התייעצות אל חזור📘 - מ. קינן, מישהו קרא?! איך הוא?

[פ ר ו ג]

אשמח לדעת איך הספר.
כבד? בקצב טוב? מותח? מרגש?

 

[גילי שוהם]

יש 2 אשכולות על הספר הזה

 

[פ ר ו ג]

יש 2 אשכולות על הספר הזה

ראיתי, אבל אני אשמח לחוות דעת של אנשים שקראו ולשמוע מה הם אומרים, פחות לביקורת ספרות...

 

[הודיה בן חיים]

מי שלא אוהב ספרי פנטזיה לא יהנה מהקריאה.

 

[ריקי שי]

יש 2 אשכולות על הספר הזה

נכון, אבל רק מי שיש לו הרשאה בפורום כתיבה יכול להגיב בהם.
(דבר שהוא גם חיסרון, כי מעלים שם הרבה שאלות שיש להן תשובות פשוטות, אבל אי אפשר לענות להן....)

לעניין הספר עצמו-
יש שאהבו יותר ויש שפחות, כמו כל ספר.
בעיניי ספר גאוני ומרתק, אחד המוצלחים שלה.
מה שכן, בגלל שמדובר בספר מאוד ארוך (משהו כמו 770 עמודים) ומטבע הדברים העלילה לא מהירה מאוד, כי זה לא ספר אקשן, אז כדי להנות באמת צריך א. לא להיות בלחץ שיקרה משהו. יקרה בהחלט, אבל בלי לחץ. ב. וקשור מאוד לא'- לקרוא את הסיטואציות בפני עצמן, להנות מהן, לראות מה התהליך שקורה.
גם במלחמה, אם ניקח את זה כדוגמא, בסופו של דבר חלק מההתמודדות היא לא רק לרוץ ברחובות עזה ולירות אלא גם להתמודד עם תנאים מורכבים, למצוא פתרונות, להתגעגע למשפחה שלא ראו כמה חודשים וכו'

 

[הדס.ט]

ואוו אני באמצע
לדעתי ספר ממש מגניב -רעיון מטורף
יפה ועמוק כמו כל הספרים שלה
כשאני יסיים אני אעדכן

 

[כסא נח]

מאוד יפה לדעתי
באמת מקורי ומרתק
היו כמה נקודות לשיפור
שהוזכרו באשכולות המדוברים
אבל בגדול בהחלט מומלץ לטעמי.

אכן קצת חבל שלא ניתן להגיב בפורום כתיבה
גם לאנשים שלא התקבלו / ניסו להתקבל לשם
יש דברים חכמים להגיב
אפי' עם הקולמוס שלהם לא מושחז
והביקורתיות שלהם לא עברה את גבול הטעם..

 

[ריקי שי]

נכון, אבל רק מי שיש לו הרשאה בפורום כתיבה יכול להגיב בהם.
(דבר שהוא גם חיסרון, כי מעלים שם הרבה שאלות שיש להן תשובות פשוטות, אבל אי אפשר לענות להן....)

