אחת ואחות

[ארבע]

לא יודעת מי מכם עוקב/ת אחרי הסיפור 'אחת ועוד אחות' המתפרסם ב'בתוך המשפחה'.
אלו שעוקבים - אשמח לדון עמכם על אודותיו. אלו שאינם - רוצו מהר לעקוב, אתם מפסידים.

בקצרה רק אתמצת את הפרקים שפורסמו עד כה, ללא ספויילרים: תמי, בת יחידה בין בנים, שהיא כבר אם ועקרת בית, מגלה פתאום שיש לה אחות נוספת. האחות הזו מתקשרת אליה בלי הרבה גינונים ומודיעה לה על דבר קיומה.

הכותבת, ג. שפר, הלא היא שפרה גליק (זה לא סוד, נכון?) כתבה כמה וכמה ספרי נוער, וגם את סדרת שיקופיצקי. לא זוכרת שפגשתי בחומרים שלה שיועדו באופן מובהק לקהל הבוגר. התפנית שחלה עם פרסום הסיפור שלה במגזין לנשים, ויש שיאמרו שדרוג, עוררה בי עניין. אני אוהבת מאד את כתיבתה לנוער, אבל חששתי שבמגזר הבוגר היא תאכזב. סופרות ילדים אחרות, ואיני רוצה לנקוב בשמות, מהן מצויינות ממש, החתומות על כמה ספרי מופת (לטעמי), שעברו לכתוב למבוגרים, די אכזבו אותי. במטבח אחד הן היו שפיות, בשני תבשילן היה תפל ומשמים, שלא לומר מוקדח. וראו זה פלא, הסיפור 'אחת ועוד אחות' הוכיח לי שהכותבת היא שפית מצטיינת. את אותה רגישות דקה, את אותו העומק המוכר שלה, את אומנות עיצוב הדמויות ואת כושר הניסוח המופלא המפיח חיים במילים היא יצקה גם לתוך הסיפור החדש, אך הפעם בשפת המבוגרים.

הסיפור מתנהל בזירה אחת בלבד, ומסופר מנקודת מבט בודדת - מפי גיבורת הסיפור, תמי. אין חלוקה בין עבר, עתיד והווה. אין עלילה ראשית ועלילה משנית המשתרגות זו בזו. זה יכל להיות משעמם, אבל זה לא. אולי כי סוג הכתיבה הזה נדיר בנוף הספרות החרדית העכשווית (אבל לא בזו הכללית).

לפעמים הקצב בסיפור נראה תוסס ופרוע, שובבי. האם הסופרת מבקשת לכסות בקלילות המשעשעת הזו את עומק הכאב, את מורכבות המצב המתואר בעלילה, את מטענו הכבד? אני מתרשמת שכך העלילה נעשית קלה לעיכול, למרות שהיא מתארת סיטואציות מורכבות ולחלוטין בלתי פשוטות.

אשמח לשמוע את דעתכם/ן באשר לסיפור ולחוות דעתי עליו.

 

[RACHELIZ]

מזדהה עם כל מילה שכתבת.
כן.. גם אני חששתי קצת בהתחלה שהסיפור יהיה ילדותי מעט והיא ממש הפתיעה לטובה מבחינת קהל היעד החדש.

מפרק לפרק אני נהנית יותר ויותר מהסיפור. נהנית מהכנות הנדירה, מאי הפחד לומר (ז"א לכתוב) בדיוק מה עובר לתמי בראש ועל זה הדרך…

בקיצור, באמת שווה למי שעוד לא קרא!

 

[Ruty Kepler]

הסיפור מעניין מאד, והכּנוּת של תמי (המספרת) נותנת לו נופך של אמינות, עד לפרטים הכי קטנים. היא לא מתביישת לספר לנו גם על המחשבות הטפשיות שלה, וזה מעלה חיוך, ומחבר.

אבל בניגוד אלייך, @ארבע , כן הרגשתי את הזיקה לספרות הילדים.
יש בכתיבה של תמי משהו ילדותי, תמים. מסביר מאד בפירוט רגשות ומחשבות.
זה טוב, כי הגיבורה עצמה אמורה להצטייר כתמימונת כזו. ועדיין, חסרים לי שם גיבורים חדים יותר, חזקים יותר.

 

[ארבע]

הסיפור מעניין מאד, והכּנוּת של תמי (המספרת) נותנת לו נופך של אמינות, עד לפרטים הכי קטנים. היא לא מתביישת לספר לנו גם על המחשבות הטפשיות שלה, וזה מעלה חיוך, ומחבר.

