• משתמשים יקרים!

    בשל עבודות תחזוקה הערב, ייתכן שהאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    זוהי סגירה מכוונת, ונועדה לשפר את ביצועי האתר, לטובתכם.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

שיתוף - לביקורת אזעקה והתקף... צחוק.

חנה ש.

צילום אומנותי
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
ב"ה

אחרי שעדכנו את הבינה, צ'אט gpt, בהגדרת "חלמאי" לפי ההבנה שלנו: חכם חלמאי עונה תשובות שלא ממין העניין ומגוחכות, שלא פותרות את הבעיה אלא מחמירות אותה ומעלות בת שחוק על השפתיים.

ביקשנו מהבינה לענות לנו על מספר שאלות בענייני אזעקות, במטרה לרכך את הקול הצורמני של האזעקה, ולהוסיף לה ממד של הומור, שכה נצרך ברגעים הללו.
כמו האמירה: ברגע שאתה מתחיל לצחוק אתה סוף סוף מחוץ לסיטואציה ולא בתוכה.
אחרי שאי מי התבטא: אני לא מפחד מהאזעקה, אבל כל אפצ'י מקפיץ אותי.

שאלנו את הצ'אט על הקשר בין קול רעש מלחיץ לבין אזעקה וזו תשובתו:
כששומעים אזעקה, במקום להיבהל, אפשר לדמיין שהיא בעצם "עיטוש" גדול של השמיים, משהו רגעי ולא מאיים. אז, אפשר להגיד בחיוך: "אוי, השמיים התעטשו! בואו ניכנס למרחב המוגן ונחכה שזה יעבור."
המחשבה על אזעקה כמשהו פחות רציני, כמו עיטוש, יכולה להפחית את הלחץ ולהכניס רגע של צחוק לסיטואציה.

שאלה: אם תפגוש טיל, מה תגיד לו?
כמובן! הנה תשובה בסגנון חכמת חלם:
"שלום טיל! אם אתה כל כך מהיר, אולי תוכל לקחת אותי לסופר? אני רוצה לחזור הביתה עם מצרכים לפני שיגמר לי החלב!"

שאלה: מה לעשות בעת אזעקה,
תשובה בסגנון חלמאי:
"בעת אזעקה, אני אקח כיסא, אשב עליו ואמתח את הרגליים – כי אם כבר צריך לברוח, לפחות שיהיה לי נוח בדרך!"

כשהערנו לצ'אט שהתשובה לא מספיק מצחיקה, הוא ענה לנו:
אין בעיה! בואי ננסה לתת תשובה חלמאית יותר מצחיקה ואולי גם קצת יותר מתוחכמת:
"מה לעשות בעת אזעקה? אני ארים את הידיים ואשאל את השמיים: 'אם אני לא צריכה לדאוג, למה אני לא יכולה לקבל פיצה במקום?'"
אבל זה עדיין לא הצחיק אותנו, אז הוא נתן לנו דוגמה נוספת:
"בעת אזעקה, אני אקח את הספר שלי, אעשה לי פופקורן ואגיד לכולם: 'אם זה סוף העולם, לפחות שיהיה לי משהו טעים לקרוא!'"

שאלה: איך להירגע לפני אזעקה:
" לפני אזעקה, אני אקח לי עוגה, אשאל את השכנה אם היא רוצה חתיכה, ואגיד לה: 'אם זה סוף העולם, לפחות נהיה במצב רוח טוב!'"
שאלה: יש עוד דרך להירגע בזמן אזעקה:
" בזמן אזעקה, אני אשים מוזיקה ברקע ואגיד לכולם: 'בואו נעשה מסיבת ריקודים! זה כמו טיסה, רק בלי כיסאות נוחים!'"
שאלה: איך להירגע אחרי אזעקה:
" אחרי אזעקה, אני אכין לי שוקו חם ואגיד: 'זה היה רק חימום לפני המופע, עכשיו אפשר לשתות ולצפות בקטעים מצחיקים!'"

