התייעצות איפה המקום שלנו?

[חפציבה]

סילחו לי שהתפרצתי קצת לעזרת נשים כאן
אבל בגלל שאני מכיר זאת מקרוב אצל קרובת משפחתי
אנסה להסביר את המצב

רוב ככל האנשים משחקים בחיצוניותם כאילו אצלם הכל טוב, גם אם באמת בפנים זה לא כך.
ממה שהבנתי כאן לגבי פותחת האשכול [קראתי כמעט את כל התגובות כאן], נראה שהמצב הוא כזה:

הרווקה, מצד אחד, כלפי חוץ היא משדרת שמחה וששון, בין ביום יום ומסתמא גם בחגים, גם מתי שבפנים היא באמת לא מרגישה כך בכלל אלא להיפך. ומצד שני, קשה לה לראות איך לכולם טוב, ואושר מנת חלקם.
ואז, היא תמהה, מדוע כולם חושבים רק על עצמם, ולא חושבים עליה שגם היא צריכה לשמוח לפחות כמותם. ובצדק.

האחים וכו', מצד אחד, גם הם משדרים שמחה וששון, גם מתי שבאמת קשה להם, ואכן לא חסר קושי לאנשים נשואים עם ילדים. ומצד שני, הם מקנאים באחותם הרווקה המחוייכת תדיר [גם מתי שהיא משחקת אותה שמחה], איך היא תמיד שמחה ואיך אין לה קושי כלל.
ואז, לפעמים יתכן שגם הם תמהים, מדוע היא חושבת רק על עצמה ולא מציעה עזרה בשמירה על ילדיהם או כל עזרה אחרת הנצרכת [וזאת גם מתי שבאמת היא מגישה עזרה או טורחת הרבה למענם, אלא שזה לא "מספק" אותם]. ולכאורה, גם זה בצדק.

יוצא, שכל אחד חושב על השני שהוא שמח ומאושר יותר ממנו [תמיד הדשא של השכן יותר ירוק], ובליבו מעט [או יותר] תרעומת על כך שהשני לא נחלץ לעזרתו גם כן לשמחו כמותו.
אבל אם באמת כל אחד מהם היה רק יכול לקרוא את המחשבות של השני, היה כל אחד נוכח לדעת, שלשני לא יותר טוב ממנו, ולכל מצב [נשואין/רווקות] יש יתרונות וחסרונות. וב"ה, אלו הם החיים, ועל הכל יש להודות.
מה שכן, מקובל לחשוב [ובאמת זה לא נכון], שכאילו לרווקות יש יותר יתרון [כיון שרווקות זו לא גזירה שהרי סוף כולן להתחתן], מזה שהן "מרוויחות" יותר זמן של חופש ופנאי עד נישואיהן יותר מאלו שמצאו מיד את זיווגן ומטופלים עם ילדים.

לכן, עצתי הדלה, לנסות כמה שיותר להסיח את הדעת מהצער, ולקוות רק לטוב, כי כל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, ואמנם יבוא הטוב בעיתו. ולפעמים שווה לחכות ואפילו הרבה, בשביל איזה חתן טוב ומוכשר. הצער, רק מפיל לייאוש ולחוסר תקווה, זה לא טוב לנפש וגם לא בריא לגוף.
אדרבה, כדאי לחשוב על האחרים על הדברים שקשה להם - גם אם נראה לכאורה שטוב להם, ולנסות להקל מעליהם [במידת האפשר כמובן]. זה יתן לך סיפוק נפשי עצום, כי להיות מהנותנים זו מעלה והרגשת רוממות. גם הם יודו לך מאד, ויעריכו אותך עוד יותר. אז השמחה תגיע מאיליה.


נ.ב. לא התכוונתי לזלזל חלילה ברווקות למיניהן, אלא רק לצייר את המצב כפי הנראה. אף אחת לא אשמה, פשוט רק לשנות את כיוון ההסתכלות לצד היותר חיובי ולא הפחות חיובי.
מקווה שלא נכשלתי בלשוני. אם פגעתי חלילה, תחשבו שלא כתבתי כלום.

כתבת נכון מאד.
רק המסקנה שלי שונה:
לחשוב תמיד לא רק על מה שנראה כלפי חוץ
אלא לנסות להבין מה עובר על השני מבפנים
ולחשוב איך אפשר לעזור לו ולשמח אותו.

