לא יודעת מי מכם עוקב/ת אחרי הסיפור 'אחת ועוד אחות' המתפרסם ב'בתוך המשפחה'.
אלו שעוקבים - אשמח לדון עמכם על אודותיו. אלו שאינם - רוצו מהר לעקוב, אתם מפסידים.
בקצרה רק אתמצת את הפרקים שפורסמו עד כה, ללא ספויילרים: תמי, בת יחידה בין בנים, שהיא כבר אם ועקרת בית, מגלה פתאום שיש לה אחות נוספת. האחות הזו מתקשרת אליה בלי הרבה גינונים ומודיעה לה על דבר קיומה.
הכותבת, ג. שפר, הלא היא שפרה גליק (זה לא סוד, נכון?) כתבה כמה וכמה ספרי נוער, וגם את סדרת שיקופיצקי. לא זוכרת שפגשתי בחומרים שלה שיועדו באופן מובהק לקהל הבוגר. התפנית שחלה עם פרסום הסיפור שלה במגזין לנשים, ויש שיאמרו שדרוג, עוררה בי עניין. אני אוהבת מאד את כתיבתה לנוער, אבל חששתי שבמגזר הבוגר היא תאכזב. סופרות ילדים אחרות, ואיני רוצה לנקוב בשמות, מהן מצויינות ממש, החתומות על כמה ספרי מופת (לטעמי), שעברו לכתוב למבוגרים, די אכזבו אותי. במטבח אחד הן היו שפיות, בשני תבשילן היה תפל ומשמים, שלא לומר מוקדח. וראו זה פלא, הסיפור 'אחת ועוד אחות' הוכיח לי שהכותבת היא שפית מצטיינת. את אותה רגישות דקה, את אותו העומק המוכר שלה, את אומנות עיצוב הדמויות ואת כושר הניסוח המופלא המפיח חיים במילים היא יצקה גם לתוך הסיפור החדש, אך הפעם בשפת המבוגרים.
הסיפור מתנהל בזירה אחת בלבד, ומסופר מנקודת מבט בודדת - מפי גיבורת הסיפור, תמי. אין חלוקה בין עבר, עתיד והווה. אין עלילה ראשית ועלילה משנית המשתרגות זו בזו. זה יכל להיות משעמם, אבל זה לא. אולי כי סוג הכתיבה הזה נדיר בנוף הספרות החרדית העכשווית (אבל לא בזו הכללית).
לפעמים הקצב בסיפור נראה תוסס ופרוע, שובבי. האם הסופרת מבקשת לכסות בקלילות המשעשעת הזו את עומק הכאב, את מורכבות המצב המתואר בעלילה, את מטענו הכבד? אני מתרשמת שכך העלילה נעשית קלה לעיכול, למרות שהיא מתארת סיטואציות מורכבות ולחלוטין בלתי פשוטות.
אשמח לשמוע את דעתכם/ן באשר לסיפור ולחוות דעתי עליו.
אלו שעוקבים - אשמח לדון עמכם על אודותיו. אלו שאינם - רוצו מהר לעקוב, אתם מפסידים.
בקצרה רק אתמצת את הפרקים שפורסמו עד כה, ללא ספויילרים: תמי, בת יחידה בין בנים, שהיא כבר אם ועקרת בית, מגלה פתאום שיש לה אחות נוספת. האחות הזו מתקשרת אליה בלי הרבה גינונים ומודיעה לה על דבר קיומה.
הכותבת, ג. שפר, הלא היא שפרה גליק (זה לא סוד, נכון?) כתבה כמה וכמה ספרי נוער, וגם את סדרת שיקופיצקי. לא זוכרת שפגשתי בחומרים שלה שיועדו באופן מובהק לקהל הבוגר. התפנית שחלה עם פרסום הסיפור שלה במגזין לנשים, ויש שיאמרו שדרוג, עוררה בי עניין. אני אוהבת מאד את כתיבתה לנוער, אבל חששתי שבמגזר הבוגר היא תאכזב. סופרות ילדים אחרות, ואיני רוצה לנקוב בשמות, מהן מצויינות ממש, החתומות על כמה ספרי מופת (לטעמי), שעברו לכתוב למבוגרים, די אכזבו אותי. במטבח אחד הן היו שפיות, בשני תבשילן היה תפל ומשמים, שלא לומר מוקדח. וראו זה פלא, הסיפור 'אחת ועוד אחות' הוכיח לי שהכותבת היא שפית מצטיינת. את אותה רגישות דקה, את אותו העומק המוכר שלה, את אומנות עיצוב הדמויות ואת כושר הניסוח המופלא המפיח חיים במילים היא יצקה גם לתוך הסיפור החדש, אך הפעם בשפת המבוגרים.
הסיפור מתנהל בזירה אחת בלבד, ומסופר מנקודת מבט בודדת - מפי גיבורת הסיפור, תמי. אין חלוקה בין עבר, עתיד והווה. אין עלילה ראשית ועלילה משנית המשתרגות זו בזו. זה יכל להיות משעמם, אבל זה לא. אולי כי סוג הכתיבה הזה נדיר בנוף הספרות החרדית העכשווית (אבל לא בזו הכללית).
לפעמים הקצב בסיפור נראה תוסס ופרוע, שובבי. האם הסופרת מבקשת לכסות בקלילות המשעשעת הזו את עומק הכאב, את מורכבות המצב המתואר בעלילה, את מטענו הכבד? אני מתרשמת שכך העלילה נעשית קלה לעיכול, למרות שהיא מתארת סיטואציות מורכבות ולחלוטין בלתי פשוטות.
אשמח לשמוע את דעתכם/ן באשר לסיפור ולחוות דעתי עליו.