אבל בניגוד אלייך, @ארבע , כן הרגשתי את הזיקה לספרות הילדים.
יש בכתיבה של תמי משהו ילדותי, תמים. מסביר מאד בפירוט רגשות ומחשבות.
זה טוב, כי הגיבורה עצמה אמורה להצטייר כתמימונת כזו. ועדיין, חסרים לי שם גיבורים חדים יותר, חזקים יותר.

אולי זה אחד החסרונות שבכתיבה מפי מספר יחיד? המאפיינים שהסופר בחר לו מאד דומיננטיים ברחבי הסיפור.
טוב, מה אני יודעת, אולי הסיפור בנוי כך שחלק אחר שלו יסופר מפי קריינדי, למשל?

 

[nechamizak]

@ארבע בואי לכאן יותר

גם אני עוקבת אחריו בעניין (אם כי לא בקביעות).

סיפור שונה גם מבחינת התוכן, וגם מבחינת הכתיבה.

הנאיביות שבסיפור, יכולה לעורר קצת אנטגוניזם, אולי כי היא מפגישה אותנו עם החלקים הילדיים שבנו, אלה שמביך אותנו להיתקל בהם ולראות אותם ככה כמו שהם חסרי עכבות וערימת מוסכמות חברתיות.

 

[RACHELIZ]

כן הרגשתי את הזיקה לספרות הילדים.
יש בכתיבה של תמי משהו ילדותי, תמים. מסביר מאד בפירוט רגשות ומחשבות.
זה טוב, כי הגיבורה עצמה אמורה להצטייר כתמימונת כזו.

מהבחינה הזו כן, אך אני לא מרגישה שאני קוראת משהו שהוא לא מתאים לגיל שלי ואני מאוד מאוד ביקורתית בעניין ספרות (ואומנות בכלל) בניגוד לספר שלה 'כן זה אבא שלי' (אם אני לא טועה בשם), שלא ידעתי שנועד לגיל הנעורים וקצת התאכזבתי.

 

[rachelevanon]

לפעמים הקצב בסיפור נראה תוסס ופרוע, שובבי. האם הסופרת מבקשת לכסות בקלילות המשעשעת הזו את עומק הכאב, את מורכבות המצב המתואר בעלילה, את מטענו הכבד? אני מתרשמת שכך העלילה נעשית קלה לעיכול, למרות שהיא מתארת סיטואציות מורכבות ולחלוטין בלתי פשוטות.

אני קוראת את הסיפור עם המון הפתעה וסקרנות בכל פרק מחדש,

נקודת הקלילות הקיצונית שהסופרת בחרה בה כדי לדבר על נושא רגיש כל כך, היא מהפנטת בפני עצמה. אבל מה שמציק לי מאד זה העדר רגשות או שיח בוגר בין הדמות לבין בעלה. בינה לבין אי - מי, היא ובעלה עושים רושם של זוג שטחי במיוחד, והשיחות ביניהם כמעט מקוממות.

 

[ארבע]

אבל יש זוגות כאלו, לא? לא כל הזוגות עמוקים, נבונים, חיים חיי זוגיות הרמוניים ומלאי משמעות.

 

[rachelevanon]

אבל יש זוגות כאלו, לא? לא כל הזוגות עמוקים, נבונים, חיים חיי זוגיות הרמוניים ומלאי משמעות.

אני תוהה איך אפשר למשוך סיפור כזה מעבר לעשר- חמש עשרה פרקים. בינתיים אני כבר הגעתי לשלב שאני מפוהקת במקצת, ואם לא תהיה שום דמות משמעותית נוספת והעלילה תמשיך באותו דפוס הזוי, והשיחות תשמענה כמו שהן נשמעות, אין ספק שאפרוש באיזה שהוא שלב.

 

[ארבע]

אני תוהה איך אפשר למשוך סיפור כזה מעבר לעשר- חמש עשרה פרקים. בינתיים אני כבר הגעתי לשלב שאני מפוהקת במקצת, ואם לא תהיה שום דמות משמעותית נוספת והעלילה תמשיך באותו דפוס הזוי, והשיחות תשמענה כמו שהן נשמעות, אין ספק שאפרוש באיזה שהוא שלב.