 

[שב נא הסופר]

כתבת נכון מאד.
רק המסקנה שלי שונה:
לחשוב תמיד לא רק על מה שנראה כלפי חוץ
אלא לנסות להבין מה עובר על השני מבפנים
ולחשוב איך אפשר לעזור לו ולשמח אותו.

תודה על ההארה!
נראה לי שזו גם המסקנה שלי

 

[חפציבה]

תודה על ההארה!
נראה לי שזו גם המסקנה שלי

המסקנה שלך שכתבת בפיסקה האחרונה לפני הנ.ב. היתה שונה
אבל זה כמובן לא סותר...

 

[פרפר סגול]

אדרבה, כדאי לחשוב על האחרים על הדברים שקשה להם - גם אם נראה לכאורה שטוב להם

ועל כך נאמר-אם אתה מקנא בי תקנא גם בצרות שלי...
מצד שני-לא,אין לי שום ענין לחפש את הצרות של השני.
מה כן?
לפתוח לב,עינים ואזנים.

ולכל מצב [נשואין/רווקות] יש יתרונות וחסרונות

קצת קשה לי להתחבר ל"יתרונות של הרוקות"
אשמח אם תספרו לי עליהם,

אני לא מדברת על רוקות שנה-שנתים,אז אשמח שתשתפו אתי מה היתרון ברוקוות (בשורוק)
בגילאי ה26 ומעלה.

 

[אלישבע10]

מחכה לנס יקרה,
הקושי שלך מובן מאד והכי טבעי בעולם. באמת קשה לשמוח כשאת בודדה, במיוחד בחגים שהם זמן מאד משפחתי וממילא הקושי מתעצם.
מצדיעה לך על שאת מנסה לשנות את המצב, ולא להיכנס ליאוש ולעצב שהם הפתרון הכי קל. את גיבורה.
מצטרפת לכל מה שנכתב לעיל, ורוצה להוסיף רק משהו קטן שקצת התלבטתי אם לכתוב, אך לי באופן אישי הוא עזר באחד החגים שמסיבה אישית כלשהיא השמחה לא באה בקלות. אם יועיל - מה טוב.

השמחה שלנו בחגים היא לא שמחה פרטית, אלא שמחת הציבור, שמחה של עם ישראל.
תחשבי שאת חלק מעם, שלפני אלפי שנה יצא ממצרים אחרי 210 שנות עבדות וקיבל את התורה, ואילו לא היינו יוצאים לא היינו נגאלים. היינו עבדים, כפשוטו ממש.
זכית ונולדת כבת לעם המיוחד הזה, רק מיעוט קטן זכה לכך.
ה' בחר אותך להיות חלק מהעם הזה, בת מיוחדת ויקרה שלו.
כבר אלפי שנים העם הזה, בכל העולם, בכל מצב, חוגג את חג הפסח כהלכתו. יש שמתוך רחבות ואושר, ויש בתוך כאב ומצוקה.
וכשאת הסבת מסביב לשולחן הסדר, לא היית לבדך, את חלק מעם שלם שאמנם פזור בכל רחבי הגלובוס, אך חגג יחד איתך את הלילה המיוחד הזה, הלילה שבו הפכנו מעבדים לבני חורין. הלילה שבו נגאלנו, הלילה שמסוגל לגאול את כולנו, גאולת הכלל והפרט.

 

[שב נא הסופר]

ועל כך נאמר-אם אתה מקנא בי תקנא גם בצרות שלי...
מצד שני-לא,אין לי שום ענין לחפש את הצרות של השני.
מה כן?
לפתוח לב,עינים ואזנים.

זה הענין
שישנן רווקות שמשדרות כלפי חוץ רק אושר שמחה ושלוה
אז איך יעלה על דעת האדם שממול שיש לך צרות
רוב האנשים נתפשים לחיצוניות ומושפעים ממנה
[למעט יחידים המבינים, שיש להם רגישות גבוהה לזולת, לגלות מה מונח מעבר למסכה של אותה רווקה שמחה.]
אדרבה, הם חושבים שבאמת אתן שמחות, כי החיצוניות שלכן מטעה.