שאלה: איך להירגע תוך כדי אזעקה:
תשובה:

  • קפיצה על רגל אחת: "תוך כדי אזעקה, אני פשוט אתחיל לקפוץ על רגל אחת ואגיד לכולם שזה טיפול טבעי בהתקפי חרדה – כי זה בטוח ימשוך את תשומת הלב!"
  • שיחה עם הטלפון: "אני אוציא את הטלפון ואגיד לכל החברים שלי: 'הלו, זו האזעקה? אתם שומעים את זה? זה חינם עכשיו, אני בפגישה עם האוויר!'"
  • ללכת לסופר: "אני אצא לסופר ואגיד, 'אני כאן בשביל הקניות שלי – כי חלב לא מחכה לאף טיל!'"
  • אימון יוגה: "אני אשב ואגיד לעצמי: 'אם הטילים לא יכולים לגעת בי, לפחות אני יכול להרגיש שאני באי של שקט!'"
אחרי אזעקה:
  • סדנת צחוק: "אחרי אזעקה, אני אקבץ את כל השכנים ואגיד להם שיש סדנת צחוק – כי אחרי כל זה, אנחנו צריכים להוציא את כל האנרגיה הזו החוצה!"
  • ספורט לא מסודר: "אני אתחיל לעשות ספורט לא מסודר – קפיצות, ריצות, הכל! כי מה זה חשוב אם נראית כמו ליצן, העיקר שהלב יפחד פחות!"
  • הכנת פשטידה: "אני אכין פשטידה ואגיד שזו 'פשטידת ההצלה' – כי אחרי אזעקה, כל פשטידה היא נס!"
  • שיחה עם השולחן: "אני אשב עם השולחן שלי ואגיד לו: 'היו לך ימים יותר טובים, נכון? אבל לפחות אתה כאן לצדי!
שאלה: איך עוברים למצב שינה אחרי אזעקה?
תשובה חלמאית: "אחרי אזעקה, אני פשוט אתחיל לספור כבשים – אבל לא סתם כבשים, אלא כבשים שעושות יוגה! ככה אני יודע שהם רגועים ומוכנים לעזור לי לישון."
שאלה: איך עוברים למצב שינה אחרי אזעקה?
תשובה חלמאית: "אני אשים על השולחן מזרן עם פיצה ואלך לישון על זה – כי אם כבר יש פיצה, אני בטוח שאצליח לחלום עליה!"

שאלה: אם אני באדרנלין ואני חכמת חלם, מה ירדים אותי?
תשובה חלמאית: "אם אני באדרנלין, אני פשוט אקח שואב אבק ואשאל אותו אם הוא רוצה לשאוב לי את האדרנלין! כי אם אני לא יכול לישון, לפחות אני יכול להרגיש שהמקום נקי!"

שאלה: אם שמעתי בום חזק, מה ירגיע אותי כאן בעיר חלם?
תשובה חלמאית: "אני אכנס למיטה ואשים כרית על הראש, ואגיד לכולם שאני עושה ניסוי על איך לספוג רעשים – כי אם אני לא שומע, זה לא קיים!"

שאלה: אם שמעתי אפצ'י חזק, מה ירגיע אותי כאן בעיר חלם?
תשובה חלמאית: "אני פשוט אקח לי קפה ואגיד לקפה: 'תשמע, אתה צריך לעבוד שעות נוספות היום – אני צריך אותך כדי לעבור את זה בקלות!'"

תודה לצ'אט על התשובות, מקווה שהעליתם בת צחוק על השפתיים, מקווה שהתחברתם לרוח הדברים, גם אם הרוח הזאת היא עיטוש גדול של השמיים.

תכניסו רגע של צחוק לסיטואציה.

(*מאמר מעובד על סמך תשובות צ'אט לשאלות שיצרנו)
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת חרדות, חרדות.
ב"ה

הנסארללה הזה, שמעתי קטעים מנאומו, טוב לא בדיוק שמעתי, גונב לאוזני, הרי שאם במחבל עסקינן הרי כל המתקשר אליו יגיע ממקור גנוב.

אחד הקטעים שלו היה ללגלג עלי, בפרט.

"אתם עם רגל ורבע באוויר" מחכים למתקפה".

