטראגי מדי.

אמרה לי אחת- שהספר הזה נותן כלים לנשים המתמודדות במצבים המתוארות בספר. אז עצתי לסופרת, להניח אותו במחלקות המיועדות ולא לתת כחומר קריא לכלל הציבור.

אני עדיין שומעת את ליייבי צורח מכאבים. צורח ובוכה ללא הפסקה. ואישתו מנסה להרגיע אותו ואימו מאזינה מאחורי הדלת בוכה גם היא.
והלב שלי צורח לי דדדדדדדדדדייייייייייייייייייייי! תפסיקי לחשוב על הספר הזה כל כך הרבה זמן (עברו שלושה חודשים ואני עדיין שומעת אותו צורח ורואה מולי את הדם של גולדי מתפרץ מידה בקילוח...)

נראה לכן הגיוני שבן לא יספר לאימו שהוא חולה עד שהוא מגיע לשערי שמים? עד שהוא נראה כל כך גרוע? אפשר להסתיר מהורים בעיות כלכליות, בעיות בריאות בסדר גודל אנושי אבל מחלה סופנית????

כאם אני אומרת כל הזמן אל תסתירו, תספרו. אני מוכנה לשמוע הכל! להכיל לקבל! ההסתרות לוקחות כל כך הרבה אנרגיה שזה לא שווה.חבל שבספר הזה היא מחנכת על הפוך. לייבי ואשתו נראים גדולים כאלו ששומרים על זה בסוד. וזה ממש הפך האמת!

אני לא ממליצה לקרא אותו לאף אחד בטח ובטח שלא לנערות. גם לנשים הוא קשה מאוד לעיכול.

 

[שקדיה]

תקוה, דוקא כן.
מכירה זוג ששמר בסוד כמעט עד הסוף
כי הם לא רצו לצער את ההורים
נכון שהורים רוצים לדעת הכל
אבל לפעמים בשביל הכיבוד הורים והנחת, אם זה אפשרי, מסתירים
גם לא כל הורה מסוגל להכיל את הבעיות של הילדים
לפעמים ההורים מלחיצים יותר ממה שהם מסייעים

שלא נתנסה בזה לעולם.

 

[sara100]

זה מענין איך כל אחד מסתכל על הספר מנקודה שונה.
אני קראתי ואהבתי...
הוא טראגי, הוא מפחיד, הוא עצוב. הוא מדבר על החיים- מפחיד, מזעזע, עצוב.. אבל נותן כלים להתמודד, עם הרבה הרבה אמונה!!
והחיים הם אף פעם לא פשוטים,
איך אומרים? החיים קשים רק ב120 שנה הראשונות

 

[9200]

יכול להיות שהוא נותן כלים להתמודד אבל מה הבעיה להפוך דמיות למלאכים בספר
לא אוהבת שאנשים נהפכים למלאכים בלי להתפרק ושם בספר גם הטרגדיות הלא פופרציונליות כך גם גברות הנפש כביכול של הגיבורים
חוץ מלהפוך אנשים למלאכים שמסתדרים עם הכל ועם מה שד' עושה לטובה הוא עושה.. בלי שום קושי להצליח להרגיש את זה{כמו שאמרנו מלאכים}
לא ראיתי שם דרכים מיוחדות שאפשר ללמוד מהם איך להצליח לחיות בגבורה ...

 

[כדור האש]

לא הבנתי את הקטע של הספרים שלה.
כתיבה יפה, כן.
ועומס טרגדיות מיותר.
כשגמרתי לקרוא אותו אמרתי-
אוקיי. עצוב וטראגי והזוי. מה יצא לי מזה?
לא ספר שכיף לקרוא אותו. לא מסר. לא עלילה.

גם כל ההתנהלות שם בלי היגיון, היא חיה בסרט.