זה לא רק בענין הזה, גם בין הזוגות הנשואים עצמם, יש הסתכלות כזו.
ישנן זוגות שכלפי חוץ נראה שהם חיים באושר עצום, כמובן שהכל משחק, ובבית בפנים המצב חמור ביותר. ובכל זאת, אנשים מבחוץ מקנאים בהם ואומרים, תראה איך הזוג הזה כה מאושר. ככה זה, החיצוניות מטעה מאד.

אני אגיד לך על עצמי
אני טיפוס מאד ביישן וקצת מופנם [מודה, לא מכחיש. אל תתפלאו..].
כשאני הולך ברחוב, אני נראה איזה סנוב. לא בגלל שאני כזה, להיפך. אבל בגלל שאני רוצה לשדר שאני לא ביישן, זה מה שגורם לי להתנהג כך. אך זה מטעה את הסביבה לחשוב שאני באמת כזה.
כך גם אתן, בגלל שאתן רוצות לכסות על העצבות שלכן, אתן משדרות שמחת יתר [מתוך אילוץ כמובן, לא בבחירה אישית]. וזה מטעה את האחרים לחשוב שבאמת אתן שמחות, למרות שבאמת זה לא נכון. והבעיה היא, שרוב בני האדם לא מבינים ואפילו לא מנסים לחשוב למה אתן מתנהגות כך, אלא לוקחים את זה איכשהו כפשוטו.

הרי כתוב, שהאדם יראה לעינים, ורק ה' יראה ללבב.

 

[מחכה לנס]

מחכה לנס יקרה,
הקושי שלך מובן מאד והכי טבעי בעולם. באמת קשה לשמוח כשאת בודדה, במיוחד בחגים שהם זמן מאד משפחתי וממילא הקושי מתעצם.
מצדיעה לך על שאת מנסה לשנות את המצב, ולא להיכנס ליאוש ולעצב שהם הפתרון הכי קל. את גיבורה.
מצטרפת לכל מה שנכתב לעיל, ורוצה להוסיף רק משהו קטן שקצת התלבטתי אם לכתוב, אך לי באופן אישי הוא עזר באחד החגים שמסיבה אישית כלשהיא השמחה לא באה בקלות. אם יועיל - מה טוב.

השמחה שלנו בחגים היא לא שמחה פרטית, אלא שמחת הציבור, שמחה של עם ישראל.
תחשבי שאת חלק מעם, שלפני אלפי שנה יצא ממצרים אחרי 210 שנות עבדות וקיבל את התורה, ואילו לא היינו יוצאים לא היינו נגאלים. היינו עבדים, כפשוטו ממש.
זכית ונולדת כבת לעם המיוחד הזה, רק מיעוט קטן זכה לכך.
ה' בחר אותך להיות חלק מהעם הזה, בת מיוחדת ויקרה שלו.
כבר אלפי שנים העם הזה, בכל העולם, בכל מצב, חוגג את חג הפסח כהלכתו. יש שמתוך רחבות ואושר, ויש בתוך כאב ומצוקה.
וכשאת הסבת מסביב לשולחן הסדר, לא היית לבדך, את חלק מעם שלם שאמנם פזור בכל רחבי הגלובוס, אך חגג יחד איתך את הלילה המיוחד הזה, הלילה שבו הפכנו מעבדים לבני חורין. הלילה שבו נגאלנו, הלילה שמסוגל לגאול את כולנו, גאולת הכלל והפרט.

תודה! תודה! תודה!
איך שכחתי את המהות של השמחה??
וסתם ככה, כבר בתפילה בחג שמת לב שלא כתוב "זמן שמחתינו" אלא "זמן חרותנו" ואז כבר צחקתי על עצמי שמי אמר שבכלל צריך לשמוח?

 

[יהלי1983]

כל הכבוד על השיתוף
מאחלת לך המון הצלחה
ומשהו קטן מנסיוני:
כשהיה לי מצב שהיו לי קשים החגים(וגם שבתות לפעמים!)
מצאתי דבר פשוט שעזר לי מאד-
הייתי מתכוננת רוחנית לחג או שבת- קוראת משהו , שומעת הרצאה וכדו'
זה עזר לי להתמקד ולזכור על מה לשים את הדגש!!
כך הצלחתי לעבור שבתות וחגים בצורה טובה יותר מאשר קודם.