זו אחת המטרות שלו, מצהיר נסארללה בצנעה, הרי יש לו בנק מטרות וחברים שמוכנים ליישם אותם, אז אחת המטרות הצנועות של הארכי, הזה, זו מטרה פסיכולוגית.

הו, איך אני אוהבת פסיכולוגיה, זאת אומרת אוהבת להבין איך דברים עובדים בנושאי רגשות, לא אוהבת כשאנשים מנסים אותם עלי.

אז ככה, בהתחלה לקחתי את המתקפה ברצינות, לא פשוט להניף את דגל הנקמה מעל מסגד ג’מרכאן בעיר קום באיראן.

כשיש איומים על מתקפה משולבת, עדיף לא להאריך.

אז חיכיתי.

וחוץ מזה שחיכיתי, אז שמנו בממ"ד עוד שתי מזרונים, והקטנים הצטופפו להם יחד, לשינה, כדי שאם חלילה וחס תהיה אזעקה בלילה, אז לא נצטרך להעיר אותם, להרים אותם, שזה קצת מלחיץ, כי הם שוקלים בכל זאת.

אז ישנו ככה כמה לילות, עד שראינו שהמתקפה מתבוששת לה מלבוא ואז החזרנו את המזרונים לטובת שטיפה, ולטובת קצת מרחב בחדר.

חוץ מהעברת המזרונים אז גם סידרתי את החדר, זאת אומרת, בחדר יש שתי סלסלות של כביסה, והר ועד בכלל.

אז הקפדתי לקפל את כל הכביסה, כדי שיהיה נעים בעת האזעקה ולא צפוף.

חוץ מזה, עשינו קניות, אם כל שבוע אנחנו עורכים קניה באלף שקל, נניח, אל תיקחו את המילה שלי במדויק, הדגשתי, נניח.

אז נניח שקניתי באלף חמש מאות רק כדי למלא את הבית.

מילוי הבית זוהי אסטרטגיה בפני עצמה, בתקופת הקורונה מילאתי את הבית בקטניות, בשלב מסוים אכלנו את הקטניות כדי לחלץ אותם מגזר דין של אבדון.

הפעם החלטתי, לקנות שק אורז, גם נשמר, גם אפשר לחלק, אם יבואו השכנים, אפשר לתת להם כמה כוסות אורז, וככה יהיה מספיק לכולם עד שתהיה שוב אפשרות לקנות אוכל במכולת.

האמת, שהמתקפה היתה רק תירוץ להוצאות החופש הגדול, כולם בבית והמשך המשוואה כולם רעבים והתוצאה כולם אוכלים.

אז היתה סיבה והיה גם תירוץ, אבל במשפחות כמו שלנו, כמה שתקנה יחזיק לך גג שבוע.

נו פרובלם, הבית מתרוקן קונים שוב וחוזר חלילה.

מחכים, ומחכים לאזעקה, ואין קול ואין עונה.

בינתיים האוכל מתחסל כדרכו בקודש.

איך אמר החסן הזה, נשאיר אתכם עם רגל ורבע באוויר.

אז תקשיב חסן, החלטתי שהאיומים שלך לא מדברים אלי.

אם כל ההערכות לאחר חצות י' באב, החלטנו לעשות צבע בבית, ושחסן יקפוץ.

הגענו לממ"ד הזזנו מיטות, שטפנו מתחתן, הרטבנו את הקיר בצבע טרי, זה הזמן לא?

ואז באחת, פתאום נזכרתי בו, אני רגל ורבע באוויר, מה אני עושה אם יש עכשיו אזעקה?

אין מקום לדרוך.

הצבע צריך להתייבש, ולא עוד, שחמש מכונות המתינו בנחת וסבלנות ראויה לציון לקיפולן, בחדר ממ"ד, חחח... חסן.

בטח אתה יושב וצוחק איך הפסיכולוגיה שלך עובדת, והיהודים לא יכולים לצבוע את הבית שלהם, ולארגן אותו, וכשמי יודע בכלל, אחרי טיל בליסטי מה יישאר.

