@אסתי בראון
תודה על הפירוט!
כמה נקודות:
א, לא מדובר בפיגור שיכלי, לפחות לגבי הבחורה אני יודע שהיתה בחורת סמינר מוצלחת. הבעיות צצו אחרי החתונה.
ב, הבחורה לא ראתה חיים נורמאלים של אבא ואמא, הבחור גדל בבית שמתפקד כמו לפני 100 שנה.
ג, האשה כנראה עברה דיכאון לידה, שלא טופל. הבעל לא מכיר מושגים כמו "טיפול ריגשי" ולכן הוא מרגיש שאשתו סתם נהייתה עצלנית ונודניקית.
ד, אני לא מרגיש שאני עוזר להם, אני באמת לא עוזר להם, לא מעניין אותי השיחות שלהם, וזה לא נותן לי סיפוק כלשהוא. (חוץ מההרגשה שב"ה אני לא כמוהם)
ה, שניהם מרגישים מושלמים וחכמים מאד, ולכן קשה מאד לגרום להם לפנות יחד למגשר כלשהוא ולהציג בפניו את הבעיה שלהם. [האשה מאד חכמה ומניפולטיבית ביותר]
ו, מאותה סיבה קשה יהיה לגרום להם לעבור תהליך כלשהוא, הם בעצמם לא מבינים את המצב שלהם. מבחינת הבעל
כל הבעיה זה שאשתו לא מתפקדת נורמאלי, ומבחינת האשה היא רואה בבעלה דמות כמו אבא שלה... וכאן אני לא יכול לפרט.
ז, הם התחתנו בניגוד לדעת ההורים, וזה גרם שכל הקשר שלהם מבוסס על חשדות, מלחמות, ומריבות.
ח, לקחתי לתשומת ליבי מה שכתבו כאן על העובדה שאני משמש להם כאוזן קשבת (למרות שלפעמים אני לא מסוגל, ומשאיר את הטלפון על השולחן ומידי פעם אומר "אה.. אהה.."). וכנראה אני יאמר להם שאין לי רצון לשמוע אותם עד שיפנו ל "X".
ט. "X" כנראה זה יהיה ארגון חסד מסויים שאני ינסה לשכנע אותם לפנות אליהם, (מאחורי הקלעים אני והמשפחה נפנה אליהם) ואני יבטיח להם הרים וגבעות רק אם יפנו לאותו ארגון.
י. תודה רבה על כל העצות והתובנות. האמת, הרגשתי שפרקתי קצת משהו שעמד לי בלב.
תודה רבה לכולם.