 

[shira bira]

@ מחכה לנס יקרה. תודה שעוררת אותנו בחכמה וברגישות. מקווה בשבילך שבכל זאת הצלחת למצוא שמחה בימי החג. לדעתי ישנה נקודה נוספת וחשובה ביחסנו כחברה שעלינו לתקן: להפסיק להתייחס לרווקות רק בכובע של רווקות. הן לכולנו,גם לנשואות יש כובעים נוספים מלבד היותנו רעיות ואמהות. עלינו להתייחס בהתאם לעוד כובעים: הבת , החברה, השכנה, העובדת המוצלחת הטובה,יראת השמיים ,החביבה וכו. ולא רק הסטטוס בת.ז.

 

[אלפי תודות]

תאמיני לי,
שיש הרבה בחורות שלא חוזרות משום פגישות
פשוט
אין להן הצעות
אין
אין
פעם ב...
אחת ל....
וזה קורע,קשה ומיסר הרבה יותר!!!

צודקת.
ואני, כמו שכתבתי, בעלת ניסיון (לשעבר, ב"ה. נישאתי סה"כ לפני זמן קצר ולכן הכל עדיין טרי אצלי) - גם בפגישות שוב ושוב, גם בתקופות משמימות (היו פעמים שהיתה תקופה 'יבשה' של למעלה מחצי שנה כל פעם, ולא פעם אחת...).
ואני כבר לא יודעת מה היה קשה יותר - להפגש ולהתאכזב, להפגש ולהתלבט בייסורים,
או לא להפגש בכלל ולא לקבל הצעות...

 

[מחכה לנס]

הרווקה, מצד אחד, כלפי חוץ היא משדרת שמחה וששון, בין ביום יום ומסתמא גם בחגים, גם מתי שבפנים היא באמת לא מרגישה כך בכלל אלא להיפך. ומצד שני, קשה לה לראות איך לכולם טוב, ואושר מנת חלקם.
ואז, היא תמהה, מדוע כולם חושבים רק על עצמם, ולא חושבים עליה שגם היא צריכה לשמוח לפחות כמותם. ובצדק.

האחים וכו', מצד אחד, גם הם משדרים שמחה וששון, גם מתי שבאמת קשה להם, ואכן לא חסר קושי לאנשים נשואים עם ילדים. ומצד שני, הם מקנאים באחותם הרווקה המחוייכת תדיר [גם מתי שהיא משחקת אותה שמחה], איך היא תמיד שמחה ואיך אין לה קושי כלל.
ואז, לפעמים יתכן שגם הם תמהים, מדוע היא חושבת רק על עצמה ולא מציעה עזרה בשמירה על ילדיהם או כל עזרה אחרת הנצרכת [וזאת גם מתי שבאמת היא מגישה עזרה או טורחת הרבה למענם, אלא שזה לא "מספק" אותם]. ולכאורה, גם זה בצדק.

יוצא, שכל אחד חושב על השני שהוא שמח ומאושר יותר ממנו [תמיד הדשא של השכן יותר ירוק], ובליבו מעט [או יותר] תרעומת על כך שהשני לא נחלץ לעזרתו גם כן לשמחו כמותו.
אבל אם באמת כל אחד מהם היה רק יכול לקרוא את המחשבות של השני, היה כל אחד נוכח לדעת, שלשני לא יותר טוב ממנו, ולכל מצב [נשואין/רווקות] יש יתרונות וחסרונות. וב"ה, אלו הם החיים, ועל הכל יש להודות.