ולמען שואלי השאלות, הנה התשובות למה שנשאל בשרשור שם:
רגע, מה אם אנג'לו, מה קרה להמון המשולהב באותו רגע, איפה אבישי, מה עלה בגורלו? מה עם המאפיה שחולשת על העולם התחתון של גרמניה?
אנג'לו- כשרצו לעצור אותו ישב כל הצוות בחדר של המכונה והם עברו לזמן אחר (זה כתוב ממש בבירור) וממילא- חמקו מעונש
מה קרה להמון המשולהב- מסתבר שברח בצעקות אימה ועל אף שהשתכנע שיוחנן היה מכשף- לא היה לו מה לעשות בעניין.
אבישי- הוא חוקר. דמות משנית מאוד. אחרי שהוא מצא את מיכאל הסתיים תפקידו בעלילה וממילא שלא צריך להמשיך ללוות אותו. הוא פשוט חזר לענייניו.
המאפיה- ראשיה עברו בזמן, כאמור, לנקודה בה לא יתפסו אותם. האם הם יועמדו למשפט? זה לא נושא הספר, המדיניות של גרמניה כלפי המאפיות שפועלות בה.
ככלל- אין שום עניין לעשות בסוף הספר טבלה של כל אחת מהדמויות מה קורה איתה (וזה אמור גם לגבי פדהאל, אגב). הדמויות הראשיות הן אלו שמלוות ומה קרה עם האחרות- אפשר להבין או לנחש.
מודעת לזה שיש סופרים שחושבים אחרים (פנינה פקשר למשל מסיימת כל ספר באירוסין\חתונה שבה מופיעות כל הדמויות, אני לא רואה צורך בכזה פרק והרבה פעמים הוא קיטשי)
*העובדה שלא הובהר לנו האם המעברים בזמן יצרו התפצלות של הרצף, ובמילים אחרות- ממדי זמן מקבילים.
לא הבנתי את השאלה, אבל לגבי מיכאל- זה שבא להביא את האבן זה מיכאל של כמה שנים אחרי כן שהגיע לכמה דקות ואח"כ יצא החוצה וחזר לזמן שלו.
*אולי לא הבחנתם מאחר והסוף, כאמור היה מאוד מהיר, אבל- אוסביו נקטף מן העבר היישר אל שנת תשע"ח, דבר שאמור ליצור שרשרת ארוכה של כשלים ברצף הזמן, מה הרעיון? אולי ליצור הפי אנד זריז לדמות שללא ספק הייתה ראויה לגאולה.
זה לא יצר כשלים פשוט כי הדמות לא היתה קיימת מעולם ולא היתה לה שום משמעות היסטורית, כך שאין בעיה להעביר אותה לכל תאריך אחר בהיסטוריה.
*בני ברק לא הייתה זרה לחלוטין עבור יהודי המאה ה16, ראו ערך הגדת הפסח.
יוחנן ירושלמי. ומדבר על ירושלים. לא הבנתי מה הקשר לבני ברק. (וגם אם בהגדה של פסח כתוב על בני ברק, יש להניח שבמאה ה16 היו מודעים לשינויים שעוברים על הארץ ושבני ברק כבר לא קיימת)
המכוער: גורל האופה היהודי.
לא הבנתי

עד פה התשובות ל @קפטן אמריקה אח"כ אמשיך בעז"ה, ומי שרוצה ויש לו הרשאה- מוזמן להעתק לשרשור המדובר

ביקורת ספרות - "אל חזור"- ביקורת

שלום חבר'ה. אז, כמו רבים וטובים מבני עמנו בתקופה זו, התיישבתי לקרוא את ספרה החדש של מיה קינן "אל חזור". ומאחר ולא נחשפתי לספר, לא ידעתי על קיומו- די הופתעתי מהנחיתה שלו באתרי הספרים, ספר מדע בדיוני, בעל כריכה מסתורית ומהפנטת ובן למעלה מ700 עמודים, כמות המאפיינת את ספרי העילית של קינן, "הממלכה"...

www.prog.co.il

 

[כסא נח]

המכוער: גורל האופה היהודי.
לא הבנתי

נראה לי התכוונו לומר
שהמחברת לא טרחה לדאוג שהוא ינצל ממוות
שהרי יוחנו חזר לעתיד ולא הספיק להציל אותו.

רק שזה לא כ''כ מכוער לטעמי
כי הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכל.

 

[ריקי שי]

@ניק 70107

דברים נוספים שאני אישית לא ידעתי אבל בני ביתי התעצבנו עליהם - לחם תירס שהיה קיים לפני שגילו את אמריקה, ותירס מוצאו מאמריקה בדיוק כמו תפוחי אדמה שנכתב שעוד לא היו או משהו כזה, כמו"כ סיגריות שעוד לא הומצאו, ועיסוק לא מעשי של מישהו שם כי בתקופה האמורה היו ליהודים הגבלות חוקתיות בנוגע לתחומי עיסוק.
אמריקה התגלה לפני המאה ה16, והתירס הגיע לאירופה באמצע המאה ה15. לתפו"א לקח יותר זמן. אלו העובדות ההיסטוריות.
סיגריות- איפה הן הוזכרו בספר? לא מצאתי.
עיסוק לא מעשי- רוצה לספר לי מה?
התחקיר של הספר מעולה, בעיניי, כך שכדאי פשוט לבדוק עובדות לפני שמתעצבנים..

לגבי התהיות והפרדוכסים- אין למיה בעיה, כך נראה, שהעתיד יהיה קבוע, וברור שזה מעורר פרדוכסים, מכונת זמן, לכן אין כזו במציאות.
החתול של שרדינגר, להבנתי, הוא שאלה פילוסופית ולא מציאותית ואפילו לא פרדוכסלית.

הטמנת פצצה- אי אפשר. כי עוד לא היו כאלו.

