הנושאים החמים
הנושאים החמים
אני כרגע באמצע עריכת הטיוטה השלישית של הצעה לסדר 2 ורציתי לנסות לשנות את ההתחלה של הפרולוג.
לפניכם שתי האפשרויות של הפרולוג ואשמח שתכתבו את דעתכם איזה מהם מעניין/מתאים יותר.
הראשון:
החדר היה אפלולי למחצה, מזווית העין הבחין מתן במקטרתו של חבר הכנסת דגני מונחת על השולחן המרכזי. הוא מצא את עצמו מקווה שחבר הכנסת לא ישלח את עוזרו או יחזור בכבודו ובעצמו לקחת אותה.
ידיו רעדו מעט בחוסר שליטה וברכיו התנגשו זו בזו בעצבנות קלה. הוא אחז בקצה השולחן כדי להרגע, ואז משך את ידיו כשהבין שהוא לא מצויד בכפפות.
המחשבה על כך העלתה חיוך בלתי רצוני על פניו.
הסיטואציה היתה מאיימת אך גם מבדחת. במיוחד כי הוא הבין באותו רגע שהדרך הזו בה הוא התגנב פנימה, ללשכה של חבר הכנסת דגני, כשמה כן היא.
כשקלט את זה פקדה אותו תחושת פליאה עצמית. איך יתכן שהוא, שתמיד מחזיק מעצמו כאדם ישר והגון, נכנע למציאות המאלצת אותו להיכנס בחשאי ללשכה של חבר כנסת מכובד בישראל, ממש כגנב במחתרת.
המחשבות שדהרו במוחו ריסנו במעט את החשש שהציף אותו, תחתיו הזדחלה לאיטה ההבנה עד כמה הוא חש חוסר נעימות להיות כאן.
לרגע קט עלתה בו טרוניה על מוטי שהוביל אותו למצב הזה, במשנהו הוא הודף את הרגש הזה. הוא צריך עכשיו ריכוז מוחלט.
"חוקים שקיבלו אישור משפטי לפני חקיקה" הינה הקלסר השחור הרחב עם המדבקה הלבנה הגדולה, עליה כתוב המשפט הזה באותיות ברורות.
הוא לא ידע שדגני חבר כנסת פעיל כל כך.
הוא עבר על הדפים, בוחן אותם בעיון. כאן נמצא הנוסח המקורי של החוק. אם הוא מוצא אותו נותר לו רק להשוות בין הסעיפים של החוק שעובר כעת בכנסת, בקריאה שלישית.
הצל הארוך שנפל בפתח הלשכה, גרם ללבו להלום בפראות.
מתן לא חשב פעמיים, התכופף ומיהר להתיישב מתחת לשולחן, מושך יחד אתו באינסטינקט מהיר את הקלסר השחור. הוא הרגיש כיצד הזיעה הקרה מנקדת את מיצחו, מה שגרם לו לקוות שהאיפור שעל פניו לא ייפגם. האיפור שהפך אותו דומה כשתי טיפות מים לחבר הכנסת סגל.
הצל התברר עד מהרה כשייך לרם תבור, עוזרו של דגני.
הוא נכנס לחדר וכנראה נטל דבר מה מהשולחן.
מתן התנשם עמוקות וזז קלות, מקווה שהתזוזה הקלה לא נקלטה באוזניו של האיש.
רם העומד לצאת מהחדר נעצר בפתח החדר.
ממקום מושבו הבלתי נח מתן יכול היה לראות את רם מוציא סלולרי מכיס מכנסיו: "מיקי, הלישכה היתה נעולה כשיצאת? לא, לא קרה שום דבר. אני תיכף מביא לך את המקטרת למליאה".
הזיעה נטפה ממצחו של מתן בנחלים זעירים. הוא עקב בדריכות שקטה אחר רם תבור שניתק את השיחה וחייג שוב, הפעם ארך זמן מה עד שהוא נענה: "יוגב, אתה במשכן הכנסת? בוא הנה, ללשכתו של דגני בדחיפות. אני סבור שיש כאן פולש בלתי מזוהה. שבתי לכאן לקחת משהו והלשכה היתה פתוחה. דגני טוען שהיא אמורה להיות נעולה. שמעתי גם רעש חשוד. אני לא נכנס, אל תדאג, מחכה לך בחוץ ומשגיח שהפולש לא יצא".
שתיקה קלה.
"אוקי, אז תשלח מאבטח אחר, בבקשה".
"תירגע, תירגע", מתן לחש לעצמו, "דבר ראשון זה למצוא את החוק המקורי. תתרכז במשימה."
הוא הוציא מכיסו עט שבקצהו מחובר פנס לד, תפס אותו בשיניו ובאור הפנס המאיר בעוצמה קלושה את הסביבה, עבר על פני הדפים בעיון חפוז.
פניו החווירו כשהוא נתקל בחוק המבוקש. עיון בסעיפים מוכיח שההשערה שלו מדויקת: יד נעלמת שינתה את הסעיפים החשובים.
והחוק עובר כעת בכנסת בפעם השלישית.
הוא חייב לצאת מכאן לפני שאיש ביטחון של הכנסת יגיע.
בעוד ליבו הולם בעוז נחלץ במהירות מתחת לשולחן, לא לפני שהוציא את דפי החוק מהקלסר.