באופן כללי, אין הצגה! באמת ביום יום אני בד"כ שמחה וטוב לי. וההצגה בזמנים שקשה לי יותר היא לא בשביל לעשות רושם על אחרים אלא כי אני יודעת שזה מה שנדרש ממני. וחוצמזה, איזו תועלת תעלה מכך שאהיה חמוצה וכל האוירה בבית תיהרס מכך?
אבל לגבי ההשואות שאתה כותב, לא מבינה מאיפה הבאת את זה, יש אצלינו פירגונים אמיתיים זה לזה וכמו שהם מודעים לקושי שלי ומשתדלים לעזור כך אני מודעת לקשיים שלהם ומשתדלת לעזור. זה הדדי לגמרי וכל אחד מעריך את השני ושמח בשמחת האחר.
וזה גם מתבטא בכך, שכשאחי הקטנים היו בשידוכים, אני הייתי הכתובת להתייעצויות שלהם, כיוונתי והארתי נקודות, אח"כ נהנתי לעצב את המתנות שהם קנו לכלה וכו'
באשכול שפתחתי כאן לא מוזכרת האשמה של האחרים בעצב ובקושי שלי, ב"ה אנחנו לא עומדים במקום הזה, העזרה שביקשתי היא לקושי שלי האישי בפני עצמי בלי קשר לאחרים! איך מתמודדים בשמחה בתוך מציאות שלא נוחה לי, כשידוע לי שאם אני אשדר מצב רוח לא טוב זה יפגע בכל האוירה בבית כשכל אחד שקוע בתוך עצמו ואין את השותפות והדאגה כלפי בזמן שהרבה מעול האירוח נופל עלי.

מה שכן, מקובל לחשוב [ובאמת זה לא נכון], שכאילו לרווקות יש יותר יתרון [כיון שרווקות זו לא גזירה שהרי סוף כולן להתחתן], מזה שהן "מרוויחות" יותר זמן של חופש ופנאי עד נישואיהן יותר מאלו שמצאו מיד את זיווגן ומטופלים עם ילדים.

הדבר אולי נכון לגבי רווקות בשנים הסמוכות לסמינר שזה עדיין עם תחושה של משהו זמני, בשנים הבוגרות החופש והפנאי האלו כבר נהיים מכבידים לפעמים והמצב מלחיץ יותר.

אדרבה, כדאי לחשוב על האחרים על הדברים שקשה להם - גם אם נראה לכאורה שטוב להם, ולנסות להקל מעליהם [במידת האפשר כמובן]. זה יתן לך סיפוק נפשי עצום, כי להיות מהנותנים זו מעלה והרגשת רוממות. גם הם יודו לך מאד, ויעריכו אותך עוד יותר. אז השמחה תגיע מאיליה.

חחח.... כבר היו פעמים שביקשתי מההורים של הזאטוטים לפנות ערב ליציאה זוגית כי אני רוצה להיות עם הילדים. וכולנו היינו מרוצים!

 

[חפציבה]

@מחכה לנס
את מיוחדת!!!
אשרי מי שיזכה בך...

 

[שב נא הסופר]

באופן כללי, אין הצגה! באמת ביום יום אני בד"כ שמחה וטוב לי. וההצגה בזמנים שקשה לי יותר היא לא בשביל לעשות רושם על אחרים אלא כי אני יודעת שזה מה שנדרש ממני. וחוצמזה, איזו תועלת תעלה מכך שאהיה חמוצה וכל האוירה בבית תיהרס מכך?
אבל לגבי ההשואות שאתה כותב, לא מבינה מאיפה הבאת את זה, יש אצלינו פירגונים אמיתיים זה לזה וכמו שהם מודעים לקושי שלי ומשתדלים לעזור כך אני מודעת לקשיים שלהם ומשתדלת לעזור. זה הדדי לגמרי וכל אחד מעריך את השני ושמח בשמחת האחר.
וזה גם מתבטא בכך, שכשאחי הקטנים היו בשידוכים, אני הייתי הכתובת להתייעצויות שלהם, כיוונתי והארתי נקודות, אח"כ נהנתי לעצב את המתנות שהם קנו לכלה וכו'
באשכול שפתחתי כאן לא מוזכרת האשמה של האחרים בעצב ובקושי שלי, ב"ה אנחנו לא עומדים במקום הזה, העזרה שביקשתי היא לקושי שלי האישי בפני עצמי בלי קשר לאחרים! איך מתמודדים בשמחה בתוך מציאות שלא נוחה לי, כשידוע לי שאם אני אשדר מצב רוח לא טוב זה יפגע בכל האוירה בבית כשכל אחד שקוע בתוך עצמו ואין את השותפות והדאגה כלפי בזמן שהרבה מעול האירוח נופל עלי.

אם זה באמת כך.. אז לחיי.
מלשון המודעה הראשונה כאן באשכול, לא היה נראה כך.

