שחה העובדת הזרה מהודו,
אצלכם אני עובדת ומרוויחה פי כמה וכמה מאילו הייתי עובדת בארצי,
אתם חיים חיי רווחה, בתים גדולים, תחבורה מסודרת, כבשים תשתיות, חשמל בזול.
אצלנו מי שעובד כל היום מרוויח בקושי את פת לחמו.
נשמע דומה?
בהבדל אחד - הכותב מציין את התוצר הלאומי של ישראל, ואת עושרה השווה למדינות העשירות בעולם.
אי אפשר לכאורה להשוות את הודו.
לדעתי יש לכך שתי סיבות.
סיבה ראשונה, מחירי הדיור.
מכיון שבכדי לחיות בדיור בארץ צריך לקחת משכנתאות גבוהות, או לשלם שכר דירה.
ומדובר בסכום של כ-3000 ש"ח לחודש ממוצע.
הרי, שמי שנמצא בתחתית מקבלי השכר, נעשה עני ביותר!
שהרי מה זה 3000 ויותר לעומת משכורת של 25 אלף למשתכר במעמד הבינוני (או כששתי ההורים עובדים)
אפילו אם זה 5K, זה רק 20% מהמשכורת.
לעומת זה, האברך, בית עם מפרנס יחיד, ועם משכורת ממוצעת של 7000 ש"ח בחודש,
זה 50% !!. ולכן הוא הרבה יותר עני.
סיבה שניה,
למרות שרמת החיים של כל חלקי בני המדינה משפיעה אלו על אלו,
בכל זאת כנראה שיש 'איים' שהם פחות יצרנים, וכל סביבתם נמוכה כלכלית.
אם תרצו כמין "הודו" קטנה.
אנחנו יכולים לראות את זה אצל הערבים, ששם העבודה יותר זולה, למה?
כי רמת ההשכלה נמוכה, וביקוש העבודה גבוה, מה שיוצר מחיר עבודה זול.
כך גם הציבור החרדי הוא-
בעל יכולות תעסוקה מוגבלות. (הרבה מזה בגלל קשיים של התאמה לחוק, כמו תואר בשביל כל מיני תפקידים)
כח עבודה זול: כי מעט מידי משרות מונגשות - אפילו בהייטק, המון בנות במעט מקצועות.
כמו שהזכירו כאן, מקצועות לא יצרניים: גננות מורות, מוכרות, יועצי משכנתאות, ועו"ד ומתווכים.
כל הרשימה דלעיל איננה מיצרת, אלא שואבת את מעט הכסף של האברכים מצמתים שהם צריכים אותם.
(בניגוד לבית חרושת המיצר מחומרי גלם נמוכי שימוש, רווחת שימוש, וגובה על כך עמלה.)
תקציב חינוך המשפחתי כה גבוה, עד שיותר זול (כמעט) להורים ללמד את ילדיהם בבית. (אם זה היה בידם).
זה אומר, שההורה שיוצא לעבוד, אינו הולך ליצר רווחה, אלא רק הולך להיות מורה כלשהו, במקום ללמד את ילדיו שלו.