מרשים לי כמי שרחוקה מאד מבני ברק להגיב?
כמי שקשורה איכשהוא לקירוב רחוקים
גם קירוב קרובים
וכן, גם אחות לאח מדהיייים שירד מהדרך. שכן, יש לו גם כמה תיקים במשטרה, בלי צורך לפרט על מה וכמה ולמה.
מילה אחת, אהבה. ורק.
אולי אכתוב וזה יכאב לכמה מכם, אבל זו אמת, ואין מה להתווכח איתה.
כשאני עוברת ברחוב , גם בבני ברק, ונתקלת באחד חילוני , גם כזה שנראה "פושע"
כואב לי הלב עליו. אם לא הייתי אישה חרדית, יו לפעמים בא לי להגיד לבחורים האלו שהם מדהימים, והיו כאלו שראיתי על העיניים שלהם שהם כ"כ טובים בפנים.
רק מה?
חבל שכולם לא מסתכלים עליהם ככה.
יש בין החרדים הרבה ששונאים את כל אלו שירדו מהדרך, ואל תגידו שלא.
אתם רואים בחור עם כיפה קטנטנה, או קוצים וגופיה, ואתם שונאים. שונאים!!!
הם מרגישים את השנאה הזו, אי אפשר שלא.
והם שונאים חזרה.
גם אצלינו יש בחורים שיורדים מהדרך (גרה בפריפריה)
אבל מעולם לא התנהגו בצורה כזו, כי הם יודעים שגם כשהם זרקו את הישיבה ואת הכיפה הם עדיין אהובים, עדיין מכבדים את הדעה שלהם, עדיין הם שווים בין שווים. הם גם לא מסכנים שצריך לרחם עליהם. הם בני אדם לכל דבר, ומעבר.
דווקא להם יש לב שמבקש אהבה , כבוד, הערכה, תחת כל המעטה הזה של גברתנות, גניבות, מכות. אתם בטח לא רואים את זה, ומכירה גם את אלו שאומרים "מה אתה אומר לי מאמי, אני גבר" ובלב הם נמסים. נמסים!!!
אתם שוכחים שהם ילדים באיזשהוא מקום.
ועזבו, אלימות וכח לא יובילו לשום מקום חיובי.
ומה האזרח הפשוט יכול לעשות?
לאהוב.
ואין לי רעיון מציאותי, אבל נניח והייתי שומעת שהבן של משפחת לוי הוא בין המופרעים , הייתי מנסה למצוא את השם שלו, כתובת, דרך להגיע אליו, כותבת לו מכתב אישי, מצרפת שוקולד טעים ויקר, ועוד איזה שהוא משהו , ומנסה לכתוב מחמאה מסוימת, מילים חמות, בקשה להבנה תוך הבנה של המקום שלו, אבל זה חייב להיות מאהבה.
כמים הפנים לפנים.. אם אנחנו נפסיק לשנוא את אלו שלא שומרים מצוות, כן, גם את החילונים, גם את הנושרים, גם את החיילים. את כולם, אף אחד לא יותר טוב ממני וממך.
אז אני חושבת שהעולם הזה יראה אחרת...
וכן, אצלינו למשל יש מועדון עם משחקים שוווים מאד, המון פעילות ותוכניות שמתאימות לקירוב, גם רחוקים וגם קרובים , ורק הדרך הזו , יכולה לעזור.
עם הרבה תפילה, ועוד יותר הרבה אהבה.