הדבר אולי נכון לגבי רווקות בשנים הסמוכות לסמינר שזה עדיין עם תחושה של משהו זמני, בשנים הבוגרות החופש והפנאי האלו כבר נהיים מכבידים לפעמים והמצב מלחיץ יותר.

זה בדיוק מה שכתבתי. ש"מקובל לחשוב" - הנשואים כך חושבים. והוספתי תיכף בתוך סוגריים "ובאמת זה לא נכון". לא חשבתי אחרת.

חחח.... כבר היו פעמים שביקשתי מההורים של הזאטוטים לפנות ערב ליציאה זוגית כי אני רוצה להיות עם הילדים. וכולנו היינו מרוצים!

יפה. זה מה שכתבתי, שכדאי לעשות כך מדי פעם, כי יש סיפוק ואז כולם מרוצים. שמח שזה כך.

ברצוני להבהיר: כל מה שכתבתי כעת כאן, וכן לעיל. לא נכתב לשם התנצחות חלילה, אלא לאחר דקדוק על כל אות ומילה, שלא ייראה הדבר כפגיעה חס ושלום. כי באמת זה לא מצב קל, וכל כוונתי רק לעזור.

בשמחות אצלך בקרוב ממש!!!
...

 

[פרפר סגול]

כי באמת זה לא מצב קל

לא קל ,זו הגדרה מעודנת במיוחד,
רק תחשבו,כמה אנחנו כמהות לחיים נורמליים
וכן,גם כבר להיות אימהות[/QUOTE]

 

[שב נא הסופר]

לא קל ,זו הגדרה מעודנת במיוחד,
רק תחשבו, כמה אנחנו כמהות לחיים נורמליים
וכן, גם כבר להיות אימהות

אכן
לעולם לא נדע את צערכן באמת [אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו..]

מאחל לך בעז"ה [בקרוב] להיות טרודה בהרבה ילדים משלך!!
...

 

[מחכה לנס]

תודה לכל המגיבים והמעודדים, זה ממש מחמם את הלב האכפתיות שלכם!!
ואני מאוד שמחה שפתחתי את האשכול, הוא עזר לי באופן אישי ואני בטוחה שלעוד הרבה שעקבו אחריו מהצד.

 

[רבקושש]

תודה לכל המגיבים והמעודדים, זה ממש מחמם את הלב האכפתיות שלכם!!
ואני מאוד שמחה שפתחתי את האשכול, הוא עזר לי באופן אישי ואני בטוחה שלעוד הרבה שעקבו אחריו מהצד.

נכון

 

[Harmonyapro]

מצ''ב מייל שקבלתי היום בבוקר-

ים הרחמים הגדול מוכן להבקע עבורך – זה מה שתעשי בליל שביעי של פסח (יום ה׳)

על שלושה דברים נאמר שהם קשים כקריעת ים סוף: ״קשים מזונותיו של אדם. זיווגו של אדם ונקביו של אדם כקריעת ים סוף״: ״מזונֶי״ – הפרנסה, ״בְּנֶי״ – זיווגו של אדם ומשפחתו. ״נקביו״ – בריאותו ושלושתם תלויים אך ורק במזל שלך. לכן יכולים להיות סביבך אנשים עתירי זכויות עדיין לא נושעו – אדם צדיק שחולה או מישהי מדהימה שטרם נישאה. מפני שאלו הדברים שלא תלויים בזכויותיו של אדם אלא במזל, או שזה נוזל על ראשך או שזה עדין לא, ובליל שביעי של פסח שבו הים נחצה, המזל פשוט נוזל בשפע; ״יַשֵּׁב רוּחוֹ – יִזְּלוּ מָיִם.״

ממש כשם שבשביעי של פסח, ים סוף נבקע לכל שבט בשביל מיוחד משלו; גם השביל שלך נפתח ואת תקבלי את המזל שלך, את תקבלי את מה שמתאים לך באמת. קשה זיווגו של אדם – ״העולם מלא בזיווגים, אבל איך אדע מי שלי?״ קשה פרנסתו של אדם – ״יש לי המון כישורים ותחומי עיסוק אבל איך אדע אם זה מקור הפרנסה שלי?״; קשים נקביו של אדם – ״איך אדע לאיזה טיפול ללכת / לשלוח את הילד שלי?״ בשביעי של פסח, תקבלי תשובות לשאלה: איזה שביל יוציא אותי מהים הגדול והנורא?

~ זה מה שתעשי בליל שביעי של פסח: ~

1. קראי את שירת הים – בחצות הלילה (00:39) של ליל חמישי את עומדת ושואגת את שירת הים. היא מופיעה בסידורים ובחומש שמות, פרק ט"ו, פסוקים א'-יט ופותחת במילים ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״. האמת היא, שהתפילה הגדולה ביותר היא בסביבות השעה 04:23 (עלות השחר) בבוקר, שזו השעה שבה הישועה היתה שלמה ובני ישראל ראו את המצרים מתים על שפת ים סוף. אבל נוהגים לעשות זאת בחצות הלילה בשעת תחילת הנס, כשרוח הקדים העזה החלה לנשב.

2. מדמיינת – בשעה שאת קוראת את שירת הים, מציירי אותך משאירה מאחור את כל הצער, את פרעה וחיילי האויב שרדפו אותך. בעלי המוסר אומרים שאת צריכה לדמיין את הים נבקע כמו בציוּר. לצייר אותך עוברת, ילדייך צרורים בשמלותייך, וכולכם פוסעים בין הקירות השקופים האלה, מוצאים את השביל שלך אל החופש. ואם לא הספקת? אז תאמרי את השירה הזו במהלך החג. בכוחה של שירת הים לבקוע לך את הים.

3. מתפללת ומבקשת – ״ה' יִלָּחֵם לָכֶם. וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן״, דבר אחד חשוב מאוד שתעשי, תפילה גדולה ומיוחדת. בקשי זיווגים לכל המעוכבים ופרנסה ובריאות וכל מה שקשור לבנים וחינוכם וגידולם וענייני פוריות. ממש לבקש את שלך! את חלקך, לא משהו אחר! ולהבין, שכל מה שנראה לך כמו סוֹף הוא בעצם סוּף. הקב"ה מביא סוּפה גדולה, שבסוֹפה את רואה את השביל שלך.

הרב פינקוס זצ"ל אומר שיש שני מועדים שמתעוררים בהם רחמים עצומים עמוקים מאוד: בסוכות, בזמן ניסוך המים, ובקריעת ים סוף. רק פעמיים בתנ"ך מופיע הביטוי "לפנות בוקר": בקריעת ים סוף, ״וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ״. ובתהילים: ״אֱלֹקִים בְּקִרְבָּהּ, בַּל תִּמּוֹט. יַעְזְרֶהָ אֱלֹקִים לִפְנוֹת בֹּקֶר״. דווקא כשאת מרגישה ששחור וכבד לך, תגיע הגאולה הגדולה ותביא את השחר הזה, את הבוקר שלך. הלילה הזה הוא מלחמה, אבל הקב"ה הוא גיבור מלחמה והוא יילחם לך. פשוט תחרישי. סעי אחריו. ״אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'״. עלי על כנפי השחר שלו ותסמכי עליו. הוא יעביר אותך מעל הים, בכנפיו הגדולות, ויביא אותך הביתה.

*הרבנית ימימה מזרחי*❣

שימו לב!!
הזמנים שכתובים כאן הם לפי אופק תל אביב.

חג שמח

 

[miri012]

תודה לכל המגיבים והמעודדים, זה ממש מחמם את הלב האכפתיות שלכם!!
ואני מאוד שמחה שפתחתי את האשכול, הוא עזר לי באופן אישי ואני בטוחה שלעוד הרבה שעקבו אחריו מהצד.

מסכימה.
תודה רבה וחג שמח באמת!

 

[תמר אלי]

גם אם אין שום הצעה מבטיחה באופק.
הישועה מגיעה בזמנה, יש מאין.

ממש ככה, כמו שנאמר אצל יוסף הצדיק 'ויריצוהו מן הבור'
ברגע שנגזר עליו להגאל אז אין זמן, וזה קורה מהר.
כך גם בע"ה יהיה אצלך, גם אם נראה שאין תקווה-
ברגע שנגזר עליך להתארס השידוך שלך יבוא ומהר!