 

[ריקי שי]

נראה לי התכוונו לומר
שהמחברת לא טרחה לדאוג שהוא ינצל ממוות
שהרי יוחנו חזר לעתיד ולא הספיק להציל אותו.

רק שזה לא כ''כ מכוער לטעמי
כי הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכל.

הוא הציל אותו!!! הוא נתן ליצחק את הגרגירים הסגולים!! ויצחק העביר לקיסר. אז ברור שהאופה ניצל!

 

[הפתח תקוואית]

נראה לי התכוונו לומר
שהמחברת לא טרחה לדאוג שהוא ינצל ממוות
שהרי יוחנו חזר לעתיד ולא הספיק להציל אותו.

רק שזה לא כ''כ מכוער לטעמי
כי הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכל.

הוא הצליח להציל אותו...
הקיסר הבטיח שישחרר אותו במקרה שיציג לו מספר גרגרים מעופשים - ואכן הוא הספיק להביא אותם ליצחק שהלך והביא אותם לקיסר...

 

[ריקי שי]

ולשאלות של הניק האחרון שם @הודיה בן חיים
עוד משהו שלא ברור, בפרק האחרון יוחנן חושב על זה שמיכאל היה מוכן להיות עם אנשים זרים במשך שלוש שנים, בעוד שהוא היה בעבר רק שלושה חודשים... משהו פה לא ברור לי.
מיכאל שמחזיר את יוחנן הוא מיכאל של שלוש-ארבע שנים אחרי שהם נפרדו. יוחנן לא חוזר לתשע"ח. הוא חוזר לתשפ"א, בערך. הוא אומנם היה רק שלוש חודשים בעבר אבל עד שפיתחו את המכונה- לקח כמה שנים, ומיד כשסיימו לפתח- ומצאו איפה ומתי הוא יהיה- החזירו אותו, לזמן שלהם כשסיימו לפתח.

[מישהו ניסה לספור כמה פעמים ניסו להאשים את יוחנן בכישוף?]
ברור שהוא מואשם פעם אחרי פעם בכישוף. הוא אומר דברים מוזרים שהם לא מכירים, ועושה דברים שהמדע בזמנם עוד לא חלם עליהם, ויש לו מכשירים מוזרים, ומדובר באנשים סופר פרימיטיביים וכנסיה שמאשימה כל אחד שמנסה קצת לקדם את הטכנולוגיה בכישוף.

 

[הפתח תקוואית]

ולשאלות של הניק האחרון שם @הודיה בן חיים
עוד משהו שלא ברור, בפרק האחרון יוחנן חושב על זה שמיכאל היה מוכן להיות עם אנשים זרים במשך שלוש שנים, בעוד שהוא היה בעבר רק שלושה חודשים... משהו פה לא ברור לי.
מיכאל שמחזיר את יוחנן הוא מיכאל של שלוש-ארבע שנים אחרי שהם נפרדו. יוחנן לא חוזר לתשע"ח. הוא חוזר לתשפ"א, בערך. הוא אומנם היה רק שלוש חודשים בעבר אבל עד שפיתחו את המכונה- לקח כמה שנים, ומיד כשסיימו לפתח- ומצאו איפה ומתי הוא יהיה- החזירו אותו, לזמן שלהם כשסיימו לפתח.

אבל על פי התאוריה של הסיפור, הזמן לא נוסע בקצב מקביל בשני העולמות?
אגב, משהו מעניין על פי זה, אוסביו טועה כשהוא חושב שיש לו 399 שנים להחביא את התיבה, מה שקרה בפועל זה שהיו ליצחק רק חודשיים, כיוון שמיכאל סיפר שהם מצאו את התיבה לאחר חודשיים...

 

[המסודרת]

מי שלא אוהב ספרי פנטזיה לא יהנה מהקריאה.

לא לגמרי
אל חזור הוא לא אחד מאלף ( קינן) ולא דופליקטים (ספיר)
הוא לא עוסק בפנטזיה כעלילה עצמה
הפנטזיה מונחת שם יותר כתפאורה
מומלץ לכל מי שקורא להתנתק מהבדיון ולקרוא את חייהם של הגיבורים - רק בגללם הספר הזה שווה קריאה רביעית.

 

[ריקי שי]

אבל על פי התאוריה של הסיפור, הזמן לא נוסע בקצב מקביל בשני העולמות?