אז הנה אני כאן להגיד לך, שהספקנו שוב פעם לקפל את כל הכביסה, הסיוד כבר התייבש, החדר שטוף, מילאנו שוב את הבית ברוך ה', לכבוד שבת קודש.

את חושבת שהוא יושב עם מפה, מחפש את הכתובת שלך ומכוון את הטיל בדיוק אליך? שואל אותי בני, שבכלל לא מבין שנסארללה מנסה לשחק ברגשות שלנו.

אז קודם כל אני חושבת שאם הוא היה מנסה לשלוח טיל לכתובת שלנו, אז הוא היה מפספס בכמה עשרות מטרים, לכפר השכן, ומעבר לכך אין לנו כתובת על הבניין, מחוק.

אז אתה מר נסראללה נלחם על התודעה שלנו, מבטיח שתלחמו מלחמת קודש בדרך לירושלים.

ואני כאן להגיד לך, שכתוב שתיקון הבית הוא תיקון השכינה, וכאשר אני קונה אוכל אני אומרת לכבוד שבת קודש, וכמה שיהיו מניעות, אנחנו שוב ושוב נחזור כדי לקפל שוב כביסה, כדי לתת לילדים תחושה טובה ונעימה בבית בכלל ובחופש בפרט.

מה אתה מבין בקדושה?

מה אתה מבין בלרוץ לדבר מצווה?

מה אתה מבין בבית היהודי?

מה אתה מבין בירושלים?

והשאלות שלי הפעם הן רציניות לחלוטין.
אז לאחר הטורים הנזעמים כאן על עולם הטלפנות, לא יכולתי לעמוד מנגד.

באה העת לממש את כישרון הבלשות שלי, שהייתי אומר שהוא מולד אך אצטנע ואגיד שהוא מעבודה עצמית שלי.

איפה אחזתי? אה, הבלשות. בקיצור, למה אני מתכוון? לא היה נראה לי הגיוני כל הקטע הזה של הטלפנות.

משהו שם מסריח.

לא יתכן שחברה שמכבדת את עצמה תשלח טלפניות שתטרטרנה את לקוחותיהם הפוטנציאלים, ותסמוך שמשיחת טלפון מציקה זו הם יעוטו עליה כנמלים עלי טופי.

אני לא איש של דיבורים.

צלצלתי לאיזה מנכ"ל של משרד טלפנות כזה, והצעתי לו לצרפני לצוות המנצח שלו.

רציתי להרצות לו על צורת המכירה שלי, אבל הוא קטע אותי במילה הראשונה ואמר "התקבלת, בוא באחת בצהריים יש ישיבה מיוחדת של כל הצוות, תצטרף אליה".

קודם כל הוחמאתי. תמיד ידעתי שאני טוב בשכנוע, אבל להתקבל לעבודה תוך עשר שניות, הישג נוסף בקריירה.

הגעתי לישיבה המדוברת.

לא אשאל אתכם אם אתם יושבים, כי אין לי בעיה שתפלו על הרצפה מהמידע המטלטל כידי אב את תינוקו לקול צווחות האם. להיפך, אני אוהב לחולל דרמות.

אז תעמדו.

ישבו שם כעשר טלפניות וטלפנים, ניסיתי לחפש על פניהם איפה הקאצ', עדיין לא הצלחתי להבין.

המנהל הנ"ל החל לדבר.

"חברי וחברות צוות חברת 'מיניקל', מצבינו כידוע על הפנים. המכירות שלנו בצניחה.

בעוד החברה המתחרה לנו 'דקסה' המציעה גם היא סינוני אוויר במוסדות ציבוריים, נוסקת אל על!

זה לא הזמן לשבת על השמרים, זה הזמן שלכם ושלכן לשבת על העמדות ולהביא תוצאות! מעכשיו, כל אחד ואחת שלא תהיה להם הצלחה על לפחות עשרים לקוחות ביום, יפוטרו מידית!

בהצלחה!"

התיישבתי על עמדתי, וחייגתי למספר הראשון.

המנהל נעמד לידי.

רעדתי.

"שלום וברכה" אמרתי באדיבות כשנעניתי.

"שלום". זיהיתי את הקול הקשוח ההוא שאני רגיל לענות בו לטרדנים מסוג זה.