מה שנותר לו זה רק למצוא את הדרך לצאת מכאן, ומהר.
לפניכם שתי האפשרויות של הפרולוג ואשמח שתכתבו את דעתכם איזה מהם מעניין/מתאים יותר.
הראשון:
החדר היה אפלולי למחצה, מזווית העין הבחין מתן במקטרתו של חבר הכנסת דגני מונחת על השולחן המרכזי. הוא מצא את עצמו מקווה שחבר הכנסת לא ישלח את עוזרו או יחזור בכבודו ובעצמו לקחת אותה.
ידיו רעדו מעט בחוסר שליטה וברכיו התנגשו זו בזו בעצבנות קלה. הוא אחז בקצה השולחן כדי להרגע, ואז משך את ידיו כשהבין שהוא לא מצויד בכפפות.
המחשבה על כך העלתה חיוך בלתי רצוני על פניו.
הסיטואציה היתה מאיימת אך גם מבדחת. במיוחד כי הוא הבין באותו רגע שהדרך הזו בה הוא התגנב פנימה, ללשכה של חבר הכנסת דגני, כשמה כן היא.
כשקלט את זה פקדה אותו תחושת פליאה עצמית. איך יתכן שהוא, שתמיד מחזיק מעצמו כאדם ישר והגון, נכנע למציאות המאלצת אותו להיכנס בחשאי ללשכה של חבר כנסת מכובד בישראל, ממש כגנב במחתרת.
המחשבות שדהרו במוחו ריסנו במעט את החשש שהציף אותו, תחתיו הזדחלה לאיטה ההבנה עד כמה הוא חש חוסר נעימות להיות כאן.
לרגע קט עלתה בו טרוניה על מוטי שהוביל אותו למצב הזה, במשנהו הוא הודף את הרגש הזה. הוא צריך עכשיו ריכוז מוחלט.
"חוקים שקיבלו אישור משפטי לפני חקיקה" הינה הקלסר השחור הרחב עם המדבקה הלבנה הגדולה, עליה כתוב המשפט הזה באותיות ברורות.
הוא לא ידע שדגני חבר כנסת פעיל כל כך.
הוא עבר על הדפים, בוחן אותם בעיון. כאן נמצא הנוסח המקורי של החוק. אם הוא מוצא אותו נותר לו רק להשוות בין הסעיפים של החוק שעובר כעת בכנסת, בקריאה שלישית.
הצל הארוך שנפל בפתח הלשכה, גרם ללבו להלום בפראות.
מתן לא חשב פעמיים, התכופף ומיהר להתיישב מתחת לשולחן, מושך יחד אתו באינסטינקט מהיר את הקלסר השחור. הוא הרגיש כיצד הזיעה הקרה מנקדת את מיצחו, מה שגרם לו לקוות שהאיפור שעל פניו לא ייפגם. האיפור שהפך אותו דומה כשתי טיפות מים לחבר הכנסת סגל.
הצל התברר עד מהרה כשייך לרם תבור, עוזרו של דגני.
הוא נכנס לחדר וכנראה נטל דבר מה מהשולחן.
מתן התנשם עמוקות וזז קלות, מקווה שהתזוזה הקלה לא נקלטה באוזניו של האיש.
רם העומד לצאת מהחדר נעצר בפתח החדר.
ממקום מושבו הבלתי נח מתן יכול היה לראות את רם מוציא סלולרי מכיס מכנסיו: "מיקי, הלישכה היתה נעולה כשיצאת? לא, לא קרה שום דבר. אני תיכף מביא לך את המקטרת למליאה".
הזיעה נטפה ממצחו של מתן בנחלים זעירים. הוא עקב בדריכות שקטה אחר רם תבור שניתק את השיחה וחייג שוב, הפעם ארך זמן מה עד שהוא נענה: "יוגב, אתה במשכן הכנסת? בוא הנה, ללשכתו של דגני בדחיפות. אני סבור שיש כאן פולש בלתי מזוהה. שבתי לכאן לקחת משהו והלשכה היתה פתוחה. דגני טוען שהיא אמורה להיות נעולה. שמעתי גם רעש חשוד. אני לא נכנס, אל תדאג, מחכה לך בחוץ ומשגיח שהפולש לא יצא".
שתיקה קלה.
"אוקי, אז תשלח מאבטח אחר, בבקשה".
"תירגע, תירגע", מתן לחש לעצמו, "דבר ראשון זה למצוא את החוק המקורי. תתרכז במשימה."
הוא הוציא מכיסו עט שבקצהו מחובר פנס לד, תפס אותו בשיניו ובאור הפנס המאיר בעוצמה קלושה את הסביבה, עבר על פני הדפים בעיון חפוז.
פניו החווירו כשהוא נתקל בחוק המבוקש. עיון בסעיפים מוכיח שההשערה שלו מדויקת: יד נעלמת שינתה את הסעיפים החשובים.
והחוק עובר כעת בכנסת בפעם השלישית.
הוא חייב לצאת מכאן לפני שאיש ביטחון של הכנסת יגיע.
בעוד ליבו הולם בעוז נחלץ במהירות מתחת לשולחן, לא לפני שהוציא את דפי החוק מהקלסר.
מה שנותר לו זה רק למצוא את הדרך לצאת מכאן, ומהר.