אין דרך לדעת באמת את קצב נסיעת הזמן. לכל אורך הספר אין תשובה לזה כי זו שאלה פילוסופית חסרת תשובה.
עם זאת, מוסכם שבהינתן שיש מכונת זמן מתאימה- ניתן לחזור מכל נקודת זמן בעתיד לנקודה ספציפית בעבר ולהעביר את האנשים (בהתאם להספק הכוח במאיץ שמיכאל מביא איתו לעבר) לעתיד שממנו הגיעו?
זה מה שקורה. שלושה חודשים אחרי שיוחנן נוסע עוד אין בכלל דרך לחזור, רק אחרי כמה שנים (שימו לב, חני התחתנה ויש לה ילדה נוספת, בינתיים)- יש מאיץ, ומוצאים עוד מכתב עם מיקום ובקשה לחילוץ של כמה אנשים (המכתב נמצא כמה חודשים לפני החילוץ, כלומר- שלוש שנים בערך אחרי שיוחנן נסע בזמן) ואז חוזרים לנקודה הספציפית וספלאש מביאים אותו אליהם לזמן שכבר יש מאיץ. ונכון, עכשיו אשתו גדולה ממנו לא רק בשנתיים אלא בחמש-שש... אבל הוא מעדיף ככה ולא להשאר בעבר, נכון?

 

[הפתח תקוואית]

לא לגמרי
אל חזור הוא לא אחד מאלף ( קינן) ולא דופליקטים (ספיר)
הוא לא עוסק בפנטזיה כעלילה עצמה
הפנטזיה מונחת שם יותר כתפאורה
מומלץ לכל מי שקורא להתנתק מהבדיון ולקרוא את חייהם של הגיבורים - רק בגללם הספר הזה שווה קריאה רביעית.

נכון... היא כל הזמן נסתה לשמור על הספר בתחום הפסאודו-מדע
שימו לב שמיה לא כתבה אירועי פנטזיה דוגמת "יוחנן חוזר לעתיד עם האבן של מיכאל"

 

[המסודרת]

אבל על פי התאוריה של הסיפור, הזמן לא נוסע בקצב מקביל בשני העולמות?
אגב, משהו מעניין על פי זה, אוסביו טועה כשהוא חושב שיש לו 399 שנים להחביא את התיבה, מה שקרה בפועל זה שהיו ליצחק רק חודשיים, כיוון שמיכאל סיפר שהם מצאו את התיבה לאחר חודשיים...

בעתיד זה היה חודשיים אחרי
אבל מכיוון שהעבר הוא עבר היה להם 399 שנה החביא את התיבה
וממילא גם את התיבה הראשונה ( זו שיוחנן הביא מהעתיד) הוא יכל להחביא רק לאחר המפגש עם מיכאל בטירת שטרנברג

 

[הפתח תקוואית]

אין דרך לדעת באמת את קצב נסיעת הזמן. לכל אורך הספר אין תשובה לזה כי זו שאלה פילוסופית חסרת תשובה.
עם זאת, מוסכם שבהינתן שיש מכונת זמן מתאימה- ניתן לחזור מכל נקודת זמן בעתיד לנקודה ספציפית בעבר ולהעביר את האנשים (בהתאם להספק הכוח במאיץ שמיכאל מביא איתו לעבר) לעתיד שממנו הגיעו?
זה מה שקורה. שלושה חודשים אחרי שיוחנן נוסע עוד אין בכלל דרך לחזור, רק אחרי כמה שנים (שימו לב, חני התחתנה ויש לה ילדה נוספת, בינתיים)- יש מאיץ, ומוצאים עוד מכתב עם מיקום ובקשה לחילוץ של כמה אנשים (המכתב נמצא כמה חודשים לפני החילוץ, כלומר- שלוש שנים בערך אחרי שיוחנן נסע בזמן) ואז חוזרים לנקודה הספציפית וספלאש מביאים אותו אליהם לזמן שכבר יש מאיץ. ונכון, עכשיו אשתו גדולה ממנו לא רק בשנתיים אלא בחמש-שש... אבל הוא מעדיף ככה ולא להשאר בעבר, נכון?

רגע הוא נשאר באותו גיל?
זה מזכיר את הסיפורים על האלה שקמו מתרדמת...

 

[ווילי וונקה]

נראה לי התכוונו לומר
שהמחברת לא טרחה לדאוג שהוא ינצל ממוות
שהרי יוחנו חזר לעתיד ולא הספיק להציל אותו

רק שזה לא כ''כ מכוער לטעמי
כי הוא ניסה לעשות כל מה שהוא יכל.

זה "הטוב הרע והמכוער"