"אנו מחברת מיניקל המציעים שירותי סינון אוו..." ניסיתי את מזלי למרות הקשיחות.

"לא מעונין". היה צפוי.

רק כשסיימתי גיליתי את פניו האדומות מזעם של המנהל.

"מה עשית, אני יכול להבין?" הוא צעק.

"מה? ניסיתי למכור, לא הלך..."

"אתה באמת לא מבין, אה? בוא תשמע שיחה מאחד הוותיקים שתבין על מה אני מדבר... לא, זה מזעזע!"

התיישבנו ליד אחד מהטלפנים.

הלז חייג למספר תוך שהוא מחייך למנהל בחנפנות.

"שלום וברכה, אנו מחברת דקסה המציעה שירותי סינון..." אמר בביטחון, אפילו לא נותן לצד השני לענות.

אני הסמקתי כולי. איזה לא נעים, הוא התבלבל בשם החברה. לא העזתי להגיד למנהל.

"דקסה?" שמעתי את הקול מהצד השני "אתם לא מתביישים? התקשרתם אליי גם שבוע שעבר!"

"ובכל זאת, האם תחפצו..." המשיך הטלפן.

"לא מעונין! לא מעונין! לא מעונין! סופי! גם אם אני ארצה סינון אוויר אני לא אקח אתכם בחיים, ביי!"

"אתה רואה?" שאל אותי המנהל, ופנה אל הטלפן "מצוין ממש!"

הוא חזר אליי "עכשיו אתה מוכן ללכת לעמדה שלך ולהתחיל לטלפן כמו כולם בשם החברה המתחרה, ולהרוס לה כמה שיותר לקוחות פונטציאלים? תודה!"
דיבורים של תשובה /י.מ.י.

מן החסדים העצומים שנתן לנו הבורא
ומן הטובות הגדולות שהיטיב עמנו ה' יתברך
היא האפשרות לתקן את מה שקלקלנו
לכפר ולמחוק מעשים שנעשו באונס בשוגג ואפילו במזיד
אותו פתח שפתוח בפני כל נברא, ודרכו אפשר בכל זמן ובכל מצב לחזור אל ה'
מה שנקרא 'לחזור בתשובה'.

המונח 'לחזור בתשובה' הוא לא ממש ברור
'לשוב אל ה'' נשמע קצת יותר מדויק

כך גם זה נאמר בתורה:
'ושבת עד ה' א-להיך'
'ואתה תשוב ושמעת בקול ה''
'לכו ונשובה אל ה''
'השיבנו ה' אליך ונשובה'
ועדיין – 'פוק חזי מאי עמא דבר'
המונח שהתקבל על הלשון הוא 'חזרה בתשובה!'

ננסה להשתמש במונח הזה כדי להתבונן דרכו על התהליך שעובר אדם בדרכו אל ה'תשובה'.

כולם מדברים על ה'תשובה'...
אבל אף אחד לא מדבר על השאלה!

כולם עסוקים ב – 'מה זה 'תשובה'?' ו'איך חוזרים בתשובה?'
ו'מה קורה אם חלילה לא מנצלים את הזמן המסוגל לתשובה...'
ה'תשובה' ממלאת את חלל החדר
ה'תשובה' תופסת את כל המרחב
ומה עם ה'שאלה'?
השאלה כאילו לא קיימת...

בעולם, 'תשובה' באה כמענה ל'שאלה'
יש הרבה ספרי שו"ת בארון הספרים היהודים שיכולים להוכיח זאת...
באף אחד מהן אין תשובה שמתחילה בתשובה!
זה תמיד מתחיל בשואל ששאל... ובתשובה שהשיב לו הרב
לפעמים גם השואל מתעורר לתשובה מעצמו לאחר עיון ולימוד מחדש של הדיון
אך תמיד המבנה הלוגי יהיה שאלה שמובילה לתשובה!

גם ל'לומדים' מתחילים... מסבירים שכשלומדים תוס' –
צריכים לפעמים לחפש את 'השאלה הסמויה'... שמתחבאת מתחת לפירוש שמציע תוס' בסוגייא.

