איך הוא מגדיר את עצמו זה ענין שלו עם עצמו, הוא מרגיש מצוין שהוא מתמודד
ההגדרה הפניה זה שלנו, שלנו בלבד.
מותר לכבד אנשים גם אם הם לא הכי תקינים ומיסיבים סבל.
לא אמרתי שחייבים לסבול בגללם אבל לכבד זה נראה לי כמעט חיוב.
אומרים בשם ר' ישראל מסלנט את המשפט ""לא כל מה שחושבים יש להביע לא כל מה שמביעים יש לכתוב. לא כל מה שכותבים יש להדפיס"
וגם כאן זה מחולק לכמה רמות, איך לכנות את הבעיה בשיחה שבין אדם לחבירו, ואיך לכנותה בכתבה בעיתון או בספר, ומובן שאם משהו משגע ת'מוח ללא הרף מפטירים עליו את הביטוי "חולה נפש" וכך מבטאים בקיצור נמרץ את הבעיה ואולי גם משחררים מעט לחץ, כך שזה נושא מורכב ומעניין.
אגב גם אלי יש משהו לא נורמלי במיוחד שמתקשר כל יום אבל לפחות זה שעה קבועה בין 2 ל3 ואני עונה פעמיים שלוש ואח"כ כבר מפסיק לענות ואחרי מספר צלצולים הוא מפסיק, וכדברייך אני מכבד אותו בהחלט גם אם הוא לא הכי תקין ומסב סבל נסבל בהחלט.