איך שאני רואה את הספרות החרדית, היא מכילה אובר מודלים של זוגיות מושלמת, בהם הבעל הוא הפסיכולוג של רעייתו, מכיל, קשוב, סופג לאין קץ. מבחינתי דווקא הזיווג הזה של תמי וצביקה הוא שינוי מרענן בנוף המוכר.
זהו גם שינוי דפוס שחשוב להביא לכדי ביטוי, כי יש הרבה זוגות כאלו, בהם הבעל תומך ומסור, אבל אינו עמוק ולא ממש בעל יכולת לשאת מצבים טעונים רגשית. חוסר השיקוף של זוגות כאלו בספרות עושה עוול לקוראים ולקוראות שמתרגלים רק לתבנית אחידה של זוגיות טובה.

 

[nechamizak]

אבל אינו עמוק ולא ממש בעל יכולת לשאת מצבים טעונים רגשית

במקרה הזה, ספציפית, נראה, כי גם אין צורך בכך, והקלילות היא הדדית.

 

[ארבע]

במקרה הזה, ספציפית, נראה, כי גם אין צורך בכך, והקלילות היא הדדית.

ממה שזכור לי, תמי, למרות הרושם הלפעמים קצת רדוד שלה, כן רוצה שבעלה יבין אותה יותר, ולא יתמקד רק ב'מה יגידו'. נראה לי שכל אדם, גם שטחי, אוהב ורוצה שיתעניינו ברגשותיו.

 

[nechamizak]

ממה שזכור לי, תמי, למרות הרושם הלפעמים קצת רדוד שלה, כן רוצה שבעלה יבין אותה יותר, ולא יתמקד רק ב'מה יגידו'. נראה לי שכל אדם, גם שטחי, אוהב ורוצה שיתעניינו ברגשותיו.

לא זוכרת את כל הפרטים, וגם לא קראתי הכל.

מסכימה איתך, אבל ככל שאני זוכרת, היא לא זימנה שיחות עומק. ייתכן שאני טועה.

 

[shira bira]

איך שאני רואה את הספרות החרדית, היא מכילה אובר מודלים של זוגיות מושלמת, בהם הבעל הוא הפסיכולוג של רעייתו, מכיל, קשוב, סופג לאין קץ. מבחינתי דווקא הזיווג הזה של תמי וצביקה הוא שינוי מרענן בנוף המוכר.
זהו גם שינוי דפוס שחשוב להביא לכדי ביטוי, כי יש הרבה זוגות כאלו, בהם הבעל תומך ומסור, אבל אינו עמוק ולא ממש בעל יכולת לשאת מצבים טעונים רגשית. חוסר השיקוף של זוגות כאלו בספרות עושה עוול לקוראים ולקוראות שמתרגלים רק לתבנית אחידה של זוגיות טובה.

מעניין.
אני רואה תמונה הפוכה (אם כי יש שינוי לטובה בשנים האחרונות)
זוגיות שבה אין כמעט זוגיות.
אין תיאורי קרבה נפשית, שותפות אמיתית ולפעמים גם אין כמעט שיחות בין בני הזוג.
אישה מפחדת לומר לבעלה דברים של מה בכך וכן להיפך (ספרתי בזכרוני שלשה סיפורים כאלו. לפחות).
ועוד ועוד ספרות חרדית המתארת מערכת יחסים יבשה וקרירה בין בני זוג. מה שמעמיד אותה באור מגוחך עוד יותר לעומת תיאורי חברות מרטיטים ומלאי רגש ומורכבות.
ואפשר, אפשר לכתוב אחרת גם בגבולות ההלכה.
יעידו הספרים של @Ruty Kepler , דוד זריצקי, ליבי לזווניק ועוד רבים וטובים.

 

[shira bira]

אני קוראת את הסיפור עם המון הפתעה וסקרנות בכל פרק מחדש,

נקודת הקלילות הקיצונית שהסופרת בחרה בה כדי לדבר על נושא רגיש כל כך, היא מהפנטת בפני עצמה. אבל מה שמציק לי מאד זה העדר רגשות או שיח בוגר בין הדמות לבין בעלה. בינה לבין אי - מי, היא ובעלה עושים רושם של זוג שטחי במיוחד, והשיחות ביניהם כמעט מקוממות.

אני תוהה איך אפשר למשוך סיפור כזה מעבר לעשר- חמש עשרה פרקים. בינתיים אני כבר הגעתי לשלב שאני מפוהקת במקצת, ואם לא תהיה שום דמות משמעותית נוספת והעלילה תמשיך באותו דפוס הזוי, והשיחות תשמענה כמו שהן נשמעות, אין ספק שאפרוש באיזה שהוא שלב.

כ"כ נכון.
ביטאת במדויק גם את תחושותי לגבי הסיפור ועל כך תודתי .
נראה שביחס לעלילה הדרמטית שבחרה הסופרת, הסיפור מתפתח עם מעט בשר על עצמותיו. ודרוש יותר פלפל בדמויות, בתהליכים ובדיאלוגים...