במפגש עם 'בעל תשובה' שמספר את סיפורו האישי - את דרכו אל עולם המצוות
יש תמיד שלב בסיפור בו מתחילה התפנית בעלילה
ה'בעל תשובה' בטח גם יתרגש כשהוא יגיד את המשפט הבא:
'ברגע הזה... שאלתי את עצמי בשביל מה אני חי???'
'למה באתי לעולם?' 'אולי באמת יש אלוקים?' 'האם חייתי עד היום בשקר?'

זו תמיד תהיה שאלה שגוררת עוד שאלה שגוררת עוד שאלה...
עד שיהיו מספיק סימני שאלה, תהיות וחיבוטי נפש, שיגרמו למיודענו לעשות את הצעד הנכון לעולמה של תשובה.

אכן כן!
השאלה היא זו המביאה לידי תשובה!

אז לפני שנחזור בתשובה אולי כדאי וצריך לחזור בשאלה?!

אולי לפני שנעבוד על קיום מצוות תשובה
כדאי לחזור רגע לשאלות שמסתתרות מתחת לרצון שלנו לעשות 'תשובה'?!
האם בכלל ידענו על קיומן של אותן שאלות?

הגיע הזמן לחשוף את 'השאלות הסמויות'
ולדרוש איתן את התשובה!
כי אי אפשר ואין דרך לעשות תשובה בלי לעורר קודם את השאלות הנכונות!

המשל המפורסם של השערי תשובה מתאר מעשה מטופש של אסיר בבית הסוהר
שראה חתירה חתורה לפניו שממנה ברחו כל האסירים
אך הוא נשאר בבית הסוהר ולא ברח אל החופש
בתגובה, שר בית הסוהר היכה אותו במטהו ואמר לו:
'קשה יום! הלוא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך'...

אדם הגון וישר המקפיד על ציות לחוקי מדינתו לא ממש מבין את הבעיה
האם מצופה מאזרח לברוח מגזר הדין שנפסק עליו על פי דין?

ובכלל האם המשל דומה לנמשל?
במשל - לברוח מבית הסוהר הוא מעשה של מרידה במלכות
בנמשל - לעשות תשובה זה קיום של מצווה מהתורה
אין הנידון דומה לראייה!

התבוננות קלה במידת הדין, לא מעלה את האפשרות של תשובה!
המשוואה היא ברורה –
חטאת – קילקלת! שברת – שילמת!

'שאלו לחכמה, חוטא, מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדוף רעה!'
שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'הנפש החוטאת היא תמות!'
שאלו לתורה חוטא מהו עונשו? אמרה 'יביא קרבן ויתכפר!'
כלומר! החכמה, הנבואה, והתורה, בצד של אותו אדם שבחר שלא לברוח מבית הסוהר
כולם מבינים שעל פי הסדר והחוק המקובל אין לו תקנה אלא להישאר שם ולשלם את חובו לחברה...

ובכל זאת יש עליו טענה...

כי יש עוד אחד שאותו אפשר לשאול את אותה שאלה
וסוף סוף לקבל – תשובה!

'שאלו לקודשא בריך הוא - חוטא מהו עונשו?
אמר להן - יעשה תשובה ויתכפר לו!'

הקב"ה ברוב רחמיו חתר חתירה, דרכה כל אדם יכול לחזור אליו
אין מקום ממנו אי אפשר לחזור אל ה'
אין שאלה שאין עליה – תשובה!

כשהאדם רחוק מה', אסור בכבלי היצר, זרוק במעמקי בור
כשאדם מוגדר כ'חוטא' או 'רשע'
ישנם שתי ברירות!
או להתייאש ולהשלים עם המצב! או להרגיש לא בנוח ולקוות לשנות את המציאות!

הטענה העיקרית על אותו קשה יום שבחר להישאר בבית הסוהר
היא גילוי חוסר הרצון שלו לצאת מבית הסוהר
אדם שבוחר להישאר בין כותלי בית הסוהר הוא מעיד על כך שהוא מרגיש בנוח להיות מאחורי סורג ובריח
הוא לא מרגיש שם כל כך מסכן
טוב לו שם
הוא מרגיש שזה המקום שלו!
אדם כזה חוטא בכפלים
הוא גם עבר על החוק וגם לא רואה בעונש את העונש.

