דרוש מידע אירוח הורים בשבתות

[גלגל הצבעים]

תזכורת!
האיש חייב בכל הלכות כיבוד הורים גם לאחר החתונה.
וזו מצוה חמורה שבחמורות.

גם אדם חייב בכבוד חמיו (שו"ע יו"ד רמ, כד)
מה נקרא כיבוד כתוב מפורש בשו"ע, לא נכלל בזה חיוב לתת לו את המקום שלך.
אם אתה רוצה לתת תתן, בתנאי שאתה נותן מתוך שיקול דעת והבנה [אולי גם ע"פ התייעצות עם רבך], לא בגלל שכולם נותנים, ובטח לא בגלל אי נעימות.
כי כמו שכתבתי לעיל יש חשיבות רבה לאבא שיושב על כסאו בביתו גם בנוכחות גדולי הדור, גם כלפי האשה וגם כלפי הילדים [ישנם סיפורים על גדולי הדור שסירבו בכל תוקף לשבת בראש או שינהו מנהג שונה לכבודם]. ולכן הדבר צריך שיקול דעת לפי הזמן והמקום. לא שייך כאן הרגשת הלב או דעת הקהל.

 

[רחליטא]

ישנם סיפורים על גדולי הדור שסירבו בכל תוקף לשבת בראש או שינהו מנהג שונה לכבודם

נודה לכם על סיפורים עם שמות.

 

[מרחבית]

לדעתי ענין של רצון אבא/שווער רצונו של אדם כבודו

אכן, להכריח הוא היפך הכבוד. אדם שיושב בראש השולחן בניגוד לרצונו, רק כי ילדיו לחצו ואפילו כפו עליו - לגמרי לא ברור איפה הכבוד. חסרה כאן ההבנה של מה זה כבוד אמיתי.
יש הורים שמרגישים לא בנוח שנותנים להם את חדר השינה. ואף נמנעים בגלל זה מלבוא.

 

[מרחבית]

הבית שלו והוא מרגיש מאוד נוח עם זה
אבל כשאבא שלו או השווער שלו יושב בצד
הוא אמור להרגיש אי נוחות
מפאת כיבוד אב וכבוד חמיו

חבל לקבוע מסמרות בדברים שאינם הלכה. דברים נקבעים לפי מכלול שיקולים תורניים ומציאותיים.
תלוי מאוד בכל מקרה לגופו ובכל משפחה והנוהגים שלה.
יכול אבא או שווער לשבת בצד - ולקבל את מלוא הכבוד וההערכה מילדיו ונכדיו.
וייתכן להיפך.
ובפרט נשים חיבות לדעת, שהבעל קודם לאב, ואם היא דורשת שאביה ישב בראש, יש כאן בעיה.

 

[שורי פלד]

לכל אלו שציטטו אותי
אני לא קבעתי שום מסמרים, ואני לא רב ולא רבנית לפסוק הלכות
אמרתי רק את דעתי (שהוא לא דעת תורה) שאני אישית לא מבינה איך בן או חתן
יכול להרגיש טוב כשהאבא או השווער יושב בצד, והוא יושב בראש השולחן
ולדעתי (שוב לא דעת תורה) אדרבה זה החינוך הכי טוב לילדים שהוא מכבד את האב או השווער
ולא סותר בכלל הבעלות שלו בבית
אני מקווה בלי"נ שזו התגובה האחרונה שלי באשכול
אני לא מעונינת להוכיח לאף אחד שאני צודקת

 

[רחשי הלב]

תעשה לך קידוש על יין של נדל

אצלנו החומרא היא לא נדל....

 

[א.ר]

נודה לכם על סיפורים עם שמות.

נדמה לי שבספר חכו ממתקים על הגרש"ז אוירבך זצ"ל ישנה עובדה מענינת בנידון זה

 

[שוקי פרוגר]

תגידו, אצלכם אין לשולחן 2 צדדים?
מה הבעיה להושיב את האבא בראש, ולתפוס את הראש ממול.
אני מכבד את האבא בקידוש משום כיבוד אב, ובוצע את החלות בעצמי כמו שמופיע בהלכה שבעל הבית פורס משום שהוא פורס בעיין יפה.
אני לא רב אבל כך זכור לי.

 

[שרה100]

אצלנו בעלי יושב בראש ואבא שלי בצד.
להפיך- אבא שלי מגיע ורוצה שבעלי ינהל את הסעודה וכו'.
גם כשהיה אצלנו בליל הסדר...

נראה לי שזה תלוי בסגנון של האב

 

[מוישה]

כמו בכל דבר, גם כאן צריך פשוט מאוד ל-ד-ב-ר. להציע, לשאול, לדבר ברור, בלי קשקושי וגינוני כבוד. הצעתי לאבי ולחמי - בפעם הראשונה שהתארחו - שיישבו בראש. שניהם סירבו, ומאז אני יושב בראש בלי לבדוק כל פעם [פעם ביובל] אם יש עדכוני כבוד... השאלה איך בן מרגיש כשאביו יושב בצד נשמעת מאוד מרגשת ומוסרית, אבל רצונו של אדם זה כבודו, וגם אני כאב הייתי נהנה יותר לראות את בני מנהל את שולחן השבת, אם משום חופש ואם משום תענוג מיוחד לראות את הבן מנהל עניינים, ולא צריך יותר מדי שכל בשביל להרגיש כך. [אגב, נדמה לי שאצל הספרדים התרבות היא אחרת].
הקונפליקט היחיד הוא למי לתת חלה קודם, ואכמ"ל בצדדים ההלכתיים. אני נוהג לתת בשתי ידיי לכולם יחד. וגם בהגשת המנות, אף שמצדי שכולם ייקחו לפני, אבל אשתי נותנת לי ולאבי/חמי ביחד, האמא בין כה במטבח...

[אם כבר הזכירו את חדר השינה, לא כ"כ מתאים לכאן ואכתוב בקצרה. כאשר הזמנו לראשונה את הורי אשתי, הציעה אשתי בטבעיות שניתן להם את חדר השינה כמו ש"כל האחים עושים", חשבתי שאני מתעלף, "על גופתי" אמרתי לה, אשתי נבהלה מהתגובה ושקלה אפילו להעדיף לבטל את ההזמנה, אך כמו הרבה דברים, סידרנו להם מקום נוח ומסודר והם למדו והבינו עוד "ג'וק" של החתן החדש המוזר הזה. אנשים טובים וטקטיים מאוד. לפני שתמהרו לשפוט, זה נושא מאוד רגיש ורגשי ואף אחד לא יכול להבין את תחושותיו של כל אחד בנושאים כאלו, וזה גם לא נושא שיש להרחיב בו.]

 

[אדם לעמל יולד]

"על גופתי" אמרתי לה, אשתי נבהלה

בסדר זה טבעי.........