 

[nechamizak]

מעניין.
אני רואה תמונה הפוכה (אם כי יש שינוי לטובה בשנים האחרונות)
זוגיות שבה אין כמעט זוגיות.
אין תיאורי קרבה נפשית, שותפות אמיתית ולפעמים גם אין כמעט שיחות בין בני הזוג.
אישה מפחדת לומר לבעלה דברים של מה בכך וכן להיפך (ספרתי בזכרוני שלשה סיפורים כאלו. לפחות).
ועוד ועוד ספרים המתארים מערכת יחסים יבשה וקרירה.
ואפשר, אפשר לכתוב אחרת גם בגבולות ההלכה.
יעידו הספרים של @Ruty Kepler , דוד זריצקי ועוד רבים וטובים.

מעניין שלא זכורים לי פרטים כאלו (או שלא קראתי קטעים כאלו), אבל כן זכור לי שהוא מחפה עליה ומחלץ אותה ממצבים מביכים דווקא מהמקום הלא מסתבך והחד ממדי שלו.

 

[shira bira]

אולי זה אחד החסרונות שבכתיבה מפי מספר יחיד? המאפיינים שהסופר בחר לו מאד דומיננטיים ברחבי הסיפור.
טוב, מה אני יודעת, אולי הסיפור בנוי כך שחלק אחר שלו יסופר מפי קריינדי, למשל?

לא בטוח.
גם "המשך יבוא" של דבורי רנד מסופר מנקודת מבטה של דמות אחת בלבד- שבי הלפרין.
והדבר לא גורע ממנו.
והוא ספר מופת- מהרבה בחינות.

 

[shira bira]

מעניין שלא זכורים לי פרטים כאלו (או שלא קראתי קטעים כאלו), אבל כן זכור לי שהוא מחפה עליה ומחלץ אותה ממצבים מביכים דווקא מהמקום הלא מסתבך והחד ממדי שלו.

כתבתי על תיאורי זוגיות בספרות החרדית בכלל. לאו דווקא בספר זה. ובניגוד למודל הזוגיות המושלמת שתיארה @ארבע.
אם כי אני מסכימה לעובדה שהזוגיות בסיפור עד כה נראית שטחית.

 

[rachelevanon]

איך שאני רואה את הספרות החרדית, היא מכילה אובר מודלים של זוגיות מושלמת, בהם הבעל הוא הפסיכולוג של רעייתו, מכיל, קשוב, סופג לאין קץ. מבחינתי דווקא הזיווג הזה של תמי וצביקה הוא שינוי מרענן בנוף המוכר.
זהו גם שינוי דפוס שחשוב להביא לכדי ביטוי, כי יש הרבה זוגות כאלו, בהם הבעל תומך ומסור, אבל אינו עמוק ולא ממש בעל יכולת לשאת מצבים טעונים רגשית. חוסר השיקוף של זוגות כאלו בספרות עושה עוול לקוראים ולקוראות שמתרגלים רק לתבנית אחידה של זוגיות טובה.

אני לא מתייחסת לזה, אני מתייחסת לחשיבה שטחית ודיבור שטחי,
כמה זמן את יכולה לקרוא תיאורים של שיחה ורגש ברמה כל כך נמוכה? זה היה משעשע, וכמעט מבדח בהתחלה, אבל בהמשך זה הפך איכשהוא למעיק. כמה זמן אפשר לשרוד סיפור מנקודת מבט כל כך צרה ולא מפותחת? אנשים שקוראים סיפורים בהמשכים ועוקבים אחריהם, הם בדרך כלל לא ברמת המשלב והחשיבה של הדמות שהסופרת יצרה.
כגימיק, זה נחמד ואפילו מעורר חיוך, אבל זו קריקטורה, ואם זה מה שעומד להיות לאורך 50 פרקים או יותר, זו קריקטורה ארוכה מדי.

 

[RACHELIZ]

אני חושבת שהחצנת הזוגיות בספרות פשוט די בטאבו בציבור שלנו אבל מאמינה שהעניין יפתח לאט לאט, כמו הרבה תחומים נוספים שפעם מי העז לדבר/לכתוב עליהם, והיום כל דרדק יכול לדקלם אותם. חושבת שלעיתון משפחה יש חלק גדול בכך ושאפו להם!

*

הנאמר כאן ללא קשר לסיפור הספציפי הנ"ל שדווקא כן משתף רק שהשיתוף הוא שטחי וכו' כמו שאמרו קודם...