לשאול, זה גם לבקש ולרצות - 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש'

אדם שחטא ומתרחק מה' - הוא לא במצב טוב!
הוא אמור לשאול את עצמו –
האם אני חי נכון?
האם אני רוצה להישאר במקום שלי?
האם אני מרגיש בנוח עם איך שהוא מתנהג?
האם לא כדאי לי להשתנות?
האם עבדתי על עצמי כדי להיות יותר טוב?
האם אני באמת קרוב אל ה'?
האם מה שמעסיק אותי זה 'כבוד שמים' או 'כבוד עצמי'?

עוד ועוד שאלות, עוד ועוד תהיות
יביאו את האדם אל הפתרון
אל התשובה!

אדם שמתבונן במצב שלו, יכול להרגיש את המרחק בינו לבין הקב"ה
ו'לשאול' ממעמקי בור הגלות שבו הוא שרוי -
'למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים?'
ובתוך כדי דיבור לענות את התשובה -
'השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם'.

אם אדם לא שואל את השאלות הללו בזמן מפי עצמו...
הוא עלול חלילה לשמוע אותם מפי אחרים...

'ואמרו כל הגויים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת? מה חרי האף הגדול הזה?
ואמרו - על אשר עזבו את ברית ה'...'

גם לשאלה הזו התשובה תהיה -
'ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו...' 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה' א-להיך...'

אין שאלה שאין עליה תשובה!
התשובה לכל השאלות באשר הן היא – הקב"ה בכבודו ובעצמו!

כשאדם מרגיש בקושי מסוים, או נתון במצב סבוך, ולא יודע מה לעשות ואיך לעשות?
תמיד תמיד הצעד הנכון יהיה - לשוב אל ה'!
להתקרב אל הבורא, לחשוף בפניו את הרצון האמיתי החבוי בנו -
את הכמיהה להיות עובד ה' באמת!

כדי לקבל תשובה אמיתית! שלימה! שתתקבל ברצון!
צריך לא לפחד לשאול את עצמנו את השאלות הקשות!

אל דאגה!
הקב"ה כבר מחכה לנו עם ה'תשובה'...

וה'תשובה' שלו היא כנראה התשובה היחידה על כל השאלות!​
שיתוף - לביקורת קרוסלה!
בס" ד


איכשהו אני לא מהטיפוסים המתלבטים, אבל אתזה כן התלבטתי אם להעלות, כי מרגיש לי שלא ברור מה הכוונתי להעביר פה.
ולכן בעיקר פה אשמח לקבל ביקורת.



קרוסלה!!!!!!

וזה לב קטן, מול עולם שלם, ששנים הוא היה מבולבל. מבוהל, שרודף אחרי הזנב של עצמו. שואל שאלות ומנסה לחיות את החיים בקצב שפוי. מתחיל דברים ולא גומר, מפוזר, מפוזר, מפוזר, עם אפס יישוב דעת.
כל שנה מחליט מחדש, שהשנה הזו תהיה שנה אחרת. אבל תכלס כלום לא היה משתנה. חוץ מקבלה נוספת שנשכחה. עוד אחת שנוספה לרזומה העשיר גם ככה.
לב רגיש.
כמה דמעות, ועוד דמעות, ועוד, הוא שפך בלי סוף. מתחנן שהשם יאסוף אותם, ישקיט את הסערה שבתוכו.
היה מתחנן לקבל אפילו רג ע א ח ד של שלווה. רק שהראש המופרע יירגע ,יתחיל לחשוב דברים טובים, ויפסיק להתחרבש עם עצמו ולהנפיק רעיונות הזויים.
אבל את השלווה הוא מצא רק לפעמים בודדות.
אולי מצליח להיטען לכמה שעות, אולי לא, איכשהו תמיד אחרי זה הסערה שבה בעוצמה כפולה.
הכל כזה שחור או כל כך לבן, אין גוון אפור כלשהו. זה היה סיוט.
ומי אני בכלל, אלוקים. סתם נשמה סתומה שירדה לעולם, אין סיכוי. אתה ואני יודעים כמה עושר יש בלב סוער'. היה שואל בלי סוף.
והמרטון, לא מפסיק!!!
לימודים-שיעורים-תסכולים-איחורים-הערות-שאלות-קבלות-נפילות -תקומה. בכי -צחוק -צחוק-צחוק-בכי -צחוק. כיף-רע -כיף-רע-גרוע-טוב-מושלם. מן קרסולה מסוחררת שלא נעצרת. ואם מישהו היה אומר שהיא כן תרגע מתישהו, הקרוסלה, ותהיה סגורה על עצמה, הוא לא היה מאמין.
אבל עדיין, כשאף אחד לא היה רואה. בשעות המאוחרות של הלילה, או המוקדמות של הבוקר. אז כשהציפורים כבר התחילו לקום, הוא היה היה מבקש מהשם שיגאל אותו.
שידליק לו רצון ענק וכנה להיות צדיק. או לכל הפחות לרצות - לרצות להיות צדיק באמת.
כי משהו במוח כבר הבשיל, התחיל להבין שזו המהות. וטעות לפספס אותה.
וזהו. אחרי זה הגיע הבוקר, והוא רק המשיך לרצות. חי, נושם, לפעמים אפילו היה שוכח שהוא בתוך סערה, ושהיא אמורה להירגע מתישהו. היה מחרטט לעצמו שככה החיים הכי מעניינים. מאבד את הגבול בין קצב סוער, לסערה סוררת.
והכי הכי נמאס לו מכל ההבטחות האלו של כל המומחים והמבינים. שהבטיחו שעוד יצא ממנו משהו ענק ומוכשר מאוד. שלא היה כמוהו וגם לא יהיה.
לא הוא לא ישקר שזה לא עודד אותו, אבל פשוט באמת כבר נגמר לו הכוח. הכוח להילחם על האמת של עצמו, הוא נשבר.
אבל לילה אחד. הברקה של אמת קפצה עליו משמים. הוא החליט שהוא תופס את עצמו בידיים, איכשהו פתאום ברור לו מה היעד!!!! מתוך בכי מטלטל ומטהר, הגיע הרגע הזה שהוא חיכה לו שנים!!!!!
ורק הוא הצליח להרגיע את הסערה. להרוג אותה.
פתאום יש לו שאיפות ברורות ומובנות. פתאום הוא כבר לא קרוסלה!!!!
שיתוף - לביקורת תרביצי לי
היא הביטה קדימה, בולעת דמעות. לא נותנת להן לצאת. בשום אופן.
שיניה נשכו את שפתיה, כמעט עד זוב דם. שותקת, דוממת. כולאת בתוכה מילים, צעקה.
שאלה גדולה.

למה היא צריכה לשמוע עלבונות? למה?

המילים עוד הדהדו בראשה, אמנם הן לא היו מופנות אליה, אך הן דוברו עליה.
"אם תמשיכו לחנך אותו ככה, הוא יהיה כמוה, רק מתעטשים לידה, והיא בוכה".

ציפורניה התחפרו בתוך כפות ידיה. בוכה. היא. צחוק עצוב כמעט ונשמע מכיוונה.

שנים לא בכתה, דווקא בגלל מילים מעין אלו. למה היא צריכה לשמוע אותן, שוב? למה?
כי את אישה, ואישה היא בכיינית. שמעה בתוך מוחה את הקול הגברי שהסביר לה במתיקות. היא נשפה.

לא מבחינה בו, נעמד מולה. "מה עכשיו?"
היא חייכה. "כלום". עפעפה, מעבירה את המגב על הרצפה, אוספת טיפות.

הוא פסע על הרצפות הנקיות, חיוך עליז על שפתיו. היא לא התאפקה. "שב במקום אחד. אתה מפריע לי".
היא לא הביטה עליו, שומעת אותו מגחך. "אני נשאר פה. מה תעשי תרביצי לי?!"
"אולי". היא בלעה שוב את הכעס.

מנסה להתגבר